זה היה באמת כל כך קריטי לשאול את השאלה ככה בגלוי לכולן?

מוזר שכבר לא מבחינים מתי חוצים אותם ומתי לא

וזו שאלה לגיטימית.

אחיות או חברות בפנים. וכן, זה קריטי בשבילה כי היא כותבת שזה מגעיל את שניהם! זה קריטי, זוג אחרי לידה גם צריך ליהנות מיחסי אישות!

אני אישית לא מבינה למה זה מגעיל, אבל ככה הם, אז זכותם לשאול!

על היחסים שלך עם בעלך?מאמינה שלא.הפורום ממש כבר חצה גבולות.את כל הדברים האישיים מספרים לכל המי ומי,בלי מחשבה בכלל!! הכל הפך ללגיטימי

על זה עם כל המי ומי, ומצד שני, יש כאן בעיה! זוג שלא נהנה מיחסי אישות בגלל בעיה טכנית פשוטה, וזכותו וחובתו המלאה להתייעץ.

מה כ"כ מקפיץ אותך?

למה את מתכוונת כשאומרת "כל המי ומי בפורום"?- משיהי כאן מכירה את השניה? הא?

ובעיות,כדוגמת זו שהצגת,אם הייתה בכלל, לא פותרים על ידי פורום.

הולכים לאיש מקצוע.אם היא רוצה להתייעץ על משהו אישי:שתפנה בש"א לאחת מכאן או ליפעת או יוקטנה.מה הבעיה??

למה דברים שנוגעים לצניעות בסיסית הפכו להיות כל כך פרוצים?!

בפורום לא מכירות אחת את השניה בהכרח,אבל מה הקשר?

דיברתי על צניעות אישית.דעתי עד כאן.כל טוב!

בשביל זה יש חברות, ונעים יותר חברות פורום. כן, זו הבעיה שיש להם ובגללה הם לא נהנים מיחסי אישות!

לא מבינה מה את כל כך כועסת עליה.....

לדעתי אין כאן פריצות, יש כאן חוסר יכולת שלך להכיל...

חבל.

לגיטימי שכל אחת מרגישה עם הדברים אחרת, וסף הרגישות שלנו שונה.. אבל אני מרגישה שתגובות כאלה עלולות לגרום לנשים להתפדח לשאול שאלות שמטרידות אותן מאוד..

אני חושבת שכל עוד הדברים לא מוגזמים (כתובים בשפה לא יפה וכו') זה לגיטימי לשאול, ומי שלא נעים לה לא חייבת לקרוא..

אני אישית הרגשתי נבוכה משרשור בפורום נשואים שכלל המון בנים ודיבר על הנקה בציבור, לי אישית זה היה נראה לא צנוע, אבל אני לא יכולה לדרוש מכולם לחשוב כמוני.. וכאן זה פורום לנשים אז לדעתי מותר לדבר גם על דברים שהצנעה יפה להם.

בדיוק לשאלות כמו זו יש פורום ויש "אנונימי" (שאגב לא ברור לי בכלל איך נכנסים אנונימי כי לי הוא לא מאפשר לכתוב תגובה בלי להזדהות).

שאלות כאלה, מביכות , שקשורות בנושאים כאלה מקומן בדיוק בפורום שבו אף אחת לא מכירה את השניה באופן אישי.

השאלה נכתבה במילים עדינות ולא בוטות.

לא נעים לשאול חברות או את אמא ופה אפשר להתייעץ בלי להחשף ולקבל תשובה נעימה.

מי שחושבת שזה עובר את גבול הצניעות שלה שלא תכנס לפה ולא תקרא.

יש פה המון תגובות כאלה של "משמרת צניעות " (תמיד מאנונימי אגב) שגורמות לבנות לחשוב פעמיים לפני שהן שואלות (גם אם כתוב בכותרת לנשים בלבד כמו כאן) וזה רע מאד.

כי אולי לחק זה מקום להתרועעות חברתית אבל יש נשים שהפורום הוא הצלה בשבילן לכל השאלות שלהן שמקשות עליהן את החיים ולא היה להן את מי לשאול.

וכן, אי נעימות, מכל סוג,  בקיום יחסים זה משהו חשוב מאד שיכול להשפיע על כל בחיים של הזוג ועל הבית וחשוב לשאול ולקבל תשובות אמיתיות.

סליחה שהתפרצתי, אני בדרך כלל קוראת ולא כותבת כאן הרבה אבל הכותבת המתחסדת הרגיזה אותי מאד.

אני מציעה שבשביל להתקבל לפורום הזה לא יהיה צורך להכיר  מישהי מהפורום כי זה גם חוטא למטרתו וגם אני אישית לא מכירה משם אף אחת (ז"א מאד הגיוני שכן אבל אין לי דרך לדעת זאת). מה שאני מציעה שאם יש ניק שמתבקש להתקבל פשוט יעברו על ההודעות האחרונות שלו ויוודאו שמדובר בנשואה. למשל אם יעברו על ההודעות שלי (לא מעט בכלל) ועוד רבות פה בפורום יהיה אפשר לוודא שמדובר בנשים נשואות. אם מישהי מצליחה לעבוד על כולם כ"כ טוב או יותר נכון מישהו אז זה סימן שהנושא ממש בוער לו ואני מעדיפה שיגיע אליו דרך פורום הנשואות ולא דרך אתרים אחרים.

בקשר לשאר ההודעה- לא מסכימה. באמת שאין דרך טכנית להורים לוודא איפה הילדים שלהם נמצאים באינטרנט כל שניה, בעיקר שמדובר בגילאים גדולים. לאינטרנט לא נכנסים רק מהבית......

חוץ מזה רימון אוטומטית (ממה ששמתי לב) לא מצנזר את ערוץ 7 ואתרים דתיים נוספים. ראיה לכך שמעולם לא צונזרה לי שום הודעה בפורומים בערוץ 7 וכיפה ולעומת זאת דברים הרבה פחות "נוראיים" מצונזרים לי אוטומטית. יש לי רמה יחסית גבוהה. בנושא הריון ולידה אני מצליחה להכנס כמעט ורק לאתרים דתיים (בעיקר בנושא הנקה) ואז אין שום צנזורה (זה קורה לעיתים רחוקות  אבל היו כמה הודעות שהייתי מצנזרת בפורומים- באתרים השונים, מדובר בעיקר על הודעות שכתובות בצורה גסה שרואים שמטרתן אחרת...)

לא צריך הכרות. צריך וותק מספיק של הודעות שהמנהלת תוכל לעבור עליהם ולהתרשם שמדובר באישה נשואה ולא באיזה סוטה....

דר"א נראה לי כדאי לכתוב פה איך נכנסים לפורום לטובת בנות אחרות.

אני גם חושבת שיש נושאים שעדיף שיכתבו שם.... ורעיון של פורום סגור נראה לי טוב.....

כשאת כותבת תגובה או פותחת שרשור, כתוב משתמש ואת השם שלך, ובאותה שורה יש אפשרות של "כתוב כאנונימי"

את יכולה לסמן את המשבצת הזאת ואז במקום שמך יכתב "אנונימי"..

בוודאי שהפורום נפלא ותומך.אבל בכל דבר-יש גבולות.

האם גם את משתפת את שכנותיך, ביחסי האישות שלך עם בעלך?(וזה לא קשור אם מכירים או לא מכירים את השכנות.אני מדברת על צניעות אישית)

אני ממש לא מבינה איך לא נראה לכן תמוהה שמרגישים כל כך בחופשיות לדבר על נושאים שהצנעה יפה להם.

אני רואה שלא קראת את כל דבריי,אלא את רק תוקפת, אז אכתוב שוב ובזה יסתכמו דבריי אלייך:

אם יש לה בעיה אינטימית אישית,שתשאל בש"א מישהי מכאן או את מנהלות ומומחיות הפורום.

והבעיה שהיא הציגה,היא ממש לא הבעיה שאת מציגה..

מדוע שאני לא אכנס לפורום כזה?אני תורמת ונתרמת.אני לא קראתי לאף אחת לא להכנס,בניגוד אלייך שקראה לי מתחסדת וביטלה את תגובתי.

אלא לעשות חושבים לפני שהיא שולחת שאלה.כי יש דברים שהצניעות יפה להן.וחבל שכבר לא מבחינים בכך

יכולות לשאול דברים ולהיעזר בהרבה בנות.

את באמת לא מבינה מה ההבדל בין פורום לבין שיחה עם שכנות בבניין?

זה הרי עושה את כל ההבדל וכך נשמרת הצניעות האישית.

גם אם יש דברים שהצינעה יפה להם, זה לא אומר שצריך לסבול בלי לבקש עזרה.

הבעיה שהיא הציגה היא אמיתית ופשוטה, ונראה שכולן הבינו חוץ ממך.

זה יפה שאת תורמת ונתרמת, אבל מאוד לא יפה שאת תוקפת ככה בת ששאלה שאלה שרובנו סוברות שיש לה מקום.

לכן אם לא מתאים לך, חפשי מקום אחר.

זה ראוי בענייך??? ממש לא!

בשביל זה יש פורום ויש אנונימי. נכון שגם כאן צריכים להשמר גדרי הצניעות אבל היא לא עברה אותם.

כולה ביקשה פתרון לבעיה - שאגב, לא מצריכה שום איש מקצוע ושום בטיח.

אחר התגובות

פרוסה מתחת שתספוג. מוכר...

אבל פשוט כדאי להניק קודם ולהתרוקן

וגם שם אני לא בטוחה שזה אכן המקום. מסכימה בהחלט עם האנונימית שטענה שזה לא צנוע.

זה בהחלט לא המקום לשתף ולהתיעץ בדברים כאלו, מעל דפי האינטרנט ועוד בפורום פתוח!

הרב אברהם שפירא זצ"ל היה אומר שבדברים של צניעות צריך לדבר בצניעות.

תראו לאן זה הוביל- מעצות זה עבר לחוויות וכו',

זה פשוט לא שייך

כאשר יש סלקציה נוראית בפורום נשואות בלבד. אי אפשר לחכות לחסדים שלהם.

אני אישית ביקשתי להיכנס וקבלתי תשובה של "לא עומדת בקריטריונים"..

האמת שנפגעתי מהתגובה ואפילו הרגשתי שזו תגובה מתנשאת.. עד היום אני לא מבינה למה אני לא עומדת בקריטריונים בתור נשואה דתיה, מורה ואשת בוגר ישיבה שגרה בהתנחלות..

ולא, אני לא מעוניינת שמי שמכירה אותי ונמצאת בפורום נשואות "תמליץ" עלי וכך תדע את הכינוי שלי ותוכל לעקוב אחרי בכל הפורומים..

אז כשהדברים מתנהלים בצורה כזאת אי אפשר לצפות שישאלו שאלות אישיות רק בפורום הסגור, כי יש הרבה בנות שפשוט אין להן גישה לשם! 

תוכלנה לוודא שאת אכן נשואה דתיה, מורה ואשת בוגר ישיבה...

אולי כתבת רק בפורומים סתמיים ולא הצליחו לראות מתוכן ההודעות שזה אכן המצב שלך.

מה לעשות פורום לנשואות בלבד שכותבים בו בנושאים שהצינעה יפה להם היא פירצה הקוראת לסוטים.... וצריך הרבה זהירות!

בעיקר בגלל שכתוב לנשים בלבד.

מה שלא בסדר זה תגובות שלא ענייניות, אלא כמושמיכל כתבה- חוויות.

לדעתי לכתוב טכנית- חיתול בד, לחיצה וכדו' זה מצוין, אבל להגיד שנהנים, או שהבעל שלי אוהב את זה, זה לדעתי ממש לא צנוע.

מוכיחה שהנושא לא הכי צנוע וראוי...

אבל סף הרגישות של כל אחת שונה.

אולי כדאי למנוע מראש ויכוחים וגרימת אי נעימות לאחרות

ופשוט לשאול בש"א.

אלא שמעדיפים לא להזדהות. זה ברור שמדובר בנושא מאוד אישי שלא נעים לדבר עליו בגלוי ולהזדהות, אבל זאת חלק מהמטרה של הפורום (נראה לי..)

עוד נקודה- מי אמר שהשאלה נשאלה כ"כ בקלות? אולי השואלת הרגישה לא נעים והתגברה על האי נעימות כי הנושא חשוב לה? לי אישית יש שאלה שקצת מטרידה בקשר ללידה, והיא גם שייכת למשהו אישי.. כבר כמה ימים אני מתלבטת אם לנסות לשאול בצניעות, אבל אחרי התגובות פה לא נראה לי שאני מסוגלת לשאול..

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת