"הבא התור" נשמע קולו של הרב.
צעדתי לחדרו של הרב. עצוב, מיואש, שבור.
נכנסתי, ישבתי.
הרב ראה את הסערה הזועפת שמתחוללת בקרבי.
הוא הנחית בי יד מעודדת על הכתף, מנחמת.
"בני, מה קרה?" שאל אותי הרב.
לא התאפקתי ופרצתי בבכי.
סיפרתי לו הכול.
כמה צרות יש לי בחיים.
הרב לא אמר דבר.
הוא התכופף, פתח מגירה, הוציא דף לבן וצבע שחור.
אני מבולבל ובוכה, בוכה ומבולבל, קצת מנסה להבין מה הרב מנסה לעשות.
הרב לקח את הצבע ואת הדף וצייר בדף נקודה קטנה בצבע שחור.
ואז פתח את פיו והתחיל לדבר, "בני מה אתה רואה"
אני מבולבל וקצת נסער עונה לרב "נקודה שחורה"
הרב חייך.
"ואני רואה דף לבן"
שתקתי. הרב המשיך,
"בחיים יש מלא טוב, מלא לבן.
אבל -
יש קצת נקודות שחורות שמפריעות לנו לראות את הלבן"
הרב הוסיף לחייך וסיים בדברים אלו:
"בוא נראה את הלבן, חבל שהשחור יהרוס, חבל שנראה נקודה קטנה שחורה בעולם שכולו לבן -
תחשוב על זה -
כמה טוב!!! כמה טוב!!! כמה טוב!!!
תודה השם!!! תודה השם!!! תודה השם!!!"
איי לייק