שני נושאים מעסיקים בימים אלו את ראשי 'הבית היהודי'. שני הנושאים הללו בצבצו מעל ומתחת לפני השטח ביממה האחרונה ומסתבר כי יש מכנה משותף ביניהם
ראשון הוא חוק פרי המסתמן. לא צריך להיות גאון כמו שרת המשפטים לבני כדי לגלות שנפתלי בנט אינו דואג לא לעולם התורה ולא לעמלי התורה
אלא אולי רק קצת לבני 'ישיבות ההסדר' בלבד. המפלגה שהתיימרה לחרוט על דגלה פוליטיקה חדשה ועוד מטבעות לשון של הדר ונקיון, אינה אלא עוסקת באובססיביות בריפוד התנאים שלה עצמה.
באותה מידה, וביתר שאת, ניבטת אותה אגוצנטריות שקופה בה נוקט בנט עצמו (למורת רוחם של חלק מחבריו) בכל הקשור לסילוק כל מוקש
מבחירת הרב סתיו לרב הראשי הבא. עצם המועמדות הזו, משעה שהפכה למתחרה במועמדות הרב אריאל, אומרת דרשני.
ניצב לו ארגון שכל דגלו הוא חיוכים ונופת צופים להמון העם, לרבות יהודים למחצה, כאלו המבקשים להתדפק בשערי היהדות ועוד – ובהגיע רגע האמת, מתחולל בו, בארגון, קרב איתנים בין הרב אריאל, העונה גם לשם התואר נשיא ארגון צוהר, לבין הרב סתיו, שהוא יו"ר ארגון צוהר
אחרי כל זאת יאמרו לנו תועמלני המתמודד כי כל מטרתו היא לחולל שינוי של ממש ברבנות הראשית ופתיחת דלתותיה אל העם...
צריך להיות קצר רואי באופן קיצוני כדי לא להבחין שהעימות הזה מסגיר את מה שעומד מאחוריו: אגוצנטריות נטו ותו לא.
אמור מעתה: "משהו אישי מתחיל"......




