מי לא טחנה עד דק (באולפנא, בסניף, בבית...) שלחץ חברתי הוא דבר מזיק, ושהתעסקות בחיצוניות היא מיותרת כמעט לגמרי?
ובכל זאת, לפני שאנחנו מעבירות את המסרים החשובים הללו לחניכינו, בואו* נעצור ונחשוב:
אנחנו לא רצות בהמונינו לקנות ב"חור" (חצאיות של פרינס), או באותנטי (בין השאר - חצאיות קומות בכל מיני צבעים)?
אנחנו לא מחקות אחת את השניה, ונראות בדיוק אותו הדבר (שתי שכבות של חצאיות, גופית "תמנון" ושתי חולצות)?
אנחנו ב א מ ת אוהבות את הנעליים שאנחנו קונות ב"טבע נאות" (או כל פריט לבוש אחר שנפוץ במחוזותינו)? זה באמת נוח לנו?
כל זאת, בלי לדבר על כך, ש"בחורה פשוטה" נחשבת מי שיש לה רק 3 חצאיות מה"חור" (150 ש"ח כל אחת)...
אולי הגזמנו?
ולאחר ההרצאה הארוכה, אשמח לשמוע את דעתכן...
*האקדמיה ללשון העברית התירה לומר לנקבות בציווי, בלשון זכרים בציווי. לומר "בואנה" - זה קצת עילגות.


