כשאני עצובה או מואכזבת לבנאדם שאני מציירת יש פרצוף של מישו עצוב או מהורהר.

כשאני לחוצה אני על קוצים אז יוצאט לי קישקוש אבל בכל זאת כיף לי לצייר

הדברים אינם סותרים...

היצירה כן נובעת מתוכנו,

אלא שברגע כשעושים זאת באופן מלאכותי, לא תמיד זה יוצא.

אבל זה לא סותר שבמבחן התוצאה היצירה נובעת ממקום כלשהו בתוכנו.

וברגע ש-מחיים את המחשבה והופכים אותה ליצירה, אף היא מספקת אותנו..

תכננתי משהו- יצאו לי דברים הרבה יותר אמיתיים ועמוקים.

נראה לי שהיצירה יוצאת יותר לעומק, ממקום יותר עמוק כאשר שומרים על שחרור בנפש.

עצב- מכווץ את הנפש אך צער וכאב- לרוב משחררים משהו בנפש, ופותחים את היצירה. והרבה יוצרים, ממה שאני נפגשתי ונתקלתי, היצירה היותר עמוקה שלהם נבעה ממקום של כאב. עכשו כשאני מתבוננת על כך- גם אצלי נבעו יצירות ממקום כואב. הגבול הזה בין צער וכאב לעצבות- הוא דק מאד. ומוביל למקומות הפוכים לחלוטין.

אני צריכה עוד להתבונן ולעכל את מה שאמרתי..

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!