אפשר להכין פסטות - זה לא יקר, זה בא במגוון צורות, וההכנה מהירה כך שאפשר לתקתק את זה בזמן שהילדים משחקים או מיד אחרי שהם הולכים לישון. הגיוון יכול להיות ברטבים - לפי מה שאתם אוהבים, עגבניות, שמנת, פטריות, פסטו, פלפלים, לשלב מדי פעם טונה או להכין בולונז - בשר טחון הוא לא מאוד יקר.

אפשר להכין סלטי ירקות בכל מיני וריאציות, כשמישהו חותך בשבילך סלט זה משדרג גם ארוחה של חביתה ולחם, או בא במקום חביתה ולחם אם הסלט משלב קטניות. אני בטוחה שתמצאי באינטרנט המון מתכונים והמון שילובים שלא חשבת עליהם. ואגב - אם אני לא טועה יש פה פורום בישול ואפיה או משהו דומה, תוכלי להעתיק את השאלה לשם, שם יושבים כל המומחים והמומחיות שישמחו לעזור.

להגיש חביתה במילוי גבינה על מצע של עלי חסה וכדו' עם ירקות חתוכים

או בקיצור להכנס למסעדות ולראות איך מכינים שם ולחקות את זה בבית.

בדברים הבריאים- סלט בורגול, קוסקוס עם עשבי תיבול- קצר הכנה וטעים מאד. גם אנטי פסטי (מכינים לפני ומכניסים לתנור כשעה לפני שמגיע)

דברים לא בריאים- פיתה עם נקנקיות טבעול, פיצה , פנקייק

מתי מכינים- שאלה טובה- לפעמים כשהקטן הולך לישון צהריים אני עושה משהו. אבל רב הפעמים בעלי מגיע וא אני אומרת לו אם הוא רוצה לאכול? כשהתשובה חיובית הוא מחזיק את הקטן ואני מכינה.

פסטה

טונה

מלפפון

עגבניה

שמן

מלח

פלפל שחור

לימון

יענו חביתה אבל יותר מושקעת:

אני אוהבת לטגן בצל, לחתוך תפו"א דק להוסיף פטרוזיליה ולקשקש עם הביצים. לכסות,

ואז סלט מושקע.

שקשוקה- בעלי מת על רוטבים אדומים זה היה בשבילו ממש פינוק (עד שהוא התרגל...)

אני אוהבת לגוון גם בטוסטים,

ואין כמו תירס חם!!!

ואז מצד אחד זה קליל ולא הרבה השקעה, מצד שני טעייייייים....

להדליק תנור על 180 מעלות.

חותכת 2-3 תפו"א גדולים לקוביות קטנות.
2 בצלים בינוניים לרצועות דקות

זורקת למחבת עם שמן (ואם את במוזה לשדרג - אז גם קצת חמאה)

במתכון המקורי גם אמרו להוסיף שן שום..

בעיניי זה לא חובה.

לתבל במלח ופלפל לפי הטעם

להמשיך לטגן ולהפוך עד שהתפו"א מתרככים חלקית.. והבצלים מזהיבים.

לרפד תבנית בקוטר 24 ס"מ בנייר אפיה.

לשפוך את המחבת אל התבנית

בצד לקשקש 5 ביצים עם 3/4 כוס חלב
לתבל גם אותם, כפית שטוחה פלפל, כפית שטוחה מלח וכפית שטוחה עשבי תיבול
(אני שמתי אורגנו - יצא דליקטס)

לשפוך את בלילת הביצים לתבנית, לנער כדי שילטפו את כל שטח התבנית

ולתנור ל-40 דקות עד הזהבה של פני הפריטטה.

בתיאבון!!

על בעלי זה עבד..
 

שאצלי מספקים את הבעל הרעב ולא לוקחים הרבה זמן

קוסקוס (משקית...) וסלט, אורז וסלט, שקשוקה.

עוד דבר- אני פשוט מכינה הרבה לארוחת צהריים, כך שבדרך כלל נשאר רק לחמם כשהוא מגיע.

לכולנו זה משמעותי.

אני ממש עמוק בבלוגים של בישול (אולי יום אחד אני עוד אפתח אחד.. ) אין כ"כ טעם לפרט עוד מתכון אחד, אני אמליץ על שני בלוגים שלי עזרו המון.

בישול בזול - בלוג על מנות זולות, דרכים לבשל בזול, והרבה המלצות כלליות.

בצק אלים - בלוג שבתחילת כל פוסט יש הערכה של עלות והערכה של זמן הכנה ברוטו ונטו, אסטטי, ברור, כתיבה קולחת, אני עוקב אחרי כל פוסט.

(אבל אצלינו לרוב כשבעלי חוזר מהעבודה ורואה אותי גמורה, הוא שואל מה להכין לי?

למה האשה צריכה רק להכין לבעל? לפנק את השני זה סבבה, אבל כשאת גמורה באמת, אני מניחה

שהבעל לא ימות מרעב אם יאלץ להכין לעצמו משהו. זה סתם במאמר מוסגר...)

וגם למה לא להכין לכל המשפחה אותו דבר? אם הבעל חוזר מאוחר יותר אפשר לחמם שוב.

של מה שהילדים אוכלים. אני זאת שבבית וקמה בשבע בבוקר והוא קם לפנות בוקר ונוסע לעבודה שעה פלוס באוטובוס וחוזר בערב. איך לא יהיה גמור??

מתכונים!

במצב הפוך,  שגבר היה נכנס לכאן ושואל מה להכין לאשתו לארוחת ערב בשביל לפנק אותה אחרי שכל היום היא שמרה על הילדים גם היית כותבת "עזוב אותך, תגיד לה לשמור אוכל מהצהריים או שתכין לעצמה"? 

שלם שטיפלת בקטנים. ועשית את כל עבודות הבית. אני לא רואה כל פםסול בלתת מה שאכלו בצהריים, כמובן כל עוד מחממים והבעל אוהב את זה.אנחנו בסה"כ בני אדם, למרות שאנחנו מתנהגות כמו מלאכים...

ישב במשרד הממוזג שלו ועשה המון טלפונים וניירת וכו'. זו לא עבודה פיזית קשה ומטרטרת כמו שלי, ובכל זאת אני חסה עליו, כי קם מוקדם מאוד  ומטרטר באוטובוסים.

ומי עושה יותר, זה רק יביא למריבות, בסופו של דבר זה שהוא יושב במשרד המומזג, זה כדי להביא לך אוכל לך ולילדים

וכדי שהמשפחה תוכל להתקיים בכבוד, ושלא יהיה מחסור, אז ההתקטננות הזאת של אני עשיתי יותר את פחות לא מועילה לאף אחד מכם..

יותר מדי חוסר הערכה, גם עבודה במשרד יכולה להיות מתישה.

ולמרות שאני נוסע כל יום יותר משלוש שעות באוטובוסים ועובד קשה ואשתי לומדת מעבר לכביש, אני מכין אוכל מושקע לאשתי, לא כי אני חושב שהיא עובדת יותר קשה ממני נטו כי אני אוהב אותה.

מה שהפריע לי בהודעה שלה זה השלילה על הסף.

אחר.

מתנצלת על ההתקפה.

אני פשוט חושבת מה היה קורה אצלי אם הייתי במקום

אפשר לאהוב ובכל זאת כוחותיך הפיזיים ו/או הנפשיים לא עומדים לך בעת "צרה". וזה לא אומר שלא אוהבים.

אז מה, יש הרבה אבות שמסוגלים להישאר עם הילדים יומיים בלי האמא ויסתדרו מצויין ויש כאלו שזה לא מתאים להם ויהיה להם קשה נפשית. זה לא אומר שהן לא אוהבים את הילדים או לא מפרגנים לאמא לצאת. לכל אחת סף רגישות ויכולת משלו, ועם זה צריך לעבוד, למשל- אם לא יכולה לצאת להתאוורר ליומיים שתצא לשעתיים. אין טעם לחנך אנשים. רק להסתדר עם מה שיש.

את צריכה להיות גאה בעצמך ולטפוח לעצמך על השכם על כל דבר שאת מספיקה ועושה

ולא להצטער על מה שאת לא מספיקה. אני בטוחה שבעלך לא כזה עצלן/אנוכי כמו שהשתמע כאן..

ומותר לו לרצות משו שונה מאי אילו אנשים.

 (זה לא סותר את זה שאם זה מכביד עליך, את יכולה לשתף אותו ולנסות למצוא פתרון)

אולי כדאי לך לשבת שוב ולתכנן שונה את הסדר יום כדי שייקח ממך פחות כוחות כך שישאר לך כוח לבעלך בסופו (למשל להשאר עם הילדים בבית ולעשות פעילות או משחקים בבית)

אוכל עם רוטב, שמחממים אחרי כמה שעות, מורגש כאילו עכשיו בישלו אותו.

תדעי שכל פעילות או פעולה שאת עושה בשביל הבית היהודי, כל שניה של מאמץ עבור ילדים, לידה,הריון

את עושה נחת רוח לקב"ה ואת מזרזת את המשיח.

קחי את זה כאידיאל, תתחילי לחשוב על עצמך בחשיבה חיובית, ותראי איך החיים הופכים להיות הרבה יותר קלים.

קחי פסק זמן, תודי לה' על כל מה שיש לך ותבקשי ממנו עוד כוחות.

את תראי שהוא יעזור לך!

בהצלחה ענקית!!!!

במיוחד במשרדים של גברים.

גם לחטוף מהבוס, או לעמוד בזמנים של הגשת תיקים וכדו'

זה לא כזה פשוט.

אז לא הייתי הופכת עבודה משרדית לעבודה פשוטה כ"כ.

אני עובדת בעצמי במשרד - 10 שעות ביום וחוזרת ממוטטת.

בקיצור - זו לא צורה להסתכל על הדברים. אבל בהצלחה!

ולפעמים גם עבודה שנעשית מהמחשב בחדר השני או בסלון, גם היא לא קלה בכלל....

זה הכלל!!

אני לא חושבת מה בעלי אמור לעשות עבורי.

אני חושבת רק מה אני אמורה לעשות עבורו ומשתדלת לעשות זאת.

ולכן לא עולה בכלל השאלה "למה רק האישה צריכה להכין אוכל לבעל?"

מעבר לזה - ולא אחפור על זה כאן

אבל אוכל-אהבה-הענקה, זה הכי נשי שיש!!

וזו הזכות שלנו כנשים לבשל ולשמח את הבעלים שלנו.

חבל שיש מי שרואה את זה כנטל.

עד הערב ואני צריכה לארגן אותם למסגרות,להכין להם ארוחות , לעלות ולרדת 3 קומות איתם להלוך לגנים, לחזור הביתה עם פעוט בידיים כל המדרגות, לפעמים עם סלי קניות, בהריון, ואחה"צ לצאת איתם לחברים ולגינה עם מדרגות הלוך ושוב, וארוחת ערב ומקלחות והשכבות והכל אני לבד- אז אין לי כח להכין לבעלי ארוחת ערב כשאני קורסת על הספה בשעה 21:00 בערב. אז אם את מצליחה להישאר אידיאליסטית ולשמוח בזה- אשרייך, הלוואי עליי שהאידיאל יחייה אותי, אבל זה לא קל.

צרות של עשירים אבל קל זה לא, אז תראו את השאלה שלי ממבט כזה, אחרי שאתם יודעים את הרקע.

אשמח לשמוע מנשים במצבי איך אתן מסתדרות עם זה.

ברור!! כי הצבא מורכב מחיילים גברים.

מה לעשות, אישה מורעבת לא מתנהגת כמו גבר מורעב...

וגבר שחוזר הביתה רעב ואין לו מה לאכול זה לא כמו אישה באותו מצב.

חוצמזה שלא נראה לי כזה סיפור לחמם אוכל של ארוחת צהריים. אצלנו כולם אוכלים אותו דבר, ילדים ומבוגרים.

מהתיאור שלך המדרגות נשמעות מטרד די רציני, 3 קומות זה הרבה...

אולי לעבור דירה?

אולי מנשא צד לפעוט? הוא יושב על המותן וככה מחובר אליך...

השאלה אם בעלך בכלל מחכה לארוחה הזו- לא כל אחד רוצה ארוחה רצינית ב9 בערב...

כל הכבוד לך!

אבל לצערנו המחירים כאן מוגזמים לגמרי.  מנשא לגיל שנתיים זה כבד נורא. זה לא תינוק, זה פעוט. וכן- הוא ממש רעב כשהוא חוזר מהעבודה.

לאן הגענו עם הסיפור הזה... בסה"כ חיפשתי מתכונים ורעיונות קלים להכנה...

והאמת גיליתי שמקלחת כשהם כבר הולכים לישון- מאוד עוזרת לריענון הכוחות.

פעם הבאה, מתכונים תחפשי בפורום מתכונים

אין לי בעיה שאשה תכין לבעלה אוכל!

אבל בד"כ לגבר יש הרבה יותר כוחות מלאשה. אז אם כמו שהיא מתארת היא גמורה- וכל אישה עם כמה ילדים קטנים ובפרט בהריון, יכולה להבין עד כמה גמורה היא יכולה להיות. אז הבעל צריך לבא לקראתה גם אם הוא עייף מהעבודה.

אין פה תחרות מי יותר עייף, אבל אשה פיזית חייבת לנוח הרבה יותר מגבר, במיוחד אם היא בהריון. וכל הכבוד לכל

הנשים הג'דאיות שמסוגלות לגדל שישיית ילדים ולהיות בהריון שביעי ולקום כל יום עם חיוך ענק על הפנים ולקבל את הבעל בערב בפנים מאירות ולעמוד להכין לו ארוחת ערב כי הן כלכך אוהבות אותו אז הן מפנקות אותו! באמת כל הכבוד- כולי קנאה בכן. אבל יש נשים קצת יותר קונבנציונאליות. אין להן כוחות כאלו. ומה שהן מסוגלות בערב זה לשכב על הספא עם הרגליים הדואבות למעלה ולפקוח חצי עין בברכה לבעל שהגיע עייף מהעבודה, שהן כלכך אוהבות ומעריכות שהוא עובד קשה כדי לפרנס את המשפחה... אבל לקום כרגע מהספא זה יהיה קריעת ים סוף בשבילן...

אבל נראה לי שוב שכשמבשלים מבשלים לכל המשפחה באותו זמן ואח"כ מחממים. לא מבינה מה הבעיה עם זה, אפשר לבשל גם לכמה ימים ולשמור במקרר או להקפיא במנות. זה חוסך הרבה עבודה.

לאישה ולגבר יש כוח סיבולת שונה לחלוטין.

גבר כשהוא עייף= הוא עייף נקודה.

אישה עייפה יכולה למרוח ולסחוב את העייפות שלה ע------ד למצב של כלות הכוחות.

אישה שמתכוננת נכון תכין לבעלה מבעוד מועד ארוחה קלה ולא תחכה עד שהוא יגיע ותתחיל לשאול מה הוא רוצה.

כשרעבים ויש אוכל מוכן- הכל מתקבל בברכה.

הכל תלוי בגישה של האישה.

אם היא העבירה את כל היום במטרה שיגיע הערב והשקט המיוחל כדי לבשל לבעלה שהיא אוהבת ומייחלת לראותו, אז הארוחת ערב הקטנה הזו לא תגרום לה להתמוטט.

אם היא מסוגלת להכין לעצמה קפה אחרי שכולם נרדמו או לשבת על הפייס בוק

יש לה כח גם לטפל ביקר לה.

זה הכל עניין של סדר עדיפויות.

ההשוואה בין להכין קפה ולשבת במחשב ללבשל ארוחת ערב ראינה נכונה כלל!!

לבשל זה לעמוד לבשל לחתוך ירקות  וכו', ולשבת במחשב זה לרבוץ על הספה!!

למדתי ממך שכדאי באמת להכין מבעוד מועד את הארוחה

אבל תפסיקו לחשוב שנשים הן סופרמן שצריכות להיות רעננות ומטופחות, 

עם בית מסודר וארוחה מוכנה כשהבעל מגיע, בהריון רביעי!!!

תנמיכו ציפיות ותתחילו לעשות בשבילנו!!!!! מי לה' אליי!!!

הלוואי שככה היה, אבל למדתי שכוחותיי מוגבלים, מה לעשות!

ככה.

אנחנו מלאות עוצמות וכוחות.

מי ששוכחת את זה, את גודלה וכוחה - תרגיש הרבה יותר בקלות - עייפה.

[וזה לא סותר שמותר להתפנק לפעמים...]

עשרה ילדים, אבל עשרה ילדים לא יכולים לגדל אישה אחת..

למה אישה צריכה למשוך את העייפות שלה עד כלות הכוחות?

אולי רק כשאין אין לה ברירה! זה בטח לא מצב אידיאלי. 

ובכלל לבוא ולהטיף למשהי שמספרת על קושי אמיתי זה ממש לא לעניין.

מלבד זה, מה פירוש: "אם היא מסוגלת להכין לעצמה קפה...יש לה גם כח לטפל"? גם היא בת- אדם- ומותר לה בתומו של יום, אחרי שקרעה את עצמה להכין לעצמה קפה בלי להרגיש נקיפות מצפון!

היא רק על תקן מטפלת וטבחית?

אני תמיד שואלת אותו מה הוא רוצה, כי לפעמים לא מתחשק לו בשרי, ודווקא רוצה חלבי.

והוא מגיע יותר מאוחר בסביבות השעה 12.

לפעמים אוכל משהו רציני ולפעמים סתם נשנוש.

לפעמים מקדים לשעה 10

שכחתי לציין שאני גם כל היום בבית לא יוצאת לעבוד,

פסטה וטונה או נקניקיות או מחממים משהו מהמקרר וסלט פשוט- מלפפון,עגבניה ופלפל,טיפה של שמן זית.אם בכלל אין לך כח אז אין כח,כי אישה בהריון אחראית על ביאות העובר וזה יותר חשוב .האמת היא ארוחת ערב גדולה ומאוחרת רק מזיקה לבריאות.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.