אנשים כאן עשו את הבחירות שלהם ולרוב ויכוחים על בחירות משמעותיות מלוות באומוציות מיותרות.

<גלוי נאות, הכותב ישתחרר עוד ארבע וחצי שנים מצה"ל ואשתו לומדת הוראה>

אבל האנשים הללו שתיארת - הם לא בהכרח מסכנים.

יכול להיות שיש להם את החיים הכי יפים. וכך הם רוצים לחיות את חייהם.

מבחינה גלובלית מעשית בקשר למקצוע, יכול להיות שאת צודקת, אבל שוב, את באה מנק' שזאת שהולכת ללמוד הוראה או עו"ס היא מסכנה והבחירות שלה מוטעות בכך שלדעתך לא כיוונו אותה וכו'.

כל מקרה לגופו.

כבר כמה שנים ב"ה, מבינה טוב מאוד מה זה לגדל ילדים עם/בלי נוכחות הבעל ומודעת להשלכות של משכורת נמוכה/גבוהה.

אז אגיד לך על עצמי..

בעלי עכשיו בצבא. הוא קרבי. והתחתנו לפני שהוא התחיל אפילו צבא..ז"א הוא התגייס כשהיינו נשואים.

עליי את לא צריכה לרחם. 

הכסף מהצבא הוא גרושים, אבל אני עובדת ומרוויחה טוב מאוד. 

יש מציאויות שחייבים לחיות איתם אם קיבלנו החלטה להתחתן מוקדם ואנחנו שמחים בכך. 

כיף להתחיל לבנות בית בגיל צעיר

בעזהי"ת.

אוהבת מתוקה, לכל אחת מתאים משהו אחר.

אני שמחה שב"ה מצאת את הדרך שטובה לך, אבל חשוב לזכור שזה לגמרי אינדבידואלי, ומה שמתאים לך (או לי, או לאחרות)- לא בהכרח מתאים לבנות אחרות.

בניגוד להרבה עבודות אחרות, שאולי מאוד רוצים ללמוד אותן

אבל בכלל לא מבטיח שתהיה לך עבודה אח"כ בתחום.

ובלי קשר - 

הבחירות של אנשים, והנסיונות שלהם - 

הם משהו אינדוודואלי - והיי סמוכה ובטוחה שהם עשו את השיקולים שלהם.

למה להתערב?...

חוצמיזה - שאם כבר מדברים -

באמת חבל לי שגם במצב של היום, עדיין הציונות הדתית לא יצאה מהשטאנץ של "להתגייס ולהשפיע מבפנים"...

היום לצערינו - לאדם יש יכולת גבוהה יותר להגן על עמו ועל ארצו מחוץ לצבא.

1. המבנה המעוות של צבא החובה (וגם של צבא הקבע) הוא בעיה לא מהיום, ואשמח לתקוף אותה בהזדמנות.

2. הארץ מוצפת במורות זה נכון, אבל במגזר החילוני אנשים לא רוצים להיות מורים, וזה המזל של הרבה מבוגרות המקצוע הזה.

אלמלא העובדה הזו - מצבן של הרבה משפחות היה חמור בהרבה.

על עבודה סוציאלית אני לא רוצה לדבר בכלל, כי אני מאמין שבמדינה חופשית מהסוג שאאני חולם עליה לא צריך להיות מקצוע כזה בכלל.

הארץ מוצפת מורות?

תלוי איפה ותלוי מה, דווקא יש הרבה מיקצועות שחסרות מורות

כך שיש הרבה הזדמנויות למורות חדשות להיכנס למערכת.

מלבד זאת, ב"אופק חדש" שכר המורות המתחילות הוא מכובד למדי, אם לשפוט ע"פ מה שאני אישית קיבלתי פעם, כשאפילו לא היתה לי תעודת הוראה ולא תואר.

מורות עם תואר שני ועם וותק יכולות להגיע גם ל10,000 בחודש, וזה יפה מאוד לכל הדעות, לא?

למרות ריבוי המורות זו אחת העבודות עם ביקוש גבוה ביותר.

הוכחה בקישור:

http://ovdim.gov.il/Report.aspx

הסערות בתקשורת חוגגות..

מדובר בעיסוק בדיני נפשות.

ובחודשי "החופש" שמשלמים עליהם - ישנם השתלמויות.

והעבודה הזו לא נגמרת, ותמיד הולכת איתך הביתה..

ודורשת כוחות עילאיים וסבלנות אין קץ..

ממש קלי-קלות. <צ>

מי שלא רואה כך את תפקיד החינוך - ב"ה שהוא לא מורה.

בעזהי"ת.

ולגבי הביקוש- כמובן שתלוי איזו התמחות, למשל במתמטיקה ואנגלית יש המון ביקוש- כי יש הרבה קבוצות וצריך הרבה מורות..

אבל למשל בתנ"ך ותושב"ע- השוק דיי רווי..

ואלירז, בתור מורה אני יכולה לומר לך שתנאי העבודה בחינוך הם באמת טובים+ ולגמרי מתאימים לאימהות (יחסית למקצועות אחרים בשוק).

זה אכן מקצוע קשה וצריך להשקיע בו את הנשמה, אבל בסופו של דבר המשכורת לא רעה ויש הרבה אופציות לקידום ולהתפתחות (בדיקת בגרויות- שזה אחלה כסף, פיתוח תוכניות לימודים, ניהול, פיקוח וכדומה), כך שהרבה אנשים יכולים למצוא את הנישה שלהם תחת קורת הגג של "חינוך".

שעות העבודה נוחות, אפשר לחזור הביתה בשעות סבירות ולא ב6 בערב כל יום.. יש לזה יתרונות.

ושוב, העבודה הזאת לא "לא נגמרת". זה תלוי אם את מחנכת או לא, ואם את טיפוס שמשקיע או שבא ללמד וללכת (שזה לגיטימי לגמרי.).

ואגב, לפי התיאור שכתבת פה בהודעה למעלה- אבא שלי כנראה מורה...

[רמז: הוא ממש ממש לא מורה, יותר בכיוון של מהנדס במשרד הביטחון..]

יש בכיתה תלמידים שזקוקים ליחס הגון..

לא למחשב שישלח את המידע לחלל הכיתה ויכבה.

זה שיש תנאים טובים יחסית לאימהות - זה מצויין.

מורה צריך להיות תואר נכסף ומבוקש מאוד, שרק הטובים ביותר מתקבלים אליו.

יש כיתות (אני רואה את זה בתיכון של אבא שלי..) שהבנים באים מבתים קשים. במצוקה.

ולפעמים את כל כך צריכה להתעסק שלפחות יוציאו בגרות או ישקיעו בפן המעשי (בנוסף כמובן שיש להם פעילויות, מרצים שבאים, אורחים..נופשים..דברים מטורפים) 

אבל לפעמים למורה אין את הכוחות גם לפנות לכל אחד ללב ולנסות להבין אותו. אם זה היה כך בכיתה מורכבת, על כל תלמיד צריך מורה..

בעזהי"ת.

אני הולכת להיות מורה מקצועית בע"ה, ממש לא מחנכת!

ואם כל הכבוד לתלמידות ולתהליכים שהן עוברות בגיל הזה, אני לא מתכוונת להיות ה"מדריכה" שלהן. אני באה ללמד וללמוד איתן חומר מאוד מסויים. דברים שלא קשורים ללימודים ולמקצוע נשארים מחוץ לכיתה.

אלא אם זו כיתה מיוחדת שאפשר לפתוח איתן נושאים.. אבל לדעתי זה ממש יוצא דופן.

וזה סבבה לגמרי. לא כל מורה צריכה להטיף מוסר לתלמידות. מספיק להיות אישיות, להיות הוגנת, נעימה, לעשותאת הדבר הנכון, לא לפגוע, להתנהג בעדינות. זה מספיק בשביל מורה מקצועית, ונראה לי אפילו שזה מה שטוב.

אני חושבת שלא טוב שלכיתה אחת יהיו אלף מחנכות. מספיק אחת. מי שרוצה להתייעץ איתי- בשמחה ממש, אבל זה לא בא מיוזמתי. (שוב, למעט מקרים חריגים).

ואני מסכימה איתך מאוד במשפט האחרון..

גם אם אתה לא מחנך..
ברמת רגישות שמודעת לקשיים של הבנות, ומתוך כך - מטפלים בהתאם בעדינות, בתלמידה חלשה, בתלמידה חזקה שאולי לפעמים פוגעת בכיתה בגלל חוזקה וכו'..

שמחה לשמוע שזו ההגדרה שלך ל"ללמד וללכת"..

בס"ד

אפילו ממש ממש לא...

אני חושבת שאסור למורה לבוא בגישה של "ללמד וללכת"

ויותר מזה - אני חושבת שזה גם בלתי אפשרי "ללמד וללכת".

דוגמא טריה מהיום (ומכל יום ) : תלמידה (בכיתה ד') אומרת מילה לא יפה לחברה שלה באמצע שעור

אפשר להתעלם

אפשר לומר שזה מפריע לשעור (ולהעניש או לא)

אפשר לומר שזה מפריע לחברה

ואפשר לדבר חצי דקה על משמעות של דיבור... ובאמת - אם עושים את זה בצורה יפה הן לוקחות את זה ברצינות ולא כ"חפירה"...

ויש עוד בלי סוף כאלה...

את רואה תלמידה במסדרון? איך מתייחסים אליה?

אומרים "בוקר טוב" או "שלום"

שואלים "מה שלומך?" (ומחכים לתשובה...)

מדברים איתה חצי דקה מדי פעם...

כנ"ל כשאת יוצאת מביה"ס ותלמידה הולכת לכיוון שלך - אפשר לדבר איתה ואפשר להתעלם. משיחה כזו של 2 דקות מוציאים בלי סוף!!! (גם טרי מהיום..)

איך מתייחסים לתלמידה שהיתה חולה? (בהתעניינות? בהתעלמות?)

תלמידה שנכשלה במבחן (ובוכה, או זו שזה לא מעניין אותה)

תלמידה שהכינה פעילות יפה לכיתה \ ענתה תשובה נכונה \ עזרה לחברה \...

בתורנות חצר קורים דברים..

מורה יכולה לחזק התנהגויות או להכחיד. בכל מקרה יש לה הרבה כוח בידיים!! גם אם היא לא מחנכת!!

אני מורה חדשה (יחסית) למתמטיקה. מעולם לא הייתי מחנכת

לחלק מתלמידותיי הייתי רק מורת תגבור (חלקן תלמידות י"ב שקיבלו שעורים נוספים אחה"צ, חלקן תלמידות יסודי בשעה פרטנית).

לחלק אחר מתלמידותיי הייתי רק מורה בחוג (מחוננים במתמטיקה)

אני לא חושבת שיש תלמידה אחת שאפשר לומר שלא השפעתי עליה במשהו (ולאו דווקא כי זו אני, אלא כי עצם המשמעות של קשר לאורך זמן היא כזו. אי אפשר אחרת, וכמובן שאפשר גם להשפיע לרעה...)

תלמידה רואה איך מתייחסים אליה

תלמידה רואה איך המורה מתלבשת ומתנהגת

תלמידה רואה אם המורה מדברת בפלא' בזמן שעור \ מאחרת לכיתה (גזל זמן) וכו'
תלמידה רואה אם למורה באמת אכפת ממנה (ואולי תתפלאו - אבל תלמידה יודעת את זה, גם אם המורה מעירה לה \ מענישה וכו')

ועוד משהו -

אני לא חושבת שלילד מספיקה רק מחנכת אחת

ואם הילד לא מסתדר עם המחנכת שלו? אפילו סתם לא מתחבר אליה...

ילדים (וגם מבוגרים!) תמיד צריכים תשומת לב!

שמישהו יקשיב להם, שלמישהו יהיה אכפת מהם

גם אם ב"ה הם זכו בבית טוב עם הורים טובים ובמחנכת מקסימה...

באמת ארוך, אבל בכל זאת שני סיפורים לסיום

הראשון מלפני שבוע,

"המרוץ לחשבון" בחוג למחוננים, כיתה ד'. הכיתה מחולקת לשתי קבוצות. צריך לפתור חידה. קבוצה שמסיימת באה אליי, אני מאשרת את התשובה ונותנת מיקום לחידה הבאה.

באחת הפעמים שתי כיתות סיימו כמעט יחד ואז אחת הבנות אמרה "הן היו קודם"

אמרתי יישר כח וכל הכבוד לתלמידה שחשובות לה יותר המידות הטובות מההצלחה (מול כל הבנות משתי הקבוצות)

כמה ימים לאחר מכן הילדה רואה אותי ואומרת "סיפרתי לאמא שלי שאמרת לי שמידות טובות זה הכי חשוב והיא שמחה"

והשני - מלפני שנה

תלמידת כיתה ה' (אז), סוף שנה. אני הייתי מורת תגבור של הכיתה (מיצ"ב..) ומורה בחוג מחוננים. הילדה למדה אצלי בשניהם.

התלמידה" "המורה, כל מה שאת מלמדת אותנו זה מעניין, תורה, חשבון עברית..."

אני: "אבל אני רק מורה לחשבון. לימדתי אותך פעם משהו אחר???"

היא: "אבל את לימדת אותנו ערכים!!!"

מדהימה קטנה

בעזהי"ת.

ומושפע באופן ישיר מהאופי של המורה\מחנך..

ואם אני לא כזאת- לא אחת שתפתח סמול טוק במסדרון (גם עם חברות שלי זה לא קורה לי..), אז זה הכי לגיטימי שככה זה יהיה גם עם התלמידות! כמובן שלא אסתובב עם פרצוף ט' באב אלא אאיר פנים ואחייך לכולם, אבל מבחינתי זה בסדר לגמרי שאני לא אהיה המדריכה שלהם.

שוב- רגישות ועדינות כן, חברותיות - לאו דווקא.

היא חייבת לבוא כמישהי שאכפת לה מהתלמידים/דות ברמת הילדים/דות שלה.

זה לא קשור ל"מדריכה".

לצערי בגלל מורים שאין להם את זה - מערכת החינוך נראית כמו שהיא היום.

בעזהי"ת.

תתפלאי, אבל המורה שהיתה לי הכי משמעותית- בחיים לא היתה לי אפילו שיחה אישית אחת איתה.

וזה בסדר גמור, והיא באמת המורה הכי שפיצית שהיתה לי!!

לעומת מורות אחרות שתפסו אותי כמה וכמה פעמים  לשיחות ולא עלה בידן..

בקיצור- זה תלוי תלוי תלוי.

וברגע שאתה, כמורה- מתנהג כמו שאתה- האמת יוצאת לאור.

ככה ניסיון החיים שלי הראה לי..

אחת המתישות וכפויות הטובה שיש..

אחותי מחנכת קרוב ל-13 שנה עם בכיר, ולפי מה שהיא מספרת, העבודה הזאת לא פסגת השאיפות (בלשון המעטה)

אני מכירה "מורות מקצועיות" (הכוונה לא מחנכות)

שנותנות את נשמתן ועמוסות מאוד.

כן, גם מורה למדעים, חינוך גופני, אנגלית וכו'.. 

עמוסה מאוד.

יש כל שנה 60 שעות השתלמות- אופק.

עוד כל מיני השתלמויות שמחייבים מביה"ס.

ימי עיון בלי סוף. ישיבות פרטניות (למחנכות יש רק את הכתה שלהן- מסיימות ביום אחד.

למורות מקצועיות יש את כל ביה"ס.. אז תחשבי לבד כמה ימים זה..)

בנוגע ל18 שעות תוספת.. חחח... תראי לי מורה שלא נותנת הרבה יותר מ18 שעות נוספות במחצית.

ואני לא מדברת על טלפונים להורים..

לגבי החופש- שמעתם על להכין את השנה הבאה? <צ>

אני מקווה שאף הורה לא ירצה מורה מותש, שלא הספיק להכין את השנה

עבור הכתה החדשה שקיבל.

ימי הערכות? בית ספריים? יחודיים למקצוע שלך?

וכו'...

תמיד.. הדשא של השכן נראה רענן וירוק

ולמי שעדיין חושב שזה קל וסבבה וכו'...

מוזמן להחליף לשיעור אחד  

אני מורה והלכתי למקצוע זה מתוך בחירה מלאה וממש לא כי ככה כולן עושות אלא כי זה מקצוע שאני רואה בו שליחות חשובה מאד ומתאים לי עם גידול הילדים. לא הייתי מחליפה מקצוע זה בשום כסף בעולם...

לגבי צבא- בעלי עשה צבא עוד לפני שנפגשנו. כשהוא יוצא למילואים קצרים- אני משתגעת.... ממש לא מתאים לי!

כשאני רואה נשים עם בעלים במילואים- אני מאד מרחמת עליהן,

אבל נראה לי שלי זה קשה יותר מלהן!

זה נכון שחשוב להעלות למודעות לבחורים הצעירים שמתלבטים מתי להתגייס ומתי לצאת את השיקול הזה,

אבל מי שבחרו בזה, רואים בכך שליחות, מרגישים שעשו את המעשים הנכונים בזמנים הנכונים.

חשוב, לעזור, לתמוך ולסייע, אבל לא לרחם.

בעלי עובד הייטק ויש כאלה שמאד מרחמים עלי אבל אני מאושרת בבחירה שעשינו ומרגישים שזה הכי מתאים לנו...

ככה זה... כל אחד ומה שמתאים לו...

זה כמו המשך למה שהן עשו בשירות, זה מה שהן ראו, מה שהן מכירות ועשו אותו טוב.

אני ממש מסכימה איתך (כנ"ל, גם אני נשואה 11 שנה...)לגבי המשכורת, וגם לגבי הסיכוי למצוא עבודה.

טוב שאת מעוררת את השאלה הזו.

השאלה היא לא- איך נשב ונקבול על המציאות הקיימת

אלא איך נפעל כדי לשנות את המציאות הזו -איזה דבר אפקטיבי אפשר לעשות?

(למשל- להיות מחנכת באולפנה- שאומרת לתלמידות שלה- אפשר לעשות שליחות ולהיות אידיאליסטית בכל מקצוע! למקצוע חינוך הולכת מי שמוכשרת להוראה, מי שיש לה כישרון אחר- שתלך לממש אותו!

או למשל- לפתוח עוד מכללות לבנות דתיות- עם עוד תחומי תארים והכשרות מלבד הוראה\ עיצוב גראפי\ עבודה סוציאלית\ איפור כלות\\ )

שאלה עקרונית לגבי א.- מה זה נקרא "להיות מוכן ובשל להתגייס" ?

איזה בשלות צריך להיות?  אולי אנשים מצפים לבשלות שגדולה ממה שבאמת צריך להיות להם- ואז לוקחים בחשבון שתהיה עוד תק' הבשלה אחרי הצבא- בחזרה בישיבה \בלימודים- ?

רב המקצועות כיום לא מתאימים לאישה עם ילדים. רב המקומות דורשים משרה מלאה. בעוד שבהוראה יש אפשרויצ ות תמרון רבות וגם שעות עבודה יחסית מתאימות.

לכן לחשוב לפני שבוחרים מקצוע על אופציות עבודה רלוונטיות ומיקומם! ותראו שרב המקצועות  לא מתאימים לבנות שרוצות להקים משפחה נורמלית (לא כזאת שהילדים הולכים למטפלת אחרי הצהרון)

בהצלחה ואל תתלהבו מאנשים שלומדים מקצועות מגניבים. לא לא תמיד כ"כ חכם וברור שבד"כ הרבה יותר קשה למצוא עבודה.

כשבוחרים מקצוע חשוב לחשוב על המון דברים

השאלה איך אני מעבירה לבנות בגילאי 19-22 שעומדות לפני בחירת לימודים- שלא ילכו לדברים הקלאסיים אלא ילמדו מקצוע מגוון?

בעזהי"ת.

אותי הצוות באולפנא שיא הניסה לשכנע שאלמד הוראה "יש לך אישיות מקסימה, צריך מורה כמוך"- והיה לי ברור שלא אלך להוראה.

[תכלס אני לא יודעת אם הם שיכנעו אותי לשם ההוראה או כי זה באמת מתאים לי.]

אז הלכתי ללמד מקצוע חופשי אחר, וסבלתי שם קשות עד שמצאתי את עצמי בהוראה..

בקיצור זה לגמרי כל אחת ומה שטוב לה.

אלא גם מה שיאפשר במידה רבה לחיות חיים שהבחורה מאמינה בהם.

מי שרוצה להתחתן ולגדל משפחה גדולה, נניח, בהחלט צריכה להכניס את זה למערכת השיקולים שלה.

מקצוע שדורש שהות ממושכת מחוץ לבית לא מתאים, מקצוע שדורש המון שעות נוספות גם לא.

מצד שני- מקצוע שאפשר לעבוד בו גם מהבית יכול להיות יעיל מאוד. וזה לא רק עיצוב גרפי...

בעזהי"ת.

ובכללי יש מערכת שיקולים מה לבחור, לכן כל בחירה היא נורא אינדיבידואלית ואישית, וממש אין מה לשפוט או לצאת באמירות כוללניות כמו "טוב להיות מורה" או ההפך..

ב) מיש השולטת לזה בגלל ששיתפו לה את השכל בעצם אין לה שכל ועושה טעות רציני שמשליכה על המשפחה מי שהולכת לזה בגלל שהיא אוהבת את זה אז זה בסדר ומעולה 

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר