אנשים כאן עשו את הבחירות שלהם ולרוב ויכוחים על בחירות משמעותיות מלוות באומוציות מיותרות.

<גלוי נאות, הכותב ישתחרר עוד ארבע וחצי שנים מצה"ל ואשתו לומדת הוראה>

אבל האנשים הללו שתיארת - הם לא בהכרח מסכנים.

יכול להיות שיש להם את החיים הכי יפים. וכך הם רוצים לחיות את חייהם.

מבחינה גלובלית מעשית בקשר למקצוע, יכול להיות שאת צודקת, אבל שוב, את באה מנק' שזאת שהולכת ללמוד הוראה או עו"ס היא מסכנה והבחירות שלה מוטעות בכך שלדעתך לא כיוונו אותה וכו'.

כל מקרה לגופו.

כבר כמה שנים ב"ה, מבינה טוב מאוד מה זה לגדל ילדים עם/בלי נוכחות הבעל ומודעת להשלכות של משכורת נמוכה/גבוהה.

אז אגיד לך על עצמי..

בעלי עכשיו בצבא. הוא קרבי. והתחתנו לפני שהוא התחיל אפילו צבא..ז"א הוא התגייס כשהיינו נשואים.

עליי את לא צריכה לרחם. 

הכסף מהצבא הוא גרושים, אבל אני עובדת ומרוויחה טוב מאוד. 

יש מציאויות שחייבים לחיות איתם אם קיבלנו החלטה להתחתן מוקדם ואנחנו שמחים בכך. 

כיף להתחיל לבנות בית בגיל צעיר

בעזהי"ת.

אוהבת מתוקה, לכל אחת מתאים משהו אחר.

אני שמחה שב"ה מצאת את הדרך שטובה לך, אבל חשוב לזכור שזה לגמרי אינדבידואלי, ומה שמתאים לך (או לי, או לאחרות)- לא בהכרח מתאים לבנות אחרות.

בניגוד להרבה עבודות אחרות, שאולי מאוד רוצים ללמוד אותן

אבל בכלל לא מבטיח שתהיה לך עבודה אח"כ בתחום.

ובלי קשר - 

הבחירות של אנשים, והנסיונות שלהם - 

הם משהו אינדוודואלי - והיי סמוכה ובטוחה שהם עשו את השיקולים שלהם.

למה להתערב?...

חוצמיזה - שאם כבר מדברים -

באמת חבל לי שגם במצב של היום, עדיין הציונות הדתית לא יצאה מהשטאנץ של "להתגייס ולהשפיע מבפנים"...

היום לצערינו - לאדם יש יכולת גבוהה יותר להגן על עמו ועל ארצו מחוץ לצבא.

1. המבנה המעוות של צבא החובה (וגם של צבא הקבע) הוא בעיה לא מהיום, ואשמח לתקוף אותה בהזדמנות.

2. הארץ מוצפת במורות זה נכון, אבל במגזר החילוני אנשים לא רוצים להיות מורים, וזה המזל של הרבה מבוגרות המקצוע הזה.

אלמלא העובדה הזו - מצבן של הרבה משפחות היה חמור בהרבה.

על עבודה סוציאלית אני לא רוצה לדבר בכלל, כי אני מאמין שבמדינה חופשית מהסוג שאאני חולם עליה לא צריך להיות מקצוע כזה בכלל.

הארץ מוצפת מורות?

תלוי איפה ותלוי מה, דווקא יש הרבה מיקצועות שחסרות מורות

כך שיש הרבה הזדמנויות למורות חדשות להיכנס למערכת.

מלבד זאת, ב"אופק חדש" שכר המורות המתחילות הוא מכובד למדי, אם לשפוט ע"פ מה שאני אישית קיבלתי פעם, כשאפילו לא היתה לי תעודת הוראה ולא תואר.

מורות עם תואר שני ועם וותק יכולות להגיע גם ל10,000 בחודש, וזה יפה מאוד לכל הדעות, לא?

למרות ריבוי המורות זו אחת העבודות עם ביקוש גבוה ביותר.

הוכחה בקישור:

http://ovdim.gov.il/Report.aspx

הסערות בתקשורת חוגגות..

מדובר בעיסוק בדיני נפשות.

ובחודשי "החופש" שמשלמים עליהם - ישנם השתלמויות.

והעבודה הזו לא נגמרת, ותמיד הולכת איתך הביתה..

ודורשת כוחות עילאיים וסבלנות אין קץ..

ממש קלי-קלות. <צ>

מי שלא רואה כך את תפקיד החינוך - ב"ה שהוא לא מורה.

בעזהי"ת.

ולגבי הביקוש- כמובן שתלוי איזו התמחות, למשל במתמטיקה ואנגלית יש המון ביקוש- כי יש הרבה קבוצות וצריך הרבה מורות..

אבל למשל בתנ"ך ותושב"ע- השוק דיי רווי..

ואלירז, בתור מורה אני יכולה לומר לך שתנאי העבודה בחינוך הם באמת טובים+ ולגמרי מתאימים לאימהות (יחסית למקצועות אחרים בשוק).

זה אכן מקצוע קשה וצריך להשקיע בו את הנשמה, אבל בסופו של דבר המשכורת לא רעה ויש הרבה אופציות לקידום ולהתפתחות (בדיקת בגרויות- שזה אחלה כסף, פיתוח תוכניות לימודים, ניהול, פיקוח וכדומה), כך שהרבה אנשים יכולים למצוא את הנישה שלהם תחת קורת הגג של "חינוך".

שעות העבודה נוחות, אפשר לחזור הביתה בשעות סבירות ולא ב6 בערב כל יום.. יש לזה יתרונות.

ושוב, העבודה הזאת לא "לא נגמרת". זה תלוי אם את מחנכת או לא, ואם את טיפוס שמשקיע או שבא ללמד וללכת (שזה לגיטימי לגמרי.).

ואגב, לפי התיאור שכתבת פה בהודעה למעלה- אבא שלי כנראה מורה...

[רמז: הוא ממש ממש לא מורה, יותר בכיוון של מהנדס במשרד הביטחון..]

יש בכיתה תלמידים שזקוקים ליחס הגון..

לא למחשב שישלח את המידע לחלל הכיתה ויכבה.

זה שיש תנאים טובים יחסית לאימהות - זה מצויין.

מורה צריך להיות תואר נכסף ומבוקש מאוד, שרק הטובים ביותר מתקבלים אליו.

יש כיתות (אני רואה את זה בתיכון של אבא שלי..) שהבנים באים מבתים קשים. במצוקה.

ולפעמים את כל כך צריכה להתעסק שלפחות יוציאו בגרות או ישקיעו בפן המעשי (בנוסף כמובן שיש להם פעילויות, מרצים שבאים, אורחים..נופשים..דברים מטורפים) 

אבל לפעמים למורה אין את הכוחות גם לפנות לכל אחד ללב ולנסות להבין אותו. אם זה היה כך בכיתה מורכבת, על כל תלמיד צריך מורה..

בעזהי"ת.

אני הולכת להיות מורה מקצועית בע"ה, ממש לא מחנכת!

ואם כל הכבוד לתלמידות ולתהליכים שהן עוברות בגיל הזה, אני לא מתכוונת להיות ה"מדריכה" שלהן. אני באה ללמד וללמוד איתן חומר מאוד מסויים. דברים שלא קשורים ללימודים ולמקצוע נשארים מחוץ לכיתה.

אלא אם זו כיתה מיוחדת שאפשר לפתוח איתן נושאים.. אבל לדעתי זה ממש יוצא דופן.

וזה סבבה לגמרי. לא כל מורה צריכה להטיף מוסר לתלמידות. מספיק להיות אישיות, להיות הוגנת, נעימה, לעשותאת הדבר הנכון, לא לפגוע, להתנהג בעדינות. זה מספיק בשביל מורה מקצועית, ונראה לי אפילו שזה מה שטוב.

אני חושבת שלא טוב שלכיתה אחת יהיו אלף מחנכות. מספיק אחת. מי שרוצה להתייעץ איתי- בשמחה ממש, אבל זה לא בא מיוזמתי. (שוב, למעט מקרים חריגים).

ואני מסכימה איתך מאוד במשפט האחרון..

גם אם אתה לא מחנך..
ברמת רגישות שמודעת לקשיים של הבנות, ומתוך כך - מטפלים בהתאם בעדינות, בתלמידה חלשה, בתלמידה חזקה שאולי לפעמים פוגעת בכיתה בגלל חוזקה וכו'..

שמחה לשמוע שזו ההגדרה שלך ל"ללמד וללכת"..

בס"ד

אפילו ממש ממש לא...

אני חושבת שאסור למורה לבוא בגישה של "ללמד וללכת"

ויותר מזה - אני חושבת שזה גם בלתי אפשרי "ללמד וללכת".

דוגמא טריה מהיום (ומכל יום ) : תלמידה (בכיתה ד') אומרת מילה לא יפה לחברה שלה באמצע שעור

אפשר להתעלם

אפשר לומר שזה מפריע לשעור (ולהעניש או לא)

אפשר לומר שזה מפריע לחברה

ואפשר לדבר חצי דקה על משמעות של דיבור... ובאמת - אם עושים את זה בצורה יפה הן לוקחות את זה ברצינות ולא כ"חפירה"...

ויש עוד בלי סוף כאלה...

את רואה תלמידה במסדרון? איך מתייחסים אליה?

אומרים "בוקר טוב" או "שלום"

שואלים "מה שלומך?" (ומחכים לתשובה...)

מדברים איתה חצי דקה מדי פעם...

כנ"ל כשאת יוצאת מביה"ס ותלמידה הולכת לכיוון שלך - אפשר לדבר איתה ואפשר להתעלם. משיחה כזו של 2 דקות מוציאים בלי סוף!!! (גם טרי מהיום..)

איך מתייחסים לתלמידה שהיתה חולה? (בהתעניינות? בהתעלמות?)

תלמידה שנכשלה במבחן (ובוכה, או זו שזה לא מעניין אותה)

תלמידה שהכינה פעילות יפה לכיתה \ ענתה תשובה נכונה \ עזרה לחברה \...

בתורנות חצר קורים דברים..

מורה יכולה לחזק התנהגויות או להכחיד. בכל מקרה יש לה הרבה כוח בידיים!! גם אם היא לא מחנכת!!

אני מורה חדשה (יחסית) למתמטיקה. מעולם לא הייתי מחנכת

לחלק מתלמידותיי הייתי רק מורת תגבור (חלקן תלמידות י"ב שקיבלו שעורים נוספים אחה"צ, חלקן תלמידות יסודי בשעה פרטנית).

לחלק אחר מתלמידותיי הייתי רק מורה בחוג (מחוננים במתמטיקה)

אני לא חושבת שיש תלמידה אחת שאפשר לומר שלא השפעתי עליה במשהו (ולאו דווקא כי זו אני, אלא כי עצם המשמעות של קשר לאורך זמן היא כזו. אי אפשר אחרת, וכמובן שאפשר גם להשפיע לרעה...)

תלמידה רואה איך מתייחסים אליה

תלמידה רואה איך המורה מתלבשת ומתנהגת

תלמידה רואה אם המורה מדברת בפלא' בזמן שעור \ מאחרת לכיתה (גזל זמן) וכו'
תלמידה רואה אם למורה באמת אכפת ממנה (ואולי תתפלאו - אבל תלמידה יודעת את זה, גם אם המורה מעירה לה \ מענישה וכו')

ועוד משהו -

אני לא חושבת שלילד מספיקה רק מחנכת אחת

ואם הילד לא מסתדר עם המחנכת שלו? אפילו סתם לא מתחבר אליה...

ילדים (וגם מבוגרים!) תמיד צריכים תשומת לב!

שמישהו יקשיב להם, שלמישהו יהיה אכפת מהם

גם אם ב"ה הם זכו בבית טוב עם הורים טובים ובמחנכת מקסימה...

באמת ארוך, אבל בכל זאת שני סיפורים לסיום

הראשון מלפני שבוע,

"המרוץ לחשבון" בחוג למחוננים, כיתה ד'. הכיתה מחולקת לשתי קבוצות. צריך לפתור חידה. קבוצה שמסיימת באה אליי, אני מאשרת את התשובה ונותנת מיקום לחידה הבאה.

באחת הפעמים שתי כיתות סיימו כמעט יחד ואז אחת הבנות אמרה "הן היו קודם"

אמרתי יישר כח וכל הכבוד לתלמידה שחשובות לה יותר המידות הטובות מההצלחה (מול כל הבנות משתי הקבוצות)

כמה ימים לאחר מכן הילדה רואה אותי ואומרת "סיפרתי לאמא שלי שאמרת לי שמידות טובות זה הכי חשוב והיא שמחה"

והשני - מלפני שנה

תלמידת כיתה ה' (אז), סוף שנה. אני הייתי מורת תגבור של הכיתה (מיצ"ב..) ומורה בחוג מחוננים. הילדה למדה אצלי בשניהם.

התלמידה" "המורה, כל מה שאת מלמדת אותנו זה מעניין, תורה, חשבון עברית..."

אני: "אבל אני רק מורה לחשבון. לימדתי אותך פעם משהו אחר???"

היא: "אבל את לימדת אותנו ערכים!!!"

מדהימה קטנה

בעזהי"ת.

ומושפע באופן ישיר מהאופי של המורה\מחנך..

ואם אני לא כזאת- לא אחת שתפתח סמול טוק במסדרון (גם עם חברות שלי זה לא קורה לי..), אז זה הכי לגיטימי שככה זה יהיה גם עם התלמידות! כמובן שלא אסתובב עם פרצוף ט' באב אלא אאיר פנים ואחייך לכולם, אבל מבחינתי זה בסדר לגמרי שאני לא אהיה המדריכה שלהם.

שוב- רגישות ועדינות כן, חברותיות - לאו דווקא.

היא חייבת לבוא כמישהי שאכפת לה מהתלמידים/דות ברמת הילדים/דות שלה.

זה לא קשור ל"מדריכה".

לצערי בגלל מורים שאין להם את זה - מערכת החינוך נראית כמו שהיא היום.

בעזהי"ת.

תתפלאי, אבל המורה שהיתה לי הכי משמעותית- בחיים לא היתה לי אפילו שיחה אישית אחת איתה.

וזה בסדר גמור, והיא באמת המורה הכי שפיצית שהיתה לי!!

לעומת מורות אחרות שתפסו אותי כמה וכמה פעמים  לשיחות ולא עלה בידן..

בקיצור- זה תלוי תלוי תלוי.

וברגע שאתה, כמורה- מתנהג כמו שאתה- האמת יוצאת לאור.

ככה ניסיון החיים שלי הראה לי..

אחת המתישות וכפויות הטובה שיש..

אחותי מחנכת קרוב ל-13 שנה עם בכיר, ולפי מה שהיא מספרת, העבודה הזאת לא פסגת השאיפות (בלשון המעטה)

אני מכירה "מורות מקצועיות" (הכוונה לא מחנכות)

שנותנות את נשמתן ועמוסות מאוד.

כן, גם מורה למדעים, חינוך גופני, אנגלית וכו'.. 

עמוסה מאוד.

יש כל שנה 60 שעות השתלמות- אופק.

עוד כל מיני השתלמויות שמחייבים מביה"ס.

ימי עיון בלי סוף. ישיבות פרטניות (למחנכות יש רק את הכתה שלהן- מסיימות ביום אחד.

למורות מקצועיות יש את כל ביה"ס.. אז תחשבי לבד כמה ימים זה..)

בנוגע ל18 שעות תוספת.. חחח... תראי לי מורה שלא נותנת הרבה יותר מ18 שעות נוספות במחצית.

ואני לא מדברת על טלפונים להורים..

לגבי החופש- שמעתם על להכין את השנה הבאה? <צ>

אני מקווה שאף הורה לא ירצה מורה מותש, שלא הספיק להכין את השנה

עבור הכתה החדשה שקיבל.

ימי הערכות? בית ספריים? יחודיים למקצוע שלך?

וכו'...

תמיד.. הדשא של השכן נראה רענן וירוק

ולמי שעדיין חושב שזה קל וסבבה וכו'...

מוזמן להחליף לשיעור אחד  

אני מורה והלכתי למקצוע זה מתוך בחירה מלאה וממש לא כי ככה כולן עושות אלא כי זה מקצוע שאני רואה בו שליחות חשובה מאד ומתאים לי עם גידול הילדים. לא הייתי מחליפה מקצוע זה בשום כסף בעולם...

לגבי צבא- בעלי עשה צבא עוד לפני שנפגשנו. כשהוא יוצא למילואים קצרים- אני משתגעת.... ממש לא מתאים לי!

כשאני רואה נשים עם בעלים במילואים- אני מאד מרחמת עליהן,

אבל נראה לי שלי זה קשה יותר מלהן!

זה נכון שחשוב להעלות למודעות לבחורים הצעירים שמתלבטים מתי להתגייס ומתי לצאת את השיקול הזה,

אבל מי שבחרו בזה, רואים בכך שליחות, מרגישים שעשו את המעשים הנכונים בזמנים הנכונים.

חשוב, לעזור, לתמוך ולסייע, אבל לא לרחם.

בעלי עובד הייטק ויש כאלה שמאד מרחמים עלי אבל אני מאושרת בבחירה שעשינו ומרגישים שזה הכי מתאים לנו...

ככה זה... כל אחד ומה שמתאים לו...

זה כמו המשך למה שהן עשו בשירות, זה מה שהן ראו, מה שהן מכירות ועשו אותו טוב.

אני ממש מסכימה איתך (כנ"ל, גם אני נשואה 11 שנה...)לגבי המשכורת, וגם לגבי הסיכוי למצוא עבודה.

טוב שאת מעוררת את השאלה הזו.

השאלה היא לא- איך נשב ונקבול על המציאות הקיימת

אלא איך נפעל כדי לשנות את המציאות הזו -איזה דבר אפקטיבי אפשר לעשות?

(למשל- להיות מחנכת באולפנה- שאומרת לתלמידות שלה- אפשר לעשות שליחות ולהיות אידיאליסטית בכל מקצוע! למקצוע חינוך הולכת מי שמוכשרת להוראה, מי שיש לה כישרון אחר- שתלך לממש אותו!

או למשל- לפתוח עוד מכללות לבנות דתיות- עם עוד תחומי תארים והכשרות מלבד הוראה\ עיצוב גראפי\ עבודה סוציאלית\ איפור כלות\\ )

שאלה עקרונית לגבי א.- מה זה נקרא "להיות מוכן ובשל להתגייס" ?

איזה בשלות צריך להיות?  אולי אנשים מצפים לבשלות שגדולה ממה שבאמת צריך להיות להם- ואז לוקחים בחשבון שתהיה עוד תק' הבשלה אחרי הצבא- בחזרה בישיבה \בלימודים- ?

רב המקצועות כיום לא מתאימים לאישה עם ילדים. רב המקומות דורשים משרה מלאה. בעוד שבהוראה יש אפשרויצ ות תמרון רבות וגם שעות עבודה יחסית מתאימות.

לכן לחשוב לפני שבוחרים מקצוע על אופציות עבודה רלוונטיות ומיקומם! ותראו שרב המקצועות  לא מתאימים לבנות שרוצות להקים משפחה נורמלית (לא כזאת שהילדים הולכים למטפלת אחרי הצהרון)

בהצלחה ואל תתלהבו מאנשים שלומדים מקצועות מגניבים. לא לא תמיד כ"כ חכם וברור שבד"כ הרבה יותר קשה למצוא עבודה.

כשבוחרים מקצוע חשוב לחשוב על המון דברים

השאלה איך אני מעבירה לבנות בגילאי 19-22 שעומדות לפני בחירת לימודים- שלא ילכו לדברים הקלאסיים אלא ילמדו מקצוע מגוון?

בעזהי"ת.

אותי הצוות באולפנא שיא הניסה לשכנע שאלמד הוראה "יש לך אישיות מקסימה, צריך מורה כמוך"- והיה לי ברור שלא אלך להוראה.

[תכלס אני לא יודעת אם הם שיכנעו אותי לשם ההוראה או כי זה באמת מתאים לי.]

אז הלכתי ללמד מקצוע חופשי אחר, וסבלתי שם קשות עד שמצאתי את עצמי בהוראה..

בקיצור זה לגמרי כל אחת ומה שטוב לה.

אלא גם מה שיאפשר במידה רבה לחיות חיים שהבחורה מאמינה בהם.

מי שרוצה להתחתן ולגדל משפחה גדולה, נניח, בהחלט צריכה להכניס את זה למערכת השיקולים שלה.

מקצוע שדורש שהות ממושכת מחוץ לבית לא מתאים, מקצוע שדורש המון שעות נוספות גם לא.

מצד שני- מקצוע שאפשר לעבוד בו גם מהבית יכול להיות יעיל מאוד. וזה לא רק עיצוב גרפי...

בעזהי"ת.

ובכללי יש מערכת שיקולים מה לבחור, לכן כל בחירה היא נורא אינדיבידואלית ואישית, וממש אין מה לשפוט או לצאת באמירות כוללניות כמו "טוב להיות מורה" או ההפך..

ב) מיש השולטת לזה בגלל ששיתפו לה את השכל בעצם אין לה שכל ועושה טעות רציני שמשליכה על המשפחה מי שהולכת לזה בגלל שהיא אוהבת את זה אז זה בסדר ומעולה 

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏