בעיניי המדינה היא סימנים לרחמי ה' על עמ"י, ולהחלטתו להשיב את שבותנו כפי שהבטיח.

המדינה כשלעצמה אינה המלכות המובטחת, מכיון שהמלכות המובטחת היא מלכות ה' בארץ, ע"פ התורה ע"י ישראל.

(אני בכוונה מתעלם מהביטוי "יסוד כסא ה' בעולם", כי ניתן לפרש אותו בצורות שונות.)

דבר זה אינו סותר את זה שהמדינה היא סימנים לרחמי ה' על ישראל, מכיון שלמדינה הזו יש פוטנציאל להפוך לחלק מהגאולה, ואפילו במצב הנוכחי, היא ללא ספק עוזרת לאנשים שמהם יכולה לקום מלכות ה' בתפארתה המדינה מספקת תשתיות כאלו שכל מה שחסר זה שהשלטון יהיה בידיים טובות. (או שהשלטון יתחלף, או שיחזור בתשובה.)

עובדה נוספת היא שהמדינה מביאה כבוד לעם ישראל ולאלוקיו-דבר שהוא כשלעצמו יש בו ביטוי של גאולה. (גאולה של כבוד ה', המבוזה בשעת השפלת עם ישראל.)

אני חושב שבדברים אלו עניתי גם לשאלה האם זו סתם התאגדות מקרית של יהודים. (התשובה היא בעצם שיש צדדים לכאן ולכאן, ותלוי מאיזו בחינה מסתכלים. מצד הקדושה שבה-אין קדושה, כי אין עבודת ה'. מבחינת הפוטנציאל שלה לקבל קדושה גדולה מאוד-פוטנציאל מצוין. מבחינת טוב שבעצם קיומה- יש טוב (גם מצד האנשים הקדושים שבתוכה, וגם מצד זה שכבר א"א להשפיל את עם ה' *))

*ראיה לזה שהשפלת ישראל היא דבר רע גם כשאין בישראל קדושה קדושה- מספידים אפיקורוס שמת ע"י גוים שהרגוהו על היותו ישראל.

יכול להיות שמדינת ישראל היא מעשה שטן, אבל לא אכפת לי מי עושה, אכפת לי מה הוא עושה. אם השטן ישכנע אותי לתת צדקה או ללמוד תורה, לא נראה לי שאני אסרב רק משום שזה מעשה שטן. תגובה כזו תהיה אווילית למדי מצידי.

כנ"ל לגבי לעלות לארץ או להחזיר את כבוד ה' (במלחמות), או לנסות לקחת ארגון יהודי (במקרה שלנו-המדינה), ולנסות להפוך אותו לקדוש. או לעזור ליהודים להתאגד למען עבודת ה' כלל ישראלית (נשמע טוב ותמים, נכון? במילים אחרות זה בעצם להקים מלכות ישראלית בארץ). גם מעשה שטן יכול להיות לטובה. אגב, ככל מה שאמרתי בקטע הזה, נכון גם במקרה שבכלל לא התחילה הגאולה...

אני לא ממש מרגיש ממש חלק מהמדינה, כי אני חלק ממלכות ה' בעולם, ומלכות ה' כוללת את אלו שעובדים אותו (מהעצים והאבנים, ועד המלאכים וחיות הקודש), ולא את הפושעים בו. אבל אני בהחלט לא יכול להתעלם מארגון גדול ורב עוצמה ששולט כמעט על כל מה שקורה בארץ ולכן אני מתנהג בהתאם (על פי שיקול דעת), ולפעמים בוחר לשתף פעולה עם הארגון. כשם שגם כאשר אבותינו היו בגלות הם נאלצו להתחשב בשלטונות ולהסתדר איתם איכשהו, הכל לפי הצורך.

אני לא מכיר בחובות וזכויות של מיעוט במדינה על פי התורה, ולכן אינני חושב שזה נכון לדרוש זכויות, וכן אינני מרגיש צורך של ממש למלא חובות כלפי המדינה. מה שכן, אני מכיר באפשרות להשיג לפעמים רווחים מארגון מסוים, ואולי זה דבר שבאמת יש מקום לעשותו (אם כי "שונא מתנות יחיה", אבל זה לא איסור בייחוד לפעמים שיש שעת הדחק כלשהי, וגם יש מקומות שזה לא מתנות). וכן אני מכיר בעובדה שכשותף בארגון, או כאדם שיש לו עסקאות עם הארגון (למשל, שאני משלם מיסים מסוימים, והם בתמורה דואגים לי לתחבורה, כבישים, חשמל וכדו'), יש לי חובות כלפיהם, כמו שיש בכל שותפות, וצריך תמיד לנהוג ביושר ובהגינות כלפי כל אחד, ולא לגזול, ולא להפר הסכם.

בנוסף לזה, יש גם חוקים שנועדו לשמור על הסדר הציבורי (למשל עצירה ברמזור אדום), שאלו חוקים שראוי לשמור, שבזה גם בלי קשר לשלטון, היה ראוי שנמצא דרך להשליט סדר, והארגון הגדול הוא זה שלוקח אחריות על העניין הזה (,ועל זה נאמר "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו").

איני חלק מגיס חמישי, אני חלק מתרבות עצמאית, שאינה מתכופפת בפני חוקים זרים. מלכות ה' המיוצגת ע"י ישראל-הכפופה לתורה בלבד, וכאיש נאמן לאלקים עלי לעשות כל מה שאוכל כדי להגדיל את המלכות הזו ואת כבודה, ולהקטין את מס' האנשים שאינם כפופים לה. גיס חמישי הם אנשים המסתירים את עצמם. אני מעולם לא הסתרתי את היותי עבד ה' נאמן לו ולתורתו. מלבד זאת-מטרתי אינה להחריב, מטרתי היא לאחד את כולם לעבודת ה', "ועל כן נקוה...להפנות אליך כל רשעי ארץ". אם לא תהיה ברירה- יתכן ואצטרך להחריב. (אמנם באמת "האלילים כרות יכרתון"- את כל האמונות הכוזבות נחריב ונאבד, אבל אני מקוה מאוד שעם כמה שפחות צורך במלחמה. האמונות יאבדו מעצמן כשכולם יחזרו בתשובה.)

השתדלתי להצמד לעובדות האובייקטיביות לגבי המדינה, ולתאר אותה בהגדרות ברורות הנובעות באופן ישיר מעובדות אלו.

("ארגון גדול ששולט בארץ". "ארגון יהודי שמראה כוח מול הגויים". "ארגון כופר".)

ואת היחס שלי אליה השתדלתי לתאר ע"פ היחס שאמור להיות לעובד ה' לארגון המוגדר בהגדרות דלעיל.

וכאן ברצוני להוסיף עוד נק' חשובה: אמנם אני חושב שהמדינה הועילה מאוד בתחום מסוים ("ארגון שמראה כוח מול הגויים"), וכן יש לי תועלת ממנה בתור "ארגון גדול ששולט בארץ", אבל עם כל זה, בראש ובראשונה אני חלק ממלכות ה', וכל השאר בא אחרי זה ומתוך זה - לכן אין מקום לחיבור ממשי ביני לבין מדינה של כופרים.

משל לדבר-הרמב"ם אומר שהנצרות והאסלאם הם חלק ממהלך אלוקי של הבאת כל יושבי תבל לאמונה בא-ל אחד. אין ספק שזה דבר טוב. אין ספק שעלינו לשמוח על הפיכתם של עובדי אלילים למוסלמים. אין ספק שעלינו להעדיף את קיומו של האסלאם על מה שהיה לפניו. ואעפ"כ אם יאמר יהודי שהאסלאם הוא דבר טוב, וכ"ש אם הוא יאמר שעלינו לחבור למוסלמים עבור זה, הוא או טיפש או כופר (או רשע, במקרה שהוא עושה את זה מתוך אינטרסים).

(ההבדל בין מה שכתבתי בתגובה הקודמת למה שכתבתי כאן, הוא ששם התייחסתי לכל פרט המגדיר את המדינה לגופו, וכאן התייחסתי למכלול.)

יש את מדינת ישראל - מדינה ככל העמים שצריך להיות כמו כולם בלי קשר לתושביה ולתורת ישראל.

ויש את השלטון היהודי בארץ ישראל - שמכיון שזו ארץ ישראל אז היהודים במקום ראשון - וכל השאר מקום שני ולא צריך להיות כמו שאר העולם בכל נושא (משפט,דמוקרטיה וכו') ומכיון שזו ארץ היהודים היא נתיגה של כל היודים בעולם ומחוייבת לביטחונם וכמובן משתדלת להתנהג כמה שיותר בדרך וחוקי התורה.

ובלי קשר ארץ ישראל היא ארץ מבורכת ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה וכו'

בקום המדינה המדינה היתה יותר מדינת ישראל מאשר נוכחות השלטון היהודי וזה התבטא ביחס להרבה דברים - אלטלנה ,יחס לתורה ומצוות, כור ההיתוך החילוני בצבא,בהמשך שלא חשבו לכבוש את ירושלים בששת הימים וכל הרפיסות שאחרי זה,.

לאט לאט עקב התגברות הרוב השומר תורה ומצוות על כל גווניו והשפעתו שהתפשטה בכל מקום ומקום המדינה .נוטה יותר לשלטון יהודי- "מדינת ארץ ישראל".

הוותיקים שהקימו את המדינה מאוד מבואסים מזה והם נלחמים בכל תוקף בזה וזה המצב שרואים היום שבמקומות שלדתיים לא היתה דריסת רגל ע"י תנועת התשובה והילודה המבורכת בציבור השומר תומ"צ על כל גווניו נכנסים לכל מקום ומקום  - כי אי מישהו אחר.

המלחמה שלהם זה להפריד ולבודד שיהיו הרבה קבוצות שקל להלחם ולהפיל אותם (מחלת המפלגות).

הצביור השומר תורה ומצוות צריך להבין את זה ולהסחף כמה שפחות ולשמור על אחדות ובעזרה ה' נעשה ונצליח

לכן העם היהודי הוא הדת היהודית, מי אמר? אולי לכן הדת היהודית היא העם היהודי?

(בהסתכלות הפרטית אמנם נכון שיהדות עוברת בתורשה, אבל בהסתכלות הכללית, אפשר לראות שאלו שאנו מחשיבים אותם לראויים להיות חלק מאיתנו-זה דווקא המאמינים (ואגב, אפילו גויים, בין אם כגרים תושבים, בין אם כחסידי אומות העולם, ובין אם כגרי צדק), לעומת כופרים- שאין להם חלק לעולם הבא, וע"פ לשון הרמב"ם, יצאו מכלל ישראל, ומורידין ולא מעלין. (לא יצאו מעם ישראל, אלא מכלל ישראל, שזה לא בדיוק אותו דבר...*))

מלבד זאת, כדי שמשהו יחשב מצווה, הוא חייב להעשות מתוך אמונה בה', ק"ו לפי הדעה שמצוות צריכות כוונה... (גם לפי הדעה שמצוות אין צריכות כוונה (שלא נפסקה להלכה), בזמן שאדם בכלל לא מאמין שהוא עושה מצווה, מגוחך לומר שהוא מקיים בזה את דבר ה')

כראיה לכך אפשר להביא את הפסוקים בירמיהו פרק ז': "כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.  כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם"

הקב"ה אומר מפורשות-לא קיבלנו רשימת מצוות לעשות. קבלנו רשימת מצוות לקיים בהם את דבר ה'!!

איזה ערך יש בלקיים מצוות "בטעות"? אם נפלתי על מישהו ובמקרה הצלתי אותו איכשהו ממוות-האם קיימתי בזה "לא תעמוד על דם רעך"?? אמנם מגלגלים זכות ע"י זכאי, אבל מצווה אין פה.

מצד זה שיש בארץ בימינו בנין וזה טוב מאוד-אני מסכים שהמצב הולך ומתקרב לגאולה, אבל המדינה עצמה, היא רק איזשהו כלי שהקב"ה משחק בו בשביל לקדם את הגאולה, ולכופרים עצמם אין זכות על התהליך הזה, כי הקב"ה שיחק בהם. זה לא היה הם, והם בכלל לא ביקשו את זה (בניגוד ליהודי שיבקש מהקב"ה לזכות ולהוביל את הגאולה והקב"ה אכן יזכה אותו, שאז יש לו זכות בגלל הרצון הטוב שלו)

אני מסכים גם שצריך לעשות הכל בשביל להקים פה בארץ ארגון חזק וקדוש... אבל זה בגלל שחובתנו להקים ארגון כזה לא מתבטלת בעקבות הקמת ארגון חזק וכופר. (ז"א שאע"פ שאני ציוני/לאומי, איני ממלכתי. אם ברצונך הסבר פשוט יותר-הציונות שלי היא הציונות של לפני אלף שנה.)

(*עם ישראל, הוא יותר העניין של הסגולה, שהיא גם עוברת בתורשה. סגולה, היא כשרון מסוים, מעלה. סגולה היא דבר פוטנציאלי, כשרון שמוכן לצאת אל הפועל.בכל זרע ישראל-יש סגולה קדושה, כוח פנימי של עבודת ה'.

לעומת זאת כלל ישראל, זה יותר עניין הבחירה-מי שנמצא בפועל בתוך מחנה ישראל-המחנה הקדוש. אמנם גם בכופרים עדיין יש קדושה, וכ"ש שבזרעם יש קדושה, אבל קדושה זו היא רק יכולת, כשרון מסוים לחזור אל עמם ולהיות חלק ממנו בעצם הוויתם. דבר שלא ניתן לגוי שאין לו הסגולה, הפוטנציאל הפנימי להפוך לאיש קדוש.

(וכאן ראוי להעיר, שלפי הרב קוק, אם אדם נלחם בעם ישראל, זה מעיד שגם הסגולה הפנימית כבר נעלמה בתוכו, ולא שייך עוד לנסות להחזירו בתשובה, כי כבר אין לו הפוטנציאל הזה, הוא איבד את ייחודו כיהודי.)

דבר דומה לעיקרון זה ניתן למצוא בשמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק שמיני. אביא כאן את קיצור הדברים, יותר באריכות ניתן למצוא שם...

"אי אפשר שייוולד האדם, מתחילת עניינו בטבע, לא בעל יתרון ולא בעל חסרון; כמו שאי אפשר שייוולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לפחיתות, באופן שיהיו מעשים הללו קלים לו יותר ממעשים אחרים.")

אני מסכים גם שצריך לעשות הכל בשביל להקים פה בארץ ארגון חזק וקדוש... אבל זה בגלל שחובתנו להקים ארגון כזה לא מתבטלת בעקבות הקמת ארגון חזק וכופר. (ז"א שאע"פ שאני ציוני/לאומי, איני ממלכתי. אם ברצונך הסבר פשוט יותר-הציונות שלי היא הציונות של לפני אלף שנה.)

(*עם ישראל, הוא יותר העניין של הסגולה, שהיא גם עוברת בתורשה. סגולה, היא כשרון מסוים, מעלה. סגולה היא דבר פוטנציאלי, כשרון שמוכן לצאת אל הפועל.בכל זרע ישראל-יש סגולה קדושה, כוח פנימי של עבודת ה'.

לעומת זאת כלל ישראל, זה יותר עניין הבחירה-מי שנמצא בפועל בתוך מחנה ישראל-המחנה הקדוש. אמנם גם בכופרים עדיין יש קדושה, וכ"ש שבזרעם יש קדושה, אבל קדושה זו היא רק יכולת, כשרון מסוים לחזור אל עמם ולהיות חלק ממנו בעצם הוויתם. דבר שלא ניתן לגוי שאין לו הסגולה, הפוטנציאל הפנימי להפוך לאיש קדוש.

(וכאן ראוי להעיר, שלפי הרב קוק, אם אדם נלחם בעם ישראל, זה מעיד שגם הסגולה הפנימית כבר נעלמה בתוכו, ולא שייך עוד לנסות להחזירו בתשובה, כי כבר אין לו הפוטנציאל הזה, הוא איבד את ייחודו כיהודי.)

דבר דומה לעיקרון זה ניתן למצוא בשמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק שמיני. אביא כאן את קיצור הדברים, יותר באריכות ניתן למצוא שם...

"אי אפשר שייוולד האדם, מתחילת עניינו בטבע, לא בעל יתרון ולא בעל חסרון; כמו שאי אפשר שייוולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לפחיתות, באופן שיהיו מעשים הללו קלים לו יותר ממעשים אחרים.")

כמו כל מדינה של כופרים, גם מדינה של כופרים שהקב"ה משתמש בה כשליחה שלו, היא לא קדושה.

דבר זה אינו סותר את זה שהקב"ה משתמש בה כשליחה.

גם מצרים, אשור, בבל ורומא היו שליחיו של ה'. ימח שמם. רשעים גמורים, מלכויות טמאות.

כדי שמדינה תתקדש, היא צריכה לקבל עליה במודע את מלכות ה'.

כל המלכויות שנלחמו בישראל הם מלכויות רשע אע"פ שקיימו רצון הבורא.

צריך לקיים את רצון הבורא מתוך מודעות.

מדינת ישראל הוקמה בידי כופרים ע"מ שתהיה להם מדינה העונה יותר להגדרה שהרב קוק מביא בקטע שבחתימתך-חברת אחריות גדולה.

מקורות אין הרבה כי מעולם לא נעשה דבר גדול עד כדי כך ע"י כופרים גמורים.

אבל יש מקורות רבים שיכולים להראות שכדי שהקדושה תחול על משהו מוכרח שהוא יהיה מכוון לשם ה'.

א"א להיות קדוש במקרה. קדושה חלה אך ורק ע"י הכנה מצד המקבל. (לפעמים הקב"ה מכריח אדם להכנה הזאת, כגון ירמיהו, או עמ"י במעמד הר סיני, אבל עדיין ההכנה קיימת.) 

לגבי מקור ספיציפי, הייתי בוחר את אורות התחיה י"ח, לקראת הסוף, כשהוא מדבר על "הקודש העליון".

אם תעיין כראוי, תראה שבעצם בדברים שם, הוא אומר שקדושתם של כל השלושה, תלויה בקודש העליון.

וזה שהקודש העליון הוא קבלת עול מלכות שמים ניתן לבסס על מקורות רבים, אתה יכול לעיין בעין איה על שלוש משמרות הוי הלילה, או לעשות ניתוח מדוקדק של הרמב"ם על ידיעת ה', מול מה שהרמב"ם מזכיר בתור מצוות העשה הראשונות.

הוי אומר לא מנדטים למיניהם אלא מדינתנו כיום.

מדינה יהודית בשטחה של ארץ ישראל.

מדינה יהודית זה של עם ישראל בין אם המדינה מתירה ממכר חזיר ובין אם לא...

אשרינו שזכינו.

קפו
"אין המדינה האושר היותר עליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד."-דהיינו- יש שני סוגי מדינות: ישנה מדינה שהיא חברת אחריות גדולה, שלא נבנתה כחלק מאידאה מסוימת, כהגשמה של עולם האידאות אל תוך חברה אנושית, אלא סתם כארגון קבוצתי (ע"ע ב"ח שחיים בלהקות). וישנה מדינה שהיא בעצם הויתה נועדה לשרת, ומשרתת את האידאות. שכל עניינה של אותה המדינה זה להפוך את האידאלים לחלק מהעולם, ולכן גם עבור כל אחד, המדינה עצמה היא בעלת ערך גדול מכיון שהמדינה עצמה היא מקיימת (=מעמידה/מחיה) את העולם האידאלי, שזה עטרת החיים של כל יחיד.

"מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך, כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."-דהיינו- המדינה האידאלית היא באמת שלמות, ומדינת ישראל (כמובן, כאשר ישראל מתנהגים כמו ישראל) היא המדינה שנבנתה על מנת להמליך את ה' בעולם וליחדו, וזה כל עניינה, ומדינה כזאת היא אכן האושר היותר עליון של האדם, מכיון שבהוויתה של אותה מדינה היא היא הגילוי הגדול ביותר של מלכות ה' בעולם. ואפי' כשיש במדינה כזו הרבה חסרונות פרטיים-עדיין האושר בה הוא אושר גדול מאוד, מכיון שהיא מדינה שבעצם קיומה יש גילוי של מלכות ה'.

רק כשאתה כובל את חברת האחריות אל האידאל של ייחוד ה'-אז המדינה היא מדינה אידאלית.

ואגב, אם תחשב את כל החשבונות שביתרונותיה של מדינה כמו זו הקיימת כיום, הרי שתגלה שאין תועלת מעצם קיום המדינה, אלא רק מהיותה חברת אחריות, מה שאינו נכון לגבי מדינה אידאלית, שעצם קיומה הרשמי-הוא כבוד לה'.

מדינת ישראל, הדבר הטוב שבה, זה הדברים הטובים שהיא מועילה לעם היהודי, וההצלחות שהיא מעניקה לו על פני הגוים מסביב. אלו היה אפשר לארגן את הדברים האלו בלי מדינה-לא היה בזה שום חיסרון, ולא היינו מפסידים שום דבר. בעצם המדינה כשלעצמה-היא סמל חלול מתוכן, מכיון שלא חרוט עליו שם ה'.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום