בעיניי המדינה היא סימנים לרחמי ה' על עמ"י, ולהחלטתו להשיב את שבותנו כפי שהבטיח.

המדינה כשלעצמה אינה המלכות המובטחת, מכיון שהמלכות המובטחת היא מלכות ה' בארץ, ע"פ התורה ע"י ישראל.

(אני בכוונה מתעלם מהביטוי "יסוד כסא ה' בעולם", כי ניתן לפרש אותו בצורות שונות.)

דבר זה אינו סותר את זה שהמדינה היא סימנים לרחמי ה' על ישראל, מכיון שלמדינה הזו יש פוטנציאל להפוך לחלק מהגאולה, ואפילו במצב הנוכחי, היא ללא ספק עוזרת לאנשים שמהם יכולה לקום מלכות ה' בתפארתה המדינה מספקת תשתיות כאלו שכל מה שחסר זה שהשלטון יהיה בידיים טובות. (או שהשלטון יתחלף, או שיחזור בתשובה.)

עובדה נוספת היא שהמדינה מביאה כבוד לעם ישראל ולאלוקיו-דבר שהוא כשלעצמו יש בו ביטוי של גאולה. (גאולה של כבוד ה', המבוזה בשעת השפלת עם ישראל.)

אני חושב שבדברים אלו עניתי גם לשאלה האם זו סתם התאגדות מקרית של יהודים. (התשובה היא בעצם שיש צדדים לכאן ולכאן, ותלוי מאיזו בחינה מסתכלים. מצד הקדושה שבה-אין קדושה, כי אין עבודת ה'. מבחינת הפוטנציאל שלה לקבל קדושה גדולה מאוד-פוטנציאל מצוין. מבחינת טוב שבעצם קיומה- יש טוב (גם מצד האנשים הקדושים שבתוכה, וגם מצד זה שכבר א"א להשפיל את עם ה' *))

*ראיה לזה שהשפלת ישראל היא דבר רע גם כשאין בישראל קדושה קדושה- מספידים אפיקורוס שמת ע"י גוים שהרגוהו על היותו ישראל.

יכול להיות שמדינת ישראל היא מעשה שטן, אבל לא אכפת לי מי עושה, אכפת לי מה הוא עושה. אם השטן ישכנע אותי לתת צדקה או ללמוד תורה, לא נראה לי שאני אסרב רק משום שזה מעשה שטן. תגובה כזו תהיה אווילית למדי מצידי.

כנ"ל לגבי לעלות לארץ או להחזיר את כבוד ה' (במלחמות), או לנסות לקחת ארגון יהודי (במקרה שלנו-המדינה), ולנסות להפוך אותו לקדוש. או לעזור ליהודים להתאגד למען עבודת ה' כלל ישראלית (נשמע טוב ותמים, נכון? במילים אחרות זה בעצם להקים מלכות ישראלית בארץ). גם מעשה שטן יכול להיות לטובה. אגב, ככל מה שאמרתי בקטע הזה, נכון גם במקרה שבכלל לא התחילה הגאולה...

אני לא ממש מרגיש ממש חלק מהמדינה, כי אני חלק ממלכות ה' בעולם, ומלכות ה' כוללת את אלו שעובדים אותו (מהעצים והאבנים, ועד המלאכים וחיות הקודש), ולא את הפושעים בו. אבל אני בהחלט לא יכול להתעלם מארגון גדול ורב עוצמה ששולט כמעט על כל מה שקורה בארץ ולכן אני מתנהג בהתאם (על פי שיקול דעת), ולפעמים בוחר לשתף פעולה עם הארגון. כשם שגם כאשר אבותינו היו בגלות הם נאלצו להתחשב בשלטונות ולהסתדר איתם איכשהו, הכל לפי הצורך.

אני לא מכיר בחובות וזכויות של מיעוט במדינה על פי התורה, ולכן אינני חושב שזה נכון לדרוש זכויות, וכן אינני מרגיש צורך של ממש למלא חובות כלפי המדינה. מה שכן, אני מכיר באפשרות להשיג לפעמים רווחים מארגון מסוים, ואולי זה דבר שבאמת יש מקום לעשותו (אם כי "שונא מתנות יחיה", אבל זה לא איסור בייחוד לפעמים שיש שעת הדחק כלשהי, וגם יש מקומות שזה לא מתנות). וכן אני מכיר בעובדה שכשותף בארגון, או כאדם שיש לו עסקאות עם הארגון (למשל, שאני משלם מיסים מסוימים, והם בתמורה דואגים לי לתחבורה, כבישים, חשמל וכדו'), יש לי חובות כלפיהם, כמו שיש בכל שותפות, וצריך תמיד לנהוג ביושר ובהגינות כלפי כל אחד, ולא לגזול, ולא להפר הסכם.

בנוסף לזה, יש גם חוקים שנועדו לשמור על הסדר הציבורי (למשל עצירה ברמזור אדום), שאלו חוקים שראוי לשמור, שבזה גם בלי קשר לשלטון, היה ראוי שנמצא דרך להשליט סדר, והארגון הגדול הוא זה שלוקח אחריות על העניין הזה (,ועל זה נאמר "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו").

איני חלק מגיס חמישי, אני חלק מתרבות עצמאית, שאינה מתכופפת בפני חוקים זרים. מלכות ה' המיוצגת ע"י ישראל-הכפופה לתורה בלבד, וכאיש נאמן לאלקים עלי לעשות כל מה שאוכל כדי להגדיל את המלכות הזו ואת כבודה, ולהקטין את מס' האנשים שאינם כפופים לה. גיס חמישי הם אנשים המסתירים את עצמם. אני מעולם לא הסתרתי את היותי עבד ה' נאמן לו ולתורתו. מלבד זאת-מטרתי אינה להחריב, מטרתי היא לאחד את כולם לעבודת ה', "ועל כן נקוה...להפנות אליך כל רשעי ארץ". אם לא תהיה ברירה- יתכן ואצטרך להחריב. (אמנם באמת "האלילים כרות יכרתון"- את כל האמונות הכוזבות נחריב ונאבד, אבל אני מקוה מאוד שעם כמה שפחות צורך במלחמה. האמונות יאבדו מעצמן כשכולם יחזרו בתשובה.)

השתדלתי להצמד לעובדות האובייקטיביות לגבי המדינה, ולתאר אותה בהגדרות ברורות הנובעות באופן ישיר מעובדות אלו.

("ארגון גדול ששולט בארץ". "ארגון יהודי שמראה כוח מול הגויים". "ארגון כופר".)

ואת היחס שלי אליה השתדלתי לתאר ע"פ היחס שאמור להיות לעובד ה' לארגון המוגדר בהגדרות דלעיל.

וכאן ברצוני להוסיף עוד נק' חשובה: אמנם אני חושב שהמדינה הועילה מאוד בתחום מסוים ("ארגון שמראה כוח מול הגויים"), וכן יש לי תועלת ממנה בתור "ארגון גדול ששולט בארץ", אבל עם כל זה, בראש ובראשונה אני חלק ממלכות ה', וכל השאר בא אחרי זה ומתוך זה - לכן אין מקום לחיבור ממשי ביני לבין מדינה של כופרים.

משל לדבר-הרמב"ם אומר שהנצרות והאסלאם הם חלק ממהלך אלוקי של הבאת כל יושבי תבל לאמונה בא-ל אחד. אין ספק שזה דבר טוב. אין ספק שעלינו לשמוח על הפיכתם של עובדי אלילים למוסלמים. אין ספק שעלינו להעדיף את קיומו של האסלאם על מה שהיה לפניו. ואעפ"כ אם יאמר יהודי שהאסלאם הוא דבר טוב, וכ"ש אם הוא יאמר שעלינו לחבור למוסלמים עבור זה, הוא או טיפש או כופר (או רשע, במקרה שהוא עושה את זה מתוך אינטרסים).

(ההבדל בין מה שכתבתי בתגובה הקודמת למה שכתבתי כאן, הוא ששם התייחסתי לכל פרט המגדיר את המדינה לגופו, וכאן התייחסתי למכלול.)

יש את מדינת ישראל - מדינה ככל העמים שצריך להיות כמו כולם בלי קשר לתושביה ולתורת ישראל.

ויש את השלטון היהודי בארץ ישראל - שמכיון שזו ארץ ישראל אז היהודים במקום ראשון - וכל השאר מקום שני ולא צריך להיות כמו שאר העולם בכל נושא (משפט,דמוקרטיה וכו') ומכיון שזו ארץ היהודים היא נתיגה של כל היודים בעולם ומחוייבת לביטחונם וכמובן משתדלת להתנהג כמה שיותר בדרך וחוקי התורה.

ובלי קשר ארץ ישראל היא ארץ מבורכת ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה וכו'

בקום המדינה המדינה היתה יותר מדינת ישראל מאשר נוכחות השלטון היהודי וזה התבטא ביחס להרבה דברים - אלטלנה ,יחס לתורה ומצוות, כור ההיתוך החילוני בצבא,בהמשך שלא חשבו לכבוש את ירושלים בששת הימים וכל הרפיסות שאחרי זה,.

לאט לאט עקב התגברות הרוב השומר תורה ומצוות על כל גווניו והשפעתו שהתפשטה בכל מקום ומקום המדינה .נוטה יותר לשלטון יהודי- "מדינת ארץ ישראל".

הוותיקים שהקימו את המדינה מאוד מבואסים מזה והם נלחמים בכל תוקף בזה וזה המצב שרואים היום שבמקומות שלדתיים לא היתה דריסת רגל ע"י תנועת התשובה והילודה המבורכת בציבור השומר תומ"צ על כל גווניו נכנסים לכל מקום ומקום  - כי אי מישהו אחר.

המלחמה שלהם זה להפריד ולבודד שיהיו הרבה קבוצות שקל להלחם ולהפיל אותם (מחלת המפלגות).

הצביור השומר תורה ומצוות צריך להבין את זה ולהסחף כמה שפחות ולשמור על אחדות ובעזרה ה' נעשה ונצליח

לכן העם היהודי הוא הדת היהודית, מי אמר? אולי לכן הדת היהודית היא העם היהודי?

(בהסתכלות הפרטית אמנם נכון שיהדות עוברת בתורשה, אבל בהסתכלות הכללית, אפשר לראות שאלו שאנו מחשיבים אותם לראויים להיות חלק מאיתנו-זה דווקא המאמינים (ואגב, אפילו גויים, בין אם כגרים תושבים, בין אם כחסידי אומות העולם, ובין אם כגרי צדק), לעומת כופרים- שאין להם חלק לעולם הבא, וע"פ לשון הרמב"ם, יצאו מכלל ישראל, ומורידין ולא מעלין. (לא יצאו מעם ישראל, אלא מכלל ישראל, שזה לא בדיוק אותו דבר...*))

מלבד זאת, כדי שמשהו יחשב מצווה, הוא חייב להעשות מתוך אמונה בה', ק"ו לפי הדעה שמצוות צריכות כוונה... (גם לפי הדעה שמצוות אין צריכות כוונה (שלא נפסקה להלכה), בזמן שאדם בכלל לא מאמין שהוא עושה מצווה, מגוחך לומר שהוא מקיים בזה את דבר ה')

כראיה לכך אפשר להביא את הפסוקים בירמיהו פרק ז': "כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.  כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם"

הקב"ה אומר מפורשות-לא קיבלנו רשימת מצוות לעשות. קבלנו רשימת מצוות לקיים בהם את דבר ה'!!

איזה ערך יש בלקיים מצוות "בטעות"? אם נפלתי על מישהו ובמקרה הצלתי אותו איכשהו ממוות-האם קיימתי בזה "לא תעמוד על דם רעך"?? אמנם מגלגלים זכות ע"י זכאי, אבל מצווה אין פה.

מצד זה שיש בארץ בימינו בנין וזה טוב מאוד-אני מסכים שהמצב הולך ומתקרב לגאולה, אבל המדינה עצמה, היא רק איזשהו כלי שהקב"ה משחק בו בשביל לקדם את הגאולה, ולכופרים עצמם אין זכות על התהליך הזה, כי הקב"ה שיחק בהם. זה לא היה הם, והם בכלל לא ביקשו את זה (בניגוד ליהודי שיבקש מהקב"ה לזכות ולהוביל את הגאולה והקב"ה אכן יזכה אותו, שאז יש לו זכות בגלל הרצון הטוב שלו)

אני מסכים גם שצריך לעשות הכל בשביל להקים פה בארץ ארגון חזק וקדוש... אבל זה בגלל שחובתנו להקים ארגון כזה לא מתבטלת בעקבות הקמת ארגון חזק וכופר. (ז"א שאע"פ שאני ציוני/לאומי, איני ממלכתי. אם ברצונך הסבר פשוט יותר-הציונות שלי היא הציונות של לפני אלף שנה.)

(*עם ישראל, הוא יותר העניין של הסגולה, שהיא גם עוברת בתורשה. סגולה, היא כשרון מסוים, מעלה. סגולה היא דבר פוטנציאלי, כשרון שמוכן לצאת אל הפועל.בכל זרע ישראל-יש סגולה קדושה, כוח פנימי של עבודת ה'.

לעומת זאת כלל ישראל, זה יותר עניין הבחירה-מי שנמצא בפועל בתוך מחנה ישראל-המחנה הקדוש. אמנם גם בכופרים עדיין יש קדושה, וכ"ש שבזרעם יש קדושה, אבל קדושה זו היא רק יכולת, כשרון מסוים לחזור אל עמם ולהיות חלק ממנו בעצם הוויתם. דבר שלא ניתן לגוי שאין לו הסגולה, הפוטנציאל הפנימי להפוך לאיש קדוש.

(וכאן ראוי להעיר, שלפי הרב קוק, אם אדם נלחם בעם ישראל, זה מעיד שגם הסגולה הפנימית כבר נעלמה בתוכו, ולא שייך עוד לנסות להחזירו בתשובה, כי כבר אין לו הפוטנציאל הזה, הוא איבד את ייחודו כיהודי.)

דבר דומה לעיקרון זה ניתן למצוא בשמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק שמיני. אביא כאן את קיצור הדברים, יותר באריכות ניתן למצוא שם...

"אי אפשר שייוולד האדם, מתחילת עניינו בטבע, לא בעל יתרון ולא בעל חסרון; כמו שאי אפשר שייוולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לפחיתות, באופן שיהיו מעשים הללו קלים לו יותר ממעשים אחרים.")

אני מסכים גם שצריך לעשות הכל בשביל להקים פה בארץ ארגון חזק וקדוש... אבל זה בגלל שחובתנו להקים ארגון כזה לא מתבטלת בעקבות הקמת ארגון חזק וכופר. (ז"א שאע"פ שאני ציוני/לאומי, איני ממלכתי. אם ברצונך הסבר פשוט יותר-הציונות שלי היא הציונות של לפני אלף שנה.)

(*עם ישראל, הוא יותר העניין של הסגולה, שהיא גם עוברת בתורשה. סגולה, היא כשרון מסוים, מעלה. סגולה היא דבר פוטנציאלי, כשרון שמוכן לצאת אל הפועל.בכל זרע ישראל-יש סגולה קדושה, כוח פנימי של עבודת ה'.

לעומת זאת כלל ישראל, זה יותר עניין הבחירה-מי שנמצא בפועל בתוך מחנה ישראל-המחנה הקדוש. אמנם גם בכופרים עדיין יש קדושה, וכ"ש שבזרעם יש קדושה, אבל קדושה זו היא רק יכולת, כשרון מסוים לחזור אל עמם ולהיות חלק ממנו בעצם הוויתם. דבר שלא ניתן לגוי שאין לו הסגולה, הפוטנציאל הפנימי להפוך לאיש קדוש.

(וכאן ראוי להעיר, שלפי הרב קוק, אם אדם נלחם בעם ישראל, זה מעיד שגם הסגולה הפנימית כבר נעלמה בתוכו, ולא שייך עוד לנסות להחזירו בתשובה, כי כבר אין לו הפוטנציאל הזה, הוא איבד את ייחודו כיהודי.)

דבר דומה לעיקרון זה ניתן למצוא בשמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק שמיני. אביא כאן את קיצור הדברים, יותר באריכות ניתן למצוא שם...

"אי אפשר שייוולד האדם, מתחילת עניינו בטבע, לא בעל יתרון ולא בעל חסרון; כמו שאי אפשר שייוולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לפחיתות, באופן שיהיו מעשים הללו קלים לו יותר ממעשים אחרים.")

כמו כל מדינה של כופרים, גם מדינה של כופרים שהקב"ה משתמש בה כשליחה שלו, היא לא קדושה.

דבר זה אינו סותר את זה שהקב"ה משתמש בה כשליחה.

גם מצרים, אשור, בבל ורומא היו שליחיו של ה'. ימח שמם. רשעים גמורים, מלכויות טמאות.

כדי שמדינה תתקדש, היא צריכה לקבל עליה במודע את מלכות ה'.

כל המלכויות שנלחמו בישראל הם מלכויות רשע אע"פ שקיימו רצון הבורא.

צריך לקיים את רצון הבורא מתוך מודעות.

מדינת ישראל הוקמה בידי כופרים ע"מ שתהיה להם מדינה העונה יותר להגדרה שהרב קוק מביא בקטע שבחתימתך-חברת אחריות גדולה.

מקורות אין הרבה כי מעולם לא נעשה דבר גדול עד כדי כך ע"י כופרים גמורים.

אבל יש מקורות רבים שיכולים להראות שכדי שהקדושה תחול על משהו מוכרח שהוא יהיה מכוון לשם ה'.

א"א להיות קדוש במקרה. קדושה חלה אך ורק ע"י הכנה מצד המקבל. (לפעמים הקב"ה מכריח אדם להכנה הזאת, כגון ירמיהו, או עמ"י במעמד הר סיני, אבל עדיין ההכנה קיימת.) 

לגבי מקור ספיציפי, הייתי בוחר את אורות התחיה י"ח, לקראת הסוף, כשהוא מדבר על "הקודש העליון".

אם תעיין כראוי, תראה שבעצם בדברים שם, הוא אומר שקדושתם של כל השלושה, תלויה בקודש העליון.

וזה שהקודש העליון הוא קבלת עול מלכות שמים ניתן לבסס על מקורות רבים, אתה יכול לעיין בעין איה על שלוש משמרות הוי הלילה, או לעשות ניתוח מדוקדק של הרמב"ם על ידיעת ה', מול מה שהרמב"ם מזכיר בתור מצוות העשה הראשונות.

הוי אומר לא מנדטים למיניהם אלא מדינתנו כיום.

מדינה יהודית בשטחה של ארץ ישראל.

מדינה יהודית זה של עם ישראל בין אם המדינה מתירה ממכר חזיר ובין אם לא...

אשרינו שזכינו.

קפו
"אין המדינה האושר היותר עליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד."-דהיינו- יש שני סוגי מדינות: ישנה מדינה שהיא חברת אחריות גדולה, שלא נבנתה כחלק מאידאה מסוימת, כהגשמה של עולם האידאות אל תוך חברה אנושית, אלא סתם כארגון קבוצתי (ע"ע ב"ח שחיים בלהקות). וישנה מדינה שהיא בעצם הויתה נועדה לשרת, ומשרתת את האידאות. שכל עניינה של אותה המדינה זה להפוך את האידאלים לחלק מהעולם, ולכן גם עבור כל אחד, המדינה עצמה היא בעלת ערך גדול מכיון שהמדינה עצמה היא מקיימת (=מעמידה/מחיה) את העולם האידאלי, שזה עטרת החיים של כל יחיד.

"מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך, כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."-דהיינו- המדינה האידאלית היא באמת שלמות, ומדינת ישראל (כמובן, כאשר ישראל מתנהגים כמו ישראל) היא המדינה שנבנתה על מנת להמליך את ה' בעולם וליחדו, וזה כל עניינה, ומדינה כזאת היא אכן האושר היותר עליון של האדם, מכיון שבהוויתה של אותה מדינה היא היא הגילוי הגדול ביותר של מלכות ה' בעולם. ואפי' כשיש במדינה כזו הרבה חסרונות פרטיים-עדיין האושר בה הוא אושר גדול מאוד, מכיון שהיא מדינה שבעצם קיומה יש גילוי של מלכות ה'.

רק כשאתה כובל את חברת האחריות אל האידאל של ייחוד ה'-אז המדינה היא מדינה אידאלית.

ואגב, אם תחשב את כל החשבונות שביתרונותיה של מדינה כמו זו הקיימת כיום, הרי שתגלה שאין תועלת מעצם קיום המדינה, אלא רק מהיותה חברת אחריות, מה שאינו נכון לגבי מדינה אידאלית, שעצם קיומה הרשמי-הוא כבוד לה'.

מדינת ישראל, הדבר הטוב שבה, זה הדברים הטובים שהיא מועילה לעם היהודי, וההצלחות שהיא מעניקה לו על פני הגוים מסביב. אלו היה אפשר לארגן את הדברים האלו בלי מדינה-לא היה בזה שום חיסרון, ולא היינו מפסידים שום דבר. בעצם המדינה כשלעצמה-היא סמל חלול מתוכן, מכיון שלא חרוט עליו שם ה'.

רק מהכבשים?

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

@הסטורי 

@טיפות של אור 

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

///

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

///

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.