לפעמים אני רוצה לחיות בלי כל העולם מסביב.
בלי עבודה.
בלי לימודים.
בלי לחשוב מה יגידו.
בלי לקבל מבטים.
בלי הערות של אנשים.
בלי שיגידו לי מה לעשות.
בלי שאנשים יגרמו לי להרגיש לא בסדר.
בלי כל העולם... פשוט.
בלי לחשוב כמה צריך לעבוד.
בלי לחשוב כמה צריך ללמוד.
בלי לחשוב כמה צריך להיות חברים של...
בלי לחשוב למה רק אנחנו ככה.
בלי מחשבות שבאות בגלל ציפיות של אנשים...
בא לי לחיות את החיים שלי.
לפי מה שבא לי.
לפי מה שאני מרגישה שטוב לי.
לפי איך שהלב שלי אומר.
אבל אי אפשר.
יש עוד אנשים בעולם.
אם את עושה משהו הם נפגעים.
אם את לא עושה משהו הם נפגעים.
הם חושבים עליך דברים.
למה את לא יוצאת מהבית.
למה את לא חברה של השכנים.
למה בעלך לא ממשיך את הקשר עם החברים.
למה. ולמה. ולמה.
ככה. וככה. כי ככה טוב לי!
אני חייבת לחיות לפי מה שאתם חושבים???
זהו. סיימתי לפרוק...
תודה.




לא ידעתי אם גם במסגרת פרטית זו בעיה
