קשה לי לכתוב לך, מכתבי כואב וקשה. קשה לי וליבי נקרע...

למה אתה לא מקבל אותי למקום שאתה בו? למה?! כי אני מאובחן בתור לקוי למידה? או בשפה המקצועית- בעל לקויות למידה? בגלל זה? למה אתה ישר מקטלג אותי בגלל המקום שממנו באתי- מקום שבו לומדים בעלי לקויות למידה, מקום שנתנו לי ובי אמון שלם- בפעם הראשונה בחיי, תמכו בי, השקיעו בי, העריכו אותי ואת הדרך שעשיתי, את הדמעות שלי שנפלו על דפי המבחן כשלא הייתי מצליח ואהבו אותי כמו שאני- בעל לקויות למידה.

אז למה אתה חוסם בפני את הדרך? הדרך שתמתיק ולו במעט את מה שעברתי עד כה, את ההשקעה הענקית שרק לפעמים, וגם את זה לא, לא קצרה תוצאות וגם אם כן, לא תמיד התוצאות היו שוות לרמת ההשקעה שלי. האם הרגשת פעם מה זה לשבת מול דף מלא באותיות וכל האותיות קופצות ורוקדות מול העיניים והמח לא קולט דבר? האם הרגשת מהו תסכול אמיתי ועמוק של למידה למבחן ולבגרות במשך שעות וימים שלמים של השקעה אינסופית ובסוף לקבל רק- עובר? האם הרגשת מה מרגישה אימא שמוחה את דמעות הבן שלה כשחוזר מלימוד למבחן ולא מצליחה להרגיעו כי אין בפיה מילים להרגיעו? האם הרגשת ייאוש? אין לך מושג כמה אנו- בעלי לקויות הלמידה ובני משפחתנו משקיעים כדי שנצליח לעבור בציון עובר פלוס. אין לך מושג כמה דמעות שפכתי וכמה קבלה של הדין עלי- כי זוהי המתנה שקיבלתי מאת ה' "איש כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך" זה השכל שהקב"ה נתן לי, ועמו משפחתי ואני צריכים להתמודד! וגם אתה, בתור מורה, צריך לעזור לי להתמודד!

עד שהמקרה של- לקויות למידה לא יגיע אלייך, יגע בך, ידפוק על דלתך, וסליחה על הבוטות- בגאווה שלך, במח שלך, במחשבה שאתה הוא המצליחן וכל מי שלא מבין כמוך וחושב כמוך הוא סתם עוד משהו...עד שלא תרגיש כמונו- לעולם לא תקבל כמונו למקום שלך? עד שאתה לא תתמודד עם דברים כמו שאני מתמודד... האם אתה יכול לדמיין שלא היו מקבלים למקום כמו שלך בעלי משקפיים? הרי אתה הוא בעל משקפיים! כמו שבעל משקפיים צריך מספר מסוים- גבוה, נמוך, להגדיל את המסך המחשב, להשתמש בזכוכית מגדלת וכד' כך אנו צריכים- בעלי לקויות הלמידה- אוזן קשבת ודלת פתוחה לקבל אותנו ואת צרכנו.

כולי תקווה שתשנה את התנהלותך והתנהגותך אלי ואל רבים, טובים ומוצלחים- כמוני, שתסתכל על השכל שכן קיבלתי מהקב"ה, שתסתכל על האישיות האמיתית שלי ולא ממוסד הלימודים שממנו באתי- מוסד שקידמו בשבילי וקידמו אותי לחיים.

ורק נק' אחת לסיום: יש דעה רווחת לצערי ולצער עוד רבים כמוני- בעלי לקויות הלמידה, שסליחה על הביטוי- אנו טיפשים וחסרי שכל. זה לא נכון! אנו רק צריכים דרך אחרת ללימוד!

וחוץ מזה- פרופסור איינשטיין, הגאון, שהמציא את תורת היחסים, היה בעל לקויות למידה.

בכאב...

אני די בטוחה שבעלי סובל מADHD.

הוא לא מצליח להתרכז ליותר מדי זמן, המחשבה שלו לעיתים מתפזרת לכמה כיוונים, ותפוקת העבודה שלו לא הכי גבוהה

הוא גאון, וזה מחפה מאוד על הכל, כי הוא מצליח להסתיר את זה, אבל מי שמכיר מקרןב שם לב (הוא ניסה לפתוח פם את הדלת עם השלט של הרכב..)

לאחרונה נהיה לו הרבה עומס בעבודה, והוא מרגיש שהוא לא מספיק ממצה את היכולות שלו

מחפשת בשבילו פסיכיאטר, אפשר גם פרטי, שיתן לו כדור שיוכל לתת לו קצת פוקוס בחיים

אשמח ממש להמלצות!!

תודה

שלום,

אני רוצה לפתוח פורום סגור לאנשים שמתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, יש לזה ביקוש? הייתם רוצים להצטרף?
אפשר גם במסר/ש"א.

הרגשתי שיש לי קושי מסויים בלימוד, בעיקר בלימוד גמרא, ורציתי לברר אם זה דבר נורמטיבי או שזה נובע מקו"ר, אז אשמח לשמוע (לקרוא..) חוות דעת...

כשאני לומד, בעיקר גמרא אבל גם לימודים אחרים, אני צריך ממש ממש להתאמץ כדי להתרכז! אפילו אם אין רעש ושום דבר, פשוט כדי להבין מה אני קורא! זה לא משהו חריף, פשוט מקשה...

ככה"נ אין לי קו"ר, אפילו עשיתי אבחון ויצאתי עם קשב טוב, ובכל זאת אני לא לגמרי בטוח.... לפעמים אני קורא ד"ה ברש"י ארבע פעמים ומגלה שלא שמתי לב למילה ממה שקראתי, לקח לי ללמוד דף גמרא רש"י אחרי שכבר למדתי אותו כמה פעמים, שעתיים וחצי! דף פשוט יחסית, וזה היה כמעט אך ורק לקרוא ולהבין, פשוט כל משפט כמה רגעים הייתי צריך "לתפוס את עצמי" שוב ולהתרכז. ואני לא ברמה של מתחיל...לומד הרבה זמן...

וזה ככה בכל דבר שאין בו סקרנות, אם זה משהו חדש ומעניין וקל להבנה אז הסקרנות עוזרת לי להתרכז ולרוץ, אפילו שעות רבות, אבל בחזרות וכאלה... ובגמרא גם לימוד ראשוני...

אני יודע שללמוד זה קשה ויש עמל תורה אבל התלבטתי אם זה נובע ממקום אחר, ונראה לי שכן... זה לא המאמץ להבין, זה מאמץ גדול לשים לב מה אני קורא, להתרכז... זה נשמע מוכר למישהו?

חשבתי אולי יש איזו נקודה מסויימת שלא בודקים באבחון רגיל ואולי זאת הבעיה...

שהכדור מפריע לו לכוון בתפילה?