באתי להגיד לוותר על תחתוני גמילה, אבל אז ראיתי את השורה האחרונה...

ובכל זאת, לדעתי יש משהו מבלבל בתחתוני גמילה, מעין שלב ביניים לא מוחלט, "פספסתי או לא?" "הצלחתי או לא?" "אני עם טיטול או לא?".

זה דבר ראשון. דבר שני, צר לי לבשר לך שמהשלב של הפספוסים והנקיונות והכביסות כנראה שלא ממש תצליחי להתחמק...גם ילדים שממש גמולים מפספסים לפעמים, ויש גם רגרסיות בגמילה.

אני רק יכולה לנחם אותך שמתרגלים לזה ולומדים לנקות חיש קל ולא ליחס לזה חשיבות גדולה מדי.

ובל זאת, משהו שעובד טוב בגמילה- צבירת מדבקות שמובילה לקבלת פרס כלשהוא.

הייתי מתחילה בפרס על כל פעם שהוא הולך לשרותים, אפילו ברמה של תמר, חמוציות, שוקולד צ'יפס אחד או שניים (זה מה שהולך אצלנו) וכד'.

אחרי שהוא יתרגל קצת, אז אפשר להכין דף עם שורות שיהיה על המקרר, וכל פעם שיצליח, יקבל מדבקה. כל פעם שישלים שורה, יקבל פרס.

אפשר לקנות מראש כמה פרסים בשקל ולתת לו לבחור כל פעם, ואפשר לצ'פר בפרס אכיל כלשהוא.

זה לא ישאר לנצח, הוא יתרגל באיזשהוא שלב, ואיכשהוא ענין המדבקות ישכח והוא יצליח גם בלי המדבקות.

אצלנו, למשל, עברנו דירה, לקח כמה ימים עד שמצאנו את דפי המדבקות, ומאז בעצם לא משתמשים בהם.

בהצלחה. ואגב, קצת חומץ בתא המרכך עוזר מאוד להוציא ריחות כאלה מהבגדים...

אז עד מתי אמורים להרים שטיחים?? (אני חייבת שטיחים בבית! נראה לי קר ומנוקר בלי...), ועד מתי עוטפים את הספות??! (הספה אפילו לא שלנו!!)

איך אפשר לנקות דברים כאלה?!

וואי... אני לא בנויה לדברים האלה..... חח..

איך בכלל מתחילים לגמול. נשמע שאתם בשיא הבלגן ואני עוד לא שם.

שנה ורבע שרק עכשיו מתחיל לקלוט שיש בטיטול דברים מגעילים, אבל עוד לא התחלתי עם סיר וישבנון וכולי.

איך מתחילים?

קראתי את ההצעות של יוקטנה וזה לא עבד לנו עד כה. וגם פעם אחת שניסינו סיר -אותי זה מגעיל יותר מטיטול. ולהחזיק בשירותים כל פעם - נראה לי דורש יותר מדי.

איך מתחילים?

שיהיה בשל יותר, וידע לדבר ולהגיד כשהוא עושה ואז להתחיל לדבר איתו על זה.

א. כשילד מתחיל לדווח לך על כל פעם שהוא עושה, או שמעצמו מתחיל להוריד טיטול, זה סימן שהגמילה קרובה.

איך גומלים? יש הרבה דרכים. אבל בגדול, עם הרבה תגמולים ועידודים, וגם עם הרבה סבלנות. יש כאלה שנגמלים בקלות ויש כאלה שלוקח להם הרבה זמן והרבה פספוסים. לא חייבים סיר, למרות שזה יכול לעזור, אם הסיר בסלון, נניח, ואז לא צריך לרוץ רחוק. זה קצת מגעיל, מסכימה...אז ישבנון זה גם פתרון טוב.

ב. לגבי השטיחים, נראה לי שיהיה איזה ויתור שתצטרכי לעשות. או לוותר על השטיחים, או לוותר על הנקיון שלהם...

השטיח שלנו ספג די הרבה פיפי, ואפשר לשפשף עם חומר ניקוי או מרכך, וזה לא כ"כ נורא.

כמובן שאם יש לך שטיחים שווים ויקרים זה באמת חבל, אולי כדאי לעבור לשטיחים זולים יותר ואז לא מתבאסים על כל פעם שהם נרטבים או מתלכלכים.

ככל שתהיי יותר נינוחה בענין, ולא תהיי לחוצה על ההרטבות, כך זה יקרין אליו נחת בנושא ולא יצור לחץ. כי לחץ בתחום הזה לא עוזר, ורק יכול להרוס. (לא שאני מעולם לא התעצבנתי, כן? אבל בגדול צריך רוגע וקבלה של הענין)

אז עד מתי עוטפים ספות? עד שהקטן שלכם יהיה גמול...זה יכול להיות הרבה זמן. אין מה לעשות, בית עם ילדים צריך להתחשב בילדים. ועדיף לעטף ספות מאשר להלחיץ את הילדים שלא ילכלכו אותן כל הזמן.

תגרמי לו ל"דעת" שהוא עשה, להיות מודע לכך... למשל אם הוא עשה גדולים- אז להגיד לו- ע"שית גדולים? בוא נחליף לך" וכו'.  כשאת רואה שהוא מודע, ואת מוכנה נפשית להתחיל בשבוע וחצי (בערך) של ריצות לשירותים וניקיון רצפה, אז (מה שאני עשיתי היה תורידי לו את הטיטול בבת אחת (כן, גם בלילה)  , ביומיים שלושה הראשונים לשאול אותו כל 20 דקות אם הוא צריך ל"קטנים" וגם לקחת אותו. גם אם הוא עשה עשרים דקות  לפני, לקחת אותו שוב לשירותים. אחרי יומיים שלושה, רק תשאלי אם הוא צריך, ולקחת רק כשיגיד שיש לו. בערך שבוע אחר כך את יכולה גם להפסיק לשאול.

וזהו

בערך שבועיים- חודש אחר כך יש רגרסיה. לשים לב לא להתפעל או להתעצבן על הילד שמפספס. אלא להגיד בנחת: "פעם הבאה תקרא לאמא/אבא כשיש לך קטנים. קטנים עושים בשירותים" וכו'

בלילה זה יותר מסובך והוא יפספס יותר מביום. חשוב לא לתת לו לשתות הרבה לפני השינה ולהקפיד לקחת לשירותים לפני שנרדם.

בהצלחה!

נכון זו תקופה לא פשוטה,חשוב מאוד לפני השינה לדבר עם הילד על הקימה לשירותים עד שהוא יפנים את זה הוא מעצמו יקום,כמובן שיש פיספוסים וכביסות אבל אם תבואי בראש חיובי זה ילך מצוין כמובן לציפר בסוכריה או פרס ואל תדאגי זה לא ימשך לנצח.לרוב ילדים כשהם באמצע משחק או משהו שהם מרוכזים בו הם לא מיד הולכים לשירותים הם מתאפקים ואז מפספסים אם את רואה שהוא מתאפק ומתחיל ל"רקוד" ,תקחי אותו את אל תחכי שהוא ילך לבד ודרך אגב זה קורה גם לילדים גדולים ואני מדברת בני 5,6,7.העיקר לא להלחיץ את הילד ותראי שהרצון לגמילה בא ממנו בלבד ככה ילך בקלות

תחתוני הגמילה עבדו לא טוב.. הם קלטו מהר מאוד שזה סוג של טיטול ואפשר לעשות בו חופשי (השתמשנו בהם בעיקר ביציאה מהבית).

הגמילה שהייתה לי הקלה ביותר היא של הבן השלישי, לפני כשלושה חודשים. לקחתי יום של חופשה (חוה"מ פסח) והחלטתי שאני גומלת וזהו. הורדתי את הטיטול ו..... הוא לא גמר לפספס. לקחתי לשירותים, אחרי דקה- שלולית על הרצפה.. התייאשתי מהר מאוד, החלטתי שהוא בכלל לא בשל (למרות שהוא בוגר מאוד ומזמן מבקש ואפילו לפני האמבטיה עושה בשירותים). 

בעלי לחץ שנמשיך (ועזר לי המון!!), ולמחרת כמעט שלא היו פיספוסים!!

החלטתי לגמול מיד גם בלילה וזה הלך מצויין! הוא פשוט קלט להתאפק, וזהו! ב"ה.

ב"הצלחה רבה!

קודם כל יש את השיטה של הלוחשת לתינוקות- לקחת אותם 20 ד' אחרי האוכל לסיר / אסלה, ולתת להם לשבת, להסביר להם מה עושים שם וכו', מתוך רעיון שמתישהו יצא להם, אפילו בטעות, ואז אפשר לעודד אותם על זה וככה הם לאט לאט מבינים.

יש גם את השיטה שהזכירו- להוריד בבת אחת. 

בכל מקרה אל תדחי את זה לגיל מאוחר (אחרי גיל שנתיים בעיני זה כבר מאוחר, ככה מראים המחקרים החדשים בעניין שאומרים שפעם היתה גמילה בגיל 1- 1.5 ש', ועכשיו עם החיתולים זה נוח להורים והם דוחים את זה. כמובן חברות הטיטולים מרוויחות, אבל זה עושה בעיות בגמילה אח"כ).

וכמובן מצטרפת לכל מה שאמרו לפני- גם אח"כ יש פספוסים, יש בעיות של הרטבת יום / לילה וכו' כך שלא להתרגש מהלכלוך, ובוודאי לא להתעצבן ולכעוס....

ב"הצלחה

אז ככה אני מדברת מנסיון שלי (יש לנו 5)

הרבה פעמים עוזר ללכת יחד לחנות לקנות תחתונים(מבד) ולעשות מזה טררם שלם,לספר לגננת סבתא דודה וכו.

אפשר גם לעשות טבלה שבא כל פעם שהילד עושה באסלה להחתים חותמת, להדביק מדבקה.

להחליט מראש עם הילד שכל 4 מדבקות חותמות מזכה בפרס קטן(האלה שקונים בחניות ששל ה2 שקל.

מניסיון של 5 זה עובד.

תחתוני חוסר אמון בילד...

פרס על כל הצלחה עובד טוב, אבל לא חייבים.

בלי אמון מלא של ההורים עם נכונות לשאת בקשיים ובנפילות שבדרך,

לילד מאד קשה להגמל. הוא זקוק לליווי שלך ולהכלה שלך את הכישלונות שלו.

אף אחד לא יכול לקפוץ בבת אחת דרך כל כך ארוכה.

גמילה בלי לכלוך היא בקשה לא סבירה בעליל

אז בינתיים אני ממשיכה עם תחתוני הגמילה...

התחלתי גם לצ'פר אותו כשהוא מצליח לא לעשות בתחתונים.... אז הוא נורא התלהב, והלך לשירותים בערך כל 5 דקות... חח..
אבל בסופו של דבר, כשהיה לו באמת מעניין הוא לא טרח לבוא לשירותים.. ולמרות שהוא לא קיבל פרס - אני לא בטוחה שהוא הבין את הרעיון =/

מה זה שכולכם נגד תחתוני גמילה?! אין פה מישהו שניסה ומרוצה מזה???....

בכל מקרה, אני מעדיפה את ההדרגתיות, לאט לאט לאט... לא רוצה בבת אחת...

ולגבי הניקיון - איך אתם מנקים את זה כזה מהר? נראה לי שאם הוא יעשה פתאום על הרצפה אני לא אדע מאיפה להתחיל.. שלא לדבר על ספה... ואיך באמת עוטפים את הספות?!

אוף.. הלוואי שזה יצליח עם תחתוני הגמילה... 

פשוט ניסינו את התחתוני גמילה הילד לא נגמל...

עד שהוא לא חש את את הרטיבות בתחתוני בד רגילים, אין לו צורך להתאמץ ולעצור באמצע משהו חשוב כדי ללכת לשרותים.

זה משחק מאד נחמד, אבל לפחות אצלי ממש לא גמל אלא רק בלבל...

לגבי הנקיון- אין לי מושג איך עוטפים ספות, אני משתדלת שלא ישבו על הספות בשלב כזה ויורדת לרצפה לשחק איתם כדי שלא ירצו לבוא לספה...

ושטיחים- אני לא שמה בקיץ.

אז כל פעם שבורח קצת מנגבים במשהו, ובערבים- צריך לשטוף יותר את הבית....ולהריץ יותר מכונות...

(אני משאירה רק עם תחתונים ואז להחליף כל פעם רק תחתונים זה ממש לא נורא...)

אם נראה לך שהבחור מוכן,אז לכי על זה.

מהתאור שלך נראה שהוא בשל.

אין טעם לחכות עד גיל 3.5 .

בדרך כלל הילד בשל וההורים עוד .

(הייתי 6 שנים גננת לגיל הזה)

אני זו שהצעתי לקנות תחתוני  בד ולתת צופרים על ההצלחות

כל מה שהצעתי עשתי  בעצמי וזה עובד (יש לנו 5 והם ממש גדולים.

תמיד אם רואים שהילד לא בשל אפשר לחכות עוד חודש ולנסות שוב.

אסיים בסיפור כשהייתי גננת הייתה אצלי ילדה בגן שבגיל שנתיים הורידה לעצמה את החיתול

  והתפנתה בשירותים אלרי כמה ימים ראיתי שהילדה בשלה ודברתי עם אמא שלה ,האמא שתפה פעולה ותוך יום הילדה היתה גמולה לגמרי גם בלילה.

האמא לא הפסיקה להודות לי על כך עד שהילדה עלתה לגן עירייה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....