הילדים שלי עוד די קטנים, אבל שתי נקודות שנראה לי לנכון:

* אף אחד לא ידע להגיד לך מה נכון ומה לא- זה מאד תלוי משפחה וילד, והעיקר זה מה מנחה.

את הגעת ממשפחה עם חוסר אבל גם הצד השני ממש לא טוב לאף ילד.

ילדים יכולים לדעת ערך של כסף, שלא קונים הכל מתי שמתחשק ושלא הולכים להרבה חוגים וכו'.

אם את תהיי שלמה עם עצמך ותדעי שאת נותנת להם הכל והם מאושרים- הם יהיו מאושרים. אם תרגישי שחסכת מהם דברים חשובים- הם ירגישו את זה ויחשבו ככה באמת.

* צריך לדעתי שיהיה ערוץ תקשורת נכון עם הילדים ולהתייעץ כל  פעם מה באמת נצרך ומה עדיף לחסוך לדברים חשובים יותר.

שהילד ירגיש שותף בהחלטות, ידע את השיקולים לכאן ולכאן, ויחליט בעצמו שזה מוגזם ללכת לארבע מחנות בקיץ אחד (סתם דוגמא...). מתוך החלטה משותפת הוא ידע לשמוח מאד במה שיש ולא להרגיש מסכן ומפסיד ממה שאין.

יכול להיות שאחרי שיחה כזאת עם ילד תגלי סדרי עדיפויות שונים ממה שחשבת וכך יקל עליך להחליט ביחד איתו...

אם תפרטי גילאים יהיה לי יותר קל לשתף במחשבות ובתובנות שלי.

בכל מקרה אשתדל לכתוב לך בהמשך, ואת יכולה בשמחה לפנות אלי גם באישי.

ואנחנו גם מגדלים משפחה גדולה ב"ה, כשרוב השנים אין חוגים לכל אחד (בכל שנה - ילד אחד או שניים), ולובשים 'כמעט רק מיד שנייה' - אגב, בגדים מדהימים לפי טעמם של כולם, ואנחנו גם תורמים כמויות גדולות של בגדים בשמחה. "איכות סביבה" מושלמת!

לטעמי, ואני מקווה שילדי לא ינטרו לי - זו ממש דרך מצוינת לגדול.

אנחנו מאד שמחים ומעריכים מה שיש לנו, ובשורה התחתונה אני חושבת שהילדים מקבלים יותר התפתחות, קשרים חברתיים, ובמיוחד שמחה - מאשר ילדים אחרים.

אנחנו קונים כמעט רק חומרי גלם של אוכל (טוב, חוץ מקורנפלקס וקטשופ), וכשהילדים רוצים משהו טעים - הם אופים. גם הילדה בת 8 מכינה לבד עוגיות.

אנחנו משמחים את עצמנו בהמון יצירה מחומרים נפסדים או מחנויות הכל בשקל וחצי, מפטפטים בחצר, מארחים חברים של הילדים והם מתארחים אצלם. לדעתי - בסופו של דבר הכי כיף זה הדברים הפשוטים.

נכון שבקיץ קשה לנו לצאת למקומות יקרים, אז יוצאים פעם אחת, ובשאר הפעמים - יוצאים לפיקניק בחורשה, לגן שעשועים שווה בעיר השכנה, לבני דודים וכו'. לא נראה לי שהחופש של הילדים שלי פחות נחמד משל אחרים.

אנחנו באמת אומרים 'לא' לא מעט, אבל בדרך כלל מציעים אלטרנטיבה. אגב לדעתי MP אחד מספיק לשלושה ילדים, שכל אחד יקבל אותו יומיים בשבוע, ובשאר הזמן ידבר עם חבריו לנסיעה. אפשר להציע מסטיק בלי סוכר, אם יש צורך.

נקודת המוצא, לדעתי, היא שאנחנו כהורים ניתן בשמחה כמיטב יכולתנו, ומה שאין לנו - סימן שלא צריך להיות.

אני מקווה שזה לא נשמע חד מימדי, נראה לי גם שאנחנו חיים די בבועה מבחינת ההוצאות של החברים, אז יותר קל לנו.

בהצלחה רבה!!

קודם כל רציתי להגיד כל הכבוד על השמחה במה שיש.

האמת שגם אנחנו שמחים במה שיש ומודים לקב"ה על כל מה שהוא נותן.

אבל מצד שני, אני שוב אומרת שבתור ילדה לא היה לי קל. אם אני זוכרת את זה עד היום זה כנראה הפריע לי מאוד.

למשל אני זוכרת שתמיד הייתי מקבלת בגדים מבנות דוד מאיזור בני ברק, ואני הייתי מה שנקרה מתנחלת, הבגדים היו ממש

שונים ממה שאחרות לבשו מסביבי, ובתור ילדה זה ממש הציק לי. רציתי כמובן להיות כמו כולן. וגם לא אהבתי את הסגנון הזה. אני לא רוצה שהבנות שלי ירגישו כך. אז אם אנחנו מקבלים בגדים שמתאימים למה שהבנות אוהבות אז מעולה,

אבל אם זה לא מוצא חן בעינהן- אני לא מחייבת לקחת. (כמו שאם זה לא מספיק צנוע אני לא אקח.)

(ואגב אני מתה על חנויות ואתרי יד שניה למשל חדרי הילדים שלנו נראים מקטלוג מעצבים והכל נקנה ביד שניה ושופץ.)

יש לי גם חסכים בדברים אחרים. וכמה שנגיד שהעיקר שנותנים לילדים חום ואהבה ונשמח במה שיש,

אני לא מרגישה שזה מספיק. אני מרגישה שצריך לתת להם את מירב האפשרויות לגדול ולצמוח טוב, עם אופקים רחבים,

מגוון תחומי עניין (במיוחד לילדים שביה"ס הורס להם את הרצון ללמוד ולדעת, ארצה לתת להם את זה מכיוונים אחרים.),

וגם הרגשה שיש להם. הרגשה שלא על כל דבר אומרים להם לא. נכון לא צריך לגדול מפונקים ( תכלס גם אין הרבה ילדים

שההורים יכולים להרשות לעצמם לפנק יותר מידי.) אבל איך מוצאים את האיזון ועל מה מוותרים?

עקרונית אני חושבת שלכל גיל יש את הסדר עדיפיות הנכון

לדוגמה בגדים יפים יתאימו לגיל ההתבגרות

משחק איכותי(קפלה/לגו) יתאימו לגיל 3-7 

וכן על זה הדרך

מה שכן- חוויות משפחתיות הן נחוצות בכל גיל. אלו רגעים שנחרטים בזכרון של הילדים לתמיד!

כמובן שזה לא חייב תמיד לבוא עם בוחטה כסף בצד. גם יציאה לפארק הסמוך עם ארוחת ערב קלילה היא חוויה נפלאה.

שגם אם היתה לך אפשרות לא היית מרשה להם הכל, כנראה מסיבות חינוכיות.

אז בואו לא נתלה כל סירוב שלנו במחסור של כסף.

ועדיין יש דברים שהיינו רוצים לתת להם ואין באפשרותינו 

כלל ברזל "הילד לא צריך להרגיש מה המצב הכלכלי בבית" לא כשחסר ולא כששופע, הילד צריך להרגיש יציב!

ומצד שני רוצים להנחיל איזו אחריות כלכלית וידע מתאים. 

אז

יש כסף ברוך ה' אבל אנחנו מעדיפים לנצל אותו בדרך הזאת ולא בדרך הזאת

החלטנו להקציב לטיול הזה סכום מסוים ולא לבזבז את כל התקציב על יום אחד\ חוג אחד וכו..

יש שיתוף כללי ואין כניסה לפרטים

עד כאן איך לא מכניסים אותם ללחצים שלנו ובכ"ז מתנהלים נכון 

לגבי איך מחליטים 

טיפ קטן ששוה המון

לא משנה במה את או בעלך עובדים ולא משנה כמה משלמים לכם לשעה או לפי כל חישוב אחר

תמיד תזכרו

שעה שלכם מחושבת בבית לפחות פי 10 אם לא יותר מאשר בעבודה 

זה נכון בשביל המוטיבציה להשקיע בילדים 

וזה נכון כדי להבין שאם את נותנת שעתיים עבודה נטו בבית אז חסכת יום יציאה עם כל המשתמע מכך

הילדים מעריכים ומרוצים 

אתם לא הוצאתם מה שאים לכם 

נשאר כסף וכוח למחר 

יש שיגרה בריאה גם בחופש . שזה לא פחות חשוב

טיפ שני תנו לילדים לבחור כשאפשר 

כך גם יבינו שאי אפשר הכל וגם ילמדו הלכות בחירה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....