הילדים שלי עוד די קטנים, אבל שתי נקודות שנראה לי לנכון:

* אף אחד לא ידע להגיד לך מה נכון ומה לא- זה מאד תלוי משפחה וילד, והעיקר זה מה מנחה.

את הגעת ממשפחה עם חוסר אבל גם הצד השני ממש לא טוב לאף ילד.

ילדים יכולים לדעת ערך של כסף, שלא קונים הכל מתי שמתחשק ושלא הולכים להרבה חוגים וכו'.

אם את תהיי שלמה עם עצמך ותדעי שאת נותנת להם הכל והם מאושרים- הם יהיו מאושרים. אם תרגישי שחסכת מהם דברים חשובים- הם ירגישו את זה ויחשבו ככה באמת.

* צריך לדעתי שיהיה ערוץ תקשורת נכון עם הילדים ולהתייעץ כל  פעם מה באמת נצרך ומה עדיף לחסוך לדברים חשובים יותר.

שהילד ירגיש שותף בהחלטות, ידע את השיקולים לכאן ולכאן, ויחליט בעצמו שזה מוגזם ללכת לארבע מחנות בקיץ אחד (סתם דוגמא...). מתוך החלטה משותפת הוא ידע לשמוח מאד במה שיש ולא להרגיש מסכן ומפסיד ממה שאין.

יכול להיות שאחרי שיחה כזאת עם ילד תגלי סדרי עדיפויות שונים ממה שחשבת וכך יקל עליך להחליט ביחד איתו...

אם תפרטי גילאים יהיה לי יותר קל לשתף במחשבות ובתובנות שלי.

בכל מקרה אשתדל לכתוב לך בהמשך, ואת יכולה בשמחה לפנות אלי גם באישי.

ואנחנו גם מגדלים משפחה גדולה ב"ה, כשרוב השנים אין חוגים לכל אחד (בכל שנה - ילד אחד או שניים), ולובשים 'כמעט רק מיד שנייה' - אגב, בגדים מדהימים לפי טעמם של כולם, ואנחנו גם תורמים כמויות גדולות של בגדים בשמחה. "איכות סביבה" מושלמת!

לטעמי, ואני מקווה שילדי לא ינטרו לי - זו ממש דרך מצוינת לגדול.

אנחנו מאד שמחים ומעריכים מה שיש לנו, ובשורה התחתונה אני חושבת שהילדים מקבלים יותר התפתחות, קשרים חברתיים, ובמיוחד שמחה - מאשר ילדים אחרים.

אנחנו קונים כמעט רק חומרי גלם של אוכל (טוב, חוץ מקורנפלקס וקטשופ), וכשהילדים רוצים משהו טעים - הם אופים. גם הילדה בת 8 מכינה לבד עוגיות.

אנחנו משמחים את עצמנו בהמון יצירה מחומרים נפסדים או מחנויות הכל בשקל וחצי, מפטפטים בחצר, מארחים חברים של הילדים והם מתארחים אצלם. לדעתי - בסופו של דבר הכי כיף זה הדברים הפשוטים.

נכון שבקיץ קשה לנו לצאת למקומות יקרים, אז יוצאים פעם אחת, ובשאר הפעמים - יוצאים לפיקניק בחורשה, לגן שעשועים שווה בעיר השכנה, לבני דודים וכו'. לא נראה לי שהחופש של הילדים שלי פחות נחמד משל אחרים.

אנחנו באמת אומרים 'לא' לא מעט, אבל בדרך כלל מציעים אלטרנטיבה. אגב לדעתי MP אחד מספיק לשלושה ילדים, שכל אחד יקבל אותו יומיים בשבוע, ובשאר הזמן ידבר עם חבריו לנסיעה. אפשר להציע מסטיק בלי סוכר, אם יש צורך.

נקודת המוצא, לדעתי, היא שאנחנו כהורים ניתן בשמחה כמיטב יכולתנו, ומה שאין לנו - סימן שלא צריך להיות.

אני מקווה שזה לא נשמע חד מימדי, נראה לי גם שאנחנו חיים די בבועה מבחינת ההוצאות של החברים, אז יותר קל לנו.

בהצלחה רבה!!

קודם כל רציתי להגיד כל הכבוד על השמחה במה שיש.

האמת שגם אנחנו שמחים במה שיש ומודים לקב"ה על כל מה שהוא נותן.

אבל מצד שני, אני שוב אומרת שבתור ילדה לא היה לי קל. אם אני זוכרת את זה עד היום זה כנראה הפריע לי מאוד.

למשל אני זוכרת שתמיד הייתי מקבלת בגדים מבנות דוד מאיזור בני ברק, ואני הייתי מה שנקרה מתנחלת, הבגדים היו ממש

שונים ממה שאחרות לבשו מסביבי, ובתור ילדה זה ממש הציק לי. רציתי כמובן להיות כמו כולן. וגם לא אהבתי את הסגנון הזה. אני לא רוצה שהבנות שלי ירגישו כך. אז אם אנחנו מקבלים בגדים שמתאימים למה שהבנות אוהבות אז מעולה,

אבל אם זה לא מוצא חן בעינהן- אני לא מחייבת לקחת. (כמו שאם זה לא מספיק צנוע אני לא אקח.)

(ואגב אני מתה על חנויות ואתרי יד שניה למשל חדרי הילדים שלנו נראים מקטלוג מעצבים והכל נקנה ביד שניה ושופץ.)

יש לי גם חסכים בדברים אחרים. וכמה שנגיד שהעיקר שנותנים לילדים חום ואהבה ונשמח במה שיש,

אני לא מרגישה שזה מספיק. אני מרגישה שצריך לתת להם את מירב האפשרויות לגדול ולצמוח טוב, עם אופקים רחבים,

מגוון תחומי עניין (במיוחד לילדים שביה"ס הורס להם את הרצון ללמוד ולדעת, ארצה לתת להם את זה מכיוונים אחרים.),

וגם הרגשה שיש להם. הרגשה שלא על כל דבר אומרים להם לא. נכון לא צריך לגדול מפונקים ( תכלס גם אין הרבה ילדים

שההורים יכולים להרשות לעצמם לפנק יותר מידי.) אבל איך מוצאים את האיזון ועל מה מוותרים?

עקרונית אני חושבת שלכל גיל יש את הסדר עדיפיות הנכון

לדוגמה בגדים יפים יתאימו לגיל ההתבגרות

משחק איכותי(קפלה/לגו) יתאימו לגיל 3-7 

וכן על זה הדרך

מה שכן- חוויות משפחתיות הן נחוצות בכל גיל. אלו רגעים שנחרטים בזכרון של הילדים לתמיד!

כמובן שזה לא חייב תמיד לבוא עם בוחטה כסף בצד. גם יציאה לפארק הסמוך עם ארוחת ערב קלילה היא חוויה נפלאה.

שגם אם היתה לך אפשרות לא היית מרשה להם הכל, כנראה מסיבות חינוכיות.

אז בואו לא נתלה כל סירוב שלנו במחסור של כסף.

ועדיין יש דברים שהיינו רוצים לתת להם ואין באפשרותינו 

כלל ברזל "הילד לא צריך להרגיש מה המצב הכלכלי בבית" לא כשחסר ולא כששופע, הילד צריך להרגיש יציב!

ומצד שני רוצים להנחיל איזו אחריות כלכלית וידע מתאים. 

אז

יש כסף ברוך ה' אבל אנחנו מעדיפים לנצל אותו בדרך הזאת ולא בדרך הזאת

החלטנו להקציב לטיול הזה סכום מסוים ולא לבזבז את כל התקציב על יום אחד\ חוג אחד וכו..

יש שיתוף כללי ואין כניסה לפרטים

עד כאן איך לא מכניסים אותם ללחצים שלנו ובכ"ז מתנהלים נכון 

לגבי איך מחליטים 

טיפ קטן ששוה המון

לא משנה במה את או בעלך עובדים ולא משנה כמה משלמים לכם לשעה או לפי כל חישוב אחר

תמיד תזכרו

שעה שלכם מחושבת בבית לפחות פי 10 אם לא יותר מאשר בעבודה 

זה נכון בשביל המוטיבציה להשקיע בילדים 

וזה נכון כדי להבין שאם את נותנת שעתיים עבודה נטו בבית אז חסכת יום יציאה עם כל המשתמע מכך

הילדים מעריכים ומרוצים 

אתם לא הוצאתם מה שאים לכם 

נשאר כסף וכוח למחר 

יש שיגרה בריאה גם בחופש . שזה לא פחות חשוב

טיפ שני תנו לילדים לבחור כשאפשר 

כך גם יבינו שאי אפשר הכל וגם ילמדו הלכות בחירה

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות