נראה לי שהכי חשוב זה יחס וחום בגיל הזה.

בסדר, גם קריאת ספרים שהם לרוחך, נניח. אבל למה המטפלת צריכה להיות עם ידע בענפי התורה? מה, היא מעבירה להם שיעורים?

מלבד זאת, ברור שיש נקודות בחירה לגבי המסגרות של הילדים, אבל בכל מסגרת יש יתרונות וחסרונות, טכניים, ערכיים, חינוכיים. ובכל התלבטות צריך להחליט בסוף. אין מסגרת שתתאים לך בדיוק לכל מה שאת רוצה ומאמינה בו. ובאופן טבעי הילדה תיחשף לעולמות אחרים, ואת תהיי זו שתצטרכי ללמד אותה איך להיחשף ואיך לקבל. אם הבית ברור וחזק, אז גם היא תהיה ברורה וחזקה, מן הסתם.

אגב, האם את כזו? אם כן, אשרייך...ואם לא ממש, אז איך את יכולה לדרוש מהמטפלת להיות כזו? אמא זה הכי חשוב. תמיד.

ומפגש חברתי אפשר לארגן די בקלות גם בלי לשלוח למסגרת הרחק מאימא.

למשל בגן שעשועים, או להזמין חברים וכו'.

וזה דווקא כן חשוב שהמטפלות והגננות יהיו יראות שמיים. ילדים קטנים סופגים כל דבר, טוב ורע.

אני מסכימה עם "משיח עכשיו!" - כמה קשה לעקור טעויות של נשים טובות וחמות וצדיקות, אבל מה לעשות - קצת בורות? אני עצמי בורה באלפי דברים...אז אני לא מתכוונת שכל אשה טובה וחמה תלך ללמוד במדרשה, אבל יש מקום לגישה חינוכית ומשנה סדורה... - אחרת-למה באמת להוציא מהבית ולהפקיר את היקר מכל בידי אנשים אחרים? וראיתי שבחב,ד יש משנה מסודרת איך לנהוג בתינוקות מרגע יציאתם לאויר העולם בחדר לידה ועד עולם. 

וכמו שיש טעויות - יש גם השקפות עולם -ציוניות או חרדיות ויש השפעה רצויה ויש ההפך.

הכל חודר.

אתן דוגמה פשוטה - תשלחי ילד למטפלת מסורה וחמה  שמחטטת באף או מלקקת את האצבעות כשמתעסקת באוכל או מנגבת בשרוול? תשלחי ילד לגננת שמדברת עברית משובשת ומלאה ביטויים מחוספסים?

אז גם בניית היראת שמיים והאמונה והתפילה יכול לבוא על רקע משובש.

יכול להיות גם להפך - גן דוגמטי שמדגיש חיצוניות של לבוש וגודל כיפה ומקפיד ומעריך שינון ודמות של רב גן בעוד שיש מתח חברתי ומידות רעות ודיכוי כוחות  ושלילת חופש וטבעיות. - דוגמה ששמעתי אתמול מחברה שלי.

בבירור שעשיתי עם חברה, נראה לצערי שהמון ממה שאני מחפשת קיים בחינוך חילוני -שזו לא אופציה. או בקיבוצים- שזה גם לא אופציה.

אני יודעת שאני דורשת מעצמי יותר בגלל הילדים. גם בהתנהגות וגם בהקניה של הרגלים. לא אוכל לעולם לשלוט במה שקורה מחוצה לי - ואני צריכה ללמוד לשחרר. אבל כתבתי פה את משאלת הלב שלי...

בת 30 -את ממש פותחת לי התבוננות - איך אצור בית חזק וברור? אנחנו עצמנו בהתבררות מתמדת...מצד שני את מראה לי שאפשר לסמוך על הבית -

שאפשר לסמוך על הבית שתצא ממנו רוח ייחודית לחברה ולעולם, מתוך משהו שהוא הבית שלנו. את זה לא תשנה גננת או חברה. זה טבוע. וצריך לזהות מה זה ולחזק את זה וגם להשקיע אחה"צ ולתת את הייחודי לנו והחשוב לנו.

ויהודיה מא"י - אני קונה את מה שאת מציעה. תודה. אני כבר משקיעה בזה ותמיד אפשר יותר.

הה... הלוואי שיכולתי לשלוף לך תשובה כתובה יפה.

האמת? אין לי מושג. אני רק יודעת שאני גדלתי בסביבה לא מאוד דוסית, אבל הבית שלנו היה מאוד ברור וגם חזק וכולנו יצאנו סופר דוסים. מרצון ומאהבה, לא מכפיה.

אני גם רואה שנושאים שהם בנפשנו, עוברים לילדות בלי שאנחנו מתאמצים יותר מדי, זה פשוט קורה. כי מדברים על זה, ודנים בזה, והמסרים עוברים. כמובן יש דברים שמשקיעים בהם מאמץ, למשל שולחן שבת שמח ומשתף, אבל זה יעבור רק אם זה בא מרצון ובכיף, לא אם נכריח את עצמנו כי "זה חשוב לנו אז צריך".

בשום מקום לא תמצאי את מה שאת מחפשת- כי את בעצם מחפשת 5-6 מעונות שונים עם כל הקריטריונים,

אז חבל מאוד על עוגמת הנפש שלך ושל המטפלות המסכנות במעון-

שלעולם לא תצלחנה באמת להשביע את רצונך

(ועוד משהו- זה נורא לא נחמד שהורים רושמים את ילדיהם ומנסים לעוות את המעון לרצונם).

זו דעתי.

)(אגב, גם גנים ובתי ספר לא תמצאי כאלה. צר לי לאכזב...)

באיזה מקומות את גדלת?

כאלה שעונים על כל הקריטריונים שכתבת? תרשי לי להניח שלא, 

וכמובן תקני אותי אם אני טועה...

ובכל זאת, יצאת עם המון רצון לקדושה וטוהר,

ועם כוונות יפות וטובות (גם אם לדעתי הרבה יותר מדי כבדות בשביל להלביש אותן על ילדה בת שנה ורבע...).

לדעתי, העיקר זה האמון והאהבה,

כמה שהבית יהיה מקום יותר נעים ושמח, ככה יהיה פחות חשוב מה שיש בחוץ.

וגם לזכור שאנחנו אחראים על ההשתדלות, וה' על התוצאות.

בהצלחה רבה והמון נחת!!

אני לא מעמיסה עליה.

אני פותחת לה פתחים ומסבה לתשומת לה.

אני אוהבת את הפתיחות שלה והקליטה שלה. היא מדהימה אותי.

אולי מהדברים הבאים יזהו אותי, אבל לא אכפת לי...

יש לה כושר התבוננות והעמקה מיום היוולדה והיא ממציאה דברים ומקשרת וקולטת. מדהים. ב"ה. ממש.

אני מכירה לה בעלי חיים ופרחים וגרמי  שמיים. בהתאם לרמתה כמובן.

היא שמה לב לפרטים ולא מפספסת אף פירור שנופל לה. היא אוהבת להתנסות ואני מאפשרת לה מרחב וחפש.

בגן משחקים היא יוצאת לשיטוטים  - מנסה מתקנים של בוגרים ומטיילת במרץ בשכונה ואני אחריה - משגיחה מבלי להפריע. 

הפריע לי שאנו בסביבה חילונית והיא נמשכת לבני אדם ומנסה להתבונן ולהצטרף - ואני צופה ורואה התנהגויות פסולות ומופעים כעורים...ואם זה נוף ילדותה וצלילי ילדותה זה חורה לי. אז אני רוצה גיבוי לחופש, למרחב , ללימוד של הסביבה, לאנושיות והחברתיות. היא שרה לעצמה ועושה הצגות - אני רוצה שיהיה מקום לזה ודגש על מוזיקה ומיגון וריקוד וציור. אני רוצה מקום הולם מוסרית ואמונית. שתראה מראות קדושים וטהורים. 

***רוצה לספר עוד משהו - יש לנו "גינה" בחלון והיא ערה אליה. ושמים שאריות לחם ובאות ציפורים והיא מתבוננת בהן בשמחה באוכל ורצה מחדר אחר לראות רק לשמע ציוץ. כ"כ חמוד וממלא.

רק איתי?

אני מלאת רצונות וחלומות והזמן חומק. עיקר המפגש הוא בטיפול בה ובעבודות הבית ולא תמיד יש זמן למימוש הרצונות =שזו חולשה שלי...

ב"ה היא סופגת מהכול ולא רק ממני. ואני רוצה אני באמת רוצה שתהיה עליה השפעה של מישהו אחר. רק שיהיה מבורר ומתוך תורה וקדושה ובטהרה ולעבודת ה' ולא לאגו מטורף או סתמיות של חיים.

בקיצור - לכן המתח בין חילוניות לחרדיות. ואני רוצה שילוב. האם עלי לעבור דירה ליישוב בעל שילוב כזה? - לא שייך עכשיו. 

יכול להיות שאני לא מכירה פה ויש מישהו/מקום מתאים.

בת 30 וג'ינג'ר - תודה. חיזקן אותי.

עכשיו באמת חשיפה אישית - היתה לי חברה שלא נתנה אמון במערכת ופתחה גן לבת שלה. גייסה הורים ושכרה מקום והנה גן.ואני גוייסתי להיות הגננת. זה לא התחום שלי אז היתי שם 2-3 ימים ואח"כ באו אנשים מדהימים שהלואי שהיה לבת שלי כזה גן וכאלו מחנכים.

גם כעת כולם לוחצים עלי שאפתח משפחתון או גן.

בינתיים אני רק משתעשעת בכך.

בי"ס ??? - שמשיח יבוא קודם...

מי שביקורתי כ"כ - לא יהיו לו השגות על המשיח?! - על הסגנון והדרך ועל טיב החמור והענן...הג'ינגלים והמפלגה והעוזר האישי...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....