את צריכה ללכת, אז מבחינתך זה מצוין שיש מי שישמור על הילדים... לא?

להרים טלפון לחברה או לבעל ולהיעלם החוצה כי יש רעש בבית ויש טלפון או משהו...

בעלך צריך לפתור את זה מולה!!! לא ייתכן ככה להתפרץ לחיי זוג נשוי!!

ואני דווקא אומרת את זה בתור כלה, שאין לה שום מרמור על חמותה.

אבל זו לא דרך.

(אישה קטנה)

דווקא מאוד נחמד מצידה שהיא זורמת ומגיעה לבקר.

אולי כדאי להעיר (בהזדמנות אחרת ובנועם. אולי בדרך עקיפה) שתשמחו אם תתאם מראש.

אולי אפילו בפעם אחת שהיא תגיע (תתאמו מראש באיזו פעם) מודיעים לה בצער שאתם בדיוק בהתארגנות ליציאה (טיול/ ברכה/ חברים/ סידורים/ קניות וכו) ובאותו משפט תציינו שחבל שלא תיאמה עימכם מראש (רצוי שבעלך יגיד). נראה לי שזה יכול לעזור.

אם לא עזר אחרי פעם אחת, אפשר לעשות את זה עוד פעם)

ולא מצאתי ביביסיטר"

שמתנהגים טבעי לא אמורים לדעת שיש משהו חריג.

במיוחד שאפשר לראות מקרה כזה באור אחר, שאפשר לצאת בנחת ויש מישהו שדואג לילדים בבית כך שאפשר להמשיך לצאת לבלות עם הבעל אחרי.

אפשר להוסיף:

איך יש לך "חוש" כזה להגיע כל פעם שאני צריכה לצאת ולא יודעת מה לעשות עם הילדים?...

איכפת לך להישאר איתם לאיזה שעה-שעתיים?...

יש לקוות שהיא מספיק חכמה לא לשאול. וגם אם לא - יש אצלכם איזה קניון שפתוח בשעה הזאת? תעברי שם בדרך ותקני כמה דברים "דחופים"...  "עד שמצאתי מה שרציתי"...

היא בטח תחשוב פעמיים פעם הבאה לפני שהיא נוחתת עליך....

הייתי מרגישה רע מזה שבדיוק אני צריכה לצאת כל פעם. לא נעים...

והייתי שמחה שזה פותר לי בייביסיטר. ובטח הילדים מאושרים מהביקור.

העצות פה ממש מצאו חן בעיני. תשתמשי בהן?

לגברים, באמת, אין שום בעיה עם נחיתת החמות,

ולא עם היציאה למקווה,

אז הם יכולים לתת עיצות לקחת הכל בקוּל ובסבבה....

(כותבת זו שחמותה מגיעה פעם ב5 שנים בערך, אחרי הפצרות ותחנונים ושידולים מצידנו....)

ואני הייתי אומרת לבעלי שיבהיר לה אחת ולתמיד שלא באים בשעות הערב ללא התראה מוקדמת ותיאום (רצוי גם לא ביום...)

לגמרי מבינים את הבעיה.

אלא אחרי שהיא הציעה פשוט לספר לה, זו נראית דרך טובה יותר...

אני לא אצטט כאן פסוקים חמורים שנאמרו על מי שלא מסתירה את הטבילה!

יש הבדל בין מי שלא מסתירה, לבין מי שמספרת לאישה קרובה - כדי שתוכל לקיים את המצווה.

בגלל השטות הזו שהפחידו נשים לבל ידעו אחרות שהן טובלות הערב

סובלות מאות בלניות ביישובים, ונשים היסטריות.

אפשר להירגע -

נכון צריך לעשות את המצווה בצנעה ובהסתר

אבל אפשר להגיד לאישה בודדת, ולא להכנס להיסטריה.

כמו הנשים שרוצחות את הבלנית, אם במקרה מישהי שמעה את הקול שלהן

ואולי היא זיהתה, שזו הן.
כי- הרי בטח כל הלילה היא חושבת רק על זו שהיא פגשה במקווה.
בחייאת?!

לא שאני חושבת שכאן היה צריך לספר לחמות, או בכלל לאפשר לה להגיע מתי שהיא רוצה -

אבל אפשר להירגע עם הפראנויה הזו של נשים דתיות בערב טבילה.

אבל אפשר לסבן את החמות אבל הכי הכי חשוב זה להציב לה גבולות.בית זה לא דבר פרוץ שכל אחד יכול לבוא מתי שבא לו,בטח שלא החמות.

להגיע לבית של זוג מבלי להודיע מראש. אמא שלי הייתה עושה את זה כל הזמן, עד שתפסתי אומץ והסברתי לה שאני מאד אוהבת שהיא באה, אבל מבקשת שהיא תודיע מראש, כי לא תמיד אנו בבית, או שאני לומדת למבחן קשה במיוחד וכו' וכו'

זה לדעת שעל חמות לא מדברים במושגים כאלה: "להציב לה גבולות".. היא לא הבת שלך...

והאופן של "ביקורי החמות", זה דבר שמשתנה לפי ההווי המקובל בכל מקום.

ואני מרשה לעצמי לנחש (אם כי לא שאלתי), שאם היו שואלים פוסק הלכה מובהק מה עדיף, לומר לחמות כזו שלא תבוא בלי הודעה מראש (הכוונה, באופן שיפגע בה. לא בעדינות עם תירוץ, כמו "אנחנו רוצים קצת לסדר את הבית לפני שאת באה..", או "לפעמים אנחנו בדיוק צריכים ללכת, ולא יעלה בדעתנו לא לכבד אותך ולהגיד שאנחנו הולכים".. כלומר: שהיא מרגישה שזה בגלל כבודה), או להגיע לכך שהיא עלולה להבין שהאשה הלכה לטבול - 

הערכתי היא שהיה אומר שהאפשרות השניה עדיפה.

שהרי, מורא הורים (כולל לא להעליב), יש בו כמה איסורי תורה. ואילו הנושא השני, הוא הנהגה נכונה שמובאת ברמ"א, ועניינה הוא "לא לפרסם", "להצניע"; מה שלא מגיע לסתירה במקרה מאולץ כזה.

ההורים שלנו הם באמת אל הילדים שלנו- אנחנו לא מציבים להם גבולות, ולא מחנכים אותם

מאידך-

יש לבית שלנו את ההנהגות שלו, יש לבית שלנו גובולות- לא כל אחד יכול לבוא מתי שבא לו בלי תיאום, לא כל אחד יכול להשאר או לעשות בבית מה שנראה לו- אנחנו בעלי הבית

ד.

אני מבקשת שתסביר יותר כיוון- איך ליישב ביחד את 2 הדברים האילו

אבל קודם כל - ההבנה שאי אפשר לומר על ההורים "להציב להם גבולות", זה משהו מהותי. כלומר: צריך להרגיש שאי אפשר להתבטא כך; ומתוך התבוננות אם זה לא בא "טבעי". זה לא "הצגה". כשאדם שם את התחושות הבסיסיות של כבוד ההורים באופן מופנם בתוכו - זה כבר נותן לו הרגשות מסויימות, ויושר בסיסי איך להתנהל מולם. וממילא - גם כלים איך לבטא מה שהוא רוצה.

דבר שני - כמו שאמרתי, זה משתנה מהווי להווי. יש כאלה שהדבר הכי טבעי אצלם זה שמישהו מההורים "נוחת" פתאום, וכולם שמחים. זה תלוי בכל מיני דקויות, במנטליות, וגם בטאקט טבעי של הצדדים.

בנוסף: צריך "סדרי עדיפויות". לפעמים בחיים יש דברים חשובים שסותרים וצריך להחליט מה קודם.  כאשר לא מדובר במשהו שמפריע באופן קריטי למשפחה (בין מצד שהם ככה ולא מפריע להם כ"כ, בין מצד שזה לא עד כדי כך בתדירות גבוהה וכד'), אז שווה לוותר קצת - מבפנים - בשביל כבוד ההורים ושימוחם. יש מספיק דרכים להראות ולרמז שיש לנו כיוון משלנו, גם בלי זה. בהתנהלותנו עם הילדים וכד'.

אם בכ"ז יש מה שמפריע, או שחשים שיש פרשנות מופרזת להתנהלות חביבה, עד כדי "העקה" על האוטונומיה המשפחתית, אז אפשר למצוא דרכים ש"ממחישות" קצת את הענין, בנימוס. אפשר אולי לומר למשל: אם תוכלו לשלוח לנו "התראה" לפני שאתם מגיעים, זה ממש ישמח. נוכל להתארגן לקראתכם יותר טוב, לא לקצר ביקור כי בדיוק אנחנו יוצאים וכד'.  ואז אפשר גם מידי פעם, כשמתקשרים, להגיד אם בדיוק לא נוח ולתאם זמן אחר. כך גם מקבלים בשמחה, וגם מובן שיתכן זמן שזה בדיוק לא מתאים. שיש לנו גם סדרים שלנו.

עם זה, כדאי לזכור: זוגות/הורים צעירים, חשים לא-פעם צורך "להוכיח" שכאו הם קובעים.. הבית שלנו.. לפעמים, זה ביטוי ל"כנגד" מול דברים מהזמן שהיו בבית ההורים, לפעמים להמחיש את ה"ביחד" שלהם, לפעמים סתם להראות עצמאות כדי לא להרגיש "מתבטלים" מול ההורים.

לאידך - ההורים מצפים שהילד שהתחתן, יגלה שמחה לבואם, יכבד אותם. הכרת הטוב..

אבל אם תופסים, שזו בדיוק ה"בגרות", זו בדיוק ה"עצמאות" - שכאן אנחנו אלו שמקבלים אתכם בכבוד ובאהבה. לתפוס את זה כחלק מה"אישיות" החדשה של המשפחה הצעירה. לא כ"התאפסות" אלא ככח-משמח: להיות נותן, מקבל בשמחה, מכבד, מכיר טובה, עניו כלפי ההורים - אז לא-פעם זה עצמו מה שגורר את היחס המכבד והמתחשב מצד ההורים שמעריכים את זה, שרואים שהילד כבר אינו "ילד מתמרד" אלא אדם עם ערכים, מכבד, משפחה..  במקום "ראש בראש", "להמיס" באהבה וכבוד. אמיתיים. ואז גם הערות על מה שיותר נוח מבחינתנו, מתקבלות ברצון, בכבוד ובהתחשבות.

כמובן, בכל דבר יכולים להיות חריגים שמצריכים חשיבה/התייעצות מיוחדת. אבל כלל, חושבני שזה נכון.

כך נראה לענ"ד.

לדעתי יש יופי בצניעות הזו

השאלה מה קורה כאשר הערך המתוק הזה של ההסתרה והצניעות היתרה מתנגש עם ערכים אחרים, או עלול להעצים לחץ ופחדים מיותרים בלילה הקדוש הזה.

אלא על התנהגות מחפירה של נשים כלפי בלניות או כלפי נשים אחרות

לשם ההצנעה הזו.

אפשר להירגע. בסופו של דבר, כולנו עושות את המצווה ב"ה.

זה חוסר צניעות ממש.

במיוחד כשזה אנשים קרובים.

ואכן- יש משהו שגברים לא מבינים ביחס של הנשים לליל טבילה ולצניעות של זה.

אני חושבת שיש תחומים שהצד השני לא יבין.

ולא, זה לא מתקרב אפילו לטבילה של גברים..

בכלל?!...

את מחפשת להגיב "נגד", במחילה?..

הרי מי שכתבה "אולי לספר לה", זו פותחת השירשור.

לפני ש"קופצים" על משהו - כדאי לראות על מה מגיבים.

לגופו של ענין - אני חושב שבדיוק ההיפך (ואת זה את כנראה לא מבינה..):

דווקא מבחינת גברים, פשוט לחלוטין שאשה תסתיר.  ההיפך - הם פעמים רבות אינם מבינים את זה שנשים משתפות זו את זו בדברים שלא היה עולה בדעתם.

ולא פגשתי מעודי איש שחושב שזה כמו "טבילה שם גברים".. איפה שמעת דבר כזה?!

ולגופה של הלכה - מוטב להכיר את ההלכה כפי שהיא, ולראות למה שייכים דברי חז"ל על זה ולמה לא. וכבר הזכירה אלירז משהו בנידון זה.

באופן אישי ויתרתי על קרקע במקום יחסית נחשב, הייתי יכול לקבל כבן ממשיך אבל בתנאי שאני גר שם חמש שנים והויתור היה בעיקר מהסיבה הזו בתחושה שלנו היה ועדיין יש שאימי שתחיה עם כל הכבוד שאני רוחש אליה שכחה פרט חשוב, והוא שלא כדאי להכנס לחיי זוג נשוי, ולכן כדי שלא יווצר משהו בסגנון וויתרנו,

טוב זה מלכתחילה אבל עכשיו כפיתרון מעשי ויצירתי, תמיד אפשר להקדים את החמות, להזמין אותה אחת לשבוע כל שבוע ביום אחר בטוענה שאת רוצה לנשום אויר להרגע או כל תירוץ אחר העולה על הדעת, ובשבוע של הטבילה להזמין אותה מראש לפני שהיא מחליטה לעשות זאת להזמין אותה לאותו יום, כך זה יכול לפתור את הבעיה עד שהחמות תרגיש שמנצלים אותה ואז היא כבר לא תגיע כמעט...

בהצלחה...

להיות הדובר ולבקש שתודיע לפני שהיא מגיעה. דן,תודה שהעמדת אותי במקום לגבי הניסוח בו השתמשתי-״הצבת גבולות״ לחמות.פשוט מאוד כעסתי עליה כשכתבתי את זה ולכן לא התבטאתי בצורה מכבדת.אני סולדת מהתנהגות כזאת,שמתפרצת לחיי הזוג ולא מכבדת את הפרטיות והגבולות שלהם,גם אם זה ממש בתמימות. פשוט שונאת את זה.ב״ה אצלי זה לא ככה,אבל מרתיח אותי לשמוע דברים כאלו.אז תודה.

צריך לדעת שלא תמיד זה קשור לאי-כיבוד הפרטיות.

לפעמים, גם אנשים שמאד מכבדים את בני הזוג ועולמם הפרטי, פשוט "באים לבקר" כך. ושני הצדדים שמחים. זה מאד תלוי במנטליות ובמושגים שלהם.

ויישר כח על תיקון ה"נוסח" והמסר שבו.

הכוונה היא לא חס וחלילה לנצל או לגרום להם להרגשה לא טובה זה היה יותר כהלצה מה שרציתי לומר ומה שעמד בבסיס דברי זה שיש הורים שלא מבינים ובאמת הם לא רוצים להכנס לילדים שלהם לחיים הם רק חושבים שהם מאוד רצויים תמיד וללא כל הודעה, ויש סיכוי סביר שאנשים כאלה גם יפדעו מיחס כזה או אחר או שיאמרו להם, הורים מבוגרים למשל יכולים מאוד להפגע מכך, ההורים שלי בני 70 בערך והם חיו במציאות אחרת הם היו גרים אצל ההורים שלהם תקופה מאוד ארוכה בחיים וגם אחרי הם היו גרים דלת מול דלת והם לא קולטים שלנו המציאות חיים הזו לא מתאימה אנחנו קצת שונים, ולכן בחרתי דווקא ללכת בכיוון של להקדים, אין לי בעיה שיבואו ואני שמח רק שאני ידע על זה, ולכן מומלץ להזמין את החמות ולא לחכות להפתעות נעימות יותר ונעימות פחות..

מקווה שעכשיו הייתי יותר ברור...

בהצלחה לכולם...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏