הילד שלך נכנס למעגל של תסכול,

כנראה שלא חווה הצלחות ןתחושת המסוגלות (אני יכול... ) שלו נפגעה,

ומכאן נובעות כל הרעות החולות , המוטיבציה נפגעה(בשביל מה להתאמץ אם כל הזמן אני נכשל....)

מה לעשות?

בדיקות: שמיעה, מיקוד ראיה, (יש עוד אחת בתחום הראיה אפילו יותר לעומק),

           יש תסמונת שנקראת אירלן http://www.irlen.co.il/what.htm

אחרי ששללת את הדברים הנ"ל.

האם בוצעה תוכנית התערבות בבי"הס?

האם הוא מקבל את ההקלות המגיעות לו מכל המורים בבי"הס?

(הורדת משימות, משוב מיידי, הוראות קצרות חוזרות ונשנות, הקראה..)

האם עשו לילד העצמה בתחום שבו הוא מצטיין? (אצל הבת שלי זה היה ציור....)

האם העזרה הרגשית כללה טיפול פסיכולוגי ולא רק "תרפיה או עיצוב התנהגות..."

האם אתם קיבלתם הדרכה הורית להורים לילדים עם בעיות של קשב וריכוז?

האם היציעו לכם לעבור למחשב נייד לעקוף את בעיית הכתב-יד, כן כן כבר מעכשיו, 

הרי ממילא הוא לא כותכ לפחות שיכתוב במחשב, כמובן עם ההגבלות הרצויות.

האם העזרה שקיבל היתה ממורה לה"מ שאיתה יצר קשר חברי ואמון?

 לאחר תגובתכם אוכל להמשיך.

בהצלחה.

שיש לו סבות אחרות למה הוא לא מוכן לכל הנ"ל.

אם זה היה רק התנגדות לקונצרטה או שיעורי עזר או כל משהו אחר- יכול להיות (ויכול להיות גם שלא) שזו התנגדות ספציפית.

פה הילד מתנגד לכל מה שקשור לשינויים שהוא עבר כשהוא אובחן.

למרות שאנחנו יודעים בתור מבוגרים שמה שהכי טוב לילד זה כל השינויים שהוא עבר

יכול להיות שהוא הספיד כמה דברים בדרך.

אולי זה שהוא הולך לשיעורי עזר- הוא מרגיש שהוא לא טוב ולכן הוא זקוק לעזרה

אולי זה שהוא לוקח קונצרטה עושה אותה פחות פעיל והתחושה לא נעימה לו

ויכול להיות שאף אחד לא ציפה ממנו כלום והיה לא חופש טוב

כנראה המציאות שלפני הכדור היתה לו טובה יותר.

אני חושבת שלשכנע אותו שחשוב לקחת את הכדור בשביל העתיד זה דרך שיכנוע בשביל העתיד

כלומר- הוא קטן מידי בשביל שיהיה לו אכפת מה יקרה בעוד 10 שנים

הוא רוצה שיהיה טוב עכשיו!

אני חושבת שהייתי מסבירה לו למה טוב לו עכשיו-

לכוון אותו שהתשובות יבואו ממנו.

למשל- מה אתה מרגיש שהפסדת מהקונצרטה? ומה אתה מרוויח?

כנ"ל לגבי שיעורי עזר..

לדבר איתו למה זה טוב לו עכשיו.

(אתה יותר מרוכז בשיעורים ולכן אתה מבין. זה כיף להבין להיות בעיניינים. לדעת מה קורה ולא לרחף.

כיף להיות בקצב של הכיתה מבחינת חומר. אז מה עם אני לומד עם מורה פרטית?

העיקר שאני בקצב של הכיתה

ולהפך אני לומד לבד שזה כי כיף ויש גם משחקים)

הבן שלי לקח ריטלין ביסודי. בכיתה ז-ח לקח אבל זה לא הספיק לכל היום.

בישיבה התיכונית הוא היה מחוץ לבית ולכן בדרך כלל לא לקח. לא היתה אפשרות לקנות קונצרטה בארץ.

אחרי הצבא הוא החליט בעצמו להשלים בגרויות והלך לבד לנוירולוג וקיבל ריטלין.

הוא הצליח רק כשהוא החליט בעצמו. השאלה מה יביא את הבן שלך להחליט?

הוא החליף לקונצרטה. עדיין קשה לו והוא לא מקבל את העזרה הדרושה. 

חבל לי שלא נקטנו ביד קשה יותר בכיתות ז-ח ושהוא לא רצה לקחת בתיכון (פנימיה)

ולכן הפסיד זמן על השלמות.

כעת מתחיל חופש, אחרי קבלת התעודה. זה הזמן להביא אותו להחלטות:

1. האם בדקתם אם יש לו ליקוי למידה או רק קשב וריכוז (ויתכן שהוא צריך הוראה מתקנת דווקא

כך שהמורה תדאג ללמד אותו בדרך המתאימה לו ולא מורה שנותן שעורי עזר כלליים).

2.הוא מתקשה במקצועות מסויימים כמו חשבון (מקצוע בו "מותר" להתקשות) או בקריאה והבנת הנקרא

(ובמקצועות כמו תורה, עברית וכו')?

אם בחשבון, יתכן שחסר לו הבסיס כך ששעורים בחומר הנלמד לא יסייעו ורק יתסכלו אותו

אם אין בסיס טוב.

3.דווקא בחופש כשאין חובה על קונצרטה וכד', אפשר לתת לו לבדוק בעצמו אם הקונצרטה עוזרת או לא.

אפשר לנסות לשים טיימר ל-15 דקות ולבדוק ב-2 המקרים מה ההספק. יום אחד עם קונצרטה

(כשעה אחרי מתן התרופה) 

ולמחרת בלי. ולבדוק את ההבדל. ולהסיק מסקנות.

4.אפשר לעבור איתו על התעודה ולתת לו לחשוב באיזה מקצוע הוא מעוניין להתקדם בחופש.

אם בחופש תעבדו על 1-2 מקצועות  בלבד, הוא ישקיע אנרגיה בתחום אחד ויוכל לצפות בהתקדמות

ולחזק את הבטחון העצמי שלו.

וגם הרעיון של העצמה של כישרון שיש לו, אם זה ציור או כתיבה[הכוונה לפרוזה או שירה כמובן] או כל דבר אחר. אני יכול להגיד שהורי ביסודי נלחמו שלא אקבל ריטלין ואני מבין אותם, ואז לקראת הבגרויות השנה התעוררתי בעצמי ולקחתי, והציונים פשוט קפצו ברמה לא נתפסת. הריטלין צריך לבוא ממנו, רק כך הוא יסכים, ורק כשהוא ידע שזה נותן, כי בינינו, ריטלין זה דבר מזוויע עם מלא תופעות לוואי.

אני לקויית למידה "רצינית"

דיסגרפיה שגרמה לי לאי יכולת מוחלטת לכתוב משהו במבחנים ובשיעורים,

והפרעות קשב וריכוז. גם הייתי נרדמת חזק בשיעורים בגלל הכדורים של הטורט.

( עוד מתנה... בגלל זה התחילו הלקויות למידה)

היום אני סטודנטית לתואר ראשון ועוד מעט מסיימת...

ועכשיו לילד שלכם...

לא לקחתי ריטלין כי זה גורם לטיקים, אם לא אז הייתי לוקחת.

יכול להיות שיש לו דיסגרפיה, ושהוא לא מצליח לכתוב וזה מתסכל אותו

כדאי לבדוק את זה... 

לגבי הרטלין, נתנו לפני עצות מועילות.

תבררו אם כל המורים נותנים לו את מה שמגיע לו,

לי לא כולם נתנו וההורים שלי עמדו מאוד על המשמר כדי לגרום להם כן לתת.

(ומדובר פה על שנות ה90-תחילת 2000, המורות שחצו את גיל 50 לא הבינו מה זה בכלל ולא רצו להבין)

לי אמרה מורה אחת, כשאמרתי לה שיש רעש בכיתה, לכי לעשות בחוץ את המבחן,

ובחוץ היה בלגן אטומי, היא התעלמה מהבעיה בקלישאה "תעשי מה שאת מסוגלת" הייתי מסוגלת לקבל מאה,

בסוף קיבלתי ציון מגוחך יחסית לידיעות שלי.

יכול להיות שהוא חווה גם דברים דומים שגרמו לו ליאוש.

יכול להיות שהוא צריך הוראה מתקנת, ולא שיעור עזר רגיל.

תנסו לדבר איתו, מעבר להסברים המנומקים שלו, ולהבין מה הוא מרגיש ולמה הוא לא רוצה להתאמץ

ולקבל טיפול. יכולות להיות סיבות שלא העליתם על דעתכם.

לעניות דעתי אם אין שום מוצא אחר,

עדיף כן להיכנס למצב של גבולות ותקיפות

מאשר שהילד ילך לאיבוד, הילד הנבון בעל הידע הנרחב יסטוגמט

בבית הספר כילד חלש שלא עושה כלום,

הילד הנבון ירגיש שהוא חלש ולא מסוגל לכלום

וזה יהיה מעגל קסמים שחוזר על עצמו...

כשהוא יסיים בגרות בהצטיינות בסוף י"ב,

כפי שילד נבון וסקרן עם ידע עולם נרחב יכול לעשות

במקום להשלים אותם אחרי צבא ולהימרח סתם

הוא ינשק אתכם ויברך אתכם על כך שהכרחתם אותו.

מדובר כאן על ניסיון אישי שלי

אני מודה להורים שלי שישבו לי על הראש

ושלא ויתרו לי. גם אם זה היה כרוך בעצבים ומריבות.

נסי לקבל יעוץ ב"מרכז אורי" (הראשונים בגוגל).  ראש המרכז עצמו היה עם אותם קשיים !!! שמעתי הרצאה מדהימה שלו !

יש לי זכרונות מאוד לא טובים מריטלין. לקחתי וזה לא עשה לי טוב, ישה אותי עצבנית, לא אכלתי כלום, וגם לא הייתי מרוכזת.

לקחתי משהו טבעי. ועכשיו אני בת 19 וחצי, לוקחת כל בוקר על הבוקר, במיוחד כשעכשיו אני בפסיכומטרי הולך לי מעולה בזכות זה. ב"ה! (בזכות הקב"ה)

קוראים לזה GABA (גאבא)

ורכיבה טיפולית עשיתי במשך שנתים -+ ופשוט פרחתי מזה!! היה מדהים. השתניתי כ"כ לטובה!!! העלה את הביטחון העצמי. את היכולת הלימודית. הכל!!

מומלץ בחום!!

ספר מעולה שמסביר לילד מה זה adhd מעצים אותו ומעביר את הכדור לידיים שלו. אצלנו הוא חולל שינוי.

ילד בן כעשר כבר גדול, וראוי להתייעץ איתו, כדי שירגיש (וגם תהיה לו) חלק בהחלטות הנוגעות לחייו.  הוא ירגיש שהוא לא רק "חומר" שאחרים קובעים עבורו, מחליטים עבורו וכו' ואין מי שמתחשב בדיעותיו וברגשותיו.

אפשרות נוספת לכל הרעיונות שהועלו היא פניה לרפואה משלימה.  יש סוגים שונים, ויש מטפלים\ות שונים.  מהכרות אישית, טיפולי אייפק יכולים לעזור מ א ו ד בנושא קשיים לימודיים.  אייפק מטפל גם בנושאים רגשיים וגם בנושאים פיזיים.  הטיפול נעים, לא פולשני.  אחד היתרונות של אייפק הוא שאפשר לקבל עזרה רגשית מדהימה, גם אם המטופל לא מדבר ולא מספר!  הבן לא יצטרך "לשפוך את נפשו" בפני מי שאינו רוצה.  

אשמח לפרט עוד על הטיפול באישי.

בהצלחה!

אין לי ניסיון בדבר הזה אבל נראה לי שכדאי לנסות תקופה של שקט ז"א לעזוב את זה לתקופה מסויימת לתת לו לעשות מה בא לו ולא להזכיר את הנושא ולראות מה קורה כשמנסים כל הזמן זה יוצר התנגדות גדולה מאוד, בכל מקרה שתהיה הרבה הצלחה ושתזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציכם

תודה לכולם!!!

קראתי הכל ואני מרגישה שאני רוצה להמשיך ולהעמיק בדברים.

אעשה זאת בע"ה בהמשך כשיתפנה לי מעט זמן.

חידדתם לי נקודות ונתתם רעיונות.

בע"ה אתייחס בהמשך.

אני מאוד מעריכה את תגובותיכם.

דבר שני, אם יש תור קרוב לנוירולוג של הקופה אפשר לבקש ממנו. הרבה פעמים נותנים בלי בעיה.

בעיקרון מי שמורשה לרשום כדורים לקשב וריכוז זה נוירולוג או פסיכיאטר, ולאחר שיש מרשם קבוע רופא המשפחה יכול לחדש לך אותו מדי חודש בחודשו. 

אנחנו מהמרכז, ובגלל שזה נהיה לנו דחוף אנחנו מוכנים גם לנסוע רחוק

התור הקרוב בקופה הוא לעוד 3 חודשים

מה שכן, חשוב לי ללכת למישהו שיתן לי מענה תרופתי, ולא ינפנף ב"זה שום דבר"

אפשר לקבוע דרך כללית/מכבי/מאוחדת איפה שאתם

קרובות באיזורים יותר פריפריאליים

וואלה.. מעורר מחשבה...

והפורום הזה באמת נראלי לא פעיל וחבל....

יש עוד הרבה דברים שיכולים לגרום לזה, אני ממליץ לעשות אבחון פסיכודידקטי, הוא הרבה יותר מקיף ומתייחס לכל קשיי הלמידה, הריכוז והחשיבה

שהייתי צריכה להחזיק את עצמי שלא להירדם, 

אבל אם זו התחושה- כנראה שצריך להחליף כדור.

כדור אמור לעזור להתרכז, לא להפריע.

היא ממש מגניבה- כאשר יש מחסור בדופמין והורמונים נוספים, היא מאיצה את ייצורם,

וכאשר יש עודף- היא מונעת מהם להיספג במוח.