שלום.
אני אחות של מתנדב. ראיתי את מה שכתבת ורציתי להגיד לך מס' דברים...
אני בת 24, נשואה +ילדה ב"ה. אובחנתי בתור ילדה בת 13 כבעלת דיסלקציה קשה ביותר ובעלת קשיי קשב וריכוז והיפראטיבויות. (הכל בקיצור...)
לפי דעתי, הבעיות מתחילות להתעורר ביותר חוזק מכיוון שיש את התופעות הרגילות של גיל ההתבגרות וזה עובר על כל הורה ובנוסף לכך, יש את התופעות הנלוות של לקויות הלמידה- יש לחץ גדול של לימודים, עומס רב של חומר ללמוד, לזכור (באמת!) ולעבד במוח כדי לכתוב תשובה, עניין ההשוואה שלי מול החברה- כמה אני קיבלתי במבחן וכמה אתה, למה כשאני לומד 5 שעות אני מקבל 70 וכשאתה לומד 5 דקות אתה מקבל 100! זה מעיק עליו! הוא לא יודע איך להתייחס לכל זה!
כל אלה (וישנם עוד הרבה דברים שהילד עובר) גורמים למצב להיות קשה ומסובך לא רק לו אלא גם לסובבים אותו. אני זוכרת שבתור תלמידה שעוברת בגרויות לא היו לי את הכוחות להתמודד עם כל העסק הזה והייתי יושבת מיואשת מול הדפים ופשוט לא מצליחה ללמוד.
לעניות דעתי צריך ללכת למאבחן מקצועי, שיעשה איבחון דידקטי ופסיכו דידקטי. ולא להתקמצן על הכסף! לעניות דעתי זה הדבר השגוי ביותר! (אינני חותמת על הצ'ק בסופו של דבר, אבל בתור ילדה שהשקיעו בי ה מ ו ן ה מ ו ן כסף- ההורים שלי שלחו אותי לאנשים הכי הכי טופ שיש, לכל הדברים שאמרו להם שזה יכול לעזור... אמא שלי אומרת שמכל הכסף שהם השקיעו בי, היו יכולים לקנות דירה במרכז ירושלים... אני אומרת שהילד זקוק לזה! יכול להיות שלא הכל יעזור אבל, מקסימום זה יצליח. הילד זקוק להרגשה הזו שאתם- ההורים שלו משקיעים בו ולא רק תשומת לב ומחשבה אלא גם כסף).
לגבי הילד השני שבבית והניהול הכללי של הבית- ברור לי שתפקודו של הילד משפיעים ביותר על המערכת היציבה של הבית. הבית לא מתפקד כראוי וישנם מתחים סביב כל מיני דברים. כמו שהיה אצלנו... כדאי לקחת את הילד הנוסף לשיחה, להסביר לו את המצב וכך יהיה לו יותר קל לקבל את העניין שלילד הגדול אתם מתנהגים בצורה אחרת ממנו. ואם אתם לא מראים לו שאתם מתייחסים לילד בצורה שונה ממנו, אז הוא עדיין קולט גם אם אתם מנסים להסתיר זאת. האחים הקטנים שלי היו קולטים גם בפעמים שהורי ניסו להסתיר מהם כל מיני דברים שקשורים אלי, ילדים קולטים הכל! אין טעם להסתיר! לכן נראה לי שמומלץ ביותר לקחת את הילד השני לשיחה ולהסביר לו את המצב, ככה תפתרו עוד דבר שנוצר או שעלול להיווצר במשך הזמן- קנאה. טוב גם לא לחרוג ממנהגי הבית כדי לדאוג לילד הראשון- לא לתת לילד השני לחם עם שוקולד כי עכשיו אתם- ההורים יושבים עם הילד הגדול על שיעורי בית ולימודים, זה נותן הרגשה לילד הגדול שאני שונה, אני גורם לשינוי כללי הבית, אני מיוחד (במובן השלילי כמובן,) ולילד השני הרגשה שאני פחות חשוב...
זה ממש מובן שהילד לא רוצה ללכת לביה"ס, למקום שבו הוא נחשב "דפוק" גרוע, נכשל. כתוצאה מכך מתחיל לו כל היום רע, זה נמשך גם בבית, כי אתם בתור ההורים שלו גרמתם לו את הסבל הזה-ללכת לביה"ס, למקום שבו רע לי! ואז את רב תיסכוליו הוא מוציא עליכם, ואז נוצרת אווירה רעה בבית, והוא מסתגר בחדר, יורד לו התיאבון (ועוד כל מיני תופעות למיניהן) וככה זה חוזר חלילה.. המצב הזה לא טוב לאף אחד. כדאי לקחת את הילד לשיחה (לאחר שיחה עם פסיכולוג או מאבחן מרצועי) ולהסביר לו את הנתונים שעומדים על הפרק- אנחנו מבינים את הקושי שלך, זה מאד מאד מובן, נכון קשה, אבל אנחנו בתור הוריך רוצים רק בטובתך לכן דיברנו עם מאבחן שייקח אותך לאיבחון וייתן לך הקלות כדי שתוכל לעבור את הלימודים בשלום ככל שניתן. רצינו לדעת את דעתך בעניין, מתאים לך להגיד לנו? (מאד הגינוי שהוא יבכה..) תנסו להבין אותו, הוא באמת מסכן! קשה לו וזה משפיע עליו על כל התחומים!!- החברתי בעיקר הוא המשפיע וגורר אחריו השלכות לאורך כל היום- מה חושבים על הילד הדפוק (שבמקרה הוא אני...) על המסכן שמקבל 70 במבחן ועוד רגע יש בגרויות!! איך אני עובר את זה..
בנוסף מומלץ למנף אצלו את הדברים שהוא טוב בהם או שהוא מוכשר בהם, לתת לו הרגשה טובה... אני טוב בזה, אני לא כזה "אפס"...
נראה לי שזה מה שיש לי להגיד. בהצלחה רבה מאד מאד. דרך ארוכה עד לתעודת הבגרות הנכספת ורק עם ס"ד גדולה תעברו אותה...
יישר כח והרבה הרבה כוחות!
