וכמו כל דבר בחיים- את בוחרת לאיזה כיוון זה ישפיע.

לגבי העובדה עצמה שאת בת להורים גרושים- לה את באמת לא אחראית, ומי שפוסל על זה בלי להכיר אותך? טוב, הפסד שלו

מי שלא אוהב אותך ככה, לא יאהב אותך בשום מצב אחר..

בעיה שלו, ואך ורק שלו.

את לא אשמה בכלום!

אני כן יכולה להבין למה הם פוסלים, אולי הם מפחדים שזה יעבור, השאיר צלקות, אנאערף..

אבל 'כלס, זה ממש לא אשמתך, ו..זהו!!

אולי אני באמת מפסידה את הבעל שלי בגלל ההורים שלי?!

סמכי עליו^^^

אם הוא לא רוצה אותך, איך הוא יכול להיות בשבילך?

כנראה שהוא לא שווה!!!

כי כן-יש אנשים שלא רוצים מישי בגלל שאין לה אופי טוב,בגלל שהיא לא יפה,בגלל שהיא רעה,בגלל שהיא לא צנועה להם מספיק. והם תלויות בדברים האלה. הם ניתנים לשינוי.

זה שההורים שלי גרושים לא באשמתי,ולא ניתן לשינוי! ופוסלים אותי ישר בגלל זה\! אפילו בלי להכיר את האופי שלי! כלום!
"אישה טובה,צנועה,מידות טובות!"
-'וואו! ממש אשת חיל!'
"כן,אבל ההורים שלה גרושים.."

-'הורים גרושים? לא,אני לא מעוניין.'

אבל תחשבי רגע- היית רוצה לחיות עם אדם שפוסל אשים בגלל דברים שהם לא אשמתם??

 

אני אישית לא.

המציאות מורכבת קצת יותר..

 

וכן, אנחנו נדפקים כל הזמן מאשמתם של אחרים.

אלו החיים, ואיתם אנחנו צריכים להתמודד.

והייתי חייבת לספר לך שאחד הדברים שמצאו בעיני חן בבעלי בפגישה הראשונה, היה הפשטות שבה סיפר על הוריו הגרושים. (בבית הוא קיבל "שטיפה" שלא מספרים בפגישה ראשונה...).

אז יש לקב"ה המון דרכים להכיר לנו את בן/ בת הזוג, ואם יש משהו ש"ינפה" כמה נסיונות מיותרים, אפשר להתייחס אליו גם כברכה. בהצלחה

לדעתי היא לא שייכת רק לגרושיים.

יש סיבות רבות לפסילה עצמית - המרגלים? - "בעינינו כחגבים - וכן היינו בעיניהם." - תחושה שמלוה לא מעט אנשים באופן יותר מוחלש או דומיננטי יותר. כל אחד והעבודה שלו...

הרבה פעמים, גם במשפחות "נורמליות" , יש לזה שייכות לאיך אנחנו מול ההורים. כמה חשים את הערכת ההורה כלפינו, כמה מנסים לרצות אותו, כמה תובעים מעצמינו, לא חשוב הפסיכולוגיה כרגע.

לא יותר חשוב אם אתה חמוד? טוב לב? חברותי? ושאר תכונות מהחלומות? וקושי להיפתח - קיים אצל רבים ובעיקר בפגישות. מכל מיני סיבות. אבל יש עוד ערוצי קשר.

כשנפגשתי עם בחורים - היה "ילד" שהוריו התגרשו בקטנותו והאבא התחתן שנית. הוא סיפר לי את החוויות וזה מאד תרם לי להבין עולם אחר והיפתח לעולם הגרושים - לראות אותם עצמם ובמקרה שיש להם ילדים - את הילדים - לאור הסיפור של אותו "ילד" - בחור. להכין את עצמי.

ות'אמת?

הוא התחתן שנים רבות לפניי...

תגידו לי אתם : איזו סיבה אמיתית, יש לי או לכל אחד:

לא לרצות בן של גרושים?

מה הסיבות האמיתיות והלגיטימית?

 

בבקשה שרשרו פה ונחכים.

(לא יצאתי לדייטיים אבל שאלתי בפורום אחד..)

אמרו לי שהם מפחדים שזה השפיע נפשית/ יגרום גם לנו להתגרש.

ת'כלס, הרבה פסיכילוגים אומרים שלגרושיים יש סיכוי גבוה להתגרש, כבר נפתח על זה דיון, אבל שורה תתתונה- זה מפחיד הרבה אנשים..

 

כי למה התגרש? מה האמת? ואולי זה יקרה שוב? - ואני מכירה אישית כמה אנשים שהתחתנו כמה פעמים. מה זה אומר עליהם עצמם ומה זה אומר על היכולת הזוגית שלהם? ודוקא באו מהורים שנשואים עשרות שנים עד שיבה טובה, בתים מעולים, משפחות יפות וחזקות...-

משמע, שתלוי מי הבן אדם ואם הוא צריך תמיכה - ניתן לתת ליווי.

השאלה אם אדם פתוח לקבל עצה טובה, ללכת בתהליך, להיות כנה.

וזו שאלה גדולה לגבי כל אדם.

אולי.

רק אולי - 

"גרושיי" זקוק למישהו קשוב, מכיל, אוהב, מקבל - וזו כבר בחירת איכות של בן זוג. מישהו שמתאים לי עם הנתונים שלי. אולי דוקא לי כ"גרושיי" יש תובנות עמוקות ורצונות עזים לבניין שלם - באיכות גבוהה מהדגם של ההורים? אולי יחד עם קלות הפירוק והפירוד - אתם מביאים איתכם איכות ורגישות גבוהה יותר?

נחישות גבוהה יותר להתמודדות והישרדות?

אולי מותר לומר - נכון. יש לי מה ללמוד ואני פתוח לקבל בצד השריטות והרגישויות, ואת/ה כבן זוג - הושט לי בעת צרה. תן יד ונלך ביחד?

זו איכות של אדם ולא "כללי דייטים" עם עטיפות צלופן.

לכולנו רגישויות. מה יגידו יתומים? מה יגידו דיסלקטים? מה יגידו כל מיני בעלי "קריטריונים"?

המחשבה המטרידה מובנת, אבל לדייטים - לא באים עם דאגות, אלא עם אמונה.

מותר לשתף בתהיות.

בע"ה יימצא בן הזוג המתאים - לסיפור החיים שה' תופר לכם.

וגם חולה בכמה שטויות קטנות. 

אז מה?!

לכל אחד יש את התיק שהוא בא איתו.

כן, אני מבינה למה את מרגישה ככה- ודוגרי? זה באמת קצת מחשיש אותי אם אלו גרושים קשים, אבל מחשיש- ח"ו לא מרתיע, אולי רק יגרום לעשות בדיקה נוספת. וגם עלי בטוח יעשו

ואצלי ספציפית זה אני אפילו קצת ייתן לגרושיים עדיפות בדברים מסוימים! בתור אחת שיש לה אחים חורגים גרושיים, אני רואה עד כמה כל אחד לקח את זה למקום שונה, ככה שאי אפשר להכליל! ועד כמה למרות הקושי זה הוסיף להם רגישות ואכפתיות.

בהצלחה! ואל תדאגי, כשהוא יגיע הוא ידע להכיל את כולך

ואני לא היחידה שאומרת את זה...

כשהתחתנתי והעה קשה מיד אמרתי "אני יעשה הכל בשביל לא להתגרש, אני יטפל, יתמודד, יקבל ישתוק וישתנה בשביל שזה לא יקרה...

ילדים להורים גרושים יודעים שגרושין זה לא אטרקציה ולא קל... הם פחות ישושו לעשות אתזה!!!

אבל מחקרים כנראה שלא..

בת להורים גרושים. שמהתחלה הנישואין לא צלחו אבל לא רציתי להתגרש. .

בסוף זה קרה אחרי 4 שנות נישואין כשכבר לא הייתה ברירה...

הנישואין..

באמת

כי היא אמרה שאחד הדברים שמצאו חן בעיניה בבעלה בפגישה הראשונה זו הפשטות שבה סיפר על זה שהו ילד להורים גרושים..

וזה מיווחד,כי הרוב נרתע מזה..

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')