אז בעקבות הדיון שהיה פה בשישי, ובעקבות עוד כמה שיחות, החלטתי להגיד את שעל ליבי...
המסילת ישרים פותח במילים "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה" , הרב וולבה מפרש, "כי יש יסוד ויש שורש , יסוד הוא בניין, מה שהאדם בונה בעצמו, ושורש הוא טבע, מה שהאדם יונק ממשפחתו וסביבתו במשך חייו, השילוב בין היסוד והשורש הוא סוד החיים ועליו לבנות את הבניין האישי".
ביום שישי, אחרי הדיון פה הלכתי לסופר לקנות כמה דברים לשבת המלכה, והיו שם 4 ילדים קטנים באותו גיל. 3 מהאמהות קנו לילדים שלהם ארטיק, והילד הרביעי התחנן ובכה וצרח, אבל האמא לא הסכימה כי היה אסור לו לאכול כי הוא היה אחרי טיפול שינים. ולמה אני מספרת את זה?
לכל ילד קטן, יש אמא גדולה שדואגת לו ויודעת מה הכי טוב בשבילו גם עם לו זה נירה התעללות..וגם עם כל החברה אוכלת ארטיק, בשבילו כרגע זה לא טוב. וזה בדיוק מה שדובר פה בדיון, אני ילדה קטנה אומנם אבל לפעמים התמימות משתלמת, וההסתכלות מהצד היא עמוקה. לא נכנסתי לעולם הדייטים, אבל אני חושבת שצריך להיות ברור שיש איזה יד מכוונת שיודעת מה טוב בשבילנו, וצריך להאחז ביד המכוונת הזאת, ביסוד הזה, ולצמוח ממנו, לבנות ממנו. הבאתי בהתחלה דברים שהרב אומר שאנחנו בונים את עצמנו ע"פ הסביבה, אז זה הכי אמיתי, אבל לימוד הוא לפעמים לדעת מה לא לעשות, ולאן לא ללכת, בעצם זה עיקר הלימוד, לסנן לעצמך את הדברים. לדעת מה טוב בשבילך, ולא ללכת כעדר.
יש מין תופעה כזאת שאני מוצאת בעיקר ב"פורום השכן" ,אבל גם אצלנו..של מרמור, התרחקות, מעידה..בעקבות רווקות מאוחרת, הכי קל להתלות בזה, אבל היסוד, הבנייה האמיתית, היא לדעת שהתופעה הזו- היא תירוץ. היא שלילית, והיא- הכי מרחיקה בעצם מהרצון הגדול שהוא בניית בית.
אני יודעת מהניסיונות והאתגרים האישיים שלי שזה לא פשוט לקום ולגלות כזאת אמונה בה', כל אחד ואתגריו, אבל אסור (!!) לנו לתת לחברה להכתיב את תופעת הריחוק הזאת שגדלה והולכת ומצמיחה שורשים, זו דרך ללא מוצא, היא אפילו לא מובילה לחיפוש עצמי, רק לעצבות וייאוש, אין בה כלום. כל אחד חייב לדעת להתרחק מהתופעה הזו, לזכור שדברים כאלה הוא מסנן מהחברה, זהו הבניין האמיתי.
אין לי מושג למה אני מרגישה צורך לכתוב הכל, אולי בגלל שהדיון כ"כ צרם לי. אני מתפללת שלא נעמוד בנסיונות כאלה, ומקווה שאלו שכרגע ממש מרגישים שהם בניסיון מהסוג הזה, ידעו רק לצמוח מזה ולהבנות ויזכו להקים במהרה בית נאמן,כשר ושמח.
שבוע- טוב, שירה.

שבוע מבורך!
