לחתולים

וגם אני כרווק מגיב מידי פעם בנשואים טריים.

אני דווקא לא חושב שצריך להיות בקטע של העלבות... כלומר, מה הטעם להיעלב מזה שהוא מנסה להיות נחמד ולעזור לך? לא רוצה, אל תקרא... נשוי/נשואה מקדיש/ה מזמנו/ה, לנסו לעזור - זה יפה מאוד!!!

ואחרי זה עוד אומרים שהנשואים שוכחים את חבריהם הרווקים... הנה, גם כשהם מנסים לתרום מניסיונם (לתרום = לא רק הצעות לשידוכים...), אנשים מתלוננים. נו, מה יהיה?

קיצור - כל עוד זה בטוב טעם ודעת, ובאמת הנשוי/ה לא מטיפים כאן בלהט ובגאווה מיוחדת, לדעתי סבבה לגמרי שהם יגיבו גם כאן...

יום טוב

כל דיעה ועוד של מישהו עם ניסיון... זה מחכים

מקסימום- הוא מבין את ה"מעמד" של הכותב הרווק, אם לא מבין אותו טוב יותר...

אותי היה מעצבן שחברות שלי, שהתחתנו עם החבר מהשמינית- היו נדחפות ומנסות לעזור.

אתן לא הייתן שם- אז שקט. 

(זאת דעתי האישית, כן?)

וגם היום כנשואה- אני משדלת לזכור מאד את המקום שהייתי בו, ולענות ממנו. 

ולא, אני לא חושבת שהתחתנתי כי הייתי טובה יותר ממי שלא או עשיתי דברים שהוא לא עשה.

היה לי מזל וס"ד. 

אני לא עונה "כנשואה" אלא כמישהי שגם היתה רוקה פעם ויצאה ללא מעט דייטים ועוד זוכרת מה זה.

אז נכון שהיום אני כן רואה את הדברים קצת שונה (לא מאד..) אבל דעותיי נשארו כשהיו.

היינו מגיבים כרווקים - דברינו היו מתקבלים בזרועות פתוחות.

אני מסכימה שהנשואים חייבים להיות זהירים בדבריהם, להיזכר ב"ימים ההם" כשבאים לייעץ לרווקים, להשתדל לייעץ ולא לקבוע - לא לנסות לגרום לרווקים לפעול כפי עצתם (א"א לשנות את הרגשות של הרווק שצפים בדילמות שלו, ועלינו להבין שייתכן שיפעל אחרת, אף אם בטוח שזה מעשה לא נכון, כי מזה הוא ילמד ויצמח.

אני אישית שמעתי הרבה חוכמות חיים בימי רווקותי, ולא הצלחתי נפשית להבין וליישם אותן. הייתי צריכה לטעות וללמוד מהטעויות של עצמי, כדי לשים לב שבעלי - זה החצי השני שלי, ולא לוותר עליו, למרות הקשיים שהיו).

אני בטוחה שגם אם התחתנו צ'יק צ'ק, יש לנו הרבה מה לתרום לכם!

אני לא אומרת שבהכרח כל זוג נשוי חי נכון, אבל בהחלט רואים דברים שמהצד שלכם א"א לעולם לראות (אתם יכולים לנחש, אבל לא תדעו עד שתתחתנו בקרוב אי"ה!! אני ח"ו לא מדברת ביוהרה!! זו פשוט האמת... למדתי אותה רק אחרי שהתחתנתי...).

שוב - אני לא קובעת בשבילכם "תבצעו מה שהנשואים אומרים לכם!".

ממש ממש לא!!

תבדקו מה נכון לגביכם, מה אתם מוכנים לנסות ולבדוק, מה שייך/לא שייך לדילמה הספציפית שלכם וכו'.

אבל אל תפסלו ישר!! אל תהפכו אותנו לחסרי רגשות ("הוא/היא שמחים שהם מסודרים, ולא באמת אכפת להם מה אנחנו חושבים/מרגישים. בטוחים שרק הם צודקים, כי הם הנשואים") וטיפשים לגבי דילמות של רווקים (הלו, גם אנחנו היינו פעם רווקים. יש לנו גם חברים ואחים רווקים שמשתפים אותנו בדילמות שלהם. אנחנו כן "קצת" יכולים להבין על מה אתם מדברים).

אוי... נשמע שאני כועסת או פגועה. ממש ממש לא

הרגשתי פשוט צורך לשרש מחשבות שישר קופצות לרווקים בראש.

תזכרו - "מכל מלמדיי השכלתי"

הערה חשובה: דבריי לא מכוונים על נשואים שבאמת חשים את עצמם

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?