בזמן האחרון היו פה כל מני שרשורים בנושא. לא היה לי כח להגיב לכל אחד. אני רוצה לשתף את הקוראים בידע שיש לי, כדי לעזור...
הרטבה- החל מגיל 5 ילד שמרטיב בלילה כדאי מאד לפנות לייעוץ רפאוי. בהרטבת לילה, לילד שמעולם לא הי גמול בלילה- ככל הנראה הבסיס הוא אורגני רפואי. שלפוחית שתן קטנה מדי וכמות נמוכה של הורמון שאוצר את השתן. יש תרופה (שניתנת ע"י רופא משפחה) שמסייעת בעזרת הוספת ההורמון. זה עוזר לכ50% מהילדים. לפעמים זה קשור להפרעות שינה שונות הנובעות מבעיה רפואית אחרת כג' פוליפים.
במידה וזה לא עוזר יש מרפאות הרטבה בכל מני מקומות
מה לא לעשות?
לא להעיר את הילדים באמצע הלילה ולתת להם ללכת לשירותים. למה? כי הם עושים מתוך שינה (חצי ישנים) והגוף מתרגל בעצם לעשות מתוך שינה. אם מעירים אותם לגמרי- זה גורם להפרעות בשינה.
מה עושים במרפאות הרטבה? יש זמזם מיוחד שמחובר למח ולאזור השתן. תפקיד הזמזם ללמד את המח לקום בעצמו כשיש שלפוחית מאד מלאה. יש 50% הצלחה לשיטה זו.
אם ילד היה גמול כמה שנים וחוזר להרטיב- כנראה שהסיבה היא רגשית, לברר מה קורה איתו, לבחון את המסגרת שלו ובמידת הצורך לפנות לטיפול רגשי. (יש היום המון לילדים, באומנות, בעזרת חיות, במשחק וכ')
פספוס של צואה-
פה יש המון רכיב רגשי ופחות רפואי. כמובן לפנות גם לרופא אבל יש פה עניין מובהק של שליטה.
במצב של עצירות- יש פסיכולוגים שמטפלים בנושא עם פרוטוקולים בעזרת חוקנים ונרות (טיפול מאד חודרני...)אבל זה עובד.
יש פרוטוקולים התנהגותיים לגבי פספוס צואה והמרחות בצואה. שוב, יש מטפלים התנהגותיים שמטפלים בכך, זה לא טיפול כ"כ נעיןם, בד"כ הילד צריך לנקות את עצמו ולשפוך את הצואה בעצמו לשירותים.
זהו עד לכאן הידע שלי, אולי זה יעזור למשהו...