מבשר.

העיקר להביע את הכמיהה והרצון לבניין המקדש והבאת הגאולה

רק אני הייתי מתבאסת על הורים שנתנו לי שם כ"כ לא שיגרתי?

אני בעמדת יחיד פה בהתייחסות לשמות מקוריים?

דעתי האישית- את היצירתיות נשמור לעצמנו, ולא ניתן לילדים שלנו להתמודד עם בחירות מקוריות שלנו.

אנחנו קראנו עכשיו נחום.

שם מהמקורות אמנם ומתאים לתקופה,

אבל שגרתי?... לא כ"כ..

יגרור שום תהיות או שאלות חוזרות ונשנות- "איך? איך קוראים לך? שיוו, איזה שם...."

שם יפה נחום. בעז"ה שעמ"י כבר ינוחם.

טל מקדש.

זה השם...

שומעים...

אצלנו מבשר זה שם נפוץ יחסית ויש גם עם הצירופים: מבשר שלום, מבשר טוב

איש בשורה זה איש שמביא בשורה טובה.

אני מכירה הרבה ילדים מבשר.

ביחד עם צירופים לפעמים: מבשר טוב, מבשר שלום..

שם מהמם. לא חרוש כמו אריאל ודיר, אבל לא מוזר או גורם לתהות.

מומלץ!!

"ויבוא ידיד בן ידיד

ויבנה ידיד לידיד

בחלקו של ידיד

ויתכפרו בו ידידים"

ואולי אני טועה?

ככה אני זוכרת מהשיר של אברהם פריד 

ויבנה ידיד לידיד,

הפירוש מהמדרש:

"בוא ידיד זה שלמה דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.  ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב"הדכתיב אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימן אמר ידיד ה'. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה".

ללמוד משהו שקשור לימים אלו על הדרך...

ניחמתנו.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים וכו' ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו וכו' ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק וכו' עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו

לקרוא ליד יפה נוף?

נווה צדק?

מעון?

היכליה ?

היכל?

אם זה ילד שגר במקום שהשמות המיוחדים מאוד הם לא מיוחדים ,

זה סבבה.

אם זה ילד שגר במקום סטנדרטי , זה גובל בהתעללות.

מבשר זה נחמד, והכרתי רק ילד אחד שקראו לו ככה, זה שם לא שגרתי כל כך.

שקשורים לחודש אלול, רה"ש וכו'. חוץ מרחמים שזה ממש לא הסגנון, ואורי שכבר יש לנו

שמות של יורושלים - בנציון, דביר, אריאל, דוד, מנחם

"לדוד ה' אורי וישעי".. ככה קוראים לבן דודי שנולד באלול. כי מתחילים להגיד את המזמור הזה כל יום בתפילה והוא מזמור מהמם.. אפשר גם ישעי.. ואפשר גם מעוז.. "ה' מעוז חיי ממי אפחד.." קיצר.....

מה עם שמואל? הפטרת ר"ה...

אולי איתם- "אז איתם וניקתי מפשע רב"

עילאי

הלל

דוד

משה

מכירה אחד כזה...

חשבנו פעם לקרוא איתם, ורב גדול שהתייעצנו איתו אמר

שלא כדאי.

לי יש איתם עם יו"ד כמו בפסוק בתהילים, ובני ישראל חטאו באתם - אותה הגייה אבל בלי יו"ד.

שבעלי לא מוכן לשמוע על שמות קצת מיוחדים\ מועזים, הוא ממש שגרתי...

אני אוהבת ישעי

כבר שנים אני חולמת שאם ייוולד לנו בתשרי, בן או בת - אני אקרא לו/לה *תשרי*

יש ניסן כשם פרטי, יש סיון כשם פרטי, למה שלא יהיה תשרי?

איזה ריח יש לשם הזה... של הדס טרי וגשם ראשון... ניחוח.

לפני תשרי חשבתי על השם אלול, לילד שייוולד באלול, אבל היום כבר לא נראה לי שאעשה את זה, אפילו שהשם הזה מעביר בי התרגשות מיוחדת של זמן עמוק מכל עמוק, של המלך בשדה, קרבת א-להים... אבל אני גם מרגישה שזה שם לכאורה כבד מדי. כאילו שילד שיישא על כתפיו את השם הזה -  איך הוא יוכל גם לצחוק ולהשתובב?

יאהב את שמו?

של חברים עליצים בכיתה.

על בתיה אומרים אמבטיה ועל אורי אומרים כדורי... מה הקשר אם זה מיוחד או לא מיוחד? כשיש בכיתה ילדים שמחפשים לצחוק, אם הם לא ימצאו בדיחה על השם הם יעליבו על המשקפיים, ואם אין משקפיים אז על הנמשים... עצוב מאוד, אבל זה לגמרי לא שיקול במתן שם.

של האדם, מלווה אותו כל הזמן, ולכן גורר אינסוף תגובות.

אם זה בצחוקים של חברים כל פעם כשהמורה או האימא קוראים לו, אם זה בין בני נוער, אם זה כמבוגר שבכל מקום שהאדם צריך להזדהות הוא מתפדח  מחדש..

ואם יש דבר שהורה צריך לעשות זה לתת את המקסימום ביטחון לילד, ולא להגיד- טוב במילא יצחקו אז אני אוסיף סיבה לצחוקים...

נמשים או משקפיים אף אחד לא בוחר. את השם המביך? אאוצ'.....

אני לא אומרת ממילא צוחקים אז נוסיף סיבה לצחוק, אלא שבאמת ממה שאני שומעת ורואה אף שם הוא לא ערובה לצחוק או לא צחוק, בלי קשר להיותו מיוחד, נדוש או באמצע. ובאמת אני בוחרת שמות בלי קשר להיותם מיוחדים או לא, זה ממש לא מעניין אותי. גם על חנה אני חולמת, למשל, וממש לא מעסיקה את עצמי בחששות שיצחקו עליה שזה שם מהשטעטל... מה, חסרות לי דאגות, שאני אטריד את עצמי בכל מיני תסריטים כאלה שאי אפשר לדעת מראש?

שם זו מהות, ואני מנסה לתת לילדיי שמות עם עומק שישמחו אותם כשיציגו את עצמם ויתחברו אליהם. אם אני מצליחה או לא - זה כבר לא בידיי, תמיד צריך סיעתא דשמיא.

(מה שכן, אני לא אתן שם שהוא לא מילה מוכרת בשפה, כלומר שם שצריך להסביר בכל פעם איך הוגים או איך כותבים - לא כי אני חושבת שזה מפדח אלא כי זו סתם טרחה)

שם הוא סוג של קשר של האדם עם הסביבה, והוא גם הגדרת זהות מאוד בסיסית ופנימית.

ודווקא בגלל זה צריך שיהיה לשם "סנכרון" עם המציאות.

אני מתכוונת גם לכך שלא כל העולם הפנימי, העומק, השאיפות והמיוחדות של ההורים,

יפלו על כתפיו הצרות של הילד,

אבל גם לכך שהשם לא יהיה חריג ברמה שתגרום להרמת גבה או אי נוחות סביבתית.

(לאחרונה פגשתי ילדה בת 3 שנושאת על כתפיה את השם "סוליקה"- מקווה שאני לא פוגעת פה באף אחד,

אבל די הזדעזעתי..)

אני לא נגד שמות מיוחדים (גם אצלי יש כמה כאלה ), אבל צריך להיות רגישים לכך שלפעמים מרוב רצון 

למיוחדות ועומק של ההורים, נותנים לילד שם שהוא פשוט מוזר.

ויש הבדל לדעתי בין זה שילדים מוצאים מה לצחוק עליו (אורי-כדורי וכד'), לבין זה שכשהילד אומר את שמו זה

מעורר אוטומטית פרצי צחוק (יש לי כמה דוגמאות כאלה, אבל אני לא אעלה אותן, לכי תדעי מי גולשת פה ).

שם נפוץ..פעם..

שתי גירסאות דומות לאותו סיפור:

סוליקה - סול חגוואל  [מויקיפדיה]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%9C_%D7%97%D7%92%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C

סוליקה - מאתר כיפה - שאל את הרב

http://www.kipa.co.il/ask/show/69067-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94!!

אני כן יכולה להבין הורים שיתנו את השם סוליקה כשם שני. אבל כשם ראשון, בדורנו? לא נראה לי.

מאוד כבדה כשהוא בוחר שם לילד. הילד לא חייב לשאת כל החיים חלומות מוזרים ועמוקים ורוחניים של ההורים. וזו כן צריכה להיות דאגה של ההורים. 

יש לי חברה שבאה ממשפחה שבה ההורים הפציצו שמות.. ממש בכל לידה התעלו על עצמם מחדש ונתנו שם לא מקובל ועמוק ויצירתי ומרגש... לימים- שלושת הבנים הגדולים הוסיפו לעצמם שמות תנכי"ים ברגע שנכנסו לישיבה, והם נקראים כיום רק בהם, והבנות כמהות לעשות את זה גם אך חוששות לפגוע בהורים. 

אגב, יש איזה זוג מפורסם מאוד בארה"ב שקרא לביתו.... "צפון-מערב". מפעים, לא?

אם שם הוא יפה ועמוק, אז הוא יפה ועמוק בין אם הוא נדוש (חנה), חדשני (תשרי) או כל דבר באמצע. אם שם הוא אידיוטי וחסר טעם אז הוא אידיוטי וחסר טעם בין אם הוא נדוש (לא אתן פה דוגמאות שלא ייעלבו), חדשני (דרום-מערב) או כל דבר באמצע. החשוב הוא אם יש משמעות או לא, הייחודיות זה ממש שיקול שטחי בעיניי - לכאן או לכאן. במיוחד שגם כשיקול חברתי זה לא עובד ככה. את מכירה ילדים עם שמות ייחודיים שמאסו בשמותיהם, בטח שאני מאמינה לך. אז מה? אני מכירה גם אורלי שמאסה בשמה. מה לעשות? לא תמיד זה עובד לפי התוכניות של הורים, כתבתי שצריך סיעתא דשמיא. לשמחתי רוב הילדים והאנשים שאני מכירה אוהבים את שמותיהם, מיוחדים או לא מיוחדים.

ואני באמת ובתמים לא מבינה מה גורם לכן לחשוב שדווקא שם ייחודי גורם לאי-נעימות. למה אתן חושבות שכשילדים בגן פוגשים תשרי הם יצחקו, וכשהם פוגשים סיון הם לא יצחקו? למה שהברוש הראשון שהם מכירים יצחיק אותן יותר מהאורן הראשון שהם מכירים? למה שלביאה יישמע להם יותר מוזר מצבייה? מאיפה המחשבה הזאת? ילדים בגיל שצוחקים משם בכלל לא יודעים איזה שם הוא שגרתי ואיזה לא!

זה בקשר לילדים, ובקשר למבוגרים - פתאום נזכרתי בשם שלי עצמי, שהוא שם יפה ולא נדיר, אבל כמילה בשפה הוא מופיע בהמון שירים, וחוויית ילדות מביכה קבועה שלי היתה שמבוגרים שרואים אותי מתחילים לשיר לי את אחד השירים הללו. שנאתי את זה. אבל את השם עצמו אני אוהבת ושמחה שקרויה כך, ומעולם לא עלה בדעתי להאשים את ההורים שלי שהיו צריכים לחשוב על השיקול הזה מראש, זה נראה לי מופרך. אם כבר מישהו להאשים זה את המבוגרים האלה שחושבים שהם חייבים להתחכם כשהם מדברים עם ילדים. יש הרבה כאלה...

אני מסיקה מזה ששם רגיל זו לא ערובה שלא יביכו את בעל השם (ואני בטוחה שגם להפך), וגם שאפשר לאהוב שם ולשמוח שנקראים בו גם אם אנשים רדודים עושים ממנו בדיחה.

עם תופעה מוכחת, רק שאת לא רוצה להכיר בה.

ילדים אוהבים לחוש בנוח, ולא להתבלט עם שונות או מוזרות, לא משנה כמה עמוקה המחשבה שההורים הנרגשים טמעו בה.

גם להורי "צפון מערב" יש הסבר מאוד "הגיוני" ו"מרגש" לשם הזה. נחסוך לך אותו.

לילדים יש שכל מפותח מאוד בשביל להבין מה ההבדל בין ילדה שנקראת לביאה לבין צביה. את פשוט לא מאמינה בהם.

עזבי, אנחנו באמת חושבות אחרת, חבל להתווכח.... 

אני לא מבינה מה ההבדל בין צביה ללביאה, למה זה כשר וזה טריפה. פשוט לא מבינה, כמה שאני מנסה! מה כבר יכול להיות ההבדל? הרי לפני מאה שנה צביה היה זר ומוזר בדיוק כמו לביאה היום, רק שהיו הורים שלא חששו מהחדשנות (כמו שהיו הורים בכל דור, הרי כל שם היה חדשני פעם...), וכשהיו מספיק הורים כאלה, הוא הפך למקובל. אז מה ההבדל? מה ההבדל?

ואני אוהבת אותו.

תמיד שואלים אותי (בעיקר חילונים) מה המשמעות וכו' ואיזה שם יפה. יש עוד כמה וכמה בנות עם שם כזה, זה לא איזה שם מונפץ שאמא שלי המציאה. ופגשתי כמה בנות עם השם הזה.

נראה לי שבגלל זה אני אוהבת לתת לילדים שלי שמות פחות שגרתיים

אני אוהבת את היחודיות, אבל לא שמות הזויים ומוזרים שהמציאו במיוחד לרגל האירוע, כי בסך הכל בסוף הילד צריך להסתובב עם השם שלו ולאהוב אותו ולא להתבייש במוזרות של ההורים שלו.

וגם - ילד זה לא דבר תורה מהלך - לא צריך להכניס בשם שלו את כל השקפת עולמנו

שוב, הבעיה זה בעלי שאוהב שמות שגרתייים מידי....

אז כנראה שלילדים שלנו יהיו שמות איפשהו באמצע

שם בכל מחיר, רק כי בעוד 100 שנה אולי הוא יהיה מקובל, ובינתיים שהילד שלנו יתמודד, כי לנו בא...

שמעתי למשל על אומלל אחד שנקרא יצחק (איזה שם חדשני זה היה! תארי לעצמך - כמו נגיד לשקרוא היום לילד 'ישמח') כי בשורת הולדתו היתה על-טבעית והביאה לצחוק.

ועל אחד שנקרא נוח כי הוריו קיוו שהוא ינחמם מהאדמה אשר קילל ה' (וכך היה)

ואחד שנקרא שמואל כי שאול הוא מה'.

ואחד שנקרא ראוב כי ראה ה' בעונייה של אמו.

ועוד...

מאיפה היה הרעיון המגוחך הזה ל כל ההורים האלה מהתנ"ך לצקת משמעות לשם של הילדים שלהם? ועוד לתת שמות שכנראה לא היו לפניהם?

לאבא של יצחק היה רוח הקודש, וגם לעוד כמה בתנך, מה שלנו אין היום לצערנו.

גם היה מישהו בתנך שנקרא ארפכשד, וגם כפתורים וקינן ותירס, וכל מיני שמות נוספים שבלי ניקוד לא יודעיים איך להגות אותם. הגיוני לקרוא לילד בשם סבתה?

תפתחי בראשית, י' ותקבלי השראה...

הודיה לה על המתנה הגדולה. אבל יותר מקורי ממתניה יהונתן ואלנתן... ויהודה כבר יש לנו.

תודה!

מעניין אם יש תקדים..צפי לבעיות בהגיה

הוד, אליה 

מתנת חינם שקיבלנו מה' ובתפילה שימצא חן ושכל טוב...

שאני מרגישה. אבל לא בטוחה שמתחברת לצליל ולשם כשם שילווה אותו כל החיים. וגם נשמע לי קצת מיושן. 

מה דעתכן?

שי-אל?

ולגאולה ומשיח -גואל?

והעיקר שיהיה בשעה טובה!

אם אתם אוהבים שמות שניים אז אפשר לצרף לשמות האלה או לאחרים ואז יש משמעות אחרת\נוספת

מנחם ציון..

"מנחם ציון בבנין ירושלים"...

-אריאל\אריאל חיים

-ציון

-הלל

-ידידיה

-רנן

-ישראל חי

ניסיתי...אבל שיהיה רק במזל טוב ובהמון שמחה

מההפטרה של 'חזון ישעיהו'

וככה זה כאילו שייקי

ששמות מוזרים לא טובים לילד. ושחשוב לקרוא בשמות של בני אדם. לא לבחור לילד שם עם צליל ואפילו עם משמעות יפה, אם אין זה שם אדם.

חשוב שלזכור שהילד מקבל  כוחותיו לבצע שליחותו בעולם בין היתר ע"י שמו,וששם זה בעצם מהות וצינור המשפיע על הילד. חשוב שזה יהיה שם חיובי וגם שזה שם אדם, שם שבני אדם מכונים בו מימות עולם.. אם יש צדיק שקרוי כך- עוד יותר טוב, כך הילד מקבל מהבחינה של אותו צדיק וכו'.

אל תתפתו לקרוא בשמות נדירים עם צליל מיוחד מדיי.

וגם על הצרוף "מקדש שלמה".

אבל באופן אישי אני לא בעד שמות יוצאי דופן לילדים.

הרי הוא יביאנו לגאולה האמיתית והשלמה (במהרה) ויבנה לנו את בית המקדש...

איזה שמות יש למשיח? אני מכירה רק מנחם ("מנחם שמו", או "מנחם בן חזקיה"), יינון, שילה, וחנינה

שמות שקשורים לבית המקדש:

בצלאל, אלרואי, אהרן, מלאכי, בנימין, יגאל, גור אריה יהודה

שמות לחודש אלול - תשרי:

דודי, אלימלך, גבריאל, רזיאל, עמנואל, צוריאל, אלקנה, שמואל, עלי, אלרועי, אלרואי, איתן, יצחק, בארי, מלאכי

שמות של תודה והודיה לה':

מיכאל, עמנואל, עשהאל, מתנאל, מתניה, נתן, אלעזר, אליעזר, אלרועי, אלישמע, נדב, יהונדב, חנני, ישי

היה אביה של יהודית אשת עשיו,

גם אביו של הנביא הושע נקרא כך, והוא היה נביא בעצמו (יש אפילו נבואה שלו בתנ"ך- בערך 2 פסוקים..)

לא כדאי לקרוא בארי על שם אבא של יהודית אשת עשיו....

בהחלט רצוי וכדאי יותר להתמקד באבא של הושע הנביא. מוזכר רק בפסוק הפותח את ספר הושע, אבל כתוב שגם הוא היה נביא. היה מראשי שבט ראובן שהובילו את שבט ראובן חזרה ארצה מגלות עשרת השבטים.

וחוצמזה - מנסיון אישי - זה שם מקסים!

זה בהחלט עזר לבחור את השם.. כמובן שצריך לחכות לראות את התינוק ולראות אם זה מתחבר...

שנזכה לגאולה השלימה!

שם מהמם!! אבל מפני שלא רציתי להתעלל בבן שלי לא קראתי לו כך..

והאמת,זה שם יפה.ממש.אבל הוא נדיר מידי בשביל שאני אקרא ככה לבן/בת שלי.

זה לא טעות, עיין איך שכתוב בראשונים בה"ה, ובירושלמי..

אהרון, נדב, אביהוא, אלעזר, איתמר, אחימלך, אבימלך, אחיטוב, עלי

בצלאל, ירמיהו, צדוק...

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר