מבשר.

העיקר להביע את הכמיהה והרצון לבניין המקדש והבאת הגאולה

רק אני הייתי מתבאסת על הורים שנתנו לי שם כ"כ לא שיגרתי?

אני בעמדת יחיד פה בהתייחסות לשמות מקוריים?

דעתי האישית- את היצירתיות נשמור לעצמנו, ולא ניתן לילדים שלנו להתמודד עם בחירות מקוריות שלנו.

אנחנו קראנו עכשיו נחום.

שם מהמקורות אמנם ומתאים לתקופה,

אבל שגרתי?... לא כ"כ..

יגרור שום תהיות או שאלות חוזרות ונשנות- "איך? איך קוראים לך? שיוו, איזה שם...."

שם יפה נחום. בעז"ה שעמ"י כבר ינוחם.

טל מקדש.

זה השם...

שומעים...

אצלנו מבשר זה שם נפוץ יחסית ויש גם עם הצירופים: מבשר שלום, מבשר טוב

איש בשורה זה איש שמביא בשורה טובה.

אני מכירה הרבה ילדים מבשר.

ביחד עם צירופים לפעמים: מבשר טוב, מבשר שלום..

שם מהמם. לא חרוש כמו אריאל ודיר, אבל לא מוזר או גורם לתהות.

מומלץ!!

"ויבוא ידיד בן ידיד

ויבנה ידיד לידיד

בחלקו של ידיד

ויתכפרו בו ידידים"

ואולי אני טועה?

ככה אני זוכרת מהשיר של אברהם פריד 

ויבנה ידיד לידיד,

הפירוש מהמדרש:

"בוא ידיד זה שלמה דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.  ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב"הדכתיב אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימן אמר ידיד ה'. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה".

ללמוד משהו שקשור לימים אלו על הדרך...

ניחמתנו.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים וכו' ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו וכו' ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק וכו' עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו

לקרוא ליד יפה נוף?

נווה צדק?

מעון?

היכליה ?

היכל?

אם זה ילד שגר במקום שהשמות המיוחדים מאוד הם לא מיוחדים ,

זה סבבה.

אם זה ילד שגר במקום סטנדרטי , זה גובל בהתעללות.

מבשר זה נחמד, והכרתי רק ילד אחד שקראו לו ככה, זה שם לא שגרתי כל כך.

שקשורים לחודש אלול, רה"ש וכו'. חוץ מרחמים שזה ממש לא הסגנון, ואורי שכבר יש לנו

שמות של יורושלים - בנציון, דביר, אריאל, דוד, מנחם

"לדוד ה' אורי וישעי".. ככה קוראים לבן דודי שנולד באלול. כי מתחילים להגיד את המזמור הזה כל יום בתפילה והוא מזמור מהמם.. אפשר גם ישעי.. ואפשר גם מעוז.. "ה' מעוז חיי ממי אפחד.." קיצר.....

מה עם שמואל? הפטרת ר"ה...

אולי איתם- "אז איתם וניקתי מפשע רב"

עילאי

הלל

דוד

משה

מכירה אחד כזה...

חשבנו פעם לקרוא איתם, ורב גדול שהתייעצנו איתו אמר

שלא כדאי.

לי יש איתם עם יו"ד כמו בפסוק בתהילים, ובני ישראל חטאו באתם - אותה הגייה אבל בלי יו"ד.

שבעלי לא מוכן לשמוע על שמות קצת מיוחדים\ מועזים, הוא ממש שגרתי...

אני אוהבת ישעי

כבר שנים אני חולמת שאם ייוולד לנו בתשרי, בן או בת - אני אקרא לו/לה *תשרי*

יש ניסן כשם פרטי, יש סיון כשם פרטי, למה שלא יהיה תשרי?

איזה ריח יש לשם הזה... של הדס טרי וגשם ראשון... ניחוח.

לפני תשרי חשבתי על השם אלול, לילד שייוולד באלול, אבל היום כבר לא נראה לי שאעשה את זה, אפילו שהשם הזה מעביר בי התרגשות מיוחדת של זמן עמוק מכל עמוק, של המלך בשדה, קרבת א-להים... אבל אני גם מרגישה שזה שם לכאורה כבד מדי. כאילו שילד שיישא על כתפיו את השם הזה -  איך הוא יוכל גם לצחוק ולהשתובב?

יאהב את שמו?

של חברים עליצים בכיתה.

על בתיה אומרים אמבטיה ועל אורי אומרים כדורי... מה הקשר אם זה מיוחד או לא מיוחד? כשיש בכיתה ילדים שמחפשים לצחוק, אם הם לא ימצאו בדיחה על השם הם יעליבו על המשקפיים, ואם אין משקפיים אז על הנמשים... עצוב מאוד, אבל זה לגמרי לא שיקול במתן שם.

של האדם, מלווה אותו כל הזמן, ולכן גורר אינסוף תגובות.

אם זה בצחוקים של חברים כל פעם כשהמורה או האימא קוראים לו, אם זה בין בני נוער, אם זה כמבוגר שבכל מקום שהאדם צריך להזדהות הוא מתפדח  מחדש..

ואם יש דבר שהורה צריך לעשות זה לתת את המקסימום ביטחון לילד, ולא להגיד- טוב במילא יצחקו אז אני אוסיף סיבה לצחוקים...

נמשים או משקפיים אף אחד לא בוחר. את השם המביך? אאוצ'.....

אני לא אומרת ממילא צוחקים אז נוסיף סיבה לצחוק, אלא שבאמת ממה שאני שומעת ורואה אף שם הוא לא ערובה לצחוק או לא צחוק, בלי קשר להיותו מיוחד, נדוש או באמצע. ובאמת אני בוחרת שמות בלי קשר להיותם מיוחדים או לא, זה ממש לא מעניין אותי. גם על חנה אני חולמת, למשל, וממש לא מעסיקה את עצמי בחששות שיצחקו עליה שזה שם מהשטעטל... מה, חסרות לי דאגות, שאני אטריד את עצמי בכל מיני תסריטים כאלה שאי אפשר לדעת מראש?

שם זו מהות, ואני מנסה לתת לילדיי שמות עם עומק שישמחו אותם כשיציגו את עצמם ויתחברו אליהם. אם אני מצליחה או לא - זה כבר לא בידיי, תמיד צריך סיעתא דשמיא.

(מה שכן, אני לא אתן שם שהוא לא מילה מוכרת בשפה, כלומר שם שצריך להסביר בכל פעם איך הוגים או איך כותבים - לא כי אני חושבת שזה מפדח אלא כי זו סתם טרחה)

שם הוא סוג של קשר של האדם עם הסביבה, והוא גם הגדרת זהות מאוד בסיסית ופנימית.

ודווקא בגלל זה צריך שיהיה לשם "סנכרון" עם המציאות.

אני מתכוונת גם לכך שלא כל העולם הפנימי, העומק, השאיפות והמיוחדות של ההורים,

יפלו על כתפיו הצרות של הילד,

אבל גם לכך שהשם לא יהיה חריג ברמה שתגרום להרמת גבה או אי נוחות סביבתית.

(לאחרונה פגשתי ילדה בת 3 שנושאת על כתפיה את השם "סוליקה"- מקווה שאני לא פוגעת פה באף אחד,

אבל די הזדעזעתי..)

אני לא נגד שמות מיוחדים (גם אצלי יש כמה כאלה ), אבל צריך להיות רגישים לכך שלפעמים מרוב רצון 

למיוחדות ועומק של ההורים, נותנים לילד שם שהוא פשוט מוזר.

ויש הבדל לדעתי בין זה שילדים מוצאים מה לצחוק עליו (אורי-כדורי וכד'), לבין זה שכשהילד אומר את שמו זה

מעורר אוטומטית פרצי צחוק (יש לי כמה דוגמאות כאלה, אבל אני לא אעלה אותן, לכי תדעי מי גולשת פה ).

שם נפוץ..פעם..

שתי גירסאות דומות לאותו סיפור:

סוליקה - סול חגוואל  [מויקיפדיה]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%9C_%D7%97%D7%92%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C

סוליקה - מאתר כיפה - שאל את הרב

http://www.kipa.co.il/ask/show/69067-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94!!

אני כן יכולה להבין הורים שיתנו את השם סוליקה כשם שני. אבל כשם ראשון, בדורנו? לא נראה לי.

מאוד כבדה כשהוא בוחר שם לילד. הילד לא חייב לשאת כל החיים חלומות מוזרים ועמוקים ורוחניים של ההורים. וזו כן צריכה להיות דאגה של ההורים. 

יש לי חברה שבאה ממשפחה שבה ההורים הפציצו שמות.. ממש בכל לידה התעלו על עצמם מחדש ונתנו שם לא מקובל ועמוק ויצירתי ומרגש... לימים- שלושת הבנים הגדולים הוסיפו לעצמם שמות תנכי"ים ברגע שנכנסו לישיבה, והם נקראים כיום רק בהם, והבנות כמהות לעשות את זה גם אך חוששות לפגוע בהורים. 

אגב, יש איזה זוג מפורסם מאוד בארה"ב שקרא לביתו.... "צפון-מערב". מפעים, לא?

אם שם הוא יפה ועמוק, אז הוא יפה ועמוק בין אם הוא נדוש (חנה), חדשני (תשרי) או כל דבר באמצע. אם שם הוא אידיוטי וחסר טעם אז הוא אידיוטי וחסר טעם בין אם הוא נדוש (לא אתן פה דוגמאות שלא ייעלבו), חדשני (דרום-מערב) או כל דבר באמצע. החשוב הוא אם יש משמעות או לא, הייחודיות זה ממש שיקול שטחי בעיניי - לכאן או לכאן. במיוחד שגם כשיקול חברתי זה לא עובד ככה. את מכירה ילדים עם שמות ייחודיים שמאסו בשמותיהם, בטח שאני מאמינה לך. אז מה? אני מכירה גם אורלי שמאסה בשמה. מה לעשות? לא תמיד זה עובד לפי התוכניות של הורים, כתבתי שצריך סיעתא דשמיא. לשמחתי רוב הילדים והאנשים שאני מכירה אוהבים את שמותיהם, מיוחדים או לא מיוחדים.

ואני באמת ובתמים לא מבינה מה גורם לכן לחשוב שדווקא שם ייחודי גורם לאי-נעימות. למה אתן חושבות שכשילדים בגן פוגשים תשרי הם יצחקו, וכשהם פוגשים סיון הם לא יצחקו? למה שהברוש הראשון שהם מכירים יצחיק אותן יותר מהאורן הראשון שהם מכירים? למה שלביאה יישמע להם יותר מוזר מצבייה? מאיפה המחשבה הזאת? ילדים בגיל שצוחקים משם בכלל לא יודעים איזה שם הוא שגרתי ואיזה לא!

זה בקשר לילדים, ובקשר למבוגרים - פתאום נזכרתי בשם שלי עצמי, שהוא שם יפה ולא נדיר, אבל כמילה בשפה הוא מופיע בהמון שירים, וחוויית ילדות מביכה קבועה שלי היתה שמבוגרים שרואים אותי מתחילים לשיר לי את אחד השירים הללו. שנאתי את זה. אבל את השם עצמו אני אוהבת ושמחה שקרויה כך, ומעולם לא עלה בדעתי להאשים את ההורים שלי שהיו צריכים לחשוב על השיקול הזה מראש, זה נראה לי מופרך. אם כבר מישהו להאשים זה את המבוגרים האלה שחושבים שהם חייבים להתחכם כשהם מדברים עם ילדים. יש הרבה כאלה...

אני מסיקה מזה ששם רגיל זו לא ערובה שלא יביכו את בעל השם (ואני בטוחה שגם להפך), וגם שאפשר לאהוב שם ולשמוח שנקראים בו גם אם אנשים רדודים עושים ממנו בדיחה.

עם תופעה מוכחת, רק שאת לא רוצה להכיר בה.

ילדים אוהבים לחוש בנוח, ולא להתבלט עם שונות או מוזרות, לא משנה כמה עמוקה המחשבה שההורים הנרגשים טמעו בה.

גם להורי "צפון מערב" יש הסבר מאוד "הגיוני" ו"מרגש" לשם הזה. נחסוך לך אותו.

לילדים יש שכל מפותח מאוד בשביל להבין מה ההבדל בין ילדה שנקראת לביאה לבין צביה. את פשוט לא מאמינה בהם.

עזבי, אנחנו באמת חושבות אחרת, חבל להתווכח.... 

אני לא מבינה מה ההבדל בין צביה ללביאה, למה זה כשר וזה טריפה. פשוט לא מבינה, כמה שאני מנסה! מה כבר יכול להיות ההבדל? הרי לפני מאה שנה צביה היה זר ומוזר בדיוק כמו לביאה היום, רק שהיו הורים שלא חששו מהחדשנות (כמו שהיו הורים בכל דור, הרי כל שם היה חדשני פעם...), וכשהיו מספיק הורים כאלה, הוא הפך למקובל. אז מה ההבדל? מה ההבדל?

ואני אוהבת אותו.

תמיד שואלים אותי (בעיקר חילונים) מה המשמעות וכו' ואיזה שם יפה. יש עוד כמה וכמה בנות עם שם כזה, זה לא איזה שם מונפץ שאמא שלי המציאה. ופגשתי כמה בנות עם השם הזה.

נראה לי שבגלל זה אני אוהבת לתת לילדים שלי שמות פחות שגרתיים

אני אוהבת את היחודיות, אבל לא שמות הזויים ומוזרים שהמציאו במיוחד לרגל האירוע, כי בסך הכל בסוף הילד צריך להסתובב עם השם שלו ולאהוב אותו ולא להתבייש במוזרות של ההורים שלו.

וגם - ילד זה לא דבר תורה מהלך - לא צריך להכניס בשם שלו את כל השקפת עולמנו

שוב, הבעיה זה בעלי שאוהב שמות שגרתייים מידי....

אז כנראה שלילדים שלנו יהיו שמות איפשהו באמצע

שם בכל מחיר, רק כי בעוד 100 שנה אולי הוא יהיה מקובל, ובינתיים שהילד שלנו יתמודד, כי לנו בא...

שמעתי למשל על אומלל אחד שנקרא יצחק (איזה שם חדשני זה היה! תארי לעצמך - כמו נגיד לשקרוא היום לילד 'ישמח') כי בשורת הולדתו היתה על-טבעית והביאה לצחוק.

ועל אחד שנקרא נוח כי הוריו קיוו שהוא ינחמם מהאדמה אשר קילל ה' (וכך היה)

ואחד שנקרא שמואל כי שאול הוא מה'.

ואחד שנקרא ראוב כי ראה ה' בעונייה של אמו.

ועוד...

מאיפה היה הרעיון המגוחך הזה ל כל ההורים האלה מהתנ"ך לצקת משמעות לשם של הילדים שלהם? ועוד לתת שמות שכנראה לא היו לפניהם?

לאבא של יצחק היה רוח הקודש, וגם לעוד כמה בתנך, מה שלנו אין היום לצערנו.

גם היה מישהו בתנך שנקרא ארפכשד, וגם כפתורים וקינן ותירס, וכל מיני שמות נוספים שבלי ניקוד לא יודעיים איך להגות אותם. הגיוני לקרוא לילד בשם סבתה?

תפתחי בראשית, י' ותקבלי השראה...

הודיה לה על המתנה הגדולה. אבל יותר מקורי ממתניה יהונתן ואלנתן... ויהודה כבר יש לנו.

תודה!

מעניין אם יש תקדים..צפי לבעיות בהגיה

הוד, אליה 

מתנת חינם שקיבלנו מה' ובתפילה שימצא חן ושכל טוב...

שאני מרגישה. אבל לא בטוחה שמתחברת לצליל ולשם כשם שילווה אותו כל החיים. וגם נשמע לי קצת מיושן. 

מה דעתכן?

שי-אל?

ולגאולה ומשיח -גואל?

והעיקר שיהיה בשעה טובה!

אם אתם אוהבים שמות שניים אז אפשר לצרף לשמות האלה או לאחרים ואז יש משמעות אחרת\נוספת

מנחם ציון..

"מנחם ציון בבנין ירושלים"...

-אריאל\אריאל חיים

-ציון

-הלל

-ידידיה

-רנן

-ישראל חי

ניסיתי...אבל שיהיה רק במזל טוב ובהמון שמחה

מההפטרה של 'חזון ישעיהו'

וככה זה כאילו שייקי

ששמות מוזרים לא טובים לילד. ושחשוב לקרוא בשמות של בני אדם. לא לבחור לילד שם עם צליל ואפילו עם משמעות יפה, אם אין זה שם אדם.

חשוב שלזכור שהילד מקבל  כוחותיו לבצע שליחותו בעולם בין היתר ע"י שמו,וששם זה בעצם מהות וצינור המשפיע על הילד. חשוב שזה יהיה שם חיובי וגם שזה שם אדם, שם שבני אדם מכונים בו מימות עולם.. אם יש צדיק שקרוי כך- עוד יותר טוב, כך הילד מקבל מהבחינה של אותו צדיק וכו'.

אל תתפתו לקרוא בשמות נדירים עם צליל מיוחד מדיי.

וגם על הצרוף "מקדש שלמה".

אבל באופן אישי אני לא בעד שמות יוצאי דופן לילדים.

הרי הוא יביאנו לגאולה האמיתית והשלמה (במהרה) ויבנה לנו את בית המקדש...

איזה שמות יש למשיח? אני מכירה רק מנחם ("מנחם שמו", או "מנחם בן חזקיה"), יינון, שילה, וחנינה

שמות שקשורים לבית המקדש:

בצלאל, אלרואי, אהרן, מלאכי, בנימין, יגאל, גור אריה יהודה

שמות לחודש אלול - תשרי:

דודי, אלימלך, גבריאל, רזיאל, עמנואל, צוריאל, אלקנה, שמואל, עלי, אלרועי, אלרואי, איתן, יצחק, בארי, מלאכי

שמות של תודה והודיה לה':

מיכאל, עמנואל, עשהאל, מתנאל, מתניה, נתן, אלעזר, אליעזר, אלרועי, אלישמע, נדב, יהונדב, חנני, ישי

היה אביה של יהודית אשת עשיו,

גם אביו של הנביא הושע נקרא כך, והוא היה נביא בעצמו (יש אפילו נבואה שלו בתנ"ך- בערך 2 פסוקים..)

לא כדאי לקרוא בארי על שם אבא של יהודית אשת עשיו....

בהחלט רצוי וכדאי יותר להתמקד באבא של הושע הנביא. מוזכר רק בפסוק הפותח את ספר הושע, אבל כתוב שגם הוא היה נביא. היה מראשי שבט ראובן שהובילו את שבט ראובן חזרה ארצה מגלות עשרת השבטים.

וחוצמזה - מנסיון אישי - זה שם מקסים!

זה בהחלט עזר לבחור את השם.. כמובן שצריך לחכות לראות את התינוק ולראות אם זה מתחבר...

שנזכה לגאולה השלימה!

שם מהמם!! אבל מפני שלא רציתי להתעלל בבן שלי לא קראתי לו כך..

והאמת,זה שם יפה.ממש.אבל הוא נדיר מידי בשביל שאני אקרא ככה לבן/בת שלי.

זה לא טעות, עיין איך שכתוב בראשונים בה"ה, ובירושלמי..

אהרון, נדב, אביהוא, אלעזר, איתמר, אחימלך, אבימלך, אחיטוב, עלי

בצלאל, ירמיהו, צדוק...

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

לק"י

אבל כן צריך לדאוג שלא תתייבש.

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות?

אבל אני בטוחה שכן.. כי סבלה רבות מדלקות בשתן

מאתמול בלילה קיבלה מנה ראשונה כך שהייתה אמורה להתחיל להקיא מיד לא?

בן דוד...

אומר לתת מוקסיפן ולתת לה לשתות מנות קטנות של מים

אבל היא מקיאה הכל

שתן? אפאטית?

מפתיע שהרופא ככה נתן אנטיביוטיקה בלי לבדוק.

זה נשמע לי מקרה שמתאים שרופא יראה אותה.

הרופא במוקד הבין שהיא לא מצליחה להכניס נוזלים בכלל?

יכול להיות שכן מתאים מוקד / מיון / רופא

בדר"כ נותנים אותה אחרי שאנטיביוטיקה פשוטה יותר לא עובדת. הגיוני שהיא רגישה לאוגמנטין או שהיא חזקה לה מדי. הייתי מנסה מוקסיפן כמו שהרופא אונליין אמר, נשמע לי הגיוני יותר שאת זה יתנו כטיפול ראשוני (מכירה הרבה שנותנים בהתחלה מוקסיפן ואם לא עוזר נותנים אוגמנטין)

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב.