אני מסתכלת באימה. היד של אד מדממת באופן די שוטף, אבל העין שלו בריאה ושלמה. "אבל, איך?" הרי מאט ירה לו לעין, לא? "אד הרים את היד כאינסטינקט בשביל להגן על עצמו." מסביר לי דמיאן. "רעיון רע מאוד, אני בטוח שאלכס יתנקם בו על זה עכשיו." ואכן אני רואה את אלכס צועד בכעס לכיוונו של אד. "אתה רוצה שאקשור אותך אל העץ? אתה. לא. זז. בשום. אופן!! ולא אכפת לי אם אתה עומד למות! שמעת?" הוא מרים את אגרופו ומטיח אותו בכל כוחו בעינו של אד. עוצמת המכה פותחת את התפרים שמעל הגבה ודם מתחיל לזלוג לו על הפנים ומכתים את בגדיו המוכתמים ממילא. אלכס מנחית עליו מהלומה נוספת. אד רק עומד שם, חסר אונים, חבול ושותק. אני מרגישה את הדם גועש לי באוזניים. אני עושה צעד לכיוון אלכס ואד אבל דמיאן תופס אותי. "תעזבי. אם תתערבי זה רק יחמיר את המצב." אני מנסה להשתחרר אבל לוקאס מצטרף לדמיאן ויחד הם חזקים מדי בשבילי. "הוא יהרוג אותו.." אני ממלמלת. "הוא לא." הביטחון של דמיאן מוכיח את עצמו, כי אלכס עוזב את אד וחוזר אלינו. "טוב ג'סיקה, תורך." "מה?" "אמרתי שתורך. תעמדי כאן ותירי." "אתה רוצה שאני יירה על אד?:" תגיד לא. תגיד לא. תגיד לא. "כן." "אבל- " אני לא יודעת איך לגרום לו לשנות את דעתו. "אני לא יודעת איך משתמשים בחץ וקשת." "בואי." אומר אלכס. דמיאן ולוקאס משחררים אותי ואני נעמדת איפה שאלכס מורה לי. "תאחזי את הקשת בצורה הזאת," אני עושה כדבריו. "ככה?" ."כן. עכשיו את לוקחת חץ, מותחת בלי לגעת במיתר, מכוונת ואז משחררת. מובן?" "כן." "מצוין. עכשיו אני רוצה שתכווני לכתף של אד. את מוכנה?" "לא." "את רוצה שאדגים לך?" ,לא." "אז קדימה." אני נושמת נשימה עמוקה. ברור לי שגם אם אנסה לא אפגע בכתפו של אד, מכיוון שמעולם לא יריתי בחץ וקשת לפני כן. אבל אני לא לוקחת סיכון ומכוונת לעץ סמוך, ליתר ביטחון. אבל שנייה לפני שאני משחררת אלכס ממרפק אותי קלות ומסיט את ראש החץ כך שיצביע היישר למטרה, כתפו של אד. ואז אני משחררת.
*****
החץ ננעץ בעץ, שני מילימטרים מראשו של אד. אני נושמת לרווחה. לא פגעתי. "לא טוב." אומר אלכס. "אמרתי כתף." אני מתעצבנת ומרימה את הקשת לכיוונו. "אני בטוחה שאם אתה היית המטרה הייתי פוגעת.. הכל עניין של רצון." אלכס מצחקק ללא שמחה. אני רואה בעיניים שלו שהוא חושש ממני אבל הוא לא מודה בזה. "בסדר, לא חשוב." הוא פונה אל אד: "אתה יכול לחזור!" "מה, זהו?"שואל נער שעומד קצת מאחורי מאט. אני לא יודעת מי זה. "אפילו לא הספקתי לנסות.." הוא לא גבוה, אבל יש לו מבע מפחיד, כזה של גמדונים מרושעים. "בסדר, ויק. אני מבטיח שעוד ייצא לך להתאמן על מטרה אנושית במהלך ההכשרה. ואם לא, תמיד תוכל להתאמן אחרי שתתקבל ליחידה." ויק רוטן לעצמו בשקט, והעיניים שלו מצטמצמות לגודל עיני עוף דורס. הוא קצת מלחיץ אותי. "אם בכלל תתקבל ליחידה.." ממלמל מאט. "תשתוק."
*****
השיעור מסתיים וקאטי, אד, דמיאן ואני צועדים אל הדוג'ו, שם יתקיימו שיעורי הלחימה. לוקאס, היילה ודיאנה משתרכים מעט אחרינו. אד נתמך בי ובדמיאן בשביל להתקדם. הוא הפסיק סוף סוף לדמם, תודה לאל, אבל התחבושות שלו התרופפו ויש לו פצעים חדשים. מצבו לא טוב. אד גונח. "אתה זקוק לחבישה רצינית ולתרופות נגד כאבים." אני אומרת לו. "אני לא יכול.. לא רוצה.. להראות להם שאני צריך אותם.." הוא עונה בקושי. "אבל איך תסתדר? אם לא יטפלו בך מהר לא תצליח להתאושש בזמן לבחינות הקובעות ואתה יודע מה סופם של מי שלא מתקבלים ליחידה כלשהי." אומר דמיאן. "אני יודע.." "אז מה אתה מתכוון לעשות?" "אני יבקש עזרה מג'ולי." "מי זאת ג'ולי?" אני שואלת. "המדריכה של השיעור באומנות לחימה.. היא, טוב, את כבר תביני כשתראי אותה." אומר אד. אנחנו מגיעים כעבור כמה דקות לדוג'ו ומתיישבים על אחד מהמזרנים הפרושים על הרצפה. שאר חברי קבוצת ההכשרה מגיעים מעט אחרינו ומתיישבים מסביבנו. אני מבחינה בויק, מאט ובחורה נוספת יושבים סמוך לקיר. דיאנה לוקאס והיילי מצטופפים יחד איתנו. עוד שני בחורים שאני לא מכירה יושבים בקצה האולם ומסתודדים. בת אחת נוספת יושבת על מזרן שחור ובוהה באוויר, אוזניות תחובות באוזניה והיא נראית מנותקת לגמרי. וזה כולנו, פחות או יותר. 13 נערים ונערות בני אותו הגיל, 14 או 15, תחובים במקום הנורא הזה, ללא יכולת לצאת. המדריכה נכנסת וקוטעת את מחשבותיי. אני מסתכלת עליה לשנייה ואז מבינה בדיוק למה אד התכוון.
