http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=5750

סתם מהמצפון שלי העדפתי עבודה עברית...

טוב אז תודה

בס"ד

לא רק מבחינת ההלכה, שזה כמובן הדבר הראשון מעל הכל.

אבל יש גם את הצד ש"למה שלעזאזל אפרנס את האויב שלי???? ולא את אח שלי????"

למה שאפרנס מחבלים? הרי לא חסרים מקרה של ערבים שהועסקו אצל יהודים שהיו מחבלים וגם לא חסרים לצערנו מקרה שהפועלים הערבים הרגו את מעסיקהם.

אלך בלנ"ד בעניין עד הסוף!

את האח שלי: (הבהרה:אני בעד עבודה עברית אבל בזה אני מצליח להבין את מי שמעסיק ערבים) א.הערבי לא יעשה עכשיו פיגוע כי אני מעליו עם נשק אז אין לי סכנת חיים מיידית. ב. היהודים הם גנבים!!! דוגמה:אני עובד בחופש  בצביעה ב30 שח לשעה שזה יוצא בערך 285 ליום .מולנו עובדים בבניה פועלים ערבים שמקבלים 120שח ליום!!! הם עבדים! למה שאני יקח יהודי שלוקח לי 700 שח ליום????  רוב היהודים לא שוחים בכסף.אם יהיו יהודים לא גנבים שיקחו מחיר סביר יקחו אותם

בעניין הזה הוא צודק,

היהודים באמת גנבים למה לשלם 300 שקל ליהודי שעובד כמו אפנדי ומוציא עבודה זבל,

במקום לשלם לעבד שמוציא עבודה בדרכ טובה ?

ולערבי נעים לי לעמוד לא על הראש ליהודי בדכ לא

בן אדם חי בבית עם עוד 7 ילדים והוא לא עשיר.למה שיוציא את כל הכסף על יהודי שברבע מחיר הוא יק'ח ערבי

עבודה עברית היא גם מצווה פשוטה, גם ונשמרתם, גם מוסר.

וכלולות בה הרבה מצוות!

אם לא קיימתי לא ירד לי רק הפסדתי זכות.

במיוחד בתנאים האלה

חתימתי, אגב

ומבקשים מחיר מופקע?

עד כמה רחוק תלכי? באמת לגמרי?..

וזה קרה לנו בבית, אבל לא מכרנו לערבי!

ימ"ש.

להעסיק רק גרמנים!

לא ניתן יד להשתלטות היהודונים על מקומות העבודה של הפועלים הגרמנים,

למה שנעסיק יהודון ולא גרמני?

למרות שהיהודים הם גרמנים...

ללכת רחוק? לא ללכת בכלל.

אפליה של מגזרים פוגעת במדינה, מבחינה כלכלית וחברתית.

אגב, בעבודות שעוסקים ערבים או פועלים זרים, יהודים מסרבים לעבוד.

מה שערבים כן מנסים ועושים!

ונראה לי שאתה לא מודע למהפכה בכל הקשור לעבודות כפיים - אצל יהודים.

חוצמיזה שבשלוף אני מביאה לך עשרות עובדים יהודים בכל התחומים.

הנה:
http://www.avoda-ivrit.org/

כמו שכתוב באתר שהבאת - "העדפה לתת מקום עבודה ופרנסה ליהודי מאשר לפרנס גוי."

האם הלא-יהודים מנסים להרוג אותך?

והאם יש צורך באמת להכנס לזה שאלה שהורגים אותך הם לא "הערבים"?

יש 1.6 (קצת יותר...) ערבים בעלי אזרחות,

בלי קשר לפלסטינים בעזה או בגדה.

הם אזרחים כמוך, וצריכים עבודה בדיוק כמוך, ועלינו לדאוג להם לעבודה.

אם יהודים היו עובדים בזה (בכמויות) המדינה לא הייתה צריכה לייבא עובדים זרים.

סלח לי אדוני -
אתה תגיד לי לא לעזור לאח שלי?
ודאי שאעדיף לפרנס את המשפחה שלי על פני אנשים זרים.

ואותם ערבים - אזרחי ישראל סייעני פיגועים ונחשים לא פחות ארסיים מחבריהם בשטחים.

אבל אתה לא תבין את זה, כי אתה מתעקש להתכחש למציאות.

כי מדובר בכל הלא יהודים.

לכן, האנלוגיה שלי מתאימה.

חבל שאנחנו עושים כאן, מה שעושים לנו במקומות אחרים...

את מתעקשת להתכחש למציאות שיש כאלה (לא יהודים) שהם אזרחים.

ובנוסף, יש כאלה שמביאים אותם לכאן כדי לעשות את אותן עבודות.

שהיהודים חלילה לא ילכלכו את הידיים שלהם.

אני לא מתכחשת למציאות שיש כאן אזרחים לא יהודים.

אני פשוט חושבת שהיא מציאות לא נכונה.
וזה מאוד מאוד חמור!!!! שיהודים הם אלה שמביאים אותם לכאן.

אתה חייב לבוא אלינו שבת!
 

"מציאות לא נכונה"

אבל מסכים איתך, אני אומר את זה הרבה.

וזה מאוד חמור,

אם יש משהו טוב בגבעונים זה שהם עובדים.

אני מבין את הצורך בעבודות משרדיות וכו', פשוט חושב שהיהודים חייבים להפסיק להיות נסיכות.

ולא תרעלי/תחשמלי/תסקלי אותי? טוב לי בתחומי הקו הירוק.

למרות שעשיתי שבת בהר חברון, והתברר שאת מפורסמת באזור הזה!

למה שארעיל אחשמל ואסקול אותך?

אם יש לך פייסבוק אתה מוזמן להתרשם מכישורי הבישול והאפייה שלי ולבוא..
יש לי חברות יותר שמוצניקיות ממך.. והן כבר הגיעו לפה!

יצהר זה כבר יותר מדי בשבילי,

אם היית בעתניאל הייתי מגיע בשמחה (מקום כל כך פתוח!)

במידה ותהיי באזור, תגידי, אני אביא לך איזו חולצה של "שלום עכשיו" כמתנה.

או שתעדיפי את עיתון "הארץ"?

חבל שאתה ליברל כלפי הליברלים.
אני מזמינה אותך לראות את עולמם של "הקיצונים"... לא יסקלו אותך.

המקום הזה חייב להכיר את הציניות!

הייתי במקומות של "קיצוניים", ביצהר באמת לא יצא.

גם הקיצוניים לרוב יושבים, מדברים וכו'.

אולי לא יסקלו אותי, השאלה אם ביצהר יקבלו בברכה גם את חבריי

פשוט לא דוברת את השפה.

יקבלו את חבריך בשמחה, במידה והם באו לדבר ולהקשיב.
אם הם באים לעשות פרובוקציות, סביר להניח שיצאו בשן ועין.

אבל אני יכול להבטיח לך שאנחנו באים להקשיב,

זו כל המטרה בביקורים שלנו (או יותר נכון שלי, הם לא יכולים להגיע לשם לצערי)

אני חושבת שהבהרתי כבר כמה פעמים שאני תומך נלהב של שיחות

לדבר ולהקשיב.

הם יחזרו באמבולנס.. יותר בכיוון של בית קברות מאשר בית חולים.

אנחנו מתאמנים, לא מפחדים לפגוש אתכם בסמטה חשוכה

אגב, אלינו כולכם מוזמנים.

ומכאן, תחזרו בריאים ושלמים. ואולי אפילו עם דעות קצת שונות.

אין לנו שום עניין לפגוע, אלא מעט לדבר ולהקשיב, אולי אחרי שתקשיבו לנו לא תרצו שנחזור באמבולנס.

אני אמנם לא טבח מוצלח, אפילו החביתה שלי יוצאת יותר מדי מלוחה שוחה בשמן ושרופה, אבל אפשר להזמין סושי/פיצה טבעונית...

ובצד השני אותך ושכמותך - יחד עם הערבים - זו בעיה רצינית!

אתה יכול בשמחה הכי גדולה שבעולם - להגיע עם חברים יהודים!
ואני גם אשמח לבוא לפגוש אותם!
אבל כשמדובר בערבים - אין שום סיכוי שאבוא לדיון עם אויב!
ועם כל האימונים, וכל הכבוד לשרירים המפותחים שלכם.. זה לא יגמר טוב לצד הערבי.

בשיח שאני מנהלת כרגע מוכנסים רק יהודים.
בעז"ה בזמנים טובים יותר בתוכנו,
אשמח גם לצאת להידברות עם עמים אחרים שאינם קוראים עלי מלחמה!

יש "אנחנו" ו"אתם". אנחנו, אני מתכוון אליי ואל חבריי.

שכמובן ביניהם יש גם ערבים ועוד כמה כאלה שלא תרצו לפגוש.

אתם מהווים בעיה וסכנה בשבילי, חבריי ממש לא.

עם מי עושים שלום? עם האויב!

חבריי יותר מרק ישמחו לדבר איתך, ותאמיני לי הם מעולם לא פגעו ביהודי.

הם לא חושבים שאנחנו אויבים, הם בעד דו-קיום.

אם את מסכימה לדבר איתי, את אמורה גם איתם. כי אין בינינו בכלל הבדל.

הם לא קוראים עלייך מלחמה, הם בעד לדבר כדי לסיים אותה.

רק שימי לב שאת אומרת שהם קוראים, למרות שהם קוראים לך (יותר נכון אני ) לדבר איתם.

ואת מסרבת. אנחנו אנשים מאוד נחמדים!

עם האויב נעשה ת'שלום כשהוא לא יציק לנו. זה לא יקרה, עד גואל צדק לפחות.

לכן אין שלום עם אויב! שהוא יהיה מעוניין וחפץ במלכות ד'.. נדבר אז

וואי דיברנו על זה מלא בימים האחרונים.

אז תחשוב פעמיים לפני שאתה נותן מקלט למי שרוצה לרצוח אותך כל חייו.

"עדיפים קשיי השלום על ייסורי המלחמה."

רק הייתי מוסיף עוד משפט ברוח זו:

"עדיפה וודאות המלחמה על אשליית השלום"

אני, כמו רבים אחרים כאן, מרגיש שאתה דוחף לערבים מילים ותובנות לפה, במקום להקשיב להם ולקרוא מאמרים וספרים שהוא מוציאים כעמדות אידיאולוגיות רשמיות.

שעל שלום נלחמים?

שכחת אותנו! אנחנו רוצים לחיות בשקט.. השקט שלנו מגיע מעבודת ד' השלמה בלי שום פשרות ואנחנו נלחם עליו עד הסוף בע"ה. , השקט האמיתי יגיע כשתהיה גאולה שלמהובמהרה אמן! הגאולה השלמה תגיע כשנגדיל את שמו בעולם ללא פחד.

 שתהיה אחדות לבבות בין כל עמ"י. 

על זה כולנו מסכימים, נלחם למען השלום.

עכשיו השאלה היא מהו השלום?

מהי המציאות השלמה, שבה כל חלק מקבל את מקומו הראוי לו בפאזל העולמי?

מהי המציאות שבה כל בא לידי ביטוי בשלמות?

אנחנו כיהודים עובדי אלוקים ומשכילים, מבינים שהשלום האמיתי הוא אחדות כללית למען מלכות ה' על פי התורה. שהתורה היא היא שלום. וה' שלום ושמו שלום.

ולכן אנחנו מוכנים להלחם על זה. אם הערבים לא יקבלו את סדרי הנהגת ה'- נהרוג אותם.

נקדש מלחמה למען השלום.

וככה נביא שלום אמיתי. עכשיו.

לסיום, נצטט את מדרש תנחומא על פרשת פנחס, סימן א':

"פנחס בן אלעזר. מה ראה הקדוש ברוך הוא ליחס פנחס אחר מעשה זה. שבשעה שנדקר זמרי עם כזבי, עמדו השבטים עליו ואמרו, ראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא שבט מישראל. לפיכך בא הכתוב ליחסו, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. [לכן אמור הנני נותן לו וגו'. גדול השלום שנתן, שאין העולם מתנהג אלא על פי השלום. והתורה כלה שלום, שנאמר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז). אם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום, וכן בשחרית שואלין לו שלום, ובערב שואלין לו שלום וקורין קריאת שמע וחותמין בשלום, הפורס סכת שלום. ובתפלה חותמין המברך את עמו ישראל בשלום]. לכן אמור הנני נותן לו וגו', שעדין הוא קיים. וכן הוא אומר, בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ז). והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ויכפר על בני ישראל. וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה. אלא ללמדך, שכל השופך דמן של רשעים, כאלו הקריב קרבן:"

-בגלל גדולת השלום, מי ששופך דמן של רשעים-המקלקלים את השלום, כמי שהקריב קרבן.

ולא, אני לא מתכוונת לדבר איתם!

ההבדל העצום ביניהם לבינך - שאתה אח שלי, והם חברים גם של אנשים שרוצחים אותי

(גם כשהם בעצמם לא עושים את זה)

ואח"כ תגיד שאנחנו מלאים בשנאה וגזענות.

כמו שאמרתי  - אתה מעוניין בעולם שבו מוחקים את הזהות והייעוד של כל אחד
וכולם יהיו אנשים ללא עבר היסטורי, ללא אידאולוגיה עצמאית, ללא אמונות וללא אחיזה כלשהיא משל עצמם.

יהודי - זה ייעוד!
גם לערבי יש תפקיד בעולם!
אני לא מוחקת את ההבדלים בינינו.
ויום יבוא - אדבר עם ערבים בשמחה!
אבל לא כרגע, כשהם אוייבים! (ולא אכפת לי כמה הם רצחו או לא - הם אוייבים!!)

ואתה ממש לא חייב להקשיב אם אתה לא רוצה.

יהודים נשארו תמיד - ולמרות כל המלחמות.

הערבים התחפפו מכל מיני מקומות בעולם

וגם מכאן עזבו הרבה מאוד.

[ואני דווקא מאמין בחדי קרן בצבע תכלת!]

אם הם מקבלים על עצמם שלטון ישראלי, גם ע"פ התורה הם יוכלו להשאר

להתפרנס, לחיות בכבוד והכל

אבל המציאות בה רבים מהם מתמרדים בסתר, ומעטים מהם אף בגלוי (ודווקא להם יש נשק, לדאבונינו) היא מציאות בה חייבים להלחם. עד הסוף.

שונים מגוים.

אנחנו אוהבים יהודים. אנחנו לא רוצים גוים בארץ.

כי ככה התורה אמרה. "ולתתך עליון על כל הגוים".

לא טוב לך עם זה? יש בעיות?

תתלונן לאלוקים ותקווה שהוא יחליט לא להגיב.

אל תתלונן אלינו, לא אנחנו כתבנו את התורה.

עוד לא הבנתם שהוא אבוד? אל ישנה גישה? שהוא שייך למחנה המתייוון? מקווה שתבינו את זה בקרוב.

אתם טוחנים מים, חבל על המאמץ להתווכח איתו..

החובה לקנא דוקא כשפוגש רשעה:

כן מצינו בזהר, שמי שפוגש רשעה חייב לקנא על זה, ואם לאו הוא עצמו מושפע ונתפס לרשעה (וכפי שנביא לקמן גבי הנכנס לבורסקי, ועוד). וע"כ יש לו להרחיק דרכיו מהרשעים כי קשה לעמוד בחובת קנאות זו:

זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רלט עמוד א

[אל תתחר במרעים] ואל תקנא בעושי עולה (דהיינו אל תגיע למצב בו תצטרך לקנא על מעשיהם של עושי העולה) דלא תשגח בעובדיהון ולא תיתי לקנאה עלייהו, דכל מאן דחמי עובדיהון ולא קני לקודשא בריך הוא, אעבר על תלת לאוין דכתיב (שמות כ') לא יהיה לך א-להים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה, לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי יי' אלהיך א-ל קנא, בג"כ בעי ליה לב"נ לאתפרשא מנייהו ולמסטי אורחיה מנייהו, (ואומר אותו אדם בזהר: ) על דא אתפרשנא וסטינא ארחאי (מלגור סמוך לרשעים).

הרחקה מהרשעים:

להדיא אמרו במשנה שאדם צריך להתרחק מהרשע ובודאי שלא יחבור עימו:

אבות פרק א משנה ז

נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות.

ועוד מצינו מימרא מפורשת בענין מגורים בין הרשעים:

משנה אבות פרק ו משנה ט

אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי: "רבי! מאיזה מקום אתה?". אמרתי לו: "מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני". אמר לי: "רבי! רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?". אמרתי לו: "בני! אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו): "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך". "בהתהלכך תנחה אותך" – בעולם הזה. "בשכבך תשמור עליך" – בקבר. "והקיצות היא תשיחך" – לעולם הבא. וכן כתוב בספר תהילים על ידי דוד מלך ישראל (תהלים קיט): "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", ואומר (חגי ב): "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות".

הרי שאותו אדם מזהה את ר' יוסי בן קיסמא כ"רבי", כדמות תורנית שהיה רוצה להביאה לעירו. ורבי יוסי בן קיסמא מכיר בכוונתו של אותו אדם, ומדגיש מידית שהוא מ"עיר של חכמים ושל סופרים", ושם רצונו להיות.

הרי שבחר ר' יוסי בן קיסמא שלא להיות בבחינת "גרעין תורני", אלא לחזק ולהתחזק בעיר של חכמים וסופרים.

וכן אמרו בזהר, שיגור דוקא בין צדיקים ולא בין רשעים:

זוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף לח עמוד ב

לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, מאי טעמא משום דווי להאי דמדוריה בין חייביא דהוא אתפס בחובייהו ואי דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגיניהון. דהא רב חסדא הוה דיוריה בקדמיתא ביני קפוטקאי, והוה דחיקא ליה שעתא ומרעין רדפין אבתרוי. נטל ושוי מדוריה בין מארי תריסין דצורי וסליק וזכה לכמה טבין לכמה עותרא לכמה אורייתא ואמר כל האי זכינא על דעאלית בין אינון דקודשא בריך הוא אשגח לאוטבא להו.

וכן פסק הרמב"ם שאפילו אם בני כל המקומות רשעים, ילך וידור במדבר לבדו:

רמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"א

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", ואומר: "אשרי האיש וגו'". וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה – ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי – ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר: "ישב בדד וידום". ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע – יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר: "מי יתנני במדבר מלון אורחים".

השפעת הרשעים על המתחכך בהם:

יסוד הענין

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פד

הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע –

הולך את חכמים למה הוא דומה לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים, אף על פי שלא לקח ולא נתן ריח טוב לקח.

ורועה כסילים למה הוא דומה לנכנס לבית הבורסקי, אף על פי שלא לקח ולא נתן ריח רע לקח.

הרי שאפילו אם לא יהיה האדם כמותם, הרי הוא מושפע מהם, בבחינת "ואקח שמץ מינהו".

ועוד יש לדקדק שאפילו רק הולך את החכמים, ובסמוך אליהם – יחכם. וכן אפילו מנהיג את הכסילים (לטובה) והוא מעליהם – ירוע.

דוגמה להשפעת הרשע

דוגמה להשפעת הרשע על המתחכך בו אע"פ שלאו דוקא יעשה כמותו, ניתן לראות במפגשם של בני יעקב עם עשו הרשע בבואם לקבור את אביהם:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א

...כיון שהגיעו (בני יעקב) למערת המכפלה, אתא (בא) עשו קא מעכב (והיה מעכבם מלקבור את יעקב), אמר להן: "ממרא קרית הארבע היא חברון" (בראשית מט) - ואמר רבי יצחק: "קרית ארבע" - ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, איהו קברה ללאה בדידיה, והאי דפייש דידי הוא (לאחר קבורת יצחק נשארו שני קברים, אחד ליעקב ואחד לעשו, וכיון שיעקב קבר את לאה במערה, נמצא שקיבל את חלקו, והקבר הנותר הוא לו, לעשו). אמרו ליה: זבינתה (הרי מכרת את חלקך ליעקב). אמר להו (אמר להם עשו): נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני (מכרתי רק את החלק היתר של הבכורה, אך את חלקי הרגיל בקדושה האם מכרתי)? אמרו ליה: אין (כן!), דכתיב: "בקברי אשר כריתי לי" (בראשית נ), וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. אמר להו (עשו): הבו לי איגרתא (הראו לי את השטר שבכלל עשינו קנין), אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא (השטר נמצא במצרים). ומאן ניזיל (מי ילך להביא את האיגרת)? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא (ילך נפתלי שהוא קל כאיילה), דכתיב: "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר" (בראשית מט), א"ר אבהו: אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר.

חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה (היה שם חושים בן דן, וכבדו אוזניו משמוע), אמר להו (שאל את אחיו): מאי האי (מדוע מתעכבים)? ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים (עשו מעכב עד שיבוא נפתלי מארץ מצרים). אמר להו (אמר להם חושים): ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון (וכי עד שיבוא נפתלי ממצרים יהא יעקב מוטל בבזיון)? שקל קולפא מחייה ארישיה (לקח מקל והכה בחוזק את עשו על ראשו), נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב (נשרו עיניו של עשו, ונפלו על ברכיו של יעקב), פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך (פתח יעקב את עיניו וחייך), והיינו דכתיב: (תהלים נח) ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו (דהיינו רגליו) ירחץ בדם הרשע.

עשו שינה את גרסתו כמה פעמים, והשבטים שראו את השטר של יעקב ידעו שעשו משקר ביודעין, ואעפ"כ לא שמו לב באיזה מצב אפסורדי הם נמצאים, כי החיכוך עם עשו הרשע הרגילם אט אט לטענותיו. ודוקא חושים בן דן, שהיה מן הירוד שבשבטים (שמו"ר פרשה מ אות ד), כיון שהיה חרש ולא שמע שיחה זו עם עשו, נשאר בקו הגיונו הבריא ומנצח את הרשע.

הרי שאע"פ שלא השתכנעו השבטים מטענותיו של עשו, מ"מ לא נמלטו מלהיות מושפעים ממנו.

וכן ראינו אצל מו"ר געזו"ת הגר"מ אליהו זצ"ל, כשהיה הולך בשבת לשכונת הבוכרים, היה עושה עיקוף גדול דרך שכונת רוממה וגאולה, ולא הולך ישירות דרך רחוב ירמיהו. וכששאלוהו מדוע אינו הולך בדרך הקצרה, ענה שבדרך העקיפה לא רואים חילול שבת.

וכן מצינו בקב"ה שהוא (חבקוק פרק א, יג-יד): "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ". וכן נצטוינו שלא לפנות אל האלילים, שאפילו מבטנו לא נפנה אליהם מחמת השפעתם.

עוד מצינו שכל זמן שלוט היה דבוק באברהם, אע"פ שבודאי לא עשה אברהם אמעשה לוט, מ"מ כל אותו הזמן לא היה הדיבור של הקב"ה עם אברהם:

בראשית פרק יג, יד-טו

וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:

רש"י בראשית פרק יג פסוק יד

אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן י

...שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו"ם שנא' (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', תדע לך שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט לא היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, כיון שפירש ממנו נגלה עליו, מנין א"ר אלעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה שנאמר (בראשית יג) וה' אמר אל אברם אימתי אחרי הפרד לוט מעמו, וכן יעקב כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדבור נגלה עליו, אף על פי שהבטיח ואמר לו הנה אנכי עמך אמר הקדוש ברוך הוא איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע אלא מה אני עושה משעה שהוא פורש ממנו אני מקיים את דברי ואהיה עמו, והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר לא כך אמר לי כי לא אעזבך, א"ל הקדוש ברוך הוא מבקש את שאהיה עמך צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך.

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג - ביום השמיני

א"ר אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא ראה כמה קיפח לוט הרשע את אברהם הצדיק מן הדיבר שכל זמן שהיה לוט דבוק בו לא הסיח הקדוש ברוך הוא עם אברהם כיון שפירש לוט הימנו קפץ הדיבר על אברהם שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו (שם שם /בראשית י"ג/ י"ד).

[אמנם ראה בזה מחלוקת:

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מ

(יד - טו) וי"י אמר אל אברם - אחרי הפרד לוט מעמו

ר' יודה אמר: כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפרש לוט בן אחיו מעמו, אמר הקדוש ברוך הוא לכל הוא מדביק וללוט בן אחיו אינו מדביק אתמהא.

ר' נחמיה אמר: כעס היה לאבינו אברהם בשעה שהיה לוט בן אחיו מהלך עמו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית טו יח) והוא מדביק את לוט עימו אם כן ילך ויביא לו שני פריצטקים הה"ד גרש לץ (משלי כב י) זה לוט, ויצא מדון (שם שם /משלי כ"ב/) ויהי ריב בין רעי מקנה אברם וגו', וישבות דין וקלון (שם שם /משלי כ"ב/) ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה, אוהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך (שם שם /משלי כ"ב/ יא) וי"י אמר אל אברם וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו'.

אלא שנראה שלדברי ר' יודה, הקפידה היתה דוקא מפני שאברהם היה מקרב לכל, וכך היתה הנהגתו, וא"כ מה ראה לשנות בלוט. אבל כשנהיה "אברהם" ומיוחד להוציא ממנו את עם ישראל, ונימול ונוצר חיץ בינו לבין הגויים, כבר נאמר לו לגרש את בנו וכו'].

וראה עוד בסמוך, שהמתקרב לרשע נדבק במעשיו.

הרחקה מרשע במצוה ומרשע במידות:

על פניו הוא נראה דבר פשוט, שכשם שההרחקה היא מרשע במצות, כן היא גם מרשע במידות, שהרי מכל מקום אותו רשע רחוק מה' ומברכתו, ואיננו רוצים ללמוד ממנו.

ונראה שלזה כוונת המדרש:

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

ואל תתחבר לרשע - מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע,

שכן מצינו ביהושפט שנתחבר עם אחאב ועלה עמו רמות גלעד [ויצא עליו קצף מאת ה' [שנאמר הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה'] (דה"י ב' י"ט ב'). שוב נתחבר לאחזיה ויעשו אניות בעציון גבר] ופרץ ה' את מעשיו שנאמר בהתחברך עם אחזיה פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות (דה"י ב' כ' ל"ז).

וכן מצינו באמנון שנתחבר עם יונדב (שלכאורה לא עבר על חוקי המצות, כי אז היה דוד הורגו, אלא שהיו מידותיו רעות) ויעץ לו עצה רעה שנאמר ולאמנון ריע ושמו יונדב בן שמעיה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד (שמואל ב' י"ג ג') חכם לרע.

מכפילות המדרש המדבר על: "אדם רע" ו"אדם רשע", נראה שמחלק בין רשע הלכתי (כדלקמן), לבין אדם רע שמקפיד על גדרי ההלכה היבשים, וכפי שלכאורה היו דואג (ראש הסנהדרין) וכן יונדב, שהיו בזמן שלטון דוד ובודאי לא יכלו לעשות איסורים הלכתיים להדיא, אלא היו רעים מצד רוע לבבם.

המתחבר לרשע סופו ללקות בגללו:

כן אמרו בזהר:

זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פד עמוד א

נטילו מקדמונו של עולם... כיון דידע אברהם דלוט להכי נטי לביה, מיד ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי, לית אנת כדאי לאתחברא בהדאי. כדין אתפרש אברהם מניה ולא בעא למיהך ולאתחברא עמיה. דכל מאן דיתחבר לחייבא סופיה למיהך אבתריה ולאתענש בגיניה, מנלן מיהושפט דאתחבר עם אחאב, ואלמלא זכו דאבהן אתענש תמן, דכתיב (ד"ה ב' י"ח) ויצעק יהושפט, וכדין אשתזיב דכתיב: ויסיתם א-להים ממנו, ועל דא לא בעא אברם למיהך בהדיה דלוט.

עוד אמרו שם, שלכן נקראים הרשעים 'מרעים', כי הם גורמים רעה לעצמם ולמי שנדבק בהם:

זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מה עמוד ב

פתח ר' יצחק ואמר: (תהלים לז) אל תתחר במרעים. מאן אינון "מרעים", דלא כתיב 'חטאים' או 'רשעים', אלא מרעים?

דאבאישין לגרמייהו ולהני דמתחברן בהדייהו.

ר' יהודה אמר: מרעים ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא, דלא יבאישו לך עובדוי ותתפס בחטאוי.

ת"ח אי לא הוו אינון ערב רב דאתחברו בהון בישראל לא אתעביד ההוא עובדא ולא מיתו מישראל כל אינון דמיתו ולא גרים לון לישראל כל מה דגרים.

וכן מצינו בזהר (הובא לעיל):

זוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף לח עמוד ב

לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, מאי טעמא משום דווי להאי דמדוריה בין חייביא דהוא אתפס בחובייהו ואי דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגיניהון. דהא רב חסדא הוה דיוריה בקדמיתא ביני קפוטקאי, והוה דחיקא ליה שעתא ומרעין רדפין אבתרוי. נטל ושוי מדוריה בין מארי תריסין דצורי וסליק וזכה לכמה טבין לכמה עותרא לכמה אורייתא ואמר כל האי זכינא על דעאלית בין אינון דקודשא בריך הוא אשגח לאוטבא להו.

לא לסמוך על עצמו בהתקרבו לרשעה:

ישנה באדם מחשבה מוטעית שהכח השכלי הוא בעל יכולת מוחלטת וחסינה. אמנם למעשה מחשבתו של האדם מושפעת מאד מאינטרסים ומנגיעה בדבר. ואע"פ שכרגע נראית לו הטומאה כעיוות שלעולם לא יתפס אליו, מ"מ כאשר שגעון זה אוחז באדם קשה מאד להשתחרר מכלאו. וכך אמרו חז"ל:

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ג

הרחק [מעליה דרכך וגו'] - ר' יהושע בן קרחה אומר אין זו אלא דרך [המינות] אומרים לאדם שלא תלך אצל המינים ולא תאזין את דבריהם שלא תכשל במעשיהם. אמר להם בטוח אני לפי שאני הולך איני מאזין את דבריהם ולא אכשל במעשיהם. [א"ל] אעפ"י שאת בטוח אל תלך [לכך נאמר הרחק מעליה דרכך ואומר כי רבים חללים הפילה].

אמנם יש להעיר שמקור זה מדבר על עירוב עם מינים, ולא עם סתם רשעים. אך נראה שהוא בעיקר נפק"מ למידת הריחוק (לא להכנס אפילו ביותר מד' אמות שלהם – עי' מסכת ע"ז דף יז ע"א), ולא לעיקרון הריחוק.

ובניגוד לדברי מרדכי - אפשר בהחלט להינזק.

צריך משנה זהירות כשבאים להחזיר בתשובה - ועל אחת כמה וכמה כשדנים בפורום דיונים אידאולוגיים חסרי תוחלת, שהחזרה בתשובה מהם והלאה.

בנוגע לטענת אלירז שאף יהודי אינו אבוד - זה לא מדוייק, לצערנו, אבל בכל מקרה ובלי קשר - ודאי שכדאי להשקיע את הכוחות, המרץ והזמן ביהודים צמאים ליהדות (ויש מאות אלפים כאלו), מאשר באתאיסטים עקשנים שבאים לנגח.

אף גדול דור שלמדתי עליו עד עכשיו לא איבד תקווה לגבי אף יהודי, לא הרב מרדכי אליהו זצ"ל ולא בנו הרב שמואל אליהו

לא הרי מלובביץ' ולא ר' נחמן מברסלב ולא עוד מאות מהם..

לנו אין את האפשרות לשפוט מי 'אבוד' ומי לא.. בכ"מ עלינו לעשות את התפקיד שלנו באהבה יראה ושמחה

אם יש כאן שאלות מצידם של אנשים, סימן שיש רצון להקשיב, לברר.

ואנו אחים כדי לתת יד, כדי לתמוך אחד בשני.

נשמה של יהודי תמיד צמאה ליהדות, אין יוצא מין הכלל! [רק דייקתי גם לגבי דבריך]

שאם אדם השתמד - יושבים עליו שבעה כאילו הוא מת. היום לא נוהגים את הדין הזה. הסיבה העיקרית לכך היא שכיום הרבה פעמים הבנים חוזרים, ולכן אין הם חשובים כמתים. אבל בכל הדורות, כשבנים השתמדו לנצרות - ישבו עליהם שבעה, כי באמת הייתה מציאות של "כל בניה לא ישובון". היום, ב"ה זה שונה. ועם זאת, ברור שאצל חילונים מבטן ומלידה הסטטיסטיקות שונות, וברור שיש כאלו שאפשר בהחלט לומר שהסיכויים שיחזרו מועטים עד אפסיים. זה לא באמת משנה כי זו שאלה עקרונית תיאורטית בלבד. מבחינה פרקטית, גם אם יש מישהו שיש סיכוי שיחזור, אבל המציאות הפשוטה מורה שהסיכוי נמוך מאוד - חבל להשקיע בו את הכוחות הללו, כשיש כל כך הרבה יהודים צמאים שרק מחכים שיבואו אליהם וילמדו אותם יהדות.

בכל מקרה, אם כבר הזכרת את חב"ד, אני ממליץ לך לעיין שסוגריים המרובעות שבסוף פרק לב.

"אבל המציאות הפשוטה מורה שהסיכוי נמוך מאוד - חבל להשקיע בו את הכוחות הללו, כשיש כל כך הרבה יהודים צמאים שרק מחכים שיבואו אליהם וילמדו אותם יהדות."

מציאות פשוטה ומרה מייאשת אותי, אם היא מייאשת אותי לגבי בני אדם, אין ספק שאתייאש מחיי.. זתומרת ממקור חיי- מרבש"ע!

שאני אתייאש מהנהגות ד'? מניסיונותיו? אני אתייאש מציוויו?

לאף אחד אין ת'סמכות לקבוע עפ"י סטטיסטיקות את הסיכויים להצלחה בקירוב ללבות בקרב יהודים שונים.

לא אני ולא אתה יודעים דבר מחשבונות שמיים, אינך יודע מה זכויותיו למרות הכל ומה זכות אבותיו.

בקיצור, עצם היותו יהודי היא היא זאת שתרים אותו בעצמה.

אותה הנקודה שהחזיקה רבים בנק' חושך בגלות כללית ובגלות פרטית.

ואל תדאג בקשר לחב"ד.. אני לומדת מה שצריך ללמוד ואני לא סתם זורקת.

מקווה שאת דברי אתה לוקח באהבה.

אה והארה קטנה- יהודים צדיקים [ועמך כולם צדיקים] שרוצים יהדות אני מאמינה שישתדלו באופן מעשי לכך לפחות מעט.

אנחנו ח"ו לא מיסיון. אני יודעת שלא התכוונת לזה אבל בכ"מ הבהרתי שלא ישתמע מדבריך שזה דומה.

והאדמו"ר הזקן רק חיזק שם את מה שאמרנו.. 

ובנוסף חידד דקויות שהיה חשוב לדעת אותם.

אז זה שהמציאות מוכיחה אחרת עפ"י מה שלעיתים

אנו רואים, זה לא מה שיתיר לנו להתייאש מההתקרבות

שלהם למלך.

ועפ"י מה שאמרת לני השורה של 'המציאות מוכיחה'

כל הכתוב אישר את דברינו.

שבת של שלום!

על ההגדרות של הערב רב שנתתי-שכידוע אלו אנשים המוחזקים כיהודים, אך הם לא. לכן לא כל יהודי אפשר להחזיר, כדאי שלא תשקעו באשליות.

נשאלת השאלה - למה "על לבבך"..
למה לא "בלבבך" / "בתוך לבבך"..

כי יש דברים לפעמים שאנחנו רק שומעים, אבל לא מצליחים לקבל. לא מצליחים להבין.

חשוב לחזור עליהם! חשוב לומר אותם!!
יום אחד בשעת רצון ייפתח הלב וכל  מה שהנחנו "על" לבבינו, יחלחל פנימה!!
(רבי מנחם מנדל מקוצק)
 

לא מוותרים על אף יהודי!!!

וגם יש תועלת בדבר, לחדד לעצמינו את האמונה בצדקת דרכינו

לשאול את השאלות הקשות, להעמיד את עצמינו מולם, ללא פחד!!
אני רואה בזה הרבה תועלת.

הרב בנימין זאב כהנא הי"ד מציג זאת כך: יש מלחמת תרבות בין שני מחנות שאין גישור ביניהם, המחנה היהודי והמחנה המתיויון, והוא לצערי שייך למחנה השני, ולכן איני רואה תקווה בלדבר אתו, ואני אשמח אם כולם פשוט יתעלמו ממנו ויבהירו לו עד כמה הוא לא רצוי פה.

והאם הוא באמת לא רצוי פה?

בעיני - הוא יהודי! הוא יהודי! הוא יהודי!!

והוא לא עשה מספיק נזק, בשביל להיות ערב-רב


השאלה השורשית שצריכה להישאל -
האם זה רצון ה' "להעיף אותו" מכאן? או שזה עניין של אגו ומחלוקת?

אני חוזר בי מההשמצות ומפרסם התנצלות.

ואם לא, תזכירי לי.

חז"ל נתנו לנו הגדרות וסימנים. וגם חכמי הדורות הוסיפו משלהם. הרב קוק, למשל, נתן סימנים לזיהוי מי שקיימת בו סגולת ישראל, וממילא: מי שאין בו סימנים הללו - הוא מזרע הערב רב. ואחר כל ההגדרות הללו - מצופה מאיתנו להפעיל את השכל הישר, בדיוק כמו בכל מצוה וגדר הלכתי אחרים.

גם "תינוק שנשבה" זו הגדרה הלכתית מדוייקת, ולא התרת רסן כללית.

יתרה מכך אומר: עצם האמירה "האם בידינו להחליט", ו"מי אנחנו שנגדיר אנשים" ואמירות דומות - מקורם ברוח זרה ליהדות, הגורסת שאין אמת מוחלטת ו"כל אחד והאמת שלו". הפוסט-מודרניזם הזה אוכל בכל פה.

זה שברור שעדיף יהודי אבל במקומות שאין אז אין ואין מה לעשות חייבים להיעזר בגוי ואם יש יהודי שמנצל אותי לא יודע תלוי כמה ויש ענפים שבהם חשוב דוקא עברי כדי שיהודים יצאו לשוק הזה לכן בדברים כאלה יותר חשוב לקנות מיהודים

א. סיפוק עבודה לאחים שלך.

ב. אי סיפוק עבודה למי שלא צריך להיות כאן.

ג. סביבת עבודה בטיחותית וכיפית יותר.

אבל אני לא בטוח.
בכל אופן זה לא גזענות. אנחנו מדינה אתנית וזה ברור שנדאג לפרנסת והתפתחות הלאום שלנו. זה גם מעוגן בדמוקרטיה.. אז לכל אלו שמתחמקים מעבודה עברית כי זה גזעני... תבדקו את הנושא לפני..

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...