וסופרים, כמו אמנים וזמרים צריכים לחם בצלחת.

אז אם יש דרישה גבוהה לסוג ספרים מסוים, לא חשוב כמה הוא רדוד ולא מקצועי- חנויות הספרים והוצאות הספרים יעדיפו להשקיע בו כי הם יודעים שזה מה שיימכר בסופו של דבר.

את יכולה לא לאהוב את זה אבל הפתרון הוא בצרכן ולא במוכר.

אני למדתי תקשורת חזותית והכלל הראשון שאמרו לנו- לא חשוב כמה אתה אוהב את זה ולא חשוב כמה החברים שלך אוהבים את זה ולא חשוב כמה הלקוח אוהב את זה- אם זה לא מוכר זה לא שווה כלום.

ותסתכלו על הקולנוע של ימינו אם אתם באמת רוצים לראות מה זה ליצור אומנות בשביל כסף.

לא התכוונתי לזה.

התכוונתי לזה, שמי בכלל מחליט מה זה ,אומנות", ואז מכריח את כל השאר "להאמין" בזה

באופן אישי, פעם הלכתי למוזיאון של אומנות (שהיה פתוח בחינם) וראיתי ברביות כרותות ראש בתוך שלולית של דבק,

הזדעזתי זה נראה רע

ואנשים, רק בגלל שזה היה בתוך מוזיאון התחילו להמציא לעצמם הגיגים על מה זה מביע,

אז למה שלא אני יעשה משהו, אם זה בכלל לא תלוי בי????

אולי יום אחד אני יצייר ציור מקושקש, ידביק מעל זה שם מומצא ויגיד שזה שייך לאמן מפורסם מאוד בחו"ל,

אנשים יגידו "איזה עומק" "איזה מחשבה" וימציאו לזה הגיגים משלהם.

את העניין הזה הבנתי,

אבל איך גורמים לקהל רחב ל"העריץ" אמן מסויים למרות שאותו קהל בכלל לא מבין כלום באומנות??????

כי במוזיאון הזה, גם אני הייתי יכולה להדביק מחשבות עמוקות לברבי מלאת הדבק,

אז מה ההבדל בין הציורים שלי לציורים של אנשים אחרים?? איך אפשר להגדיר "אומנותיות",

כש"אומנויות" היא לא "מה יותר יפה", שזה דבר שכן איכשהו אפשר להכריע ולראות,

אלא זה מן דבר פתלתל כזה, מושג מעומעם שאי אפשר להגדיר אותו בדיוק,

כי תסכימו איתי שמי יחליט שהיצירה שלי היא לא "עמוקה" לעומת יצירת אומנות אחרת.

כי גם אני יכולה לחרטט הגיגים "עמוקים" גם על קקי של כלב (ממש סליחה על הבוטות) שעומד בתצוגה.

הבעיה של ספרי פנטזיה היא שהם מאוד מושכים וגורמים לנו לחשוב שהיה נלו נחמד אם בכלל החיים שלנו היו חיים כאלה. זה לא רק מקור לבעיות בחיים (עצלות, עצבות ועוד..) זה גם (וזה הרבה יותר חשוב) בעיה אמונית. 

את הדברים מנקודה שונה.

לדעתך ספרי פנטזיה גורמים לעצלות, עצבות, ואולי גם להרהר בכוחו של ה'.

בכול דבר אפשר למצוא פגם, בעיה אמונית וכו',

כל דבר יכול להיות תירוץ לעצלות, גם "חשש מביטול תורה" שעל ידי זה מוסר החשש "מעזרה בבית".

ובעיה אמונית? דבר ראשון, ברור לכולם שספרות פנטזיה היא "פנטזיה", ואם דבר כזה גורם לאנשים להיות

"בביעה אמונית" אז כנראה מלכתחילה האמונה שלהם לא הייתה חזקה ובמילא כל דבר היה הופך להיות תירוץ.

בספרי פנטזיה מסוימים זה כבר הערצה...

זה ממש לא קשור לתירוץ. אני לא חושגת שמלקרוא ספר פנטזיה האמונה שלי התפרקה אבל זה כן (!!!) מכניס אמונות בעייתיות ואני בוחרת שלא לקרוא ספרי פנטזיה. זה לא ענין שלא תאמיני בה' זה ענין שלא בהכרח במודע(וגם אם כן במודע) נכנסים לך ערכים זרים ובעייתים לראש.. מה לעשות כל ספר שאת קוראת משפיע עליך לכן כדאי לבחור ספרים טובים. ולא.. אני לא קוראת רק ספרים חרדים ואפילו לא רק ספרים של אנשים דתיים בכלל (גם בחלק מהספרים החילוניים אפשר למצוא ערכים וללמוד המון ולכן יש לקרוא אותם) אבל אני כן חושבת שצריך לבדוק ספר לפני שקוראים אותו האם האמונות הרעות זה משהו שיכנס אליך, והאם התועלת גדולה מהנזק...

זה ממש לא תירוץ לעצלות. אני כן חושבת שצריך לקרוא ספרים, להעשיר את העולם, ללמוד יותר ולקבל מחוכמת אנשים אחרים.. אבל צריך לבדוק מה עושים. אני באמת לא רואה בזה תירוץ. נכון צריך לבדוק אם את מה שאנו אומרים אם אנו אומרים את זה כדי להיות תירוץ הן אם לעצלות הן אם זה בגלל דברים אחרים שאתה לא רוצה לעשות את זה מסיבות שונות.. כאן זה לא בא מהמקום הזה. בלי ספק. זה באמת אני חושבת שיש להזהר בדברים אלו ובעז"ה שנצליח לגדול ולהתרומם מעל רצונות ותאוות יומיומיים לרצון האמיתי והטוב. 

וברגע שאתה בפנים אנשים יעריכו את היצירות שלך עם פחות התחשבות באיכות.

תסתכלי על זמרים כמו שלמה ארצי ושחקני קולנוע מפורסמים, ברגע שהם בצמרת המילה שלהם קדושה. זה מה שניסיתי להגיד קודם, שזה עניין של תרבות וביקוש אצל הצופים/קוראים/שומעים. התחרות בעולם הזה של הבידור ממש לא קלה.

או סעודת שבת?

לא משנה.

העיקר שיש לזה קהל.

האם את מקבלת את התשובה הזו?

אינני חולק על הטענות הספציפיות שלך, לפחות חלקן,

למשל ברור לי שספר הרפתקאות נערי יכול להיות יותר טוב

מספר אגו-נוירוטי מודרני.

למשל, תום סויר או הקלברי פין נחשבים ספרות טובה לכל הדעות.

וגם אני חושב ששר הטבעות הוא ספר ארוך, מרוח ומשעמם,

שקנה לו שם שלא בזכות.

אבל

מכאן ועד למסקנה המבריקה

שהאיכות לא משנה אלא רק טעם הקהל

יש מרחק רב.

גם את מודה שיש הבדל בין ספרים

הן באיכות הסיפור והן ברמת הכתיבה.

את יכולה לבחור לעצמך את הז'אנר החביב עלייך,

אבל לא להחליט עקב כך שקהל היעד קובע

את איכות הספר.

זה ממש לא נכון.

(אגב, זה לא אומר שאני חושב שהמבקרים

קובעים את איכות התמונה.

גם זה ממש לא נכון, אבל זה נושא לשרשור נפרד.)

ושתי הערות לסיום:

א. כל חברה אוהבת להתעסק במוות.

זה נושא מרתק ומפחיד כאחד,

ומטבע הדברים נכתבו עליו ספרים רבים.

שני השרשורים הראשונים בעמוד זה,

הארי פוטר 7 ושומרת אחותי,

מתעסקים בו באופן מובהק, אולי מובהק להחריד,

ובשניהם לא הסופרים ולא קהל היעד

חשודים על השתייכות ספציפית 

לציבור הדתי לאומי.

ב. עם כל הערכתי לבגרותך בעיני אלוקים ואדם,

ללא ספק הטעם שלך בספרים ישתנה בין גיל 19 ל 36.

אל תמהרי לקבוע נורמה שספק אם את בעצמך

תעמדי בה בעוד זמן לא רב.

ובכלל, מדוע כל כך חשוב לך לקבוע את הנורמה?

פשוט תקראי מה שאת אוהבת,

בלי להצטדק בפני מי שהוא על מה, כמה ואיך

נראים הספרים שבחרת לקרוא.

בת כמה את? זה מאוד משנה.

בגיל העשרה פחות מעניין מהות, ויותר עלילות, והרפתקאות (פחות או יותר) פחות מעניין ביוגרפיה, הרבה יותר רומן...

אני חושבת שהכתיבה עצמה, ולא העלילה- היא זו שמכריעה. יצא לי לקרוא כמה ספרים שהעלילה הייתה משעממת לחלוטין, והכתיבה הדהימה אותי כל רגע מחדש.

לעיתים קראתי ספרים שהעלילה הייתה מעניינת ומקורית, והכתיבה הייתה וואחד של רדידות.

מוצאת את עצמי עושה את זה לפעמים... בעיקר כשזה בלתי נסבל

למשל מאיכות הגיבורים שלו, האם יש לכל גיבור קווי אופי ברורים. המבחן: משפט מסוים אתה יודע לבד מי מגיבורי הספר היה אומר אותו. הרבה פעמים בספרים הכל מעורבב, אין דמויות.

או שאין פרטים סותרים או משהו שלא מסתדר עם המציאות.

למשל קראתי לאחרונה ספר שהאישה הכירה לבחורה אישה אחרת, אפילו שבעלילה היא עדיין לא הכירה אותה בעצמה.

פרטים שלא סותרים הסטוריה.

שמשתלבים טוב עם סגנון התקופה שבה הם כתובים מבחינת אורח החיים, הקדמה הטכנולוגית, סגנון השפה וכו'.

אם מדברים על נושא מסויים, הסופר צריך ללמוד אותו מכל כיוון אפשרי, כדי שהכל יהיה אמין.

למשל סופר שמזכיר נניח על מחלה מסויימת, צריך להבין טוב מה הוא כותב.

דברים כאלה משפיעים על האיכות של הספר. וזה לא עניין של טעם!

התוכן של הספר הוא באמת טעם אישי ואין מה להתווכח פה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.