שמי שבוחר מה לעשות זה אני..

אסור לצייר??? מאיפה הבאת את זה?

למה שיהיה אסור לצייר?

א-ב-ל, אני הגעתי למסקנה שעלי לזנוח <להזניח?> את התחום..

ולמה?
כי זה כמו אישה..

גם אם אתה לא איתה באותו רגע, אתה טרוד

בה ומחוייב אליה..

בישיבה גבוהה מתחתנים עם גברת אחרת, נעלה יורת.

התורה הקדושה..

יאללה כנסו בי בראבק!!

צריך לדעת לאזן בין דברים, לא לפסול אותם לגמרי.

זאת לא גישה שמחזיקה יותר מדי. לא כתבת לפני

כמה שרשורים על הערך שבעבודת ה' דרך הציור?

שאם לא כן, לא הייתי מצייר <פרובוקטיבי ואמיתי>

א-ב-ל <ופה מגיע מגיע הא-ב-ל הגדול>

לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים.

עניינה של התורה, זה דבקות בה, התמסרות אליה.

אני לא אומר שלא יצא לי לשרבט פה ושם,

או אפילו לצייר באיזה בין הזמנים.

אבל כן יש לי עניין להתנתק מזה, כי הגדרתי לעצמי מטרה,

והיא לימוד התורה הקדושה..

<זה ראבק זה? אני רוצה לראות רצח בעיניים>

אני נוטה להיות דמגוג כשאני עושה את זה.

בכל מקרה, אתה לא לומד 24 שעות. יש לך

שעות שאתה עם עצמך ויכול לנצל אותן לציור.

ככה זה לא בא על חשבון לימוד.

אם כבר השווית בין ציור לנשים - לאברכים זה

לא מפריע ללמוד. 

אברכים - תורתם שונה לגמרי משל אברכים.

הם לא יכולים להתמסר אליה כמו בחורים.

יש להם אישה בבית - הם צריכים לדבר  איתה,

לחיות איתה וכו' (מצב לכתחילאי כמובן)

אבל בחורים - יכולים להתמסר בכל כולם לתורה הקדושה,

כי אין להם (כמעט)מניעות.

ואני רוצה להיות בחור שלומד תורה.

בלי מניעות ובלבולים והסחות דעת.

ולעיין ה"מעט פניות" - כמובן שאני בע"ה לא הולך להתבטל - 

כלומר, לישון  ולאכול - כמה שנחוץ - ובשאר ללמוד תורה כמובן.

אם הייתי מתכנן להתבטל שנה הבאה - לא הייתי מדלג על השמינית,

ועובר לישיבה גבוהה.

סליחה אם זה לא מתאים לפורום ציור - כי זה כן

כמה הציור גוזל ממך זמן? אתה מצייר שלוש שעות ביום? שעה? שאר הזמן אצלך מנוצל במאה אחוז? זה

המכשול הגדול בדרכך?

כל תכונה טובה צריכה טיפוח. 

הזנחה זו דרך רעה.

כשאתה נתקל בקושי לאזן בין דברים טובים ומחליט להזניח חלק מהם לחלוטין - אתה לא יודע להשתמש בהם.

ברור שצריך לתת יחס ראוה ופרופורציה זה לא רק על הנייר, אלא גם בחיים. אבל הזנחה היא לא מתן פרופורציה.

התורה בישיבה צריכה להעצים אותך וכשרונותיך, לא לקבור אותם.

שי צ'רקה נוהג לספר איך הישיבה נתנה לו את ההשראה להתחיל

להתעסק בקומיקס.

אתה חושב שאתה צריך לזנוח את הציור, כי אתה שוקד על לימוד תורה בישיבה?

|נכנס לשדה מוקשים|

שהאדם צריך להתנזר מכל ענייניו השונים בעולם, כמו בילוי- ללכת לים/בריכה, עם חברים, ביקורים משפחתיים,

ולענייננו כאן-  להפסיק לפתח כישרון שה' נתן לו (ואני יכולה להאריך ולדבר על התרומה לעולם וכו' כו' וכו' אבל אני לא בקטע של זה)

בגלל שכרגע הוא לומד תורה?

[זה נראה לי כ"כ מופרך ולא נכון מהשורש- ולכן וידאתי שאתה לא צוחק בכלל]

מענין איפה חז"ל הורונו להניח משהו כמו ציור (שזה לא בטלה או גורר משהו רע) ובמקום ללמוד תורה.

אני לחלוטין לא בקיאה בחומר, מענין אותי אם יש לך משהו להראות לי.

אתה לא חושב שאם תצייר כשיתחשק לך, מדי פעם, רק יעשה לך טוב? לנפש, וכך גם לגוף, וכך גם ללימוד התורה שלך?

ועזוב עכשיו סיסמאות והנהגות של "ביטול תורה" ו"אני נטו לומד תורה בחיי!" תחשוב עליך אישית, ועל הציור שנה הבאה.

זה תחביב, זה בריא, זה נצרך, ולמען ה'- מותר לשלב את זה גם בחיים שמוקדשים כל כולם ללימוד תורה...

[ולא בא לי שיתפתח כאן דיון מהי הדרך האידיאלית של לימוד תורה. נושא גדול מדי ולא קשור לכאן.

נא להשאר על מקומו של הציור בעולמו של בחור -שיבה--למדן]

אני מרגיש איזושהי בעייתיות בהבאת הפסיקה הסופית בלי הסיבות וכו'  שכתובות בהרחבה בספר דבר חברון.

השאר -

בע"ה בהמשך.

בכ"ז יום שישי היום..

אני אין לי טיימינג אני? כנראה שיש

זה הובא פעמיים עקב בעייה טכנית.. אולי בפעם השנייה יתחדשו לכם דברים

פיתוח כשרון מיוחד	הרה"ג דוב ליאור
כ"ו אדר תש"ע שאלה: אם יש לי כשרון קיצוני במיוחד במשהו, האם זה סימן משמים שאני צריך לפתח אותו ולעבוד בו? תשובה: זה שיש כשרון לא אומר שצריך לעסוק בזה במקום התורה. כמו שמי שיודע לבעוט טוב לא נאמר לו להיות שחקן כדורגל כשהוא יכול להיות בן תורה. אינני חושב שהכשרון הוא איתות והכוונה מהשמים. אם יש לך ראש טוב - תהיה בן תורה אמיתי ותנצל את הכשרון שלך בעולמה של תורה.

פיתוח כשרון מיוחד	הרה"ג דוב ליאור
כ"ו אדר תש"ע שאלה: אם יש לי כשרון קיצוני במיוחד במשהו, האם זה סימן משמים שאני צריך לפתח אותו ולעבוד בו? תשובה: זה שיש כשרון לא אומר שצריך לעסוק בזה במקום התורה. כמו שמי שיודע לבעוט טוב לא נאמר לו להיות שחקן כדורגל כשהוא יכול להיות בן תורה. אינני חושב שהכשרון הוא איתות והכוונה מהשמים.

"תהיה בן תורה אמיתי ותנצל את הכשרון שלך בעולמה של תורה".

הרב אמר שאסור שזה יבוא על חשבון זה. אסור שהעיסוק יהיה במקום תורה,

אבל למה שלא יהיה בנוסף?

להזכירך, אתה (ואני) שיעור א', לא חושב שזה בריא לקפוץ כל-כך גבוה. בוא

לישיבה, תראה איך הזמן מסתדר אצלך, אחרי זה תארגן אותו מחדש. זה נראה

לי הכי נכון.

בשנים הקרובות.

[אישית לא רואה בזה פסול, אבל הבאת את התשובה הזאת ספציפית, אז נזרום איתה]

אני לא מאמינה שאם תפנה לרב ליאור, או לרב אחר שלך, ותגיד לו: "יש לי כשרון ציור, ואני נהנה מזה. האם עלי לזנוח את הענין כי אני לומד תורה כעת ורוצה להתגדל בה?" הוא יגיד לך לזנוח.

אתה גם תראה שתצטרך את זה, כדי להשאר שפוי בלו"ז הצפוף ובכל מהלך הלימוד.

ללכת לישיבה זאת הזדמנות טובה להשאיר מאחור כל מני דברים רעים שנהגת בהם וזה אחלה דף חדש להתחיל בו בלעדיהם. לעומתם ציור הוא דבר מבורך, וזה עיוות מוחלט לומר לבחור שנהנה מציור (כתחביב מהצד!) לעזוב את זה בשלב זה של החיים.

אבל רק כדי לסבר את האוזן - מדובר בלימוד תורה רצוף מהשעה 5:00 בבוקר עד 22:00..

בלי שום הפסקות נצרכות?

באופן יום יומי?

אני מסופק.

הפסקות לאוכל + חצי שעה בצהריים למנוחה,

אני מדגיש, כי אני אכן צריך את המנוחה..

ובמשך השנה הזו, עשיתי כך כחודש.. אז אנא, אל לך להסתפק.

איש איש ויכולותיו,

ובדברים אחרים, אני בטוח שיש לאנשים אחרים כמותך,

כשרונות מרובים משלי. עד כאן.

השאלה שנשאלה שם זה מישהו שרוצה לעסוק ולעבוד באותו תחום שיש לו כישרון,

והרב ענה לו שזה לא יהיה על חשבון הלימוד.

במקרה שלך זה לא במקום, אתה תוכל ללמוד תורה, ויחד עם זאת לצייר..

זה אפשרי, וכדאי.

לבנאדם יש צורך לעשות (לא כעיקר) דברים לעצמו, שהוא אוהב.

אז נכון שהלימוד יהיה העיקר, אבל זה בכלל בכלל לא סותר.

להפיך, דווקא הציור יוכל לעזור לך בלימוד.

קודם כול, שתהיה לך הצלחה רבה בישיבה, איתן.

אז ככה: אם נערכה פה ההשוואה לנישואין, אז כן, כאשר מתחתנים יש פחות זמן ללימוד תורה. גם כשמשקיעים בציור (משקיעים ממש, כשפותחים שולחן ציור של ממש) - יש פחות זמן ללימוד תורה. הכוונה היא גם לזמן הטכני, וגם לפניות הנפשית.

מהסיבה הזו לא מתחתנים בשיעור א' בדרך כלל... ומהסיבה הזו לא כדאי לפנות זמן אמִתי לציור בשיעור א'.

אני לא אומרת שאסור בכלל לקחת ליד עיפרון מדי פעם, ולתרגל את היד והמוח ברישומים מהירים. כדאי לעשות זאת, כדי לא לשכוח לגמרי את אמנות הציור. כמו כדאי להתחיל כבר לחשוב וללמוד את נושא הנישואין והזוגיות....

אני יכולה לתת דוגמה מעצמי (כאברכית ולא אברך), שבתקופות לחוצות יותר עם הבית והילדים (לדוגמה, כעת, בחופש הגדול, שגם עברנו דירה) - יש ל פחות זמן להשקיע בציור. מדי פעם שרבוטים, אך לא משהו מושקע. (אני כבר חולמת על ההזדמנות שתהיה לי סוף-סוף לפתוח שולחן וצבעים, ולשבת ולצייר בביתנו החדש...)

בכל-אופן, אני נוטה להסכים עם דעתו של איתן, שלפחות בהתחלה צריך להשקיע יותר בלימוד ולא בדברים אחרים. אך כל אחד ומה שמתאים לו.

בהצלחה לכולנו!

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!