שאת בשלב בחיים שזה עוד לא מתאים לך..

אני לא יודעת בת כמה את,

אבל לא לכולן מתאים לצאת בגיל 20...

לא בהכרח בגלל שלא מצאת את "האחד". אלא לא חווית את החוויה המיוחדת שבקשר עם בני המין השני.

לדעתי, לדייטים לא יוצאים רק כשמתעורר לכך החשק. אם הייתי עושה כך, לא הייתי מתחיל לצאת גם היום. חלק ממה שרוצים להשיג בדייטים זה את התחושה של החוסר. הקשרים הבוסריים והאכזבות הקטנות בעצמן יוצרות את הכמיהה לקשר זוגי חזק ואמתי.

זה כך בהרבה דברים. מי שלא טעם סושי, לא ירגיש שזה חסר לו. מי שלא למד תורה ברצינות מימיו, לא ירגיש את חסרונה כשפחות מתאפשר לו לעסוק בה. ומי שלא יצא לדייטים, לא יחוש את הבדידות שברווקות.

תמשיכי לצאת. תחושת החוסר, החשובה כל כך, עוד תשיג אותך, ובעז"ה היא גם תתמלא מהר אחר כך..

הזמן".

וזה ממש לא רע שחיי הרווקות שלך טובים.זה שאת רווקה לא אומר שאת צריכה לחיות חיי סבל תמידיים.

יש מצב שחוסר הכמיהה היא מזה שעדיין לא חווית קשר רציני,ואת עוד לא יודעת למה בדיוק אנשים כמהים?

לדעתי הסבירות אומרת שאחרי שתחווי קשר מעמיק אחד ,אם הוא ייפסק,את כבר תדעי בדיוק למה זה בוער לאנשים.

בהצלחה.

לק"י

גמני חשבתי ככה- מה אני צריכה "לתקוע" את עצמי עם בנאדם לא מוכר, להוסיף לעצמי קשיים לחיים, גם ככה יש- אז להוסיף עוד?!

למרות שידעתי שאני כן רוצה להתחתן בשלב כלשהו בחיים, ושלא בא לי להשאר לבד (זה מה שקורה בדר"כ אם לא מתחתנים בכלל).

והיו לי עוד כמה סיבות שכן, כמו: רצון לבית פרטי משלי וכו'.

מסיבה כלשהי- קפצתי למים בכל זאת והתחלתי את שלב הדייטים בחיי.

היום, אני יכולה להגיד שכשאת מכירה אדם שנעים לך בחברתו- את מבינה שאת רוצה להתחתן, שאת רוצה את הקשר הזה.

זה די מובן לי- שכל עוד את בשלב שלפני זה לא תמיד ברור מה הקטע של חתונה.

ואני לא חושבת שצריך לשבת ולבכות כל היום על זה שאני רווקה (יש גם פלוסים בזה). בעיקר אם את עוד צעירה.

שיהיה בהצלחה!

ואם את רוצה משהו באישי- מוזמנת בכיף

תשמעי,מהתיאורים שלך זה נשמע שאת במצב טוב

מצליחה לחיות את החיים עצמם,

לשמוח,להתקדם ,להתפתח,להנות וכו.

לא בטוח שאת במצב כ"כ נורא,מה עדיף? לבכות ולהתמרמר כל היום? לרחם על עצמך?

זה בודאי לא יקרב את הבעל הנכסף..

ברור ש(כמו כל דבר אחר בחיים) צריך למצוא את האיזון

תשאלי את עצמך:האם לפעמים יוצא לך להרגיש קצת לבד?

האם לפעמים את מרגישה שמשהו  חסר בך?

יש פעמים שאת מדמיינת את העתיד שלך?

אם יוצא לך להרגיש\לחשוב על הדברים האלה

כנראה שאת נמצאת באיזון המתאים

יש לי תשובה שאולי תעזור לך עוד יותר להבין כמה זה חשוב.מה רע?יש לי חברות עבודה ועניינים,מה באמת בוער להתחתן עכשיו?עוברת שנה,נהנית עם החברות עבודה פגישות עניינים,הכל אחלה.עוד שנה עוברת,ממשיכה בתענוג הכיפי הזה,כי אין את הרגש להתחתן!למי יש כוח?יש לי חיים כל כך טובים עכשיו,מה אני צריכה את זה אם במילא אין לי רגש לזה עכשיו?ככה עוברות להן השנים,פתאום כל החברות אחת אחרי השניה מתחתנות,עוד מתחתנת,ועוד מתחתנת,ופתאום אחת עם ילדים,ועוד אחת עם ילדים!!טוב כדי להתחתן עכשיו.אבל מה..כל כך היית עסוקה בלחיות את החיים הטובים,שכבר את בגיל שלא כל כך 'מבוקשים',ואת מתפללת להקדוש ברוך הוא!אבא תמצא לי חתן!!אני לא יכולה!!כל החברות כבר מתחתנות ורק אני לא!!עברו שנתיים כבר הגעת לגיל 30,הספקת לקרוא את כל הספר תהילים כבר את יודעת אותו בעלפה,כל יום מתחננת ובוכה ואף אחד לא מגיע.למה?כי הזדמנות כזו לא מקבלים הרבה פעמים.ה' רוצה לעזור לנו ונותן לנו הזדמנות,אבל אם אנחנו נתעלם ממנו?ולא נעשה מה שצריך,בסוף נגיע למצב של אותה אישה,אותה אישה שכבר פיספסה את ההזדמנות שלה.לא יעזור כמה שהיא תתפלל(אולי כן)אבל בכל זאת,זה מייאש וכואב.ואז אתה חושב לעצמך:איך לא הבנתי את המסר?איך לא הבנתי שהחיים הכיפים האלה בעבודה עם חברות כל זה יסתיים,ואני כבר אצטרך להקים משפחה,ולא יהיה כבר כל כך כיף אם כולן כבר מתחתנות.פתאום הלימודים כבר לא חשובים..עשתה תואר ראשון תואר שני,אבל בשביל מה??בשביל כלום!וכולן כל החברות,מאושרות ונהנות עם הבעל וכבר עם משפחה!ואת?מה ישאר לך?התוארים המסכנים?פתאום תרצי משפחה ואז תביני שפספסת את ההזדמנות..אז אני מציעה לך לפחות להתחיל לנסות להיפגש עם מישהו..כי זה נוראי להגיע למצבה של האישה שתיארתי!וזה עוד סיפור אמיתי,תחשבי עוד כמה סיפורים כאלה יש של נשים שנהנו מהחיים,ופספסו את ההזדמנות החשובה ביותר,לחיות חיים אמיתים ולא החיים הרגעים הכיפים עם העבודה והלימודים..(וזה גם מתוך ההרצאה של הרב רביד נגר אם את רוצה אני אשלח לך קישור אי"ה..)בקיצור אני מקווה ששיכנעתי אותך שזה רק רגעי ושזה יעבור ועדיף לנצל את ההזדמנות ולא לפספס אותה!

ועכשיו ברצינות, ניראלי שכדאי לציין את זה בכרטיס אישי שלך למניעת סיטואציות מביכות.. ודו"ק.

בה'

לאחר חקירות שאלות ודרישות במשך 36 שנים פלוס, אני יכולה לומר לך שאת לא רוצה להתחתן בגלל פחד סמוי ולא מודע.

אבל זה לא ממש משנה. תמים תהיה עם ה'. תפילה שמחה, הנאה מהחיים ,וחיזוק בטחון פנימי.

מעבר לכל כשתפגשי את האחד כל השאלות יעלמו ותרצי להיות איתו. אז עצתי לך - תהני מכל רגע בלי אשמה ונקיפות מצפון ובלי להכריח את עצמך לכלום. אל תחשבני למה שאומרים. כשהוא יבוא את תדעי ותעשי את זה בשמחה. סמכי על ה' שהוא מדויק מאוד.

הרגשתי את הרצון לתת מעצמי.

ליצור חיים ולהשקיע את עצמי בתוכם.

לחיות.

אלו, אני חושב, רגשות בסיסיים שיש לכל אחד.

יכול להיות שאת מדחיקה?

אנ'לא יודע מה הגיל שלך (מפחדות שיגנבו לכן אותו? למה אתן לא כותבות אותו בכרטיס אישי???)

אבל ניראלי שאם את פחות מ21 אז באמת שלא בלחץ ותהני מתקופת הרווקות עד שימאס לך.

אבל אם עברת את 24 בערך, על הצד שמתישהו תרצי להתחתן קחי בחשבון שכמות ואיכות הבחורים בכלל ושירצו לצאת איתך ולא עם צעירות תקטן פלאים!!!

אומרים שיש יותר בנות מבנים בעולם ובמיוחד במגזר שלנו, ובנוסף בן יכול לצאת עם בת שלוש שנים מתחתיו מה שלא קורה בד"כ הפוך.

בקיצור ניראלי שכדאי לך "להפסיד" כמה שנים של רווקות בשביל חתן מתאים לכל החיים ולא להנות כמה שנים וארי זה להידפק עשרות שנים..

חוצמיזה שכדאי להתחתן לפני שבלחץ להתחתן כי אז אפשר לקחת את התקופה של הדייטים בסבבה,

בתור בן דתי שלא דיבר אף פעם עם בנות לפני, אני נהנה מהדייטים גם אם לא יוצא מזה משו. (כמובן שאני מברר לפני ומעדיף לצאת כמה שפחות, אבל לוקח בסבבה את כל הנושא.

בהצלחה.

ושוב בקשה לכל הבנות, תרשמו את הגיל, זה סתם יוצר פאדיחות מיותרות..

מי שלא רוצה ש"יתחילו איתה" בפורום שתציין את זה בכרטיס, וחסל.

נולדים יותר בנים מבנות.

עד גיל 35 יש יותר בנים, אח"כ זה מתהפך

[בנים בצבא, בנים נוטים יותר להתנהגויות אובדניות, סמים, דברים מסוכנים]

במגזר הדתי הצרה כפולה.... יותר בנים חוזרים בשאלה מבנות,

דיי נפוץ שתראה בת 27 מתחזקת ונהיית דוסית, פתאום מאריכה שרוולים ושומרת נגיעה מבן דתי שמתחיל בגיל 27 לחפש דבר כזה,

הבנים אכן נהיים יותר לייט...

חשוב לזכור שבאמת, רווקה אין פירושה "חסרת חיים" - היא יכולה לחיות חיים מלאים, מלבד  העובדה של נישואין וחתונה...

ולכן באמת חשוב שגם ברגש נרגיש כמה זה כן חשוב הנישואין והחתונה, כדי שנוכל להפעיל גם את הרגש ולא רק את השכל בחיפוש, כי אם כמעט אך ורק השכל פועל בחיפוש אחר "האחד" - החיפוש יהיה הרבה פחות יעיל, ויש גם סכנה שהוא יופיע ולא יגיע לידי מימוש, כי הרגש לא מספיק הבחין בו...

השאלה הגדולה היא איך באמת מצליחים לעורר את הרגש לזה. שאלת מיליון הדולר. מה שבטוח שאין תשובה אחת ואפילו לא בטוח שיש תשובה בכלל, כי מדובר באמוציות, ברגשות, אחד התחומים הכי מסובכים במוח האנושי, שגם ככה הוא התחום המסובך ביותר בגוף האדם.

אז מה לעשות? להתפלל. לנסות להעיר את הרגש בכל מיני טריקים (אולי לעבוד עם ילדים/להתנדב עם כאלה. ללכת להרבה ארוחות אצל חברות נשואות ולראות את האושר שלהן עם בעליהן...וכו'...כל דבר שיגרום לרגש מעט יותר להתעורר בכמיהה לזוגיות ומשפחה).

בסופו של דבר האדם האנושי מטבע הדברים, עוד משחר ההיסטוריה, מוטבע בו הרצון הפנימי הזה שבאיזה שהוא שלב אתה מרגיש חוסר בלב ורצון להכניס אליו מישהי נוספת שתחלוק איתך את חייך. יש כאלה שההרגשה הזאת מגיעה אליהם מאוחר יחסית ויש כאלה שמוקדם - וצריך בעיקר להתפלל וגם, כמו שאמרתי, לנסות לפעמים בטריקים קטנים וגדולים, לנער קצת את הרגש...

ב"הצלחה!

שלא תגיעי למצבי..לי רבה פעמיים נראה מיותר להתחתן.

אפילו אמרתי בשבת להורים שלי שאני בעניין של לקנות מכונית עכשיו, ואח"כ לוידעת מה, זה המטרה שלי כרגע... ואני רוצה אחת שווה, ולא בטוח שאח"כ חתונה, כי אני בספק כמה כסף זה ישאיר לי וקשה לנהל בית בלי להרוויח טוב....

וכן, כיף לי כי אני עושה מה שבא לי....

את לא לבד בהרגשה הזו.

יש אומנם בנות שמגיל 18 ואולי קודם רק חולמות על האחד והמיוחד, ועל החתונה וחיי הנישואין וכו'

אבל יש לא מעט בנות, שעוד לא מרגישות את הצורך, גם בגיל עשרים ואחת.

אז אם מעודד לדעת שאת לא לבד בתחושה הזו - אז כדאי שתדעי זאת. את בהחלט לא ציפור מוזרה.

אבל,

בדרך כלל, השלב הזה יגיע - רק צריך להיות קשובים לו, ולא לסגור בפניו את הדלת.

אפשר להחליט שרק עד אחרי המבחנים, יום ההולדת הבא וכו'

ואז כשיש תאריך יעד להתחיל לצאת לדייטים, אפשר בהחלט להנות מהתקופה של עוד לא..

צריך לזכור שלא נשארים בני עשרים.

המחשבה על להיות בת שלושים או ארבעים - כשהשהות עם חברות בדירה היא כבר לא כזה כייף, ולחשוב שהתקופה המשמעותית בחיים הלכה לאיבוד - המחשבה הזו מצמררת ומפחידה ממש.

אז לא מתחתנים רק כדי לא להיות רווקה זקנה ומסכנה, אבל כשחושבים על החיים בפרספקטיבה רחבה, מרגישים שגם אם עכשיו אני עוד לא רוצה, אולי קשה לחשוב על העול שנלווה לנישואין, אבל בגדול - בודאי שזו השאיפה.

צריך להקשיב לה, ולפתוח לפניה את הדלת.

כי לכל אחד ישנו קטר הבא מבלי לצפור, ומי שלא עולה נשאר עם הציפור. אם את חושבת שזה בדיוק מה שתאמרי בגיל 119 ו 353 ימים. שיהיה לך לבריאות. אבל קחי בחשבון שיתכן מצב שתצטערי מאוד על מה שאת כותבת עכשיו. חשבי לטווח טיפה יותר רחוק.

ואח"כ להתגעגע לימי הרווקות... אם את עדיין לא מרגישה שאת צריכה ורוצה וישמח אותך להתחתן- כנראה את לא מוכנה.

יצחק גינצבורג מדבר שם על האורות תהו של הרווקות שהם בלי כלים זה אחלה דבר אבל שלא יוצא ממנו כלום שום פרי 

ילדים משו ?.............

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳