סתם,אשמח לשמוע רעיונות מה עושים בעניין..

לק"י

תחשוב- אם אתה רוצה לפגוש אותה, מחכה לדייטים, נעים לך בחברתה וכו'.

זה מה שנראה לי מנסיוני הדל ומעצות של אחרים.

ליפני שהרגש יופיע ,אחרי שהוא מופיע זה הרבה יותר קשה לבחון דברים ואולי להפרד....

בהצלחה!!!

הרגש מופיע אצל כל אחד ואחת בזמן שונה..

לנו, הבנים לוקח יותר זמן לפתח רגש מבנות..סבלנות..

אבל אם תקנה לה משהו, זה עלול להשפיע לטובה על פיתוח הרגש..

כשאתה נותן משהו מעצמך, ציור,מכתב,שיר זה פותח עולמות שלמים..!

שלום לך יאפ

א. יש לי הרבה מה לומר לך בנושא

ב. אתן לך כמה טיפים בכדי שתוכל לבדוק בעצמך היכן אתה עומד מבחינה רגשית בשידוך, אך יחד עם זאת עליך לוודא שזה השלב הנכון להשתמש בהם כלומר לברר לעצמך היכן אתה [ולא פחות חשוב היא] עומדים בקשר. לצורך הענין אכתוב לך את תהליכי ושלבי השידוך בצורה תמציתית אך לא ממצה [מתוך ספר שכתבתי]

חמש תהליכים בפגישות

1. משיכה ראשונית-  נתינת צ'אנס, לב פתוח, חיפוש אחר נקודות טובות, ניסיון להתרשמות חיובית.

2. התלבטות- בחורה טובה אבל האם מתאימה לי? בחור טוב אבל האם טוב בשבילי?

3. התחלת הקשר- התחלה של תחושת נאמנות מסוימת, קשר פנימי, רק אני ואת, קבלה הבנה וכו'.

4. העמקת הקשר- פרקי זמן של שיחות נפש, גילוי פנימי יותר.

5. החלטה- התחלת קשר מסוג חדש, התחלה של התמודדות, חיים משותפים ברמה המותרת וכו'.

לא בהכרח שחמש שלבים אלו יהיו כסדרם, יתכנו כמה שלבים יחד. למשל, משיכה מצד אחד והתלבטות מאידך, או רגעים של התחלת קשר, של תחושת קשר פנימי, קבלה והבנה, ויחד עם זאת התלבטות שאולי בכל זאת אנו לא מתאימים. יתכן גם שבפגישה הראשונה יהיו רגעים של התחלת קשר ואף העמקת הקשר, ובפגישה שלאחר מכן יחזרו זוג הנפגשים לשלב ההיכרות הראשונית וההתלבטות.

ההימצאות של הנפגשים בכל שלב משלבי השידוך הוא תהליך בריא הבונה את השידוך. כל שלב מספק את הבסיס למעבר לשלב הבא, וכל שלב יוצר הזדמנויות ואתגרים מסוימים, לכן חשוב לכבד את כל התהליך כולו.

ג. דרכים לפתח משיכה רגשית:

1 פשוט תביט בה 

2 השתמש במשפט "לידיעתך בלבד". זה משפט שמוסר מידע ותו לא. משפט כזה לא מבקש מהנפגש השני למסור מידע כלשהו על תחושותיו או כוונותיו ואפילו לא רומז על כך.

דוגמאות למשפטי "לידיעתך בלבד":

א. "איני ממהרת היום מפני שיש לי אוטובוס חזור בכל שעה מעכשיו עד עוד 5 שעות, כך שמבחינתי אפשר להמשיך את הפגישה עוד."

ב. "הסברת את הדבר תורה בצורה מאוד מובנית ומסודרת, נהניתי לשמוע!"

ג. "סיפרתי בשולחן שבת את הסיפור שסיפרת לי בפגישה שעברה, כולם נהנו והתפעלו מהסיפור!" כמובן שלא סיפרתי ממי שמעתי את הסיפור.

(אגב, חשוב להדגיש זאת גם אם כל המשפחה יודעת שאת נפגשת מפני ש:

א. לא קיבלת רשות מהבחור איתו את נפגשת לספר שאת נפגשת איתו.                                                                         

ב. הוא יכול לקבל את התחושה שמשפחה שלמה ישבה בשולחן שבת ודנה בו.

ג. זה מפעיל לחץ עקיף על מהלך השידוך ומשבש את יכולת ההחלטה של הבחור הצריכה להתקבל מתוך מנוחה וידיעה שאף אדם אינו מעורב בתהליך השידוך ללא רצונו.)

ד. "אם לא אכלת עדין ויש לך עוד נסיעה ארוכה חזרה הביתה, כדאי היה שתקנה משהו לאכול".

ה. "תוך כדי שאנחנו מדברים אני מהרהרת במשפט הקודם שאמרת, ועכשיו אני מבינה עד כמה זה הגיוני" או "לאחר הפגישה הקודמת שלנו יצא לי לחשוב על מה שהסברת בנוגע לנושא.. והבנתי שזה הגיוני מאוד, אתה בהחלט צודק במה שאמרת".

ו. כאשר עוברים יותר מחמישה ימים בין פגישה לפגישה, אם הכיוון הוא חיובי, אפשר לפתוח את הפגישה באמירה כמו: "עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו בפעם הקודמת". אמירה זו אין בה לא גילוי רגשות ולא אמירה מחייבת- היא רק סיפור דברים, אך יש בה כדי לפתוח פגישה בצורה חיובית וידידותית.

ישנו כלל בכל האמירות החיוביות והוא: לדבר על מה שקרה ולא עליו. כאשר המשפט הוא לא עליו אלא על מה שקרה זה חודר בצורה ישירה לליבו.

לדוגמא, כאשר את מדברת עליו ואומרת "באמת נהניתי להיפגש איתך" או "נהניתי לבלות זמן איתך" המסר הנרמז הוא השאלה "האם אהבת לבלות איתי?" "אתה רוצה שנמשיך להיפגש עוד?"  כתוצאה מכך הוא עלול כעת להרגיש מחויבות מסוימת לשידוך כדי שלא תרגישי דחויה. במקום להתמקד בהתאמה ביניכם לבנין עדי עד, הוא כעת חושב איך הוא עלול לאכזב אותך. וכאן חשוב לדעת שככל שהוא ירגיש פחות לחץ להמשיך להיפגש, כך זה ישחרר אותו לרצות להמשיך בשידוך.

לעומת זאת, אם את מדברת על מה שהיה ומתארת את מה שקרה בפגישות כמו: "נהניתי לשמוע כיצד פתרת את הבעיה הזאת והזאת, פתרת זאת בחכמה", לא רק שהוא לא מרגיש שאת מחייבת אותו לקשר אלא הוא אומר בליבו  "נעים לי מאוד שהיא מעריכה את התנהגותי ושמה לב לגישתי לנושא הזה והזה" דבר זה פותח את ליבו, ומשרה אוירה נוחה וחיובית בין הנפגשים.

ישנם דרכים נוספות יותר ברורות ושקופות לפתח משיכה רגשית [שלפעמים יכולות להביך את השני] אך הסתפקתי בשלב זה במה ששלחתי מפני שזה הכי מתאים לשלב ההתחלה

הרי אהבה היא תולדת הנתינה,האם חייב או צריך להתפתח רגש בשלב זה בלי נתינה כלשהי ? אולי המקום של הרגש הוא אחרי החתונה שם ניתן וצריך גם לתת עד בלי די ? הכל בגדר תהיות ולא אמירות או המלצות ולכן חשוב לברר זאת לאור דעת תורה בשביל לעשות החלטות נכונות

משיכת הלב- משיכת הלב פירושו קשר רגשי, דהיינו הרגשת חיבור רגשי בין המיועדים. חשיבות משיכת הלב עד לכדי כך שזה נכלל בדברים העיקריים המנחים החלטה לבחירת בן זוג היא- כי ללא קשר רגשי בין המיועדים לא ייתכן בית משותף, בית שמתנהל מתוך אחדות ושותפות. בהקמת בית יהודי אין המטרה שיחיו בני זוג באופן שלא יפריעו אחד לשני וכל אחד ינהל את חייו במישור שלו, אלא בית יהודי, בנין עדי עד חייב להיות מתוך הרמוניה מלאה ואחדות אמיתית המביאה שותפות בכל תחום בחיים.

ישנם שלוש גישות ושיטות באיזה אופן צריכה להיות משיכת הלב.

הגישה הראשונה אומרת שמספיק שאין דחייה בין השניים ואין צורך במשיכת הלב כרגש אקטיבי. ההיגיון העומד מאחורי גישה זו הוא שהצלחת הנישואין כמעט ולא תלויה ב"עם מי נתחתן" אלא ב"האם נדע לנהל נכון את נישואינו" כלומר, לפי גישה זו, כמעט עם כל בחורה אפשר להתחתן ולחיות חיים מאושרים. או במילים אחרות, אפשר לחיות בטוב ובנעימים עם בחורה פשוטה, ולאידך, אפילו עם הבחורה הכי טובה אפשר לא להסתדר ולהביא אותה למצב של רוע.

הגישה השנייה אומרת שאף על פי שאין כרגע משיכה, על כל פנים צריך שתהיה השערה שכלית שישנה אפשרות שנטיית הלב תבוא בהמשך. ההיגיון העומד מאחורי גישה זו הוא שהיות וישנו פוטנציאל למשיכת הלב, ייתכן מאוד שהעובדה שאין כרגע משיכת הלב בגילוי זה מכיוון שישנם כמה וכמה הגבלות מסוימות כגון היכרות חדשה וראשונית, בושה, שמירה על גדרי הצניעות וכד' וכשיוסרו הגבלות אלו, תפרוץ לה החוצה משיכת הלב.

הגישה השלישית  אומרת שכדי להתקדם לכיוון של "סגירת שידוך", צריך שכן תהיה מורגשת לפחות נטיית לב מסוימת.

מבין כל הגישות הנ"ל, רוב מוחלט של גדולי ישראל בדורנו מצדדים בגישה השנייה והשלישית.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!