למה, מה זה משנה?

יש כאלה שמחליטים בטלפון הראשון (מבטיחה שמכירה כזה זוג) ויש כאלה שחברים כל התיכון ומתחתנים שנה שנתיים אחרי.

ממש אין ממוצע ואין כללים.

לפחות דוסים נראה לי שזה עולה ל4-5.

הערכתי הבלתי מבוססת..

שאל - עניתי. זהו

בעיקרון - ראוי לקחת את הזמן שצריך כדי להכיר ולהחליט באופן סביר של השלמה סבירה, וזה די-אישי;

מעבר לכך - אין כל ענין "לסחוב" סתם. היעד זה להתחתן - לא "להסתובב"..

הוא יוצא ממש קצת זמן ומבחינתו הוא ממש רוצה שזה יתקדם כמה שיותר מהר.
אז זה משנה לו.

ואני- עיקר הסיבה שאנלא מתלהב לצאת עכשיו (לפחות לא מה שאנשים  מגדירים 'ברצינות') זה בגלל שנראלי שאצל דוסים 'לצאת' זה אומר שלושה-חמישה חודשים , ואז מתחתנים או נפרדים(זו הכללה, אבל זה נראלי מה שיש לרובינו ברוש. למשל: אם הייתי 'מתחיל' עם מישי פה והייתי מזמין אותה היה לה בראש שזה הולך להיות באיזור ה-3,4 חודשים של בירור מקסימום..זתומרת- אם אני בא בגישה שמנהסתם יקח לי להחליט  בערךחצי שנה אז אנחנו לא מתואמים.)
 

סיבכתי, הלוואי ותבינו

ומה זה "משנה לו" מה אחרים...

אם ברור להם שזה זה תוך זמן לא-רב, אשריהם..

ולגביך - לצאת "לא ברצינות" - זה אף פעם לא טוב ולא כדאי.

וכשמדובר "ברצינות" - להחליט מראש שזה יקח לך חצי שנה, גם לא כדאי. אי אפשר לדעת. לפי ההתבררות האישית

השאלה זה אם זה לא ילחיץ את בת הזוג.ברור שכל דבר לגופו והוא צריך להעריך ולהיות זהיר, אבל ככלל.

וגם אני בסדר. אבל אני חושב שהנישואים שלי יצרכו חבירות עמוקה ואני לא רואה את עצמי מתחתן עם מישהי שאין לי מספיק אמון בה (ושאני מעריך שלה אין מספיק אימון בי.) הרב גד כהן אמר לי פעם: אשתך תהיה חברה שלך.גזרתי ושמרתי 
בזמן שחבר שלי צריך בעיקר בת זוג לחיי משפחה והקמת בית אני צורך אותה קודם כל כחברה.  אני משתדל להשקיע בדברים שאני מאמין בהם עם החברים שלי. בעלי אנטרס משותף שאינם חברים נמצאים בעדיפות שניה. כולי תפילה שבנושא הזה לא אצטרך להסתפק בעדיפות שניה.

שנינו סביב ה21.באיזור ה21.

מקווה שתתחתן כשתרצה, בקצב שלך...

אבל כשהגיל עולה... אין זמן למשחקים ...

מתקתקים ענינים!!

כמו שכתבתי: כולי תפילה שאצליח להתחתן עם חברה כזאת ולא אצטרך למצוא 'מישהי להסתדר איתה'.

(שניה לפני שאתם צוןעקים עלי: ברור לי שכל קשר הוא עם עליות ומורדות.

)

אפשר למצוא בן זוג תוך חודש ויהיה לך הכי מדהים שאפשר איתו כל החיים!!!

ואפשר לצאת 5 שנים ולהתגרש אחרי שנה...

ו״חברה״ זה עניין של רמת דוסיות...

בוא נגיד שאני מקווה שלי ולבן זוגי מרוב שנרצה אחד תשני נסגור מהר ונתחתן מהר...!!

לק"י

צריך להתקדם בקצב שטוב ומתאים לשניהם (לא להגזים כמובן..).

צריך זמן לעכל את העניינים, ושיש כאלה ש"מירוץ" מלחיץ אותם.

הממוצע המשפחתי אצלנו הוא באזור השבועיים 

זהו זמן מספיק בשביל להכיר את הבנאדם ולראות אם ישנה התאמה..

חבל למרוח וחבל להימרח..

ויפה שעה אחת קודם..

מקור:

"ותצפנו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו" (שמות, ב',ב')

מכאן ניתן ללמוד שאחרי שלושה חודשים שיוצאים בהבחא, ניתן לפרסם את הדבר בגלוי,

ולהודיע על חתונה..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳