http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t564731

כתבה קצת חריגה בנוף של האתר הזה,

מצד שני, כל אחד מאיתנו עלול להתפוצץ כשפוגעים ביקר לו,

כשנוגעים לחרדים בעניין הישיבות הם מתפוצצים ואומרים דברים נוראיים, כנ"ל עבור הציבור הדתי לאומי כשמדברים על פינוי ישובים (ובאמת מעניין לעשות השוואות בעניין, "תסתכלו עליהם ותראו אותנו"),

לכן נראה לי שעיקר מה שגרם לכותב להתפוצץ ולכתוב דברים קצת מכלילים ומוגזמים, זה עצם הפגיעה בחללי צה"ל, דבר שמן הסתם יקר לו מאוד, ולכן הוא התפוצץ על המבצעים, במקרה יצא ומדובר בחרדים...

לכן אני לא חושב שערוץ שבע לא הופך לעיתון הארץ, הוא לא רודף חרדים, פשוט פגעו בו בנקודה רגישה, והוא התפוצץ.

מותר.

ואם אלו היו חילונים גם אז היו מוצאים לנכון לכתוב שתי משפחות חילוניות וכו'?

מותר להתפוצץ לפעמים אבל חובה עלינו להבין שזה גרוע. 

אני ראיתי חרדי שיושב בבית כנסת על ספסל שהוקדש לזכר חייל!  

למה בנו את המקום אם לא בשביל שיבואו לשם משפחות ויהנו מהמקום? 

"ההורים והילדים נכנסו בבגדי ים

לבריכת הזיכרון בה חרוטים שמות

חללי צה"ל שנספו לפני 16 שנים"  

אתם מכירים את זה שיש מרצפות ברחוב שחרוט עליהן שמות? אני מאמין שאתם דורכים עליהן.. 

סתם שנאת חרדים, אני ראיתי שם חילונים במים ואף אחד לא אומר על זה כלום. כי זה כלום.. 

אני עשיתי יותר מפעם אחת פיקניק על אנדרטה לזכר חיילים יהודים שנהרגו במלחמה!! (בשביל זה בנו את האנדרטה)

|בורח לפני שמרביצים לי| 

(עריכה: תיקון קישור)

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/260059

די לשנאה

ואי ההיכרות שלכם את הציבור החרדי על פלגיו וזרמיו, על רובו ומיעוט הקיצוני שבו, הוא כל כך עצום. עד שאתם סתם נסחפים אחר פופוליזם זול בתקשורת. וחבל.

ועוד יותר חבל, שערוץ מכובד כערוץ שבע, אחראי להסתה האנטי חרדית הזאת, סתם.

אגב, אני סבור שהרבה משפחות חרדיות בכלל לא מודעות מה זה אנדרטה, ועד כמה הסמל הזה קדוש. אין את המושג הזה אצלם. אז במקום להתקיף תנסו להסביר להם יפה (אני מתכוין אם בעתיד תראו כזה דבר), ואני בטוח שהם היו יוצאים מהמים. - ולא לרוץ לכתב המסית עדו בן פורת בערוץ 7. אבל הכל שווה לאנשים מחרחרי ריב ומדון שמחפשים בכל דרך להשמיץ ציבור שלם רק בגלל שאורחות חייו שונים משלנו.

עד כמה אתה מכיר חרדים בצורה בלתי אמצעית?

אני גר באלעד (עיר חרדית )

אני לא יודע מה גורם לך לחשוב שרוב הציבור החרדי היה מוקיע מעשה כזה

בכל מקרה אני לא אמרתי מה אני חושב ככה שמיותר להכניס לי מילים לפה ולצפות שאני אסביר למה הם הגיוניות.

אני חושב שיש משהו בחברה החרדית שנותן יותר לגיטימציה להיות ככה.

אתה באמת חושב שהמשפחה הזאת לא מייצגת (שבתוך החברה החרדית מעשה כזה יתפס כיותר לגיטימי מבחברה אחרת) (כך אתה כתבת)

מהשאלה שלך ניתן להסיק כי לדעת מעשה כזה ייחשב לגיטימי ולפיכך הגיוני לחשוב שהוא לא יוקע.

וכאן באה השאלה שלי למה אתה חושב שמעשה כזה ייתפס לגיטימי בחברה החרדית?

אני לא חושב שרוב הציבור החרדי היה עושה דבר כזה. אבל מקרי קיצון בתוך חברה מראים הרבה על הלך הרוח בחברה כולה.

למשל, ישנה תופעה אצל המתיישבים, קוראים לה "תג מחיר". ברור שרוב מוחלט מהמתיישבים לא עושים מעשים כאלה. אבל חשוב לשים לב, שהתופעה נובעת משילוב של שתי תכונות: נאמנות חזקה לארץ ישראל, ומרידה במרות של המדינה והממשלה. אלה שתי תכונות שבמינונים שונים נוכחות מאד בהתיישבות, וזה מה שמאפשר גם גילויים יותר קיצוניים שלהם, כמו "תג מחיר". (לא אמרתי כלום בעד או נגד. על העיקרון אני חושב שאף אחד לא יכול לחלוק).

קח כדוגמה נוספת את המחבלים הערביים. רובם המוחלט של הערבים אינם מחבלים, ולדעתי ומתוך היכרות מסוימת לא בהכרח מתוך חוסר יכולת או אומץ לרצוח. אז איך אנחנו יכולים לפגוע בערבים "חפים מפשע"? השמאל הופך את סימן השאלה לסימן קריאה - אכן, כל מי שאינו מחבל הוא אדם טוב ותמים, ופגיעה בו היא רצח! התשובה שלנו שונה: מחבל לא יכול לפעול בחלל ריק. ישנו צורך בגיבוי תרבותי ואווירה חברתית מסוימת כדי להצמיח מחבלים. המחבלים, שהם מקרי הקיצון, מלמדים אותנו על החברה הערבית כולה. לא שהם מחבלים, אלא מהי האווירה שהם מייצרים.

אותו דבר בדיוק נכון לגבי החרדים. לא כולם מבזים אנדרטאות. לא כולם זורקים אבנים על חיילים שנקלעים לשכונתם. לא כולם עומדים מאחורי קמפיין ה"חרד"קים" המזעזע. יודע מה? הרוב אפילו יזדעזעו מהתופעות הללו. אבל מה שמאפשר את התופעות הללו היא האווירה השוררת בחברה החרדית כולה. כולם לא מתפללים לשלום חיילי צה"ל, מפגינים כלפי המדינה בכלל וצה"ל בפרט יחס הנע בין אדישות לעוינות, מפיצים וקוראים עיתוני ביבים בכל הקשור ליחס בין אדם לחברו בכלל ואדם למדינתו בפרט, ועוד על זה הדרך.

פרסום של מקרי קיצון, ובכל חברה, עוזר מאד להבין את הלכי הרוח באותה חברה. התפקיד של הקוראים הוא להבין מה נובע מהכתבה ומה לא נובע ממנה.

עצם הפרסום של המקרה, וגם הסגנון של הכתב, הם טובים ומנוסחים בצורה טובה ועניינית. אל תשליך מזה לתופעות הביזיוניות שמתרחשות ב"הארץ". אין שום קשר בין הדברים.

ואני כותב את זה כמי שגדל 16 שנה מחייו בשכונה חרדית, למד בחינוך יסודי עם חרדים, ויש לי גם חברים חרדים.

ואני בטוח כי לא רק ''רוב'' הציבור החרדי לא היה עושה דבר כזה, אלא ''רוב רובו המכריע'' ככה שאפשר לומר כמעט כולם למעט כמה שוטים שתמצא גם בכל מגזר אחר.

אבל בהחלט אין לזה קשר עם ''הלך הרוח'' ו\או החינוך שלהם, שאתה מנסה להדביק, שלא בצדק, על החברה החרדית. ולכן ההשוואה להזדהות עם תג מחיר היא לא נכונה כלל.

ולדעתי כל הפרסום בנושא על ''החרדים'' מטרתו היתה כדי שחבר'ה יכתבו כמו שאתה כותב על החרדים. וחבל.  [והצעתי אליך לא להיות פסימי כלפיהם שלא בצדק, כשזה בכלל לא ריאלי ].

הבהרה: כשאנכי מדבר על 'חרדים' אינני מדבר על ה''סיקריקים'', שהם עם בפני עצמו, כידוע לכל מי שאינו ניזון רק מהתשקורת...    והחרדים ורבניהם מוקיעים ומוחים בהתנהגותם בכל הזדמנות ואומרים שהם לא חלק מהם.

המתנחלים מוקיעים פעולות של תג מחיר (אך מבקשים ראיה וענישה פרופורציונאלית ושימת לב למניעים), כנ"ל לגבי החרדים עבור המקרה הנ"ל.

הערבים, ברובם, מעריצים ומברכים על פעולות של מחבלים.

"הלכי הרוח" אינם עילה להאשמה קולקטיבית (תופעה נפוצה מאוד בשיח תקשורתי, משמשת בדרך כלל כל מיני אנשים בעלי מטען של שנאה עבור קבוצות בחברה, כמו שאחרי רצח רבין החליטו לשרוף את כל המחנה הדתי-לאומי וכדו'),

ובכל זאת הנקודה הזו עושה הבדל בין "מייצג" ל"לא מייצג".

אמרת מה שרציתי לומר בצורה הטובה ביותר

אבל העיקרון בכולם דומה.

לא התכוונתי לחפש אשמה אצל אף אחד - גם אם החרדים והמתיישבים לא אשמים, הם גורמים לתופעות הללו, באמצעות הלכי רוח הרווחים שם. יתכן שהלכי הרוח האלה כשלעצמם לגיטימיים, אבל חייבים לשים לב אליהם.

למה זה חשוב? כי אנשי התקשורת החרדים נוקטים בעיקרון בקו הגנה לפיו הם מוקירים ומעריכים ומכבדים את חיילי צה"ל, אבל הם תורמים לביטחון המדינה בדרך אחרת. זהו שקר מוחלט. אני מכיר מקרוב את הציבור החרדי, והיחס שלהם לחיילים הוא מתנשא ומזלזל. המקרה הזה, שמצטרף למקרים אחרים שפירטתי, מראים שגם אם רוב מוחלט מהחרדים לא יעשו מעשים כאלה, חייבים לשים לב לתופעות הללו, שמראות בצורה ברורה שבציבור החרדי אין אווירה של הערכה לחיילי צה"ל. להיפך.

זוהי לא אשמה. זוהי מבחינתם אידאולוגיה מוצהרת, לכל מי שמכיר אותם קצת מקרוב. וצריכים להיות ערים לזה, במיוחד כאשר יש תמימים בינינו שרואים בהם "בעלי ברית טבעיים" בעניינים כאלה ואחרים...

אני מעתיק מתוך מאמר של אילנה ברודו (אין לי מושג מי היא)

.."אני זוכרת את עצמי כילדה משחקת באנדרטה בגן הזיכרון בכפר-סבא, מטפסת על התותח שהוצב שם, ומבלה שעות במשחקי "מלחמה" עם ילדים אחרים במקום, נהנית מהמדשאה שמול האנדרטה, למרות שמעולם לא נכנסנו למי הבריכה שלצידה (כי איכס וירוקת). מעולם לא הרגשתי שיש כאן חוסר כבוד לנופלים, אלא בדיוק ההפך - דרך לזכור אותם ולכבד את זיכרם בחיינו, במשחקי הילדים והחופש שהיה לנו שלמענו נתנו החללים את חייהם. הרי זה לא שקיפצנו על קבריהם בששון או משהו. אם תשימו תותח בפארק ירוק ומוצל, תמצאו ילדים מטפסים עליו ומשחקים בו, בעוד הוריהם משגיחים. אין פה חוסר כבוד לנופלים, בעיניי..."

אבל מעשה כזה הוא לא מייצג. 

כי מייצג זה אומר שמעשה כזה יראה בעין חיובית והוא בהחלט לא יראה בעין חיובית אצל רוב החרדים

המשמעות המילולית המדויקת של המילה "מייצג". אם אתה מפרש שהכוונה שזה דבר שניתן לצפות שהחרדי הממוצע יעשה, אז לא לזה התכוונתי, ואני חושב שגם הבהרתי את זה היטב. זה מביא לידי ביטוי הלכי רוח, שבעיניי חמורים ופסולים (בעיניהם לא!), ורק מתוך הלכי רוח כאלה צומחות תופעות כאלה. בין אם הם רוצים בתופעות הקיצון עצמן או לא, הם הגורמים להן.

יש מצב שאתה צודק אבל  זה נכון לגבי כל בנאדם בעולם שהלך רוח נפוץ יגרום למישהו להקצין לעשות משהו לא נכון

נכנסתי כבר לפילוסופיות בכל מקרה, סליחה ותודה

האם הערוץ "הופך לעיתון הארץ" (מתה על הקיצוניות הזאת...)

או על דעתנו על הפרשייה?

על הראשון- רמזתי לדעתי,

השני-

טוב מאוד שנתנו במה לענין.

זה מעשה מבזה וחמור. וזה לא "שנאת חינם". אסור לשתוק על חילול אנדרטאות (מענין אם יש עונש על כזה דבר. מגיע להם מאוד)

אם כבר משהו צורם לי, זה ציון היותם "חרדים". אני שונאת שמקטלגים אנשים בחדשות לפי מגזרם. זה לא רלוונטי לגוף הדיווח, וישר מטה את זוית הראייה, ומכוער. גם ככה לפי הצילום היו מזהים מיד מי מדובר (הלבוש המלא יחסית של הבנים ב"בריכה", העדרות הבנות מהמים, והחצאיות המופשלות ברקע...).

ההערה הזאת תסביר לנו את הסיפור מיד, אך כעיתונאים אל להם לציין זאת.

אני לא באמת חושב שהערוץ הופך לעיתון הארץ רק באתי לומר שתי דברים.

א. הכתבה הזאת מתאימה יותר לאתר הארץ מאשר לאתר ערוץ 7 

ב. בזמן האחרון משום מה יש לי הרגשה (ורבים יסכימו איתי) שיש נטיה לאתר ערוץ 7 להיכנס לשנאות ומדנים מה שלא היה פעם 

דוגמאות?

הקריקטורה הזאת

ועוד, אם את די מכירה את התכנים פה על בסיס קבוע אני לא צריך להסביר לך

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים