עם הזמן - תראו ביחד. בנחת, ורק מתוך רצון משותף.

ענ"ד.

הכי מתאים כשמתחתנים, מה הסיכוי שזה יהיה בהמשך?...

א. הבחור רשאי "להרגיש" שהבחורה מקבל את שם המשפחה שלו - ולא ש"בוחרים ביחד" שם משפחה חדש. זה טוב גם לבחורה - וכך מקובל אצל מרבית עם ישראל, וטוב שמקובל.

ב. אם בהמשך, מחליטים לעברת את שם המשפחה, זו החלטה יותר "פנימית" של בני הזוג, ולענ"ד פחות פוגע.

כשבחורה באה - ודבר ראשון רוצה שלא ייקראו בשם-משפחה כמו הורי בעלה, זה יכול להשאיר נזק לטווח ארוך ביחסים המשפחתיים לענ"ד.  לא צריך ללכת אחרי הדימיון - יש דברים חשובים יותר.

תהיו בעז"ה נשואים, תחיו בנעימים, ואם אחרי תקופה הגונה עוד תרצי כך - תשוחחו על כך בנחת. בהתחלה תקראו את שני השמות, ולאט-לאט יתרגלו למה שתרצו. העיקר שתרצו ביחד.

כך נראה לענ"ד.

תלמד קצת היסטוריה...

חוץ מזה שהוא "סתם נרתע"

וגם סתם השפעה מהמשפחה היא לא תמיד חיובית.

העיקרון של הליכת האשה אחרי בעלה במנהגים וכד', "לבית אבותם", היה קיים עוד לפני שמות המשפחה. משם מן הסתם זה בא, לא במקרה, ובאופן טבעי הרוב גם שמחות בכך.

ו"הסתם נרתע" - אינו סתם כלל וכלל. יש הרגשות טבעיות, שאם נעמיק בשורשן נראה שהן לא כ"כ "סתם"..

ולגבי מה שכתבת, "וגם סתם השפעה מהמשפחה היא לא תמיד חיובית" - מלבד מה ששם-משפחה אינו בדווקא השפעה ישירה ממשפחת-ההורים ששמה כך.. - הרי שהייתי מציע לך, לטובת הענין, להשתדל לא להתחיל חיי נישואין בגישה כזו.

אולי יש לך סיבות לביקורת, אינני יודע - אבל להשתדל למתן. כמה שיותר בנחת עם משפחת בן-הזוג (בלי קשר כרגע לנושא הספציפי שדובר), ככה יותר טוב..

לא לפני הנישואין ולא לאחריהם.

נסו להדבר, ואולי להתפשר.

מבחינתך זה שיעור חשוב בזוגיות- נצלי אותו!

בעזהי"ת.

גם לי זה היה מפריע ומעיק, אבל ב"ה הקב"ה חסך לי את ההתלבטות הזאת והביא לי חתן מושלם- כולל שם משפחתו

[אבא של סבא שלו עברת כבר.. שורשי משו]

אבל באמת בכללי, בכל דבר שמפריע ומציק בקשר זוגי- לדבר ולדבר, להסביר מה מרגישים ומה חושבים, להקשיב באמת לצד השני, ומסתדרים

אני לא באמת לוחצת, אבל כן העליתי את זה.

(ואגב, הוא מודע להודעה שכתבתי כאן.)

הוא יודע כמה זה חשוב לי, אני לא רוצה שהוא יגיד לא רק מפחד מהסביבה...

זה עושה לי רע...

לא מוצאת את עצמי עסוקה בשם המשפחה שלי כנשואה - שעות נוספות.

כמו שאדמין אמר - שם קר.
לא יודעת אם הייתי בוחרת דווקא בשם הזה.

היה לי שם חם ומייצג לפני.

אבל אני לא חושבת ששם המשפחה הוא כזה קריטי גם אם הוא פויכטוונגר או יורקלביץ'

משפחה שלו (סעדיה) בחיים לא הייתי מתחתנת איתו. ואני לא בטוחה שאני צוחקת .

לכן לדעתי תמיד תמיד ת מ י ד צריך לדבר על כל מה שמפריע (אם שומרים בבטן זה לא נעלם.. זה רק תופח עם הזמן ומפריד..)

אבל לפני שמדברים לזכור שצריך לדעת לוותר, והוא לא חייב להסכים ולקבל את דעתי

והכי חשוב - לדבר יפה מתוך כבוד, ולזכור שיש עוד צד שלא חייב להסכים איתי..

בהצלחה..

כרגע אני מנסה לעכל את זה שם המשפחה החדש... ()

אבל כנראה שיש דברים שצריך פשוט להשלים איתם..

בתור מישהי שהיה לה שם משפחה יחסית נפוץ, ועכשיו קיבלתי שם משפחה שאין לאף אחד אחר חוץ מהמשפחה המצומצמת שלנו-

אפילו שהוא ארוך ומייגע, ואפילו שבאנגלית הוא עוד יותר ארוך ומייגע, ואפילו שלהסביר לאנשים שתוהים לגבי השם זה מציק לפעמים- זה חלק מהזהות שלי כיום. כמו ששם המשפחה הקודם הוא חלק מהזהות שבנית לעצמך עד היום, עכשיו זה דף חדש, שם של שניכם יחד, את מאמצת את עצמך אליו דרך השם שלו.

וחוצמיזה- לפעמים זה נחמד להיות מיוחד (ועם הצירוף של השם הפרטי שלי בכלל אין סיכוי שתהיה עוד מישהי כזאת).

ואגב- גם אם דיברתי שטויות והשם לא כזה מיוחד (למרות שזה מה שהבנתי, כי אם הוא נפוץ ומוכר לא נראה לי סביר לתהות לגביו כל כך), עדיין זו אותה מחשבה- יש לך זכות ככלה לפתוח דף חדש ולאמץ לך זהות של אשת איש עם האיש שבחרת לך!

בד"כ אחרי כמה חודשים כבר מתרגלים לשם החדש, ולאט לאט כבר מפסיקים להתבלבל כששואלים אותנו איך קוראים לך

בזמנו, בקום המדינה כשהקימו את הכנסת החדשה, בן גוריון מתוך תחושת ציונות, הכריח את השרים בממשלתו לעברת את שמות משפחותיהם הלועזיות.

וכך, דור מייסדי המדינה, רובו, עברת את שם המשפחה מוך הבנה ששם משפחה אומנם מייחס אותך לעבר שלך - אבל השם משפחה כשלעצמו, הוא לועזי, וגם אין לו משמעות רבה מידי רעיונית, מכיוון שסך הכל מדובר בהמצאה יחסית מאוחרת במדינות רבות בעולם, כדי לסדר את רישום האוכלוסייה בצורה טובה יותר, וככה בני אדם בחרו לעצמם שם משפחה שקשור למקצוע שלהם, לשמה של הסבתה (רבקין, חייקין וכו') או קשור למקום מגוריהם. לעיתים אפילו השלטונות היו אלו שהחליטו על שם המשפחה הראשוני.

בהחלט הגיוני שכאן בארץ אט אט נעברת את שמותינו. מעתה אל תאמר "רוזנשטיין" אלא אבן שושן. אל תאמר "רוזנברג" אלא הר שושנים. אל תאמר וייצמן - אלא "לבני", אל תאמר "שוורץ" אלא שחור, וכו'...

אבל, כל זה נכון כאשר לא לוחצים..סתם ללחוץ את בעלך יהיה מעשה לא כדאי במיוחד טרום החתונה. את יכולה לשאול אותו כמה פעמים האם יהיה מוכן לזה, אפילו בהמשך, ולשדר שאת יכולה לקבל את התשובה לא...

אם לא ישנה, תתקדמו קצת אחרי החתונה ובהמשך אם תראי שזה שוב מפריע לך, תעלי את הנושא שוב, אולי אפילו בעזרת מתווך...

בסופו של דבר, גם אם לא תשנו - את תראי שזה לא יגרום לך חלילה לאהוב אותו או את משפחתו פחות את תתרגלי גם אם לא ישנו...

לא כדאי לפתוח נושאים כאלה.

חוץ מזה, אפשר להתרגל לשם משפחה. לא כדאי לשלול מיד.

אם תראי שזה לא עובר ועדין קשה לך הרבה אחרי החתונה, אפשר לעלות את הנושא מחדש.

בכל מקרה, לא כדאי לערער את השלום בית על זה (בכל זאת שלום בית חשוב יותר).

ועוד דבר- זה דווקא חיובי שחשוב לו איך ההורים יקבלו את זה. זה יכול להראות על כיבוד הורים ומידות טובות שקיימות אצל ארוסך (זה שהוא נזהר שלא לפגוע בהם).

בעזהי"ת.

לדעתי מאוד לא נכון לפתוח דברים כשנשואים דרך מתווך.

זה בדיוק הזמן לעבוד על פתיחות ועל תקשורת ישירה..

כל השמות נופלים עלינו ללא בחירה.

מה שכן אני חושב שיש משמעות גדולה לשם, וכך אומרת הגמ'.

"אל תקרי שמות אלא שמות" (ברכות) ולכן היא דורשת הרבה שמות.

א"כ כל אדם צריך להבין את הפירוש של שם משפחתו .

לא יתכן שאדם חי בלי לדעת מה הפירוש של שמו.

והשאיפה היא להחליף לשמות בעברית עם משמעות חשובה, כמו שעושים לתינוק.

החסרון הוא הניתוק עם הדורות הקודמים. לכן צריך אנשים שיקפצו למים ויעברתו.

(ה"ה לעניין שמות החודשים כך נראה לי)

את יכולה להישאר עם שלך והוא עם שלו.

אבל הכי טוב שתגיעו לפשרה בניכם.

מתכון לקלקול עוד לפני שנבנה משהו...

חוץ מזה, יכול להיות שהוא באמת קשור לשם המשפחה שלו (נגיד, היו לו אנשים מפורסמים במשפחה, והוא רוצה להשתייך אל ה"אצולה").

אבא שלי לא אהב את שם המשפחה החדש, אבל אני טענתי שזה מעליב ואפילו לא העלתי את זה בפני בעלי.

בע"ה לפני הלידה בעלי אמר שנלך למשרד הפנים.

בדיעבד אני חושבת שכמו המון דברים בנישואים זה יוצא די מטופש מהבחינה הטכנית שלא עשינו את זה טרם החתונה כי יצא שאני מחליפה פעמיים שם תוך שנתיים, אבל מאד חכם מהבחינה הרגשית...

את תראי שכל החיים עושים ויתורים על השכל לטובת מה שנקרא אינטיליגנציה רגשית - לפעמים לא מעירים בזמן אמת, כדי לא לעצבן, אפילו שמפסידים כסף או זמן למשל..

תתרגלי

שכחתם שבחורה שמתחתנת עוברת שינויים גדולים הרבה יותר מאשר הגבר, ואחד מהם הוא גם שינוי שם המשפחה והזהות איתה גדלה (מקובל בארץ, אבל לדוגמא באנגליה האישה כל חייה משוייכת לשם משפחת אביה)

לכן אולי כדאי שגם הגברים יבינו זאת.  וגם אם הם אינם רוצים לעברת וכד' (ואיני אומרת שזה אינו מוצדק) לפחות שיבינו את הקושי של החלפת הזהות של הגברת וירככו את ה'לא'.

אני מניחה שהבחורה ידעה היטב את שם המשפחה כבר מההתחלה.

וכמו שלא מתחתנים עם אדם על מנת לשנותו- לא הוגן להפעיל לחץ לשנות דבר מהותי שמהווה חלק מהזהות של האדם, חלק מהשייכות המשפחתית ודבר בעל מטען רגשי.

זו דעתי בעניין.

אז נכון שיש כאלה שמשאירות את שמן+ השם החדש סגנון וורשצמסטקי-מועלם

או רק את שמן- ואז לכל אחד יש שם אחר (אם כי מכירה כמה זוגות שחיים באושר כבר הרבה שנים ככה, כולל זוג שהילדים לקחו את השם של האמא כי הוא נדיר והיא הבת היחידה ששימרה אותו)

אבל בהחלט מסכימה עם האמירה שהאשה היא זו שהופכת לאשת איש הרבה יותר מהגבר. בכ"כ הרבה מובנים.

ושיש מקום גם להתחשב בה. 

אמפי- אם שם המשפחה הוא חלק כ"כ חשוב מהזהות, אז למה האשה נדרשת לשנות אותו בן רגע? 

למה אצלה זה ברור מאילו ואצלו זה בל יעבור?

זוג הוא מבנה חדש. שאמנם קשור למשפחה- אך עומד בפני עצמו.

ההחלטה על שם המשפחה חייבת להיות משותפת. וכמו שלה אין זכות לטאבו- גם לו אין זכות לטאבו.

היה מגוחך, במחילה. ומה שכתבת מקודם יפה, טבעי ופשוט.

לא צריך לחשוב ש"ממציאים את הגלגל". זה שמקובל שאשה נושאת את שם המשפחה של בעלה ושמחה בכך, נעוץ כנראה בעומק הנפש של האיש והאשה והחיבור ביניהם. לא כולם היו טפשים עד זמננו. ואי אפשר להגיד שה"התחכמויות" האלו גרמו ליותר שלום בית ואושר ופחות גירושין בעולם..

כשמאבדים טבע בריא, ו"מתפלספים" יותר מידי, "למה אני ולא הוא", מפסידים דברים יקרים שבאים עם התחושה הנורמלית של החיים.

מי שרוצָה להתחתן והיא תישאר עם שמה הקודם ובעלה עם שמו.. והוא מסכים - יערב להם...אני מניח שרוב הנשים והגברים שרוצים כשמתחתנים לחוש משפחה אחת, ויש להם התודעה וההרגשה הטבעית הטהורה ביחס לכך - לא היו מסכימים לדבר כזה.

ואם מובן באופן טבעי לאשה מראש שהיא הולכת לשאת את שם משפחתו של בעלה - כמו פותחת השירשור למשל - אז בודאי שאין מקום לדרוש ממנו לשנות את השם

היא "מחליפה" שם משפחה, כי ככה מקובל כחלק מהמעבר של היותה לאשת איש, לא כי יש לה שם משפחה "לא יפה", ובד"כ שמחה בזה. הוא "מתבקש" לשנות - סתם כי השם של משפחתו לא "מצלצל" לה..  

ובוודאי שאם היתה אשה מתבקשת ע"י בעלה להחליף את שמה הפרטי לצורך נישואין, כי הוא לא "מוצא חן" - זה היה דומה לנידון..

אחרי שמתחתנים - אפשר להסכים ברצון על הרבה דברים.

וקצת מוזרה ה"התלוננות" על כך שאשה עוברת שינוי עם היותה לאשת-איש. חשבתי שהיא אמורה לשמוח בכך. הרי על-דעת זה היא מתחתנת ועושה מאמצים גדולים להגיע לכך..

ותתפלא כמה נשים יש שעשו ככה. ויכולות להעלב מהערה כזו..

וזה לא קשור לנפש האשה, זה חוקות הגויים שעברו גם אלינו.

לא קשור ל"טבע בריא" קשור להחלטה משותפת של שני בני הזוג שעומדים להקים בית שיעמוד בפני עצמו.

ודאי שאין מקום לדרוש מהבעל לשנות את השם- כי נישואין זה לא עניין של דרישה אלא של שיחה ודיון. 

ובאותה מידה אין מקום לדרוש מהאשה לקבל על עצמה שם שמפריע לה והיא שונאת אותו והוא מציק לה וקשה לה להתחבר אליו ולדרוש ממנה לחיות איתו מעכשיו ולעד.

ומותר גם לבעל לבוא לקראת אשתו ולהתחשב ברגשותיה.

וזה לא דומה לבעל שמחליף את שמה הפרטי של אשתו- כי זה דבר ששיך רק לה ואילו זה דבר ששיך לשניהם.

ואפשר להחליט מרצון על הרבה דברים גם לפני החתונה. אין סיבה להחליף שני שמות משפחה בתוך פחות משנה.. זה סתם מיותר..

ולגבי ה"התלוננות" אשה עוברת המון המון שינויים עם החתונה. בחלקם היא שמחה ובחלקם לא.

לא כולן מאושרות מכיסוי הראש, או משינוי שם המשפחה. לא כולן עוברות חלק את הניתוק מהבית. וגם דברים שמשמחים- יכולים להיות קשים.

מה גם שהמעבר להורות (שלעיתים בא מהר מאד אחרי החתונה) עובר בעיקר על האישה- פיזית ונפשית. הבעל משתנה רק נפשית ובצורה מעטה. לרוב הוא ממשיך בחייו הרגילים- במיוחד בציבור שלנו שמקובל מאד שאחרי החתונה נשארים ליד הישיבה של הבעל- כלומר הוא ממשיך איפה שהיה קודם והיא עוברת למקום אחר.

אז מה כבר אמרתי? שלא לצאת מנק הנחה שהאשה חייבת לקבל עליה את שם המשפחה ואין מקום לדבר על זה. יש מקום ואני חושבת שהבעל חייב לפחות להקשיב לנסות ביחד איתה לפתור את מה שקורה. 

"ירככו את הלא"?...

וכי אומרים זאת מתוך "שוביניזם"?...

זה נאמר כעצה טובה לאשה, כדי למנוע ממנה סיבוכים.

לפעמים מוטב להגיד ברור - כמובן בנעימות - מאשר שאח"כ יהיו צרות...

אני מציעה שתשבי עם עצמך ותחשבי בכנות מה גורם לך לרצות כ"כ לעברת את השם?

- הוא סתם לא מצלצל לך מספיק נחמד?

- את מתביישת בשם המשפחה?

- שם המשפחה משדר משהו ששונה ממה שאת רוצה לשדר?

- את מנסה להטביע את חותמך על הבית החדש שנבנה ולא סתם להייכנס למסגרת קיימת, לשם משפחה קיים?

- אולי יש כאן מאבק כוח ואת רוצה לראות עד כמה ארוסך אוהב אותך ומוכן ללכת לקראתך גם בדברים היקרים לו מאוד?

ואלי יש סיבות נוספות שלא חשבתי עליהן..

אך, השאלה המרכזית: את באה לבנות בית בישראל, לקשור את עתידך עם ארוסך עד 120 שנה - האם משהן בתוכך מתמרד? מסרב "להתכופף", מרגיש מאויים, שיימחק? ואולי זו הצורה  לבטא את החשש הזה - בויכוח על שם המשפחה, כביכול.

נקודה למחשבה.

ושאלה נוספת: האם כל מה שרוויחי בכך, הבטחון העצמי שאת אהובה ומקובלת, ודברייך מקובלים (אפילו יותר משל הוריו) - האם זה שווה את עכירת האווירה המשפחתית? להתחיל את חייך ויחסי כלה-חמות העדינים ממילא, ברגל שמאל? האם באמת את משנה כי את חושבת שצריך או בשביל הנצחון? לדעתי חבל להיכנס כך לחופה..

את כל רעיונות הפמיניזם הרדיקלי?

למה זה שהיא רוצה סה"כ להחליף את שם המשפחה- הופך פתואום למרד מול מוסד הנישואין ומול הבעל ומשפחתו?

ריבונו של עולם!! 

מותר לבנ"א שלא יאהב שמות משפחה מסויימים.

מותר לבנ"א לבקש קצת אמפתיה והבנה לזה שיש לו טעם ורצון והעדפות..

ללחוץ זה לא צורת תיקשורת נכונה אף פעם. 

מעבר לכך, את צריכה להבין שזה יכול להיות פוגע מאוד בשביל הגבר, אם תרצי אסביר לך באישי למה. 

אגב, אשתי ואני שינינו לשם ששנינו אוהבים וגם לא פוגע בהורים

איך?

מצאנו שם שדומה לשם משפחה המקורי שלי

אבל הוא יותר יפה (גם בעיניה), ועברי. 

זה הוא וזה חלק ממנו. בנישואין האישה משנה, למה לנסות לשנות גם את שלו?

ואני מתה על השם משפחה שלי ושל בעלי, אפילו שלפני הוא היה נשמע לי גוי ומרוחק. מתה עליו! {אולי כי הוא הביא איתו הרבה דברים אחרים..}

מהיכרות עם הנושא הזה, גברים יכולים להיות מאוד רגישים מהשם משפחה שלהם. 

עבורם זה ממש חלק מהם והשורשים שלהם, זה גם קצת סימן שאת אשתו ונכנסת להיות חלק ממנו. 

לדעתי תישארי עם זה, חבל ללחוץ עליו ושזה יצור גם בעיות עם המשפחה  

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️