עם הזמן - תראו ביחד. בנחת, ורק מתוך רצון משותף.

ענ"ד.

הכי מתאים כשמתחתנים, מה הסיכוי שזה יהיה בהמשך?...

א. הבחור רשאי "להרגיש" שהבחורה מקבל את שם המשפחה שלו - ולא ש"בוחרים ביחד" שם משפחה חדש. זה טוב גם לבחורה - וכך מקובל אצל מרבית עם ישראל, וטוב שמקובל.

ב. אם בהמשך, מחליטים לעברת את שם המשפחה, זו החלטה יותר "פנימית" של בני הזוג, ולענ"ד פחות פוגע.

כשבחורה באה - ודבר ראשון רוצה שלא ייקראו בשם-משפחה כמו הורי בעלה, זה יכול להשאיר נזק לטווח ארוך ביחסים המשפחתיים לענ"ד.  לא צריך ללכת אחרי הדימיון - יש דברים חשובים יותר.

תהיו בעז"ה נשואים, תחיו בנעימים, ואם אחרי תקופה הגונה עוד תרצי כך - תשוחחו על כך בנחת. בהתחלה תקראו את שני השמות, ולאט-לאט יתרגלו למה שתרצו. העיקר שתרצו ביחד.

כך נראה לענ"ד.

תלמד קצת היסטוריה...

חוץ מזה שהוא "סתם נרתע"

וגם סתם השפעה מהמשפחה היא לא תמיד חיובית.

העיקרון של הליכת האשה אחרי בעלה במנהגים וכד', "לבית אבותם", היה קיים עוד לפני שמות המשפחה. משם מן הסתם זה בא, לא במקרה, ובאופן טבעי הרוב גם שמחות בכך.

ו"הסתם נרתע" - אינו סתם כלל וכלל. יש הרגשות טבעיות, שאם נעמיק בשורשן נראה שהן לא כ"כ "סתם"..

ולגבי מה שכתבת, "וגם סתם השפעה מהמשפחה היא לא תמיד חיובית" - מלבד מה ששם-משפחה אינו בדווקא השפעה ישירה ממשפחת-ההורים ששמה כך.. - הרי שהייתי מציע לך, לטובת הענין, להשתדל לא להתחיל חיי נישואין בגישה כזו.

אולי יש לך סיבות לביקורת, אינני יודע - אבל להשתדל למתן. כמה שיותר בנחת עם משפחת בן-הזוג (בלי קשר כרגע לנושא הספציפי שדובר), ככה יותר טוב..

לא לפני הנישואין ולא לאחריהם.

נסו להדבר, ואולי להתפשר.

מבחינתך זה שיעור חשוב בזוגיות- נצלי אותו!

בעזהי"ת.

גם לי זה היה מפריע ומעיק, אבל ב"ה הקב"ה חסך לי את ההתלבטות הזאת והביא לי חתן מושלם- כולל שם משפחתו

[אבא של סבא שלו עברת כבר.. שורשי משו]

אבל באמת בכללי, בכל דבר שמפריע ומציק בקשר זוגי- לדבר ולדבר, להסביר מה מרגישים ומה חושבים, להקשיב באמת לצד השני, ומסתדרים

אני לא באמת לוחצת, אבל כן העליתי את זה.

(ואגב, הוא מודע להודעה שכתבתי כאן.)

הוא יודע כמה זה חשוב לי, אני לא רוצה שהוא יגיד לא רק מפחד מהסביבה...

זה עושה לי רע...

לא מוצאת את עצמי עסוקה בשם המשפחה שלי כנשואה - שעות נוספות.

כמו שאדמין אמר - שם קר.
לא יודעת אם הייתי בוחרת דווקא בשם הזה.

היה לי שם חם ומייצג לפני.

אבל אני לא חושבת ששם המשפחה הוא כזה קריטי גם אם הוא פויכטוונגר או יורקלביץ'

משפחה שלו (סעדיה) בחיים לא הייתי מתחתנת איתו. ואני לא בטוחה שאני צוחקת .

לכן לדעתי תמיד תמיד ת מ י ד צריך לדבר על כל מה שמפריע (אם שומרים בבטן זה לא נעלם.. זה רק תופח עם הזמן ומפריד..)

אבל לפני שמדברים לזכור שצריך לדעת לוותר, והוא לא חייב להסכים ולקבל את דעתי

והכי חשוב - לדבר יפה מתוך כבוד, ולזכור שיש עוד צד שלא חייב להסכים איתי..

בהצלחה..

כרגע אני מנסה לעכל את זה שם המשפחה החדש... ()

אבל כנראה שיש דברים שצריך פשוט להשלים איתם..

בתור מישהי שהיה לה שם משפחה יחסית נפוץ, ועכשיו קיבלתי שם משפחה שאין לאף אחד אחר חוץ מהמשפחה המצומצמת שלנו-

אפילו שהוא ארוך ומייגע, ואפילו שבאנגלית הוא עוד יותר ארוך ומייגע, ואפילו שלהסביר לאנשים שתוהים לגבי השם זה מציק לפעמים- זה חלק מהזהות שלי כיום. כמו ששם המשפחה הקודם הוא חלק מהזהות שבנית לעצמך עד היום, עכשיו זה דף חדש, שם של שניכם יחד, את מאמצת את עצמך אליו דרך השם שלו.

וחוצמיזה- לפעמים זה נחמד להיות מיוחד (ועם הצירוף של השם הפרטי שלי בכלל אין סיכוי שתהיה עוד מישהי כזאת).

ואגב- גם אם דיברתי שטויות והשם לא כזה מיוחד (למרות שזה מה שהבנתי, כי אם הוא נפוץ ומוכר לא נראה לי סביר לתהות לגביו כל כך), עדיין זו אותה מחשבה- יש לך זכות ככלה לפתוח דף חדש ולאמץ לך זהות של אשת איש עם האיש שבחרת לך!

בד"כ אחרי כמה חודשים כבר מתרגלים לשם החדש, ולאט לאט כבר מפסיקים להתבלבל כששואלים אותנו איך קוראים לך

בזמנו, בקום המדינה כשהקימו את הכנסת החדשה, בן גוריון מתוך תחושת ציונות, הכריח את השרים בממשלתו לעברת את שמות משפחותיהם הלועזיות.

וכך, דור מייסדי המדינה, רובו, עברת את שם המשפחה מוך הבנה ששם משפחה אומנם מייחס אותך לעבר שלך - אבל השם משפחה כשלעצמו, הוא לועזי, וגם אין לו משמעות רבה מידי רעיונית, מכיוון שסך הכל מדובר בהמצאה יחסית מאוחרת במדינות רבות בעולם, כדי לסדר את רישום האוכלוסייה בצורה טובה יותר, וככה בני אדם בחרו לעצמם שם משפחה שקשור למקצוע שלהם, לשמה של הסבתה (רבקין, חייקין וכו') או קשור למקום מגוריהם. לעיתים אפילו השלטונות היו אלו שהחליטו על שם המשפחה הראשוני.

בהחלט הגיוני שכאן בארץ אט אט נעברת את שמותינו. מעתה אל תאמר "רוזנשטיין" אלא אבן שושן. אל תאמר "רוזנברג" אלא הר שושנים. אל תאמר וייצמן - אלא "לבני", אל תאמר "שוורץ" אלא שחור, וכו'...

אבל, כל זה נכון כאשר לא לוחצים..סתם ללחוץ את בעלך יהיה מעשה לא כדאי במיוחד טרום החתונה. את יכולה לשאול אותו כמה פעמים האם יהיה מוכן לזה, אפילו בהמשך, ולשדר שאת יכולה לקבל את התשובה לא...

אם לא ישנה, תתקדמו קצת אחרי החתונה ובהמשך אם תראי שזה שוב מפריע לך, תעלי את הנושא שוב, אולי אפילו בעזרת מתווך...

בסופו של דבר, גם אם לא תשנו - את תראי שזה לא יגרום לך חלילה לאהוב אותו או את משפחתו פחות את תתרגלי גם אם לא ישנו...

לא כדאי לפתוח נושאים כאלה.

חוץ מזה, אפשר להתרגל לשם משפחה. לא כדאי לשלול מיד.

אם תראי שזה לא עובר ועדין קשה לך הרבה אחרי החתונה, אפשר לעלות את הנושא מחדש.

בכל מקרה, לא כדאי לערער את השלום בית על זה (בכל זאת שלום בית חשוב יותר).

ועוד דבר- זה דווקא חיובי שחשוב לו איך ההורים יקבלו את זה. זה יכול להראות על כיבוד הורים ומידות טובות שקיימות אצל ארוסך (זה שהוא נזהר שלא לפגוע בהם).

בעזהי"ת.

לדעתי מאוד לא נכון לפתוח דברים כשנשואים דרך מתווך.

זה בדיוק הזמן לעבוד על פתיחות ועל תקשורת ישירה..

כל השמות נופלים עלינו ללא בחירה.

מה שכן אני חושב שיש משמעות גדולה לשם, וכך אומרת הגמ'.

"אל תקרי שמות אלא שמות" (ברכות) ולכן היא דורשת הרבה שמות.

א"כ כל אדם צריך להבין את הפירוש של שם משפחתו .

לא יתכן שאדם חי בלי לדעת מה הפירוש של שמו.

והשאיפה היא להחליף לשמות בעברית עם משמעות חשובה, כמו שעושים לתינוק.

החסרון הוא הניתוק עם הדורות הקודמים. לכן צריך אנשים שיקפצו למים ויעברתו.

(ה"ה לעניין שמות החודשים כך נראה לי)

את יכולה להישאר עם שלך והוא עם שלו.

אבל הכי טוב שתגיעו לפשרה בניכם.

מתכון לקלקול עוד לפני שנבנה משהו...

חוץ מזה, יכול להיות שהוא באמת קשור לשם המשפחה שלו (נגיד, היו לו אנשים מפורסמים במשפחה, והוא רוצה להשתייך אל ה"אצולה").

אבא שלי לא אהב את שם המשפחה החדש, אבל אני טענתי שזה מעליב ואפילו לא העלתי את זה בפני בעלי.

בע"ה לפני הלידה בעלי אמר שנלך למשרד הפנים.

בדיעבד אני חושבת שכמו המון דברים בנישואים זה יוצא די מטופש מהבחינה הטכנית שלא עשינו את זה טרם החתונה כי יצא שאני מחליפה פעמיים שם תוך שנתיים, אבל מאד חכם מהבחינה הרגשית...

את תראי שכל החיים עושים ויתורים על השכל לטובת מה שנקרא אינטיליגנציה רגשית - לפעמים לא מעירים בזמן אמת, כדי לא לעצבן, אפילו שמפסידים כסף או זמן למשל..

תתרגלי

שכחתם שבחורה שמתחתנת עוברת שינויים גדולים הרבה יותר מאשר הגבר, ואחד מהם הוא גם שינוי שם המשפחה והזהות איתה גדלה (מקובל בארץ, אבל לדוגמא באנגליה האישה כל חייה משוייכת לשם משפחת אביה)

לכן אולי כדאי שגם הגברים יבינו זאת.  וגם אם הם אינם רוצים לעברת וכד' (ואיני אומרת שזה אינו מוצדק) לפחות שיבינו את הקושי של החלפת הזהות של הגברת וירככו את ה'לא'.

אני מניחה שהבחורה ידעה היטב את שם המשפחה כבר מההתחלה.

וכמו שלא מתחתנים עם אדם על מנת לשנותו- לא הוגן להפעיל לחץ לשנות דבר מהותי שמהווה חלק מהזהות של האדם, חלק מהשייכות המשפחתית ודבר בעל מטען רגשי.

זו דעתי בעניין.

אז נכון שיש כאלה שמשאירות את שמן+ השם החדש סגנון וורשצמסטקי-מועלם

או רק את שמן- ואז לכל אחד יש שם אחר (אם כי מכירה כמה זוגות שחיים באושר כבר הרבה שנים ככה, כולל זוג שהילדים לקחו את השם של האמא כי הוא נדיר והיא הבת היחידה ששימרה אותו)

אבל בהחלט מסכימה עם האמירה שהאשה היא זו שהופכת לאשת איש הרבה יותר מהגבר. בכ"כ הרבה מובנים.

ושיש מקום גם להתחשב בה. 

אמפי- אם שם המשפחה הוא חלק כ"כ חשוב מהזהות, אז למה האשה נדרשת לשנות אותו בן רגע? 

למה אצלה זה ברור מאילו ואצלו זה בל יעבור?

זוג הוא מבנה חדש. שאמנם קשור למשפחה- אך עומד בפני עצמו.

ההחלטה על שם המשפחה חייבת להיות משותפת. וכמו שלה אין זכות לטאבו- גם לו אין זכות לטאבו.

היה מגוחך, במחילה. ומה שכתבת מקודם יפה, טבעי ופשוט.

לא צריך לחשוב ש"ממציאים את הגלגל". זה שמקובל שאשה נושאת את שם המשפחה של בעלה ושמחה בכך, נעוץ כנראה בעומק הנפש של האיש והאשה והחיבור ביניהם. לא כולם היו טפשים עד זמננו. ואי אפשר להגיד שה"התחכמויות" האלו גרמו ליותר שלום בית ואושר ופחות גירושין בעולם..

כשמאבדים טבע בריא, ו"מתפלספים" יותר מידי, "למה אני ולא הוא", מפסידים דברים יקרים שבאים עם התחושה הנורמלית של החיים.

מי שרוצָה להתחתן והיא תישאר עם שמה הקודם ובעלה עם שמו.. והוא מסכים - יערב להם...אני מניח שרוב הנשים והגברים שרוצים כשמתחתנים לחוש משפחה אחת, ויש להם התודעה וההרגשה הטבעית הטהורה ביחס לכך - לא היו מסכימים לדבר כזה.

ואם מובן באופן טבעי לאשה מראש שהיא הולכת לשאת את שם משפחתו של בעלה - כמו פותחת השירשור למשל - אז בודאי שאין מקום לדרוש ממנו לשנות את השם

היא "מחליפה" שם משפחה, כי ככה מקובל כחלק מהמעבר של היותה לאשת איש, לא כי יש לה שם משפחה "לא יפה", ובד"כ שמחה בזה. הוא "מתבקש" לשנות - סתם כי השם של משפחתו לא "מצלצל" לה..  

ובוודאי שאם היתה אשה מתבקשת ע"י בעלה להחליף את שמה הפרטי לצורך נישואין, כי הוא לא "מוצא חן" - זה היה דומה לנידון..

אחרי שמתחתנים - אפשר להסכים ברצון על הרבה דברים.

וקצת מוזרה ה"התלוננות" על כך שאשה עוברת שינוי עם היותה לאשת-איש. חשבתי שהיא אמורה לשמוח בכך. הרי על-דעת זה היא מתחתנת ועושה מאמצים גדולים להגיע לכך..

ותתפלא כמה נשים יש שעשו ככה. ויכולות להעלב מהערה כזו..

וזה לא קשור לנפש האשה, זה חוקות הגויים שעברו גם אלינו.

לא קשור ל"טבע בריא" קשור להחלטה משותפת של שני בני הזוג שעומדים להקים בית שיעמוד בפני עצמו.

ודאי שאין מקום לדרוש מהבעל לשנות את השם- כי נישואין זה לא עניין של דרישה אלא של שיחה ודיון. 

ובאותה מידה אין מקום לדרוש מהאשה לקבל על עצמה שם שמפריע לה והיא שונאת אותו והוא מציק לה וקשה לה להתחבר אליו ולדרוש ממנה לחיות איתו מעכשיו ולעד.

ומותר גם לבעל לבוא לקראת אשתו ולהתחשב ברגשותיה.

וזה לא דומה לבעל שמחליף את שמה הפרטי של אשתו- כי זה דבר ששיך רק לה ואילו זה דבר ששיך לשניהם.

ואפשר להחליט מרצון על הרבה דברים גם לפני החתונה. אין סיבה להחליף שני שמות משפחה בתוך פחות משנה.. זה סתם מיותר..

ולגבי ה"התלוננות" אשה עוברת המון המון שינויים עם החתונה. בחלקם היא שמחה ובחלקם לא.

לא כולן מאושרות מכיסוי הראש, או משינוי שם המשפחה. לא כולן עוברות חלק את הניתוק מהבית. וגם דברים שמשמחים- יכולים להיות קשים.

מה גם שהמעבר להורות (שלעיתים בא מהר מאד אחרי החתונה) עובר בעיקר על האישה- פיזית ונפשית. הבעל משתנה רק נפשית ובצורה מעטה. לרוב הוא ממשיך בחייו הרגילים- במיוחד בציבור שלנו שמקובל מאד שאחרי החתונה נשארים ליד הישיבה של הבעל- כלומר הוא ממשיך איפה שהיה קודם והיא עוברת למקום אחר.

אז מה כבר אמרתי? שלא לצאת מנק הנחה שהאשה חייבת לקבל עליה את שם המשפחה ואין מקום לדבר על זה. יש מקום ואני חושבת שהבעל חייב לפחות להקשיב לנסות ביחד איתה לפתור את מה שקורה. 

"ירככו את הלא"?...

וכי אומרים זאת מתוך "שוביניזם"?...

זה נאמר כעצה טובה לאשה, כדי למנוע ממנה סיבוכים.

לפעמים מוטב להגיד ברור - כמובן בנעימות - מאשר שאח"כ יהיו צרות...

אני מציעה שתשבי עם עצמך ותחשבי בכנות מה גורם לך לרצות כ"כ לעברת את השם?

- הוא סתם לא מצלצל לך מספיק נחמד?

- את מתביישת בשם המשפחה?

- שם המשפחה משדר משהו ששונה ממה שאת רוצה לשדר?

- את מנסה להטביע את חותמך על הבית החדש שנבנה ולא סתם להייכנס למסגרת קיימת, לשם משפחה קיים?

- אולי יש כאן מאבק כוח ואת רוצה לראות עד כמה ארוסך אוהב אותך ומוכן ללכת לקראתך גם בדברים היקרים לו מאוד?

ואלי יש סיבות נוספות שלא חשבתי עליהן..

אך, השאלה המרכזית: את באה לבנות בית בישראל, לקשור את עתידך עם ארוסך עד 120 שנה - האם משהן בתוכך מתמרד? מסרב "להתכופף", מרגיש מאויים, שיימחק? ואולי זו הצורה  לבטא את החשש הזה - בויכוח על שם המשפחה, כביכול.

נקודה למחשבה.

ושאלה נוספת: האם כל מה שרוויחי בכך, הבטחון העצמי שאת אהובה ומקובלת, ודברייך מקובלים (אפילו יותר משל הוריו) - האם זה שווה את עכירת האווירה המשפחתית? להתחיל את חייך ויחסי כלה-חמות העדינים ממילא, ברגל שמאל? האם באמת את משנה כי את חושבת שצריך או בשביל הנצחון? לדעתי חבל להיכנס כך לחופה..

את כל רעיונות הפמיניזם הרדיקלי?

למה זה שהיא רוצה סה"כ להחליף את שם המשפחה- הופך פתואום למרד מול מוסד הנישואין ומול הבעל ומשפחתו?

ריבונו של עולם!! 

מותר לבנ"א שלא יאהב שמות משפחה מסויימים.

מותר לבנ"א לבקש קצת אמפתיה והבנה לזה שיש לו טעם ורצון והעדפות..

ללחוץ זה לא צורת תיקשורת נכונה אף פעם. 

מעבר לכך, את צריכה להבין שזה יכול להיות פוגע מאוד בשביל הגבר, אם תרצי אסביר לך באישי למה. 

אגב, אשתי ואני שינינו לשם ששנינו אוהבים וגם לא פוגע בהורים

איך?

מצאנו שם שדומה לשם משפחה המקורי שלי

אבל הוא יותר יפה (גם בעיניה), ועברי. 

זה הוא וזה חלק ממנו. בנישואין האישה משנה, למה לנסות לשנות גם את שלו?

ואני מתה על השם משפחה שלי ושל בעלי, אפילו שלפני הוא היה נשמע לי גוי ומרוחק. מתה עליו! {אולי כי הוא הביא איתו הרבה דברים אחרים..}

מהיכרות עם הנושא הזה, גברים יכולים להיות מאוד רגישים מהשם משפחה שלהם. 

עבורם זה ממש חלק מהם והשורשים שלהם, זה גם קצת סימן שאת אשתו ונכנסת להיות חלק ממנו. 

לדעתי תישארי עם זה, חבל ללחוץ עליו ושזה יצור גם בעיות עם המשפחה  

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.