עם הזמן - תראו ביחד. בנחת, ורק מתוך רצון משותף.

ענ"ד.

הכי מתאים כשמתחתנים, מה הסיכוי שזה יהיה בהמשך?...

א. הבחור רשאי "להרגיש" שהבחורה מקבל את שם המשפחה שלו - ולא ש"בוחרים ביחד" שם משפחה חדש. זה טוב גם לבחורה - וכך מקובל אצל מרבית עם ישראל, וטוב שמקובל.

ב. אם בהמשך, מחליטים לעברת את שם המשפחה, זו החלטה יותר "פנימית" של בני הזוג, ולענ"ד פחות פוגע.

כשבחורה באה - ודבר ראשון רוצה שלא ייקראו בשם-משפחה כמו הורי בעלה, זה יכול להשאיר נזק לטווח ארוך ביחסים המשפחתיים לענ"ד.  לא צריך ללכת אחרי הדימיון - יש דברים חשובים יותר.

תהיו בעז"ה נשואים, תחיו בנעימים, ואם אחרי תקופה הגונה עוד תרצי כך - תשוחחו על כך בנחת. בהתחלה תקראו את שני השמות, ולאט-לאט יתרגלו למה שתרצו. העיקר שתרצו ביחד.

כך נראה לענ"ד.

תלמד קצת היסטוריה...

חוץ מזה שהוא "סתם נרתע"

וגם סתם השפעה מהמשפחה היא לא תמיד חיובית.

העיקרון של הליכת האשה אחרי בעלה במנהגים וכד', "לבית אבותם", היה קיים עוד לפני שמות המשפחה. משם מן הסתם זה בא, לא במקרה, ובאופן טבעי הרוב גם שמחות בכך.

ו"הסתם נרתע" - אינו סתם כלל וכלל. יש הרגשות טבעיות, שאם נעמיק בשורשן נראה שהן לא כ"כ "סתם"..

ולגבי מה שכתבת, "וגם סתם השפעה מהמשפחה היא לא תמיד חיובית" - מלבד מה ששם-משפחה אינו בדווקא השפעה ישירה ממשפחת-ההורים ששמה כך.. - הרי שהייתי מציע לך, לטובת הענין, להשתדל לא להתחיל חיי נישואין בגישה כזו.

אולי יש לך סיבות לביקורת, אינני יודע - אבל להשתדל למתן. כמה שיותר בנחת עם משפחת בן-הזוג (בלי קשר כרגע לנושא הספציפי שדובר), ככה יותר טוב..

לא לפני הנישואין ולא לאחריהם.

נסו להדבר, ואולי להתפשר.

מבחינתך זה שיעור חשוב בזוגיות- נצלי אותו!

בעזהי"ת.

גם לי זה היה מפריע ומעיק, אבל ב"ה הקב"ה חסך לי את ההתלבטות הזאת והביא לי חתן מושלם- כולל שם משפחתו

[אבא של סבא שלו עברת כבר.. שורשי משו]

אבל באמת בכללי, בכל דבר שמפריע ומציק בקשר זוגי- לדבר ולדבר, להסביר מה מרגישים ומה חושבים, להקשיב באמת לצד השני, ומסתדרים

אני לא באמת לוחצת, אבל כן העליתי את זה.

(ואגב, הוא מודע להודעה שכתבתי כאן.)

הוא יודע כמה זה חשוב לי, אני לא רוצה שהוא יגיד לא רק מפחד מהסביבה...

זה עושה לי רע...

לא מוצאת את עצמי עסוקה בשם המשפחה שלי כנשואה - שעות נוספות.

כמו שאדמין אמר - שם קר.
לא יודעת אם הייתי בוחרת דווקא בשם הזה.

היה לי שם חם ומייצג לפני.

אבל אני לא חושבת ששם המשפחה הוא כזה קריטי גם אם הוא פויכטוונגר או יורקלביץ'

משפחה שלו (סעדיה) בחיים לא הייתי מתחתנת איתו. ואני לא בטוחה שאני צוחקת .

לכן לדעתי תמיד תמיד ת מ י ד צריך לדבר על כל מה שמפריע (אם שומרים בבטן זה לא נעלם.. זה רק תופח עם הזמן ומפריד..)

אבל לפני שמדברים לזכור שצריך לדעת לוותר, והוא לא חייב להסכים ולקבל את דעתי

והכי חשוב - לדבר יפה מתוך כבוד, ולזכור שיש עוד צד שלא חייב להסכים איתי..

בהצלחה..

כרגע אני מנסה לעכל את זה שם המשפחה החדש... ()

אבל כנראה שיש דברים שצריך פשוט להשלים איתם..

בתור מישהי שהיה לה שם משפחה יחסית נפוץ, ועכשיו קיבלתי שם משפחה שאין לאף אחד אחר חוץ מהמשפחה המצומצמת שלנו-

אפילו שהוא ארוך ומייגע, ואפילו שבאנגלית הוא עוד יותר ארוך ומייגע, ואפילו שלהסביר לאנשים שתוהים לגבי השם זה מציק לפעמים- זה חלק מהזהות שלי כיום. כמו ששם המשפחה הקודם הוא חלק מהזהות שבנית לעצמך עד היום, עכשיו זה דף חדש, שם של שניכם יחד, את מאמצת את עצמך אליו דרך השם שלו.

וחוצמיזה- לפעמים זה נחמד להיות מיוחד (ועם הצירוף של השם הפרטי שלי בכלל אין סיכוי שתהיה עוד מישהי כזאת).

ואגב- גם אם דיברתי שטויות והשם לא כזה מיוחד (למרות שזה מה שהבנתי, כי אם הוא נפוץ ומוכר לא נראה לי סביר לתהות לגביו כל כך), עדיין זו אותה מחשבה- יש לך זכות ככלה לפתוח דף חדש ולאמץ לך זהות של אשת איש עם האיש שבחרת לך!

בד"כ אחרי כמה חודשים כבר מתרגלים לשם החדש, ולאט לאט כבר מפסיקים להתבלבל כששואלים אותנו איך קוראים לך

בזמנו, בקום המדינה כשהקימו את הכנסת החדשה, בן גוריון מתוך תחושת ציונות, הכריח את השרים בממשלתו לעברת את שמות משפחותיהם הלועזיות.

וכך, דור מייסדי המדינה, רובו, עברת את שם המשפחה מוך הבנה ששם משפחה אומנם מייחס אותך לעבר שלך - אבל השם משפחה כשלעצמו, הוא לועזי, וגם אין לו משמעות רבה מידי רעיונית, מכיוון שסך הכל מדובר בהמצאה יחסית מאוחרת במדינות רבות בעולם, כדי לסדר את רישום האוכלוסייה בצורה טובה יותר, וככה בני אדם בחרו לעצמם שם משפחה שקשור למקצוע שלהם, לשמה של הסבתה (רבקין, חייקין וכו') או קשור למקום מגוריהם. לעיתים אפילו השלטונות היו אלו שהחליטו על שם המשפחה הראשוני.

בהחלט הגיוני שכאן בארץ אט אט נעברת את שמותינו. מעתה אל תאמר "רוזנשטיין" אלא אבן שושן. אל תאמר "רוזנברג" אלא הר שושנים. אל תאמר וייצמן - אלא "לבני", אל תאמר "שוורץ" אלא שחור, וכו'...

אבל, כל זה נכון כאשר לא לוחצים..סתם ללחוץ את בעלך יהיה מעשה לא כדאי במיוחד טרום החתונה. את יכולה לשאול אותו כמה פעמים האם יהיה מוכן לזה, אפילו בהמשך, ולשדר שאת יכולה לקבל את התשובה לא...

אם לא ישנה, תתקדמו קצת אחרי החתונה ובהמשך אם תראי שזה שוב מפריע לך, תעלי את הנושא שוב, אולי אפילו בעזרת מתווך...

בסופו של דבר, גם אם לא תשנו - את תראי שזה לא יגרום לך חלילה לאהוב אותו או את משפחתו פחות את תתרגלי גם אם לא ישנו...

לא כדאי לפתוח נושאים כאלה.

חוץ מזה, אפשר להתרגל לשם משפחה. לא כדאי לשלול מיד.

אם תראי שזה לא עובר ועדין קשה לך הרבה אחרי החתונה, אפשר לעלות את הנושא מחדש.

בכל מקרה, לא כדאי לערער את השלום בית על זה (בכל זאת שלום בית חשוב יותר).

ועוד דבר- זה דווקא חיובי שחשוב לו איך ההורים יקבלו את זה. זה יכול להראות על כיבוד הורים ומידות טובות שקיימות אצל ארוסך (זה שהוא נזהר שלא לפגוע בהם).

בעזהי"ת.

לדעתי מאוד לא נכון לפתוח דברים כשנשואים דרך מתווך.

זה בדיוק הזמן לעבוד על פתיחות ועל תקשורת ישירה..

כל השמות נופלים עלינו ללא בחירה.

מה שכן אני חושב שיש משמעות גדולה לשם, וכך אומרת הגמ'.

"אל תקרי שמות אלא שמות" (ברכות) ולכן היא דורשת הרבה שמות.

א"כ כל אדם צריך להבין את הפירוש של שם משפחתו .

לא יתכן שאדם חי בלי לדעת מה הפירוש של שמו.

והשאיפה היא להחליף לשמות בעברית עם משמעות חשובה, כמו שעושים לתינוק.

החסרון הוא הניתוק עם הדורות הקודמים. לכן צריך אנשים שיקפצו למים ויעברתו.

(ה"ה לעניין שמות החודשים כך נראה לי)

את יכולה להישאר עם שלך והוא עם שלו.

אבל הכי טוב שתגיעו לפשרה בניכם.

מתכון לקלקול עוד לפני שנבנה משהו...

חוץ מזה, יכול להיות שהוא באמת קשור לשם המשפחה שלו (נגיד, היו לו אנשים מפורסמים במשפחה, והוא רוצה להשתייך אל ה"אצולה").

אבא שלי לא אהב את שם המשפחה החדש, אבל אני טענתי שזה מעליב ואפילו לא העלתי את זה בפני בעלי.

בע"ה לפני הלידה בעלי אמר שנלך למשרד הפנים.

בדיעבד אני חושבת שכמו המון דברים בנישואים זה יוצא די מטופש מהבחינה הטכנית שלא עשינו את זה טרם החתונה כי יצא שאני מחליפה פעמיים שם תוך שנתיים, אבל מאד חכם מהבחינה הרגשית...

את תראי שכל החיים עושים ויתורים על השכל לטובת מה שנקרא אינטיליגנציה רגשית - לפעמים לא מעירים בזמן אמת, כדי לא לעצבן, אפילו שמפסידים כסף או זמן למשל..

תתרגלי

שכחתם שבחורה שמתחתנת עוברת שינויים גדולים הרבה יותר מאשר הגבר, ואחד מהם הוא גם שינוי שם המשפחה והזהות איתה גדלה (מקובל בארץ, אבל לדוגמא באנגליה האישה כל חייה משוייכת לשם משפחת אביה)

לכן אולי כדאי שגם הגברים יבינו זאת.  וגם אם הם אינם רוצים לעברת וכד' (ואיני אומרת שזה אינו מוצדק) לפחות שיבינו את הקושי של החלפת הזהות של הגברת וירככו את ה'לא'.

אני מניחה שהבחורה ידעה היטב את שם המשפחה כבר מההתחלה.

וכמו שלא מתחתנים עם אדם על מנת לשנותו- לא הוגן להפעיל לחץ לשנות דבר מהותי שמהווה חלק מהזהות של האדם, חלק מהשייכות המשפחתית ודבר בעל מטען רגשי.

זו דעתי בעניין.

אז נכון שיש כאלה שמשאירות את שמן+ השם החדש סגנון וורשצמסטקי-מועלם

או רק את שמן- ואז לכל אחד יש שם אחר (אם כי מכירה כמה זוגות שחיים באושר כבר הרבה שנים ככה, כולל זוג שהילדים לקחו את השם של האמא כי הוא נדיר והיא הבת היחידה ששימרה אותו)

אבל בהחלט מסכימה עם האמירה שהאשה היא זו שהופכת לאשת איש הרבה יותר מהגבר. בכ"כ הרבה מובנים.

ושיש מקום גם להתחשב בה. 

אמפי- אם שם המשפחה הוא חלק כ"כ חשוב מהזהות, אז למה האשה נדרשת לשנות אותו בן רגע? 

למה אצלה זה ברור מאילו ואצלו זה בל יעבור?

זוג הוא מבנה חדש. שאמנם קשור למשפחה- אך עומד בפני עצמו.

ההחלטה על שם המשפחה חייבת להיות משותפת. וכמו שלה אין זכות לטאבו- גם לו אין זכות לטאבו.

היה מגוחך, במחילה. ומה שכתבת מקודם יפה, טבעי ופשוט.

לא צריך לחשוב ש"ממציאים את הגלגל". זה שמקובל שאשה נושאת את שם המשפחה של בעלה ושמחה בכך, נעוץ כנראה בעומק הנפש של האיש והאשה והחיבור ביניהם. לא כולם היו טפשים עד זמננו. ואי אפשר להגיד שה"התחכמויות" האלו גרמו ליותר שלום בית ואושר ופחות גירושין בעולם..

כשמאבדים טבע בריא, ו"מתפלספים" יותר מידי, "למה אני ולא הוא", מפסידים דברים יקרים שבאים עם התחושה הנורמלית של החיים.

מי שרוצָה להתחתן והיא תישאר עם שמה הקודם ובעלה עם שמו.. והוא מסכים - יערב להם...אני מניח שרוב הנשים והגברים שרוצים כשמתחתנים לחוש משפחה אחת, ויש להם התודעה וההרגשה הטבעית הטהורה ביחס לכך - לא היו מסכימים לדבר כזה.

ואם מובן באופן טבעי לאשה מראש שהיא הולכת לשאת את שם משפחתו של בעלה - כמו פותחת השירשור למשל - אז בודאי שאין מקום לדרוש ממנו לשנות את השם

היא "מחליפה" שם משפחה, כי ככה מקובל כחלק מהמעבר של היותה לאשת איש, לא כי יש לה שם משפחה "לא יפה", ובד"כ שמחה בזה. הוא "מתבקש" לשנות - סתם כי השם של משפחתו לא "מצלצל" לה..  

ובוודאי שאם היתה אשה מתבקשת ע"י בעלה להחליף את שמה הפרטי לצורך נישואין, כי הוא לא "מוצא חן" - זה היה דומה לנידון..

אחרי שמתחתנים - אפשר להסכים ברצון על הרבה דברים.

וקצת מוזרה ה"התלוננות" על כך שאשה עוברת שינוי עם היותה לאשת-איש. חשבתי שהיא אמורה לשמוח בכך. הרי על-דעת זה היא מתחתנת ועושה מאמצים גדולים להגיע לכך..

ותתפלא כמה נשים יש שעשו ככה. ויכולות להעלב מהערה כזו..

וזה לא קשור לנפש האשה, זה חוקות הגויים שעברו גם אלינו.

לא קשור ל"טבע בריא" קשור להחלטה משותפת של שני בני הזוג שעומדים להקים בית שיעמוד בפני עצמו.

ודאי שאין מקום לדרוש מהבעל לשנות את השם- כי נישואין זה לא עניין של דרישה אלא של שיחה ודיון. 

ובאותה מידה אין מקום לדרוש מהאשה לקבל על עצמה שם שמפריע לה והיא שונאת אותו והוא מציק לה וקשה לה להתחבר אליו ולדרוש ממנה לחיות איתו מעכשיו ולעד.

ומותר גם לבעל לבוא לקראת אשתו ולהתחשב ברגשותיה.

וזה לא דומה לבעל שמחליף את שמה הפרטי של אשתו- כי זה דבר ששיך רק לה ואילו זה דבר ששיך לשניהם.

ואפשר להחליט מרצון על הרבה דברים גם לפני החתונה. אין סיבה להחליף שני שמות משפחה בתוך פחות משנה.. זה סתם מיותר..

ולגבי ה"התלוננות" אשה עוברת המון המון שינויים עם החתונה. בחלקם היא שמחה ובחלקם לא.

לא כולן מאושרות מכיסוי הראש, או משינוי שם המשפחה. לא כולן עוברות חלק את הניתוק מהבית. וגם דברים שמשמחים- יכולים להיות קשים.

מה גם שהמעבר להורות (שלעיתים בא מהר מאד אחרי החתונה) עובר בעיקר על האישה- פיזית ונפשית. הבעל משתנה רק נפשית ובצורה מעטה. לרוב הוא ממשיך בחייו הרגילים- במיוחד בציבור שלנו שמקובל מאד שאחרי החתונה נשארים ליד הישיבה של הבעל- כלומר הוא ממשיך איפה שהיה קודם והיא עוברת למקום אחר.

אז מה כבר אמרתי? שלא לצאת מנק הנחה שהאשה חייבת לקבל עליה את שם המשפחה ואין מקום לדבר על זה. יש מקום ואני חושבת שהבעל חייב לפחות להקשיב לנסות ביחד איתה לפתור את מה שקורה. 

"ירככו את הלא"?...

וכי אומרים זאת מתוך "שוביניזם"?...

זה נאמר כעצה טובה לאשה, כדי למנוע ממנה סיבוכים.

לפעמים מוטב להגיד ברור - כמובן בנעימות - מאשר שאח"כ יהיו צרות...

אני מציעה שתשבי עם עצמך ותחשבי בכנות מה גורם לך לרצות כ"כ לעברת את השם?

- הוא סתם לא מצלצל לך מספיק נחמד?

- את מתביישת בשם המשפחה?

- שם המשפחה משדר משהו ששונה ממה שאת רוצה לשדר?

- את מנסה להטביע את חותמך על הבית החדש שנבנה ולא סתם להייכנס למסגרת קיימת, לשם משפחה קיים?

- אולי יש כאן מאבק כוח ואת רוצה לראות עד כמה ארוסך אוהב אותך ומוכן ללכת לקראתך גם בדברים היקרים לו מאוד?

ואלי יש סיבות נוספות שלא חשבתי עליהן..

אך, השאלה המרכזית: את באה לבנות בית בישראל, לקשור את עתידך עם ארוסך עד 120 שנה - האם משהן בתוכך מתמרד? מסרב "להתכופף", מרגיש מאויים, שיימחק? ואולי זו הצורה  לבטא את החשש הזה - בויכוח על שם המשפחה, כביכול.

נקודה למחשבה.

ושאלה נוספת: האם כל מה שרוויחי בכך, הבטחון העצמי שאת אהובה ומקובלת, ודברייך מקובלים (אפילו יותר משל הוריו) - האם זה שווה את עכירת האווירה המשפחתית? להתחיל את חייך ויחסי כלה-חמות העדינים ממילא, ברגל שמאל? האם באמת את משנה כי את חושבת שצריך או בשביל הנצחון? לדעתי חבל להיכנס כך לחופה..

את כל רעיונות הפמיניזם הרדיקלי?

למה זה שהיא רוצה סה"כ להחליף את שם המשפחה- הופך פתואום למרד מול מוסד הנישואין ומול הבעל ומשפחתו?

ריבונו של עולם!! 

מותר לבנ"א שלא יאהב שמות משפחה מסויימים.

מותר לבנ"א לבקש קצת אמפתיה והבנה לזה שיש לו טעם ורצון והעדפות..

ללחוץ זה לא צורת תיקשורת נכונה אף פעם. 

מעבר לכך, את צריכה להבין שזה יכול להיות פוגע מאוד בשביל הגבר, אם תרצי אסביר לך באישי למה. 

אגב, אשתי ואני שינינו לשם ששנינו אוהבים וגם לא פוגע בהורים

איך?

מצאנו שם שדומה לשם משפחה המקורי שלי

אבל הוא יותר יפה (גם בעיניה), ועברי. 

זה הוא וזה חלק ממנו. בנישואין האישה משנה, למה לנסות לשנות גם את שלו?

ואני מתה על השם משפחה שלי ושל בעלי, אפילו שלפני הוא היה נשמע לי גוי ומרוחק. מתה עליו! {אולי כי הוא הביא איתו הרבה דברים אחרים..}

מהיכרות עם הנושא הזה, גברים יכולים להיות מאוד רגישים מהשם משפחה שלהם. 

עבורם זה ממש חלק מהם והשורשים שלהם, זה גם קצת סימן שאת אשתו ונכנסת להיות חלק ממנו. 

לדעתי תישארי עם זה, חבל ללחוץ עליו ושזה יצור גם בעיות עם המשפחה  

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם