אם את לומדת חינוך מיוחד..

בס"ד

אתן לומדות חינוך מיוחד, ועדיין לא הצלחתן לחנך אותנו 

ויפסיקו לגחך עליכן

בתור אחת שלא הולכת ללמוד שום חינוך כלשהו וכל העולם סביבו הולך ללמוד חינוך לגיל הרך/ חינוך על יסודי וחינוך מיוחד אני מרגישה קצת עוף מוזר- אני מודה.. 

אבל הייתי חייבת לשבור סטיגמה..

מעבר לזה שאני חושבת שיותר מתאים לי מה שבחרתי  

ואז אולי יהיה על מה לדבר.

אתה באמת חושב שהשיקול של כל מי שהלכה ללמוד את המקצוע הוא "כולן הולכות אז יאללה.."?

אם כן, משתתפת בצערך.

לבחור מסלול לימודים זה לא פשוט.

לכל אחת השיקולים שלה.

כואב לראות ששופטים ככה מקצוע כה ערכי.

(כן, ללמוד לתואר כמו כולם, ולהשקיע כסף כמו כולם, ולקבל משכורת לא הכי גבוהה , וכל זאת מטעמים ערכיים.

ואז להיקטלג כ"עוד אחת"..זה לא בסדר.)

ומי שעושה זאת בגלל זה, או סתם כי מתאים לה - יפה מאד.

ואגב, במחילה, "מימוש עצמי" אינו פחות אמירה "עדרית"... אמר את זה פעם איזה מאסלו (עם כל הכבוד הנדרש..), וזה הפך להיות סיסמה עולמית...

אצלנו, יש קודם אידיאליזם ומימוש רצון ה' (שזה גם ה"מימוש" הכי גדול של ערך האדם בבטלו עצמו מול קונו) - ואחת הדרכים לעשות זאת היטב, זה גם ע"י כך שבוחנים עד כמה הדבר מתאים לי אישית. כמובן, מותר גם סתם לעשות מה שטוב לי וכשר, אבל לא כאילו זה בראש סולם הערכים..

ולדעתי אם איזה מאסלו אמר כך,

הוא עדיין צודק (גם באשר הוא איזה מאסלו), וראוי לתשומת לב.

ולטעמי מימוש רצון ד' הוא שלא אזניח את כישוריי ואת הברכה שאני יכול להביא לאנושות

במימוש יכולותיי.

לא להפוך את הדברים: זה לא בעייתי בגלל ש"איזה מאסלו" אמר את זה - אלא כי כל הביטוי הזה, שאתה עצמך השתמשת בו, הוא בא ממנו, ולא מ"חשיבה עצמית" מיוחדת של מישהו..

והמציאות היא, שמאז שהתיאוריה הזו התפרסמה, הביטוי נהיה נפוץ, ולא לפני כן. לפני כן, זה אפילו היה נחשב "לא נעים" לומר..  אז כולם "פתאום" שינו את דעתם באופן עצמי?.. [עי' אצל הרב אלישע אבינר באיזה עלון השבת, שבדיוק הזכיר את זה כדוגמה לביטוי של "אופנה פסיכולוגית", שחרג מפרופורציות]

ואני אכן נזהרתי בדברי, ולא ביטלתי את הערך שיש בכך שהאדם יוציא לפועל את יכולותיו.

אבל הדברים בד"כ אינם "שחור-לבן", ויש כמה תחומים לעיתים שמתאימים לאדם, ויפה מאד אם ההכרעה היא אידיאליסטית.

ובנוסף - גם סדר העדיפויות בחשיבה (שגם אתה בעצם אכן נקטת בו בתגובתך הנוכחית, בצדק):

האם המטרה היא "אני" וזהו - או המטרה היא קודם רצון ה' ואיך אני עושה אותו הכי טוב.

ונכון שאדם צריך להכיר את יכולותיו המיוחדות, כדי להחיל דרכן את רצון ה' ביתר-כישרון.

אבל כשמישהי כותבת ש"מטעמים ערכיים" היא מוכנה לא להרוויח הרבה כ"כ, ועונים לה ש"פרנסה וריווח ומימוש עצמי" זה ערכי - אז זה לא בדיוק מצלצל כהעמדת הטוב, רצון ה', במרכז - וה"מימוש העצמי" כאמצעי להוצאתו לפועל.

ולכן - כמו שכבר הזכרתי לעיל, אם בתוך מה שאפשר לבחור ומתאים לכישורים (חוץ מ"שעת חירום" שאז צריך לעשות מה שטוב גם אם זה לא בדיוק מתאים), יש משהו ערכי ובגלל זה מעדיפים אותו - זה מצוין. הערכיות - קודמת. ה"מימוש העצמי", כלומר - הוצאה לפעל של כחותי המיוחדים, כלי ראוי לה.

ולזהות את רצון ה' שאכן מתגלם (לפחות בראייתי) במימוש העצמי הזה,

ולהתנתק מהתפיסה העדרית*, שגורסת כי אין רצון ה' בפיתוח ה"אני",

או בכלל מזדעזעת לנוכח כל הו"א של עיסוק ב"אני".

(* - אינני בא להאשים בהכרח מישהו מסויים שהוא נושאהּ של אותה תפיסה)

ואז זה אולי אכן "יצטלצל".

וכל עוד זה עדיין לא מצטלצל - זה עדיין עשוי להיות נכון.

אני מאמין שהתרבות האנושית מתפתחת,

ועשויה לאמץ לעיתים לא רק "אופנות" - אלא גם רעיונות בריאים וטובים.

לא מתממש "אוטומאטית" ב"מימוש עצמי".. זה בדיוק מה שניסיתי להסביר.

זה ההבדל אם עושים מה"מימוש" הזה ע"ז, או כלי כשר..

לא כל "מימוש עצמי" הוא עשיית רצון ה', תלוי למה מכוון העצמי הזה, ומה סדר העדיפויות שיש בראש, כמו שהסברתי.

והניסיון "להפוך את הטענה" בדבר העדריות של ציטוט מושג פסיכולוגי כזה, ולהחיל אותה כאילו יש "עדריות" בטענות שמסתייגות מהאדרה מופרזת של ה"אני" - אינו ראוי.

צריך להתייחס למה שנאמר - לא להקצין טענה כדי שיהיה נוח לתקוף אותה...

הרי כבר כתבתי לעיל כמה פעמים: תלוי מה העיקר ומה ה"כלי".

ואני לא כ"כ מכיר תפיסות ש"מזדעזעות לנוכח כל הו"א של עיסוק באני"... - זו שוב הקצנה לצורך נוחות התקיפה..

כאשר ה"אני" הופך להיות המרכז, והעיסוק בו מופרז ואובסיסיבי, אכן יש מקום להתקומם מול זה. ולצערנו, כיום יש תרבויות כאלה, שחלקן מושפעות גם מ"סולם העדיפויות" של מאסלו הנ"ל. 

לא צריך להקצין: ה"אני" חשוב וגם ההתחשבות בנטיותיו ראויה ולגיטימית; נתינת המקום לו לפני הערכיות, לפני רצון ה', או כאילו אוטומאטית הוא רצון ה' - זה עיוות.

מתי זה נבחן? לדוגמה כשיש משהו כמו שהוצג פה: דבר שגם מתאים לכישורים שה' נתן באדם, והוא מכריע בעדו בגלל האדיאליזם שבו..

ולעולם לא "יצטלצל" וגם לא יהיה נכון - ש"מימוש עצמי" בפני עצמו, ללא כל כווונה כללית יותר שתופיע ע"י "מימוש" זה  - הוא שיא האידיאל ורצון ה'...

וממילא, גם ההערה על "התרבות האנושית" אינה במקומה (כבר אמרתי: אין ענין להקצין מה שנאמר..): לא ביטלנו את ההבחנה שלה, אלא העמדנוה בסדר הערכים הנכון.  וזה מודגש דווקא בנושא זה: כי מה שרצה מאסלו - היה להציב במקום "הכי עליון" את המימוש העצמי. לא נכון. אצלנו כתוב, למשל: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".. לא "ואהבת לעצמך בלבד"..  "אני" זה חשוב מאד - אבל כחלק ממכלול גדול יותר. גם ה"אני" כך גדול יותר..

הוא שיא האידיאל ורצון ה'.

(כשם שעשיה ערכית מתוך עדריות איננה שיא כלשהוא)

אם בתוך מה שאפשר לבחור ומתאים לכישורים יש משהו ערכי ובגלל זה מעדיפים אותו - זה מצוין.

ומזה יוצא שהכשרון שבעזרתו ה' יתברך רצה שאותו אדם יפעל בעולם הוא הבסיס לבחירה, ובתוך שלל האופציות שאותו כשרון מאפשר, ישנה עדיפות כמובן לערכי מבין כולם.

ולפעמים ההיפך:

אדם מחפש במה הכי אפשר לעזור ולהיטיב - ושם הוא מחפש איזה תחום/אופן הכי מתאים לכשרונו.

וכמו שכתבתי: לעיתים יש גם "שעת חירום", ואדם מוותר על נטייתו לטובת האידיאל, כמו בכל מלחמה..

ויש גם אנשים ששאיפת ההטבה שלהם כ"כ גדולה, מתוך עבודתם העצמית - עד ש"הכי מתאים" להם, זה לעשות מה שהכי טוב..  זו מעלה.

סיפור קצר: היה קצין בכיר מאד שמודיעין בצה"ל, שחזר בתשובה תוך כדי שירותו, ופנה ללמוד במרכז הרב.

אחרי שנתיים, באו מהצבא לרצי"ה זצ"ל וביקשו להחזירו בגלל חיוניותו.

מידי פעם היה מגיע לרצי"ה להתייעץ על תפקידים חדשים. סיפר לי שהרצי"ה אמר לו בקביעות: מה שהכי מועיל לצבא..

לא סותר מה שנאמר לעיל - אבל מחדד..

די חוצפה מצדך להכליל ככה.

כ"כ הרבה בנות שלומדות את זה בגלל:
 

אידיאלים

רצון לתת מעצמם ולהוסיף אור וטוב בעולם

וגם- שם נמצא תחום ההתעניינות שלהן, מה לעשות. (מה שמאד מובן, כי זה מקצוע שמתאים לאופי של אישה, תרצה או לא.)

מה גם שהוראה ובמיוחד הוראת חינוך מיוחד זה עיסוק קשה ומתיש עם משכורת לא כ"כ גבוהה, - שלא סביר שכ"כ הרבה בנות ירצו לעסוק בזה רק בגלל שכולן עושות את זה. יש גבול לעדריות ולטיפשות שאפשר להאשים אנשים בהם.
 

אז ככה לנפנף "שיקולים עדריים"? חבל.

אני, לדוג', עד חצי שנה לפני שהתחלתי ללמוד- מבחינתי מקצוע החינוך היה האופציה האחרי האחרונה.

אמרתי שישלמו לי ולא אסכים ללמוד ולעבוד במקצוע הזה.

אבל אז הלכתי לייעוץ מקצועי, ואחרי כמה וכמה מבחנים וראיונות, הבנתי שאין, זה המקצוע שהכי מרתק אותי

והכי מעסיק אותי בשנים האלו.

הציעו לי גם עוד מקצועות (ניהול, ראיית חשבון..) ובכ"ז, זה הכי בלט.

קורה, או שגם אני הולכת אחרי העדר? 

אם זה לא היה "הכי מרתק" אותך - אלא ברשימה של מה שסביר עבורך, והיית מעדיפה אותו בגלל שיקולים של חסד ואידיאל ומידות טובות - זו גם לא היתה עבירה גדולה...

זה "עדר" מצוין. האמת נעשית עדרים-עדרים.... 

אלא בגלל מה שהתאים לך, ולכשרון שלך, וליכולות שלך.

בנות רבות, מעבר לכל יחס- שבוחרות מקצוע מסויים.

אנחנו מאמינים שלכל אדם יש האישיות שלו ומתנת האלוקים הספציפית בה הוא ניחן,

ברגע שאני רואה עיר שרובה סנדלרים או רובה נגרים, לדוגמא, יש כאן בעיה.

[חוצמזה ששאלתי בנות משפחה רבות וגם כמה ידידות שבחרו חינוך או חינוך מיוחד והן הודו לי שבחרו במקצועות הללו בעיקר כי כך כולן עשו]

אנא. התכבדו ובדקו את התפלגות שלל המקצועות הקיימים לפי בנות המגזר, ותופתעו.

בנות יותר רגשיות, יותר טובות עם ילדים, ולכן באופן טבעי יותר מתאימות לחינוך? אולי הריבוי המספרי נובע מכך שזה באמת תחום שמתאים לבנות?

אולי במגזרים אחרים הרדיפה אחרי המקצוע הנוצץ גורם לנשים להזניח את הנטייה הטבעית הזאת לטובת מקצועות כראיית חשבון ועריכת דין? אולי דווקא אצלנו המצב תקין?

לא קובע. תוהה...

אבל אני לא סבור שהנשים הן מין שוק בשר שמופנות ללימודים בשל ביקוש וצורך מגזרי.

[וכי מי שזכתה ויש לה גישה מעולה לילדים חייבת לעסוק דווקא במקצועות הללו? אין עוד?]

ולגבי תהייתך - אולי יש דברים אחרים לעשות עם כישורים כאלה. אולי הן זקוקות להכוונה יותר מדויקת.

אבל כבר לא מדובר ב"כי ככה כולן עושות". אולי פרשנות שגויה לכישוריהן. כבר יצאת מכלל עדריות ונכנסת לדיון אחר...

האמיתית שאכן קיימת - מה מתאים לי.

ש: מה מתאים לי באמת?

ת: ככה כולן עושות >> זה מה שמתאים לכולן >> זה מה שמתאים גם לי.

האמת, מניסיוני, בנות דוסיות מתפרסות על פני מתחם מסוים של מקצועות שעוסקות בטיפול בבני אדם. נתקלתי גם בהמון עובדות סוציאליות, מרפאות בעיסוק, וכן על זה הדרך. החינוך נפוץ יותר באופן שתואם גם את ביקושו הגדול הרבה יותר בשוק ובצורה התואמת למאפיינים נוחים אחרים שלו (גמישות באופי העבודה ובשעות וכד').

אם אני מבין נכון, עיקר הביקורת היא כלפי ההבדל בין המצב במקצועות הללו למקצועות לא "רגשיים" - משפטים, חשבונאות, מנהל עסקים, כלכלה, מדעים מדויקים, וכו'. זה נכון שבזה יש הבדל בין דוסיות לאחרות. אבל אולי היתרון דווקא אצלנו, כמו שהצעתי מקודם...

שלימודי חינוך מיוחד הם לא כמו מקצוע נגרות או סנדלרות, מהסיבה שהרבה בנות לומדות את זה גם כלימודי בסיס, בתכנון להמשיך עם זה הלאה להרבה מאד תחומים שיכולים לצאת מזה. (הוראה מתקנת, איבחונים, ריפוי באומנות, במוזיקה, בתנועה, ועוד דברים שלא בדקתי מספיק עדיין.) או פשוט כדי שיהיה להן את האופציה ללמד גם ילדי חנ"מ, ובעצם אח"כ ממשיכות לחינוך רגיל.

ז"א- לימודי החנ"מ יכולים להתפצל להרבה סוגי עיסוק אח"כ, ולכן גם הגיוני שהרבה ילמדו אותם מבין?

חו"מ, בעיר ממוצעת כמה סנדלרים כבר צריך?
לעומת זאת במציאות של ימינו לצערנו יש הרבה שצריכים עזרה בלימודים. הרבה סוגי פיגור, סוגי אוטיזם, הרבה סוגי התקשות, הרבה חריגים, הרבה קשב וריכוז ועוד, מה שמביא שוב למסקנתי לעיל.

לנפחים או לפחחים? ואז זה גיוון מספיק?

ווב שיש גם בנות שלומדות דברים אחרים.

וטוב שבעיר הזו יהיו אנשים שלא ילמדו נגרות. א ב ל, אם אני אראה באופן יחסי הרבה שלומדים נגרות, התופעה לא תראה לי מוזרה  וגם מובנת כאשר אדע שמהלימודים שלהם הם יכולים להמשיך להרבה סוגי עיסוקים שונים.

שונים" - הוא לא באמת כזה מגוון.

ופה אנחנו חלוקים.

שאפשר להגיע אליהם בעקבות הלימודים הבסיסיים הם לא כאלה מגוון.

(ז"א שקודם לא התכוונתי רק בשטח, אלא גם בהגדרה.)

בעזהי"ת.

ניתן לראות שחלק ניכר מהבנות בציבור הדתי הולכות ללמוד חינוך מיוחד בתואר ראשון.

אפשר לומר שזה בגלל עדר, אך כדאי לשים לב גם לנקודות נוספות:

1. בנות הן רגשיות יותר, ולכן מטבע הדברים הולכות ללמוד מקצוע שהרגש מודגש בו.

2. חנ"מ הוא תואר בסיס- אפשר להתפתח ממנו להרבה מקצועות אחרים.

3. זה תואר סביר, לא צריך להקיא דם בשביל לסיים אותו בשלום, העבודה בו אח"כ נוחה מאוד לאמא.

כמובן שיש גם "אפקט העדר", אך מההכירות שלי עם האוכולוסיה המדוברת- בנות באמת לומדות את זה כי הן בטוחות שזה מה שמתאים להן.. יש פה ושם חריגות, אבל זהו בגדול.

אפשר למצוא דוגמאות מוצלחות של "אפקט העדר" בכל פילוח של הציבוריות האנושית.

ה"אפקט" הזה תורם מאוד לביטחון שלנו בצעדים חשובים שאנו עושים (כן, גם בבחירת ישיבה!).

פעמים רבות הוא עושה בעצמו את ההבדל בין תעיה לשכנוע עצמי.

וכאשר קיים ביטוי לאפקט העדר, מה הפלא שהוא מעורר התקוממות מסויימת?

ומוביל לתוצאות מוצלחות, לכן כנראה הקב"ה ברא אותו.

ובכל זאת - היינו רוצים לבצע את ההכרעות החשובות שלנו מתוך מחשבה יותר צלולה ופתוחה.

לק"י

מי שלמדה חנ"מ יכולה לעבוד גם בחינוך רגיל וגם בחינוך מיוחד בכל הגילאים (מי שלמדה חנ"מ 6-21).

ויש מקומות שמעדיפים מורות שלמדו חנ"מ גם לכיתות הרגילות, כי להן יש יותר כלים (ובכל כיתה כמעט יש לפחות ילד אחד שצריך את זה. למרות שהכלים שמקבלים מתאימים להרבה ילדים ולא רק לאלה שיש להם קשיים).

אבל בחרתי חינוך (מתמטיקה).

זה עד כדי כך שונה?

במקום זה הן הולכות לרעות את צאננו וטפינו, שכוייח להן!

{ואם הן לא תשמרנה על התלמידים כמו שצריך הם יגיעו אליי..}

בתור אחת שלא לומדת חינוך מיוחד וגם לא חינוך רגיל...

אני נתקלת בתופעה הפוכה לגמרי:כל פעם שאני מספרת על הלימודים שלי

אז במקרה הטוב הבחור שואל: "ולמה לא חינוך?"

ובמקרה הפחות טוב:"מה זה התואר הזה? מה עושים איתו?" 

(ולא,לא בחרתי לעשות תואר במדעי הקקטוס זה תואר נורמלי לגמרי ואפילו מבוקש)

מסקנה:בנות ישראל יקרות,

מה שלא נבחר לעשות בחיים

תמיד יהיו תגובות מוזרות או מזלזלות

אז אולי הכי טוב פשוט להנהן בחיוך:

"כן,בחרתי ללמוד חינוך מיוחד\גיל הרך\מדעי הפסיפלורה!"...

לק"י

בסופו של דבר- מי שלמדה חנ"מ קיבלה גם כלים לחיים עצמם, גם אם היא בסוף תחליט לעשות הסבה למקצוע אחר.

(חוץ מזה, אצלינו במשפחה המורחבת הרבה מהבנים לומדים או עובדים בתחום המחשבים- אז מה?!

זה אומר שגם הם סתם הלכו לתחום, כי כולם הלכו??..).

ממני, שלמדה חנ"מ, וממש לא בגלל שכולן לומדות (לא נראה שאז ידעתי בכלל שזה מה שכו-לן לומדות!!).

ואני חושב שזה מקצוע מספר אחת, מבחינת האידאלים.

עדיין יש צורך לבדוק אם גם אני מאד מתאים לחנך.

כשיש שפע של מורים בשוק נוצר פחות ביקוש ויש יותר מובטלים

א"כ יוצא שהחברה מפסידה מכך.

לכן כשיש שפע במקצוע מסויים כדאי לכל אחד לבדוק האם אני באמת

מאד מאד מתאים. או  שאולי יש חברה יותר מוכשרים ממני בתחום הזה

ואני אלך ללמוד משהו שיותר מתאים לכשרונות המיוחדים שחנן אותי ה' בהם.

חוצמזה שלפחות אצל ביינישים אני חושב שיש הרבה שהולכים ללמוד הוראה כי

זה הכי פשוט מבחינתם. אחרי שלמדו כמה שנים טובות תורה וג"כ אין להם זמן וכסף

להשקיע על מקצוע יותר חשוב. העניין הוא, שזה שלמדת הרבה שנים תורה

לא אומר שאתה מתאים להעביר אותה לאחרים. יש ת"ח שהם לא כשרוניים

בכלל בללמד ומשניאים את הלימוד על התלמידים (בייחוד בגמרא).

ועוד כמו שאמרתי ללכת למקצוע פחות נפוץ מועיל יותר לכללות האומה בא"י,

כי ככל שיש יותר גיוון במקצועות הכלכלה מתפתחת בצורה יותר תקינה.

אבל יש לי הרהור כפירה קטן ולפיו העבודה היותר קשה וערכית היא בחינוך הרגיל...

עבדתי השנה בחנ"מ והיה לי סיוט!

הרבה יותר קל לי בחינוך הרגיל.

אני לומדת מקצוע שנחשב גברי משהו- מתמטיקה (כן, כבר היו לי קורסים שהייתי הבת היחידה שמה...). כולם מגיבים- "אה, אז את לומדת הוראה?"

"לא."

"אז מה תעשי עם התואר?"

אנשים לא חושבים שאני לומדת כי זה מעניין אותי? כי אפשר לעשות המון דברים אחרים בתואר במתמטיקה חוץ מהוראה? ואם בחור היה מספר שהוא לומד מתמטיקה היו מניחים מייד שהוא לומד הוראה?! חוץ מזה, מה עניינכם? שבעלי יפרנס אותי, אולי?

כבר יצא לי לצאת פעם עם בחור שהיה בטוח שאני לומדת הוראה (כנראה אמרו לו שאני לומדת מתמטיקה והוא הסיק לבד). מיותר לציין שזה היה ממש, אבל ממש, לא שייך...

ואני מאמינה שהרבה מאוד בנות לומדות חנ"מ, או חינוך, או עו"ס, או ריפוי בעיסוק כי זה נהוג, וזה נוח, והן לא כ"כ יודעות מה ללמוד ויש הרבה מקומות דתיים שמציעים כאלו מקצועות. לא- אין ספק שיש סיבה לתגובות האלה. ואני חושבת שצריך להפסיק לבנות כזה צפייה והערצה סביב מקצועות חינוך ולהגדיל את ההיכרות בעולם הדתי, וההערכה, למקצועות מגוונים יותר. (ולא רק- טוב, תיכנות זה גם חשוב. זה מפרנס. בעלך יוכל ללמוד תורה בשקט). 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳