אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ויפסיקו לגחך עליכן

בתור אחת שלא הולכת ללמוד שום חינוך כלשהו וכל העולם סביבו הולך ללמוד חינוך לגיל הרך/ חינוך על יסודי וחינוך מיוחד אני מרגישה קצת עוף מוזר- אני מודה.. 

אבל הייתי חייבת לשבור סטיגמה..

מעבר לזה שאני חושבת שיותר מתאים לי מה שבחרתי  

ואז אולי יהיה על מה לדבר.

אתה באמת חושב שהשיקול של כל מי שהלכה ללמוד את המקצוע הוא "כולן הולכות אז יאללה.."?

אם כן, משתתפת בצערך.

לבחור מסלול לימודים זה לא פשוט.

לכל אחת השיקולים שלה.

כואב לראות ששופטים ככה מקצוע כה ערכי.

(כן, ללמוד לתואר כמו כולם, ולהשקיע כסף כמו כולם, ולקבל משכורת לא הכי גבוהה , וכל זאת מטעמים ערכיים.

ואז להיקטלג כ"עוד אחת"..זה לא בסדר.)

ומי שעושה זאת בגלל זה, או סתם כי מתאים לה - יפה מאד.

ואגב, במחילה, "מימוש עצמי" אינו פחות אמירה "עדרית"... אמר את זה פעם איזה מאסלו (עם כל הכבוד הנדרש..), וזה הפך להיות סיסמה עולמית...

אצלנו, יש קודם אידיאליזם ומימוש רצון ה' (שזה גם ה"מימוש" הכי גדול של ערך האדם בבטלו עצמו מול קונו) - ואחת הדרכים לעשות זאת היטב, זה גם ע"י כך שבוחנים עד כמה הדבר מתאים לי אישית. כמובן, מותר גם סתם לעשות מה שטוב לי וכשר, אבל לא כאילו זה בראש סולם הערכים..

ולדעתי אם איזה מאסלו אמר כך,

הוא עדיין צודק (גם באשר הוא איזה מאסלו), וראוי לתשומת לב.

ולטעמי מימוש רצון ד' הוא שלא אזניח את כישוריי ואת הברכה שאני יכול להביא לאנושות

במימוש יכולותיי.

לא להפוך את הדברים: זה לא בעייתי בגלל ש"איזה מאסלו" אמר את זה - אלא כי כל הביטוי הזה, שאתה עצמך השתמשת בו, הוא בא ממנו, ולא מ"חשיבה עצמית" מיוחדת של מישהו..

והמציאות היא, שמאז שהתיאוריה הזו התפרסמה, הביטוי נהיה נפוץ, ולא לפני כן. לפני כן, זה אפילו היה נחשב "לא נעים" לומר..  אז כולם "פתאום" שינו את דעתם באופן עצמי?.. [עי' אצל הרב אלישע אבינר באיזה עלון השבת, שבדיוק הזכיר את זה כדוגמה לביטוי של "אופנה פסיכולוגית", שחרג מפרופורציות]

ואני אכן נזהרתי בדברי, ולא ביטלתי את הערך שיש בכך שהאדם יוציא לפועל את יכולותיו.

אבל הדברים בד"כ אינם "שחור-לבן", ויש כמה תחומים לעיתים שמתאימים לאדם, ויפה מאד אם ההכרעה היא אידיאליסטית.

ובנוסף - גם סדר העדיפויות בחשיבה (שגם אתה בעצם אכן נקטת בו בתגובתך הנוכחית, בצדק):

האם המטרה היא "אני" וזהו - או המטרה היא קודם רצון ה' ואיך אני עושה אותו הכי טוב.

ונכון שאדם צריך להכיר את יכולותיו המיוחדות, כדי להחיל דרכן את רצון ה' ביתר-כישרון.

אבל כשמישהי כותבת ש"מטעמים ערכיים" היא מוכנה לא להרוויח הרבה כ"כ, ועונים לה ש"פרנסה וריווח ומימוש עצמי" זה ערכי - אז זה לא בדיוק מצלצל כהעמדת הטוב, רצון ה', במרכז - וה"מימוש העצמי" כאמצעי להוצאתו לפועל.

ולכן - כמו שכבר הזכרתי לעיל, אם בתוך מה שאפשר לבחור ומתאים לכישורים (חוץ מ"שעת חירום" שאז צריך לעשות מה שטוב גם אם זה לא בדיוק מתאים), יש משהו ערכי ובגלל זה מעדיפים אותו - זה מצוין. הערכיות - קודמת. ה"מימוש העצמי", כלומר - הוצאה לפעל של כחותי המיוחדים, כלי ראוי לה.

ולזהות את רצון ה' שאכן מתגלם (לפחות בראייתי) במימוש העצמי הזה,

ולהתנתק מהתפיסה העדרית*, שגורסת כי אין רצון ה' בפיתוח ה"אני",

או בכלל מזדעזעת לנוכח כל הו"א של עיסוק ב"אני".

(* - אינני בא להאשים בהכרח מישהו מסויים שהוא נושאהּ של אותה תפיסה)

ואז זה אולי אכן "יצטלצל".

וכל עוד זה עדיין לא מצטלצל - זה עדיין עשוי להיות נכון.

אני מאמין שהתרבות האנושית מתפתחת,

ועשויה לאמץ לעיתים לא רק "אופנות" - אלא גם רעיונות בריאים וטובים.

לא מתממש "אוטומאטית" ב"מימוש עצמי".. זה בדיוק מה שניסיתי להסביר.

זה ההבדל אם עושים מה"מימוש" הזה ע"ז, או כלי כשר..

לא כל "מימוש עצמי" הוא עשיית רצון ה', תלוי למה מכוון העצמי הזה, ומה סדר העדיפויות שיש בראש, כמו שהסברתי.

והניסיון "להפוך את הטענה" בדבר העדריות של ציטוט מושג פסיכולוגי כזה, ולהחיל אותה כאילו יש "עדריות" בטענות שמסתייגות מהאדרה מופרזת של ה"אני" - אינו ראוי.

צריך להתייחס למה שנאמר - לא להקצין טענה כדי שיהיה נוח לתקוף אותה...

הרי כבר כתבתי לעיל כמה פעמים: תלוי מה העיקר ומה ה"כלי".

ואני לא כ"כ מכיר תפיסות ש"מזדעזעות לנוכח כל הו"א של עיסוק באני"... - זו שוב הקצנה לצורך נוחות התקיפה..

כאשר ה"אני" הופך להיות המרכז, והעיסוק בו מופרז ואובסיסיבי, אכן יש מקום להתקומם מול זה. ולצערנו, כיום יש תרבויות כאלה, שחלקן מושפעות גם מ"סולם העדיפויות" של מאסלו הנ"ל. 

לא צריך להקצין: ה"אני" חשוב וגם ההתחשבות בנטיותיו ראויה ולגיטימית; נתינת המקום לו לפני הערכיות, לפני רצון ה', או כאילו אוטומאטית הוא רצון ה' - זה עיוות.

מתי זה נבחן? לדוגמה כשיש משהו כמו שהוצג פה: דבר שגם מתאים לכישורים שה' נתן באדם, והוא מכריע בעדו בגלל האדיאליזם שבו..

ולעולם לא "יצטלצל" וגם לא יהיה נכון - ש"מימוש עצמי" בפני עצמו, ללא כל כווונה כללית יותר שתופיע ע"י "מימוש" זה  - הוא שיא האידיאל ורצון ה'...

וממילא, גם ההערה על "התרבות האנושית" אינה במקומה (כבר אמרתי: אין ענין להקצין מה שנאמר..): לא ביטלנו את ההבחנה שלה, אלא העמדנוה בסדר הערכים הנכון.  וזה מודגש דווקא בנושא זה: כי מה שרצה מאסלו - היה להציב במקום "הכי עליון" את המימוש העצמי. לא נכון. אצלנו כתוב, למשל: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".. לא "ואהבת לעצמך בלבד"..  "אני" זה חשוב מאד - אבל כחלק ממכלול גדול יותר. גם ה"אני" כך גדול יותר..

הוא שיא האידיאל ורצון ה'.

(כשם שעשיה ערכית מתוך עדריות איננה שיא כלשהוא)

אם בתוך מה שאפשר לבחור ומתאים לכישורים יש משהו ערכי ובגלל זה מעדיפים אותו - זה מצוין.

ומזה יוצא שהכשרון שבעזרתו ה' יתברך רצה שאותו אדם יפעל בעולם הוא הבסיס לבחירה, ובתוך שלל האופציות שאותו כשרון מאפשר, ישנה עדיפות כמובן לערכי מבין כולם.

ולפעמים ההיפך:

אדם מחפש במה הכי אפשר לעזור ולהיטיב - ושם הוא מחפש איזה תחום/אופן הכי מתאים לכשרונו.

וכמו שכתבתי: לעיתים יש גם "שעת חירום", ואדם מוותר על נטייתו לטובת האידיאל, כמו בכל מלחמה..

ויש גם אנשים ששאיפת ההטבה שלהם כ"כ גדולה, מתוך עבודתם העצמית - עד ש"הכי מתאים" להם, זה לעשות מה שהכי טוב..  זו מעלה.

סיפור קצר: היה קצין בכיר מאד שמודיעין בצה"ל, שחזר בתשובה תוך כדי שירותו, ופנה ללמוד במרכז הרב.

אחרי שנתיים, באו מהצבא לרצי"ה זצ"ל וביקשו להחזירו בגלל חיוניותו.

מידי פעם היה מגיע לרצי"ה להתייעץ על תפקידים חדשים. סיפר לי שהרצי"ה אמר לו בקביעות: מה שהכי מועיל לצבא..

לא סותר מה שנאמר לעיל - אבל מחדד..

די חוצפה מצדך להכליל ככה.

כ"כ הרבה בנות שלומדות את זה בגלל:
 

אידיאלים

רצון לתת מעצמם ולהוסיף אור וטוב בעולם

וגם- שם נמצא תחום ההתעניינות שלהן, מה לעשות. (מה שמאד מובן, כי זה מקצוע שמתאים לאופי של אישה, תרצה או לא.)

מה גם שהוראה ובמיוחד הוראת חינוך מיוחד זה עיסוק קשה ומתיש עם משכורת לא כ"כ גבוהה, - שלא סביר שכ"כ הרבה בנות ירצו לעסוק בזה רק בגלל שכולן עושות את זה. יש גבול לעדריות ולטיפשות שאפשר להאשים אנשים בהם.
 

אז ככה לנפנף "שיקולים עדריים"? חבל.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אם זה לא היה "הכי מרתק" אותך - אלא ברשימה של מה שסביר עבורך, והיית מעדיפה אותו בגלל שיקולים של חסד ואידיאל ומידות טובות - זו גם לא היתה עבירה גדולה...

זה "עדר" מצוין. האמת נעשית עדרים-עדרים.... 

אלא בגלל מה שהתאים לך, ולכשרון שלך, וליכולות שלך.

בנות רבות, מעבר לכל יחס- שבוחרות מקצוע מסויים.

אנחנו מאמינים שלכל אדם יש האישיות שלו ומתנת האלוקים הספציפית בה הוא ניחן,

ברגע שאני רואה עיר שרובה סנדלרים או רובה נגרים, לדוגמא, יש כאן בעיה.

[חוצמזה ששאלתי בנות משפחה רבות וגם כמה ידידות שבחרו חינוך או חינוך מיוחד והן הודו לי שבחרו במקצועות הללו בעיקר כי כך כולן עשו]

אנא. התכבדו ובדקו את התפלגות שלל המקצועות הקיימים לפי בנות המגזר, ותופתעו.

בנות יותר רגשיות, יותר טובות עם ילדים, ולכן באופן טבעי יותר מתאימות לחינוך? אולי הריבוי המספרי נובע מכך שזה באמת תחום שמתאים לבנות?

אולי במגזרים אחרים הרדיפה אחרי המקצוע הנוצץ גורם לנשים להזניח את הנטייה הטבעית הזאת לטובת מקצועות כראיית חשבון ועריכת דין? אולי דווקא אצלנו המצב תקין?

לא קובע. תוהה...

אבל אני לא סבור שהנשים הן מין שוק בשר שמופנות ללימודים בשל ביקוש וצורך מגזרי.

[וכי מי שזכתה ויש לה גישה מעולה לילדים חייבת לעסוק דווקא במקצועות הללו? אין עוד?]

ולגבי תהייתך - אולי יש דברים אחרים לעשות עם כישורים כאלה. אולי הן זקוקות להכוונה יותר מדויקת.

אבל כבר לא מדובר ב"כי ככה כולן עושות". אולי פרשנות שגויה לכישוריהן. כבר יצאת מכלל עדריות ונכנסת לדיון אחר...

האמיתית שאכן קיימת - מה מתאים לי.

ש: מה מתאים לי באמת?

ת: ככה כולן עושות >> זה מה שמתאים לכולן >> זה מה שמתאים גם לי.

האמת, מניסיוני, בנות דוסיות מתפרסות על פני מתחם מסוים של מקצועות שעוסקות בטיפול בבני אדם. נתקלתי גם בהמון עובדות סוציאליות, מרפאות בעיסוק, וכן על זה הדרך. החינוך נפוץ יותר באופן שתואם גם את ביקושו הגדול הרבה יותר בשוק ובצורה התואמת למאפיינים נוחים אחרים שלו (גמישות באופי העבודה ובשעות וכד').

אם אני מבין נכון, עיקר הביקורת היא כלפי ההבדל בין המצב במקצועות הללו למקצועות לא "רגשיים" - משפטים, חשבונאות, מנהל עסקים, כלכלה, מדעים מדויקים, וכו'. זה נכון שבזה יש הבדל בין דוסיות לאחרות. אבל אולי היתרון דווקא אצלנו, כמו שהצעתי מקודם...

שלימודי חינוך מיוחד הם לא כמו מקצוע נגרות או סנדלרות, מהסיבה שהרבה בנות לומדות את זה גם כלימודי בסיס, בתכנון להמשיך עם זה הלאה להרבה מאד תחומים שיכולים לצאת מזה. (הוראה מתקנת, איבחונים, ריפוי באומנות, במוזיקה, בתנועה, ועוד דברים שלא בדקתי מספיק עדיין.) או פשוט כדי שיהיה להן את האופציה ללמד גם ילדי חנ"מ, ובעצם אח"כ ממשיכות לחינוך רגיל.

ז"א- לימודי החנ"מ יכולים להתפצל להרבה סוגי עיסוק אח"כ, ולכן גם הגיוני שהרבה ילמדו אותם מבין?

חו"מ, בעיר ממוצעת כמה סנדלרים כבר צריך?
לעומת זאת במציאות של ימינו לצערנו יש הרבה שצריכים עזרה בלימודים. הרבה סוגי פיגור, סוגי אוטיזם, הרבה סוגי התקשות, הרבה חריגים, הרבה קשב וריכוז ועוד, מה שמביא שוב למסקנתי לעיל.

לנפחים או לפחחים? ואז זה גיוון מספיק?

ווב שיש גם בנות שלומדות דברים אחרים.

וטוב שבעיר הזו יהיו אנשים שלא ילמדו נגרות. א ב ל, אם אני אראה באופן יחסי הרבה שלומדים נגרות, התופעה לא תראה לי מוזרה  וגם מובנת כאשר אדע שמהלימודים שלהם הם יכולים להמשיך להרבה סוגי עיסוקים שונים.

שונים" - הוא לא באמת כזה מגוון.

ופה אנחנו חלוקים.

שאפשר להגיע אליהם בעקבות הלימודים הבסיסיים הם לא כאלה מגוון.

(ז"א שקודם לא התכוונתי רק בשטח, אלא גם בהגדרה.)

בעזהי"ת.

ניתן לראות שחלק ניכר מהבנות בציבור הדתי הולכות ללמוד חינוך מיוחד בתואר ראשון.

אפשר לומר שזה בגלל עדר, אך כדאי לשים לב גם לנקודות נוספות:

1. בנות הן רגשיות יותר, ולכן מטבע הדברים הולכות ללמוד מקצוע שהרגש מודגש בו.

2. חנ"מ הוא תואר בסיס- אפשר להתפתח ממנו להרבה מקצועות אחרים.

3. זה תואר סביר, לא צריך להקיא דם בשביל לסיים אותו בשלום, העבודה בו אח"כ נוחה מאוד לאמא.

כמובן שיש גם "אפקט העדר", אך מההכירות שלי עם האוכולוסיה המדוברת- בנות באמת לומדות את זה כי הן בטוחות שזה מה שמתאים להן.. יש פה ושם חריגות, אבל זהו בגדול.

אפשר למצוא דוגמאות מוצלחות של "אפקט העדר" בכל פילוח של הציבוריות האנושית.

ה"אפקט" הזה תורם מאוד לביטחון שלנו בצעדים חשובים שאנו עושים (כן, גם בבחירת ישיבה!).

פעמים רבות הוא עושה בעצמו את ההבדל בין תעיה לשכנוע עצמי.

וכאשר קיים ביטוי לאפקט העדר, מה הפלא שהוא מעורר התקוממות מסויימת?

ומוביל לתוצאות מוצלחות, לכן כנראה הקב"ה ברא אותו.

ובכל זאת - היינו רוצים לבצע את ההכרעות החשובות שלנו מתוך מחשבה יותר צלולה ופתוחה.

לק"י

מי שלמדה חנ"מ יכולה לעבוד גם בחינוך רגיל וגם בחינוך מיוחד בכל הגילאים (מי שלמדה חנ"מ 6-21).

ויש מקומות שמעדיפים מורות שלמדו חנ"מ גם לכיתות הרגילות, כי להן יש יותר כלים (ובכל כיתה כמעט יש לפחות ילד אחד שצריך את זה. למרות שהכלים שמקבלים מתאימים להרבה ילדים ולא רק לאלה שיש להם קשיים).

אבל בחרתי חינוך (מתמטיקה).

זה עד כדי כך שונה?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לק"י

בסופו של דבר- מי שלמדה חנ"מ קיבלה גם כלים לחיים עצמם, גם אם היא בסוף תחליט לעשות הסבה למקצוע אחר.

(חוץ מזה, אצלינו במשפחה המורחבת הרבה מהבנים לומדים או עובדים בתחום המחשבים- אז מה?!

זה אומר שגם הם סתם הלכו לתחום, כי כולם הלכו??..).

ממני, שלמדה חנ"מ, וממש לא בגלל שכולן לומדות (לא נראה שאז ידעתי בכלל שזה מה שכו-לן לומדות!!).

ואני חושב שזה מקצוע מספר אחת, מבחינת האידאלים.

עדיין יש צורך לבדוק אם גם אני מאד מתאים לחנך.

כשיש שפע של מורים בשוק נוצר פחות ביקוש ויש יותר מובטלים

א"כ יוצא שהחברה מפסידה מכך.

לכן כשיש שפע במקצוע מסויים כדאי לכל אחד לבדוק האם אני באמת

מאד מאד מתאים. או  שאולי יש חברה יותר מוכשרים ממני בתחום הזה

ואני אלך ללמוד משהו שיותר מתאים לכשרונות המיוחדים שחנן אותי ה' בהם.

חוצמזה שלפחות אצל ביינישים אני חושב שיש הרבה שהולכים ללמוד הוראה כי

זה הכי פשוט מבחינתם. אחרי שלמדו כמה שנים טובות תורה וג"כ אין להם זמן וכסף

להשקיע על מקצוע יותר חשוב. העניין הוא, שזה שלמדת הרבה שנים תורה

לא אומר שאתה מתאים להעביר אותה לאחרים. יש ת"ח שהם לא כשרוניים

בכלל בללמד ומשניאים את הלימוד על התלמידים (בייחוד בגמרא).

ועוד כמו שאמרתי ללכת למקצוע פחות נפוץ מועיל יותר לכללות האומה בא"י,

כי ככל שיש יותר גיוון במקצועות הכלכלה מתפתחת בצורה יותר תקינה.

אבל יש לי הרהור כפירה קטן ולפיו העבודה היותר קשה וערכית היא בחינוך הרגיל...

עבדתי השנה בחנ"מ והיה לי סיוט!

הרבה יותר קל לי בחינוך הרגיל.

אני לומדת מקצוע שנחשב גברי משהו- מתמטיקה (כן, כבר היו לי קורסים שהייתי הבת היחידה שמה...). כולם מגיבים- "אה, אז את לומדת הוראה?"

"לא."

"אז מה תעשי עם התואר?"

אנשים לא חושבים שאני לומדת כי זה מעניין אותי? כי אפשר לעשות המון דברים אחרים בתואר במתמטיקה חוץ מהוראה? ואם בחור היה מספר שהוא לומד מתמטיקה היו מניחים מייד שהוא לומד הוראה?! חוץ מזה, מה עניינכם? שבעלי יפרנס אותי, אולי?

כבר יצא לי לצאת פעם עם בחור שהיה בטוח שאני לומדת הוראה (כנראה אמרו לו שאני לומדת מתמטיקה והוא הסיק לבד). מיותר לציין שזה היה ממש, אבל ממש, לא שייך...

ואני מאמינה שהרבה מאוד בנות לומדות חנ"מ, או חינוך, או עו"ס, או ריפוי בעיסוק כי זה נהוג, וזה נוח, והן לא כ"כ יודעות מה ללמוד ויש הרבה מקומות דתיים שמציעים כאלו מקצועות. לא- אין ספק שיש סיבה לתגובות האלה. ואני חושבת שצריך להפסיק לבנות כזה צפייה והערצה סביב מקצועות חינוך ולהגדיל את ההיכרות בעולם הדתי, וההערכה, למקצועות מגוונים יותר. (ולא רק- טוב, תיכנות זה גם חשוב. זה מפרנס. בעלך יוכל ללמוד תורה בשקט). 

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב