בקרוב ממש.

מאד נוגע ללב ה"קשה לי מאד!!!" שלך. קשה לקרוא את זה.

הלוואי שתמצאי במהרה.

אולי תנסי בינתיים ממש להתמקד בטוב שיש בך, לשמוח בו (וכשיבוא "היצר הרע", ויאמר מה יש לך לשמוח - הרי את עוד רווקה.. תגידי לעצמך שההכנה הכי טובה להתחתן, זה להיות את ולשמוח בכך. זה הכי "מושך את המתאים". וכך - את תדעי שההתמקדות בכחותייך הטובים, היא גם בגדר הכנה טובה להמשך ותוכלי לעסוק בה בנחת.  כמובן, לא לוותר ולא להתייאש מההשתדלויות הרגילות, דרך מכרים, שדכניות וכו').

אני לא יודעת אם אני נחשבת מישהי שהתחתנה מאוחר (27..)..

עברתי המון המון המון בתקופת הדייטים והחיפוש והתחתנתי השנה..

כמה נקודות שנותנות פרספקטיבה אחרת על המצב...

#כשמגיעה הישועה, הקב"ה מפנק  ועוטף ונותן שפע של טוב, בלי קשר לגיל. הגיל ה"מאוחר" לא מפחית מרמת הטוב שתחווי ותקבלי בעז"ה...

#התחתנתי עם מישהו שקטן ממני בשנתיים כך שבסוף יצא שאנחנו ה"זוג הצעיר" לעומת חברות שהתחתנו לפני שנים... זה אמנם נשמע חיצוני אבל זה נותן תחושה טובה.

#אחרי חצי של נישואין הבנתי שבשורה התחתונה הסטטוס שלי הוא לא מה שגורם לי להיות שמחה בחלקי. כמובן שנישואין מביאים איתם שמחה רוגע ועוד המון דברים טובים. אבל בתכלס, יש מציאות שהיא בשורש נשמתנו והיא לא תלויה בכלל בסטטוס. יש נשואים שממשיכים את ההתבאסות של תקופת הרווקות ומתמרמרים על כל דבר ויש רווקים שקמים כל יום עם חיוך ענק על הפנים. אני ממש מרגישה שההרגשה שלנו תלויה באישיות, בעבודה פנימית ובתפיסה, יותר מאשר בסטטוס. ושוב, חלילה לא שוללת את השמחה העצומה שהנישואין מביאים עימם.

#תעשי כמה שיותר דברים שיעשו לך טוב!!! אני יודעת שזה קלישאתי אבל זה ככ נכון... יומיים לפני שפגשתי את בעלי חזרתי מחו"ל, שלושה שבועות עם חברות. זה מילא אותי באנרגיות אדירות ומשפיע עליי עד היום!! אני ככ שמחה שהספקתי את זה... תעשי לעצמך טוב!! כל דבר- שיעורים, בגדים, יציאות, חברות...

#עוד משהו שלי עזר בשנה- שנתיים האחרונות לרווקות.. זה אולי יישמע מוזר אבל ממש עברתי תהליך של להדגיש את הנשיות שבי. כמובן ממקום מותאם, צנוע וכו. כל פעם הוספתי משהו פנימי או חיצוני ולאט לאט יותר התחברתי לאישה שאני. ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אני מרגישה שזה קירב לי את הזיווג.

# עוד משהו מנסיוני האישי- תהיי פתוחה להפתעות. לא הכל יתנהל כמו בדמיון.. תרשי לעצמך להיות מופתעת...

המון המון הצלחה, רוגע ושמחה.

מתפללת בשבילך לבשורות טובות.

יש לך אפשרות להרחיב את מעגל החברות?

ללכת ליום בשבוע במדרשה ולהכיר?

לגור בדירת שותפות?

ללכת לשיעור קבוע?

חברות חדשות יכולות לפתוח לך מעגלים חדשים בחיים...

אותי חברות הצילו בתקופת הרווקות.

יכולה להיות בעיה.

חשבת על ייעוץ מקצועי בנושא הספציפי הזה? כדאי לאבחון מה הפשר של הדבר הזה, ולטפל בהתאם.

אבל צריך ללכת למישהו שמבין ענין היטב ומכיר את ה"מטֶריה". אולי פסיכולוג/ית מנוסה.

לא בשביל הנושא של השידוכים דווקא - אלא לנושא של הקושי לקבל החלטות באופן קיצוני.

זה גם יכול סתם להקל לך על החיים..

ורוצה להוסיף כמה דברים. (התחתנתי בגיל 25 וחצי. אולי היום זה נשמע רגיל, אבל אפילו לפני כמה שנים זה כבר היה גיל שבו השכנים שואלים מה נשמע עם כוונה מאוד ברורה...)

א. בסוף, כשמתחתנים, כל הייסורים האלה מתגמדים. זה כמו המדרש על המשיח, שסובל מאוד כל חייו אבל בסוף, הוא יהיה כמו תינוק (לא זוכרת עכשיו מקור), כי כל הצרות מתגמדות לעומת הגאולה הגדולה.

אז נכון שהצרות הן צרות, אבל בע"ה תבוא הגאולה הפרטית שלך. ועיצה קטנה ששמעתי: מדי פעם, לשמוח בשמחה שעוד תהיה. דמייני את עצמך כלה, עם כל האורחים, תנסי להרגיש את השמחה לעתיד לבוא. זה לא רק דמיון בעלמא, זו שמחה אמיתית במה שעתיד לקרות, בגאולה שלך שעתידה להיות.

ב. את יכולה לראות את כל המצב שלך עכשיו כמחובר לזוגיות שתהיה לך בע"ה. כלומר- לא לחשוב ",אני אתחתן ואז יתחילו החיים האמיתיים"...עבודת המידות וכו', אלא להבין שכל עבודה והתקדמות שאת עושה עכשיו, תביא אותך במצב טוב יותר לזוגיות. וידוע מה שאמרו חז"ל שמזווגים לאדם אישה לפי מעשיו. אז כל הזמן הזה, לפני הנישואין זה בעצם זמן מצוין להכין את עצמך לחיי הנישואין, זו תקופה מכוונת מטרה, ןלא תקופה סתמית של המתנה. 

והלוואי שהיו מאירים את עיני בצורה ברורה בענין הזה כשעוד הייתי רווקה...זה היה יכול לעזור לי מאוד ולכוון אותי למטרה.

ג. מנסיוני וממה שראיתי סביבי, יש הרבה רווקים שכשהסכימו לקבל את העובדה שיש משהו שחוסם אותם או תכונה שגורמת לצד השני להירתע מקשר, אז התחילה לצמוח הישועה.

ברגע שמקבלים את העובדה שיש לי בעיה, אז מתחילים להתמודד איתה ולטפל בה, ואפילו אם זו בעיונת קטנה, אבל כזו ששמה מחסום עמוק בנפש, אם היא עולה למודעות ומטופלת ע"י יעוץ וע"י עבודה אישית, נפתח פתח למציאת בן הזוג האמיתי.

אולי כי כשאני אמיתית עם עצמי אז קל לי יותר להיות אמיתית עם אחרים?

אולי כי אם אני מודעת לחסרונות שלי אז אני לא נבהלת מחסרונות שלו?

ואולי בגלל שכשמורידים מסך מעל הלב, אז הלב נפתח?

לא יודעת...

אבל מאחלת לך הצלחה, שמחה ונחת.

והעיקר- לא להתיאש, לא מה' ולא מעצמך. אני מתארת לעצמי שיש רגעים של נפילות עמוקות ליאוש, ויש רגעים של עצבות וצביטות בלב, אבל תמיד תקומי מהנפילה הזו. תקומי גם בכוח, שרק ה' יכול לתת לך.

ותזכרי שבסוף הוא יגיע, יותר טוב ממה שאי פעם חלמת... וכל הקושי יהפך לטוב.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳