לק"י

להקשיב לה, להיות מאוד רגישה ולשים לב למה שהיא צריכה.

אולי אם זה יעשה לה טוב- לעזור לה להתעסק בדברים אחרים, שלא יהיה לה את כל היום לחשוב עליו.

לק"י

אני לא מכירה את החברה שלך ולא את החבר שלה, אבל לפעמים למשפחה יש סיבה טובה למה לא לאהוב את הקשר בין שני אנשים.

אני לא רוצה להגיד סתם- אבל אם למשפחה שלה הייתה סיבה טובה, אז אולי בסופו של דבר החברה שלך הרוויחה..

שנשמע בשורות טובות בעז"ה!

כדאי לדון לכף זכות. ולא לחשוב כמה הבחור הזה לא בסדר.

ישועות ונחמות. שנזכה לשמוע על חופתה בקרוב

באמת נורא.

אין אפשרות שהיא תשוחח עם ההורים. תשמע מה הם רצו, תסביר להם מה קרה מזה...

ואז - או שהיא תהיה יותר שלמה עם הפסקת הענין;

או שהם ישנו גישה וניתן יהיה לבדוק אם אפשר לחדש

[אם כי, אכן, זה קצת תמוה, שבגלל יחס "לא הכי" של המשפחה, בחור מבטל]

היא כבר ניסתה לדבר עם ההורים שלה והם כבר היו מוכנים לבוא לקראת...

כי ראו כמה שהיא שבורה מהפרידה הזאת...

אבל אז הבחור כבר לא רצה...

כי הרגיש שעושים לו "טובה"

לנסות למצוא מישהו מבוגר שיש לו השפעה על הבחור.

שיסביר לו שזה לא "לעשות טובה", אלא להבין שהם צריכים לזוז הצידה מפני רצון ביתם בענין הזה, ויכולים לתרגל את עצמם להסתכל עליו אחרת.

ושבכלל, כל זמן שזו לא היא ש"עושה טובה" שהיא מוכנה, אלא כל הבעיה זה ההורים - צריך לקחת בפרופורציות אחרות לגמרי. וסה"כ - הרי ההורים לא באמת מכירים אותו - אז אם הוא מאמין ביכולתו, מן הסתם גם הם יכולים לשנות מבפנים מבט עליו עם הזמן.

אבל אני חוזר שוב: נראה לי תמוה קיצוניות התגובה הזו שלו. אם כי אינני יודע מה היה שם ומה "שידרו" ההורים ולמה.

ההורים שידרו דחיה לא אליו...

אלא למהות הקשר עם החברה שלי...

אותו הם אהבו...

פשוט אמרו שהחברה שלי צריכה משהוא יותר גבר שעשה כבר צבא...\ולא אחד שרק עכשיו מתגייס...

אתה מבין???

על כאלה שטויות חברה העיר...

הזויייייי איזה מעצבנים....ההורים שלה...

ההורים צריכים לתקן.

אולי יסכים למחול...

והבחורה יכולה להחליט בגיל זה, כשמדובר על בחור כשר, אם זה טוב לה..

והורים שמתערבים הם סתם גורמים לעוגמת נפש...

כי עם כל הכבוד להורים...ויש כבוד...

למה לעזאזל להתערב לילדה שלהם,שהיא כבר לא ילדה...היא בת 21...

למה להתערב.???????????????????

תנו לה את מרחב המחיה להחליט היא כבר לא ילדה קטנה שמתלבטת איזה גלידה לבחור...

אם היא תרצה את עזרתכם תאמינו שהיא תפנה אליכם...

ההורים של החברה שלי ממש הגזימו בהתערבות שלהם...

עד כדי כך שביום שהיא הגיעה בפעם הראשונה להורים של הבחור...

אמא שלה ואחותה שלחו לו לפלאפון הודעות של דחיה כמו:

'הקשר הזה לא רצוי,ואם תעשו צעדים שטותיים מבלי להיוועץ בנו ולהתעלם ממנו,כך גם אנחנו נתעלם מכם,משפחת אלחי'(שם בדוי...)

ואז כשחברה שלי הגיעה אליהם אז האמא של הבחור אומרת לה:"תגידי מה קרה  היום בבוקר???עם ההודעות שאחותך ואמא שלך שלחו???"

וחברה שלי לא מבינה מה רוצים ממנה...

ואז חברה שלי קולטת שבעצם באמת אחותה ואמא שלה שלחו לאותו הבחור הודעות זוועתיות של דחיה,אותו..

נכון מזעזע???

כל האמון שלה מול ההורים שלה נפגע....

זה באמת מזעזע.

אלא אם כן היו למשפחתה סיבות כבדות מאד (נניח, רק אתמול השתחרר מהכלא...).

אפשר להבין את תחושת הבחור.

שוב, צריך לראות אם יש מישהו מבוגר שיכול להתערב בענין - ומכיר גם את משפחתה - אולי רב מנוסה ועם חוכמת חיים.

ושיכול להביא את ההורים להתנצלות עמוקה בפניו.

ממילא הם צריכים לעשות זאת - ואולי זה גם ישקם את הענין.

כבר משהוא מבוגר דיבר והתערב בעניין...

3 רבנים היו מעורבים בזה...

שגדולים ממני וממך..

ההורים לא יתנצלו כי הם איתנים בדעתם(חצופים ומעצבנים...)

והוא לא ערבי,לא השתחרר מהכלא לא...

ההורים שלה גם אמרו שהוא בעל מידות טרומיות וטובות מאד מאד...

אבל הקשר שלה איתו לא נכון לחברה שלי ...

זה לא קשור לאופי של הבחור בכלל...

"הקשר שלה איתו לא נכון לחברה"?....

הפירוש של הפשט...שהקשר לא טוב לי ככה הוריי חשבו ...(זאת אני המאורסת לשעבר...)

נראה שההורים הללו זקוקים לסדרת חינוך, ממש כך.

אני חושב שכדאי לערב בסיפור גורם שלישי, בעל השפעה חזקה על ההורים. אולי סמכות תורנית, יש אנשים שזה גורם להם קצת להתכופף...

אני דווקא חושב שאם שני הצדדים באמת רוצים בקשר ורק ההורים עומדים בדרך, לא כדאי להתייאש מזה. לפעול באסרטיביות להעמיד את ההורים במקומם, שיבינו את חומרת מעשיהם. שיתחננו בפני בתם והבחור שיסלחו להם.

אבל אז מה זה יעזור???

במילא הבחור לא ירצה לחזור...

הם כבר הבינו חומרת מעשיהם והשפעתם השלילית...

כי החברה שלי לא פריירית והיא אפילו שלמה מחיר כבד ולא יצאה איתם לנופש השנה כדי שהם יבינו שהיא מאד מאד מאד כועסת עליהם...

עיקר הבעיה הוא שהבחור לא מוכן לחזור, מכיוון שהוא מרגיש ש"עושים לו טובה".

הדרך לפתור את זה שההורים ישדרו לו בצורה הכי חד משמעית שיכולה להיות שהם טעו לגביו, הם ממש אוהבים ומעריכים אותו, והם ממש מתחננים שהוא יסלח להם ויחזור לבתם. ההורים הם אלה שצריכים להביא לכך שהבחור יבין שבאמת רוצים אותו, וכך הוא יוכל לחזור בלי לחשוש שהוא הולך לסבול מההורים האלה כל ימיו כי הם סתם עשו לו טובה.

לכן, המוקד הוא ללחוץ על ההורים להשפיל קצת את עצמם, לשבת עם הבחור, ולדבר איתו בכנות ובישירות על מה שקרה ועל מה שהם רוצים שיקרה.

ווואו זה רעיון מעולה ממש...

שמי שבישל את הדייסה הקלוקלת הוא יהיה גם אחראי לתקנה מהקלקול שלה...

תודה רבה ננסה את זה....

למרות שנראה לי שבגלל שהבחור הזה עדין וביישן הוא לא יוכל להראות את פניו 

אל מול הוריה...

מרב בושה ומבוכה...

והוא לא חייב "להראות את פניו".

הם יכולים לכתוב לו, לשוחח טלפונית וכו'.

לק"י

לפעמים אנשים מהצד יכולים לראות דברים שהבחורה שנמצאת בתוך הקשר לא רואה, לא שמה לב אליהם.

אני ממש לא יודעת לגבי המקרה הספציפי הזה, יכול להיות באמת שהמשפחה שלה סתם מגזימה ומדובר בבחור טוב שמתאים לה, והם משומה לא אוהבים אותו.

אבל, יכול להיות שהם רואים בעייתיות בקשר עצמו או בבחור, ולכן הם כ"כ אנטי נגדו.

אני לא חושבת שהדרך שבה הם פעלו היא הדרך הנכונה והטובה בכל מקרה.

אבל לבוא ולהגיד שבכל מקרה ההורים לא אמורים להתערב- זה ממש לא נכון בעיני.

ניקח דוגמא קיצונית- אם הם רואים עליו תסמינים של בעל מכה, הם לא אמורים להתערב ולנסות להפסיק את הקשר?!

גם בחורה בת 21 עדיין לא תמיד יודעת ומבינה הכל..ולפעמים צריך מישו מבחוץ שיפקח את העיניים.

וזה גם לא ברור בכלל שאם היא תצטרך עזרה היא תבקש אותה.

הרבה פעמים נראה לנו שאנחנו יודעים הכל ומבינים לבד, ולא חושבים שלפעמים הרגש גורם לנו להתעלם מאיתותים.

לגבי המקרה הספציפי- אם ההורים מוכנים לבוא לקראתו, למה הוא לא מוכן לנסות שוב?!

זה קצת מוזר מצידו..

אולי הם יאהבו אותו אחרי הנישואים, ואם לא יאהבו- לפחות לא ישנאו אותו??

ממש ממש מצב כואב...

בא לי לבכות...

גמאני אמרתי לה איך זה הגיוני שאת כ"כ רוצה לבוא לקראתו ולהשתדל ושדברת עם מלא רבנים שלו והלכת והתרוצצת כדי שהדברים יסתדרו גם מול המשפחה שלך למולו...

והוא כך בהינף יד לא מוכן עוד לשמוע וכ"כ סגור על עצמו...

זה מאד קיצוני לומר למישהיא שהיא אישתך...

וארי יום יומיים לחתוך את הקשר..

נכון שזה מוזר???

אם הבחור באמת אוהב אותה ורוצה אותה ורואה אותה בתור אשתו.איך יכול להיות שהוא מוותר ככה בקלות?????!!!!

אני חלילה לא בא לשפוט אף צד!!אבל באמת לא ברור לי הקטע הזה..

אני חייבת להיות חברה טובה של עצמי...

כל הסיפור הזה קרה לי...

כתבתי את בתור סיפור מסגרת...חהחהחהח=)

האמת שזה אני,זה קרה לי ולא לחברה שלי...

בכל אופן אני חייבת להיות חברה טובה של עצמי...

מה אכפת לך להגיד לי מי זה החבר???

זה ממש מסקרן את החברה שלי...

ים, בית קפה, מעיין טיול וכדו'..

והדבר באמת הכי חשוב פשוט להקשיב לה.

בהצלחה 

היא לא מסכימה לצאת למקומות שהיא אוהבת כי אלה הם מקומות שמזכירים לה אותו...

מבינה???

קהלת, ט-ד

אם הבחור מעדיף שלא להמר על חייו, אני בהחלט מבין אותו. לי יש חבר שכבר בשלב האירוסין קלט שהולכת להיות לו חמה- קרירה, אבל הוא רצה להיות "גבר גבר" והתעקש שהוא אוהב את הבת שלה וגו'. לא עברו עשרה חודשים ומ"גבר גבר" הוא הפך ל"גבר גרוש".

עם העובדה שחמתו וחמיו לא אהבו אותו הוא היה מוכן להתמודד, אבל בתנאי שאשתו תהיה לעזר כנגדו גם בזה ולמרבה היגון היא לא הייתה. יום אחד חמתו דרשה מימנו לעזוב את הבת שלה ולחזור להוריו ולה לא היה את האומץ להגן על בעלה. ושיהיה ברור- הוא רחוק מלהיות טיפוס אלים או דוחה.

יכול להיות שהארוס של החברה שלך הרגיש שיתכן מצב אחרי החתונה שהוא יהיה בצד אחד ואשתו תהיה יחד עם הוריה בצד השני. אז הוא עשה את מה שמתאים לאדם חכם לעשות במקרה כזה. יכול להיות שגם המשפחה שלה קלטה אותה שהיא גם לא סגורה על רגשות שלה כלפיו ולכן היא לחצה עליהם חזק.

גם אני לא עשיתי רושם טוב על המשפחה של אשתי בתקופת האירוסין ועד היום הם לא משוויצים בי בתור החתן שלהם, אבל לפחות אשתי מגבה אותי גם במחיר של ריחוק מהם.

לק"י

לעניות דעתי כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע או מישהו שמבין בנושא.

כדי לדעת איך לחיות בשלום עם בן הזוג ולא לגרום גם לו לקצר עם ההורים שלו, ואולי אפילו למצוא דרך לחבר בין שני הצדדים.

וחוץ מזה, שלפעמים עם הזמן מתחברים, גם אם מלכתחילה הייתה התנגדות.

כשסבא וסבתא שלי התחתנו, אמא של סבא שלי לא רצתה את סבתא שלי בתור כלה (סבתא שלי הייתה יותר פתוחה במושגים של פעם, נגיד- היא הייתה הולכת לחתונות..).

בסופו של דבר- סבתא רבא שלי אהבה את סבתא שלי, והיא גם גרה אצל סבא וסבתא שלי עד שהיא נפטרה.

אני זאת שהבחור לא התארס איתה בסוף...

והוא ידע שאני אהיה בצד שלו..

אתה יודע מה רברר את זה...

כי אם הוא לא היה בטוח בזב שאהיה בצידו כשנתחתן אז אולי יהיה פתח...

תודה רבה על הרעיון...

לא הבנתי את הפסוק....תסביר לי..

קודם  כל זה ממש יפה שאת ככה דואגת לה, נשמע שאת באמת מעוניינת לתמוך בה, זה בכלל לא ברור מאליו....

אם מקומות שהיא אוהבת לא באים בחשבון-

אז כדאי לשדר לה שאת איתה,

אבל לשדר לה בצורה שמתאימה לה, באופן שעושה לה טוב,

לדבר איתה במינונים קצת יותר גבוהים מהרגיל- שהיא תרגיש שהיא לא לבד..

אחרי כזה קשר, היא בטח מרגישה נורא בודדה, במיוחד אם ההורים גרמו לזה-

אז התמיכה מהם מן הסתם היא לא ברמה גבוהה מאוד, 

להיות איתה- אפילו בבית, לשמוע מוזיקה שהיא אוהבת,

ושהיא תחוש את הדאגה הזאת שלך אליה, זה מחמם

החברה שעמדה להתארס היא בעצם אני...

בהתחלה פשוט התפדחתי להזדהות שזה אני...

אז הבנת??!

אני חייבת ורוצה להיות החברה הכי טובה של עצמי...

שתדעי לך שזו מעלה גדולה, לרצות לעזור לעצמך.

תנסי להתפלל מלא,

גם כשאין לך כח/לא מצליחה להתכוון,

ותבקשי כל הזמן מה' שישא אותך על כפיו,

ושתרגישי איך שהוא- הקב"ה ממלא אותך בטוב!!

שתדעי רק שמחה מעתה,

אמנם זה עוד מוקדם, אבל אלול בכל זאת...

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה- וברכותיה!!"

איזה צדיקה שאת....

תודה רבה רבה חיזקת  מאד...

לא השקיעו סתם בשביל טרול,

התגובות פה עזרו לי מאד מאד..

דבר ראשון,הניק של אחותי היה פתוח ולא שמתי שאני מתכתבת בשמה...

מותר לטעות...

דבר שני אני בטוחה שאם זה היה קורה לך אז גמאת לא היית רוצה שמהתחלה ידעו שזה את

וגמאת היית תופרת לזה סיפור מסגרת שאת בתור חברה של משהיא שזה קרה לה ולא היית רושמת ישר שזה את...

האם זה בעייתי שאני ממשיכה לחזר אחריו אחריי שהוא מבחינתו כבר לא רוצה...

חיזור זה אומר שאני מתכתבת איתו,מתקשרת אליו (הוא לא עונה)למרות שהוא אומר לי כל הזמן שזאת החלטה סופית והוא מבקש שלא אתקשר אליו ואצור איתו קשר בכל דרך שהיא....

ושולחת לו מכתב גם לבי בדואר...

וגם פירסמתי מכתב לגילוי דעת במדור גילוי לב לשבת שתבוא -הקרובה...

מי שיקרא את זה ידע במה מדובר כבר...

וגם,

החיזור נעשה דרך רבנים שלו ,דרך צד שלישי שיגשר...

מה אתם אומרים??

האם זה נקרא to mutch???

או שזה יותר בקטע של לא לאבד דבר שהיה לי יקר מאד???

לק"י

לפנות אליו ככה..

ככה די בטוח שגם אם תהיה לו איזו מחשבה לחזור- הוא לא יעשה את זה!

תני לו את הכבוד להחליט מה שנראה לו.

אולי כשיעבור קצת הזמן- תוכלי לברר בעדינות דרך צד שלישי אם השתנה משהו.

בהצלחה

זה עושה ההיפך...

אכן, את לא רוצה לאבד דבר יקר - אבל צריכה גם לדעת לעצור.

אם יובן לו לגמרי שהמשפחה מתחרטת על התנהלותה, והוא בכל זאת לא רוצה - אז סימן שהתברר שזה לא.

ומה שלא - טוב גם לך שלא. גם אם ברגש הראשוני זה קשה.

את צריכה כעת להתמתן. להמתין קצת. לעסוק בדברים אחרי - ומה שצריך להיות בעז"ה יהיה.

בהמשך למה שכתבתי לך: תפסיקי לרדוף אחריו!!!

לא תשיגי מכך את מה שאת רוצה. [אולי רק לנפח לו את האגו...]

כבדי את רצונו. ולכי הלאה. 

מי את מאיפה את יכולה להעיד שהסיפור אמיתי????

אוף תעני אני מאד מסוקרנת לדעת איך את מכירה אותי?ואיך את מכירה את הסיפור????

לא הבנתי למי לפנות באישי??אם הכוונה לפנות לבחור אז עזוב כי הוא כבר נפרד ולא רוצה בכלל שאתקשר...

ואת הבחור - תעזבי לנפשו ולנפשך.

זה סוג של צ'אט עם כותב ההודעה.

על מנת לפתוח אחת כזאת, את לוחצת על "שיחה עם המחבר/ת" שמתחת להודעה.

אבל אין טעם שנדבר. לטובת שתינו...

שבת שלום!!

בטוח שעדיין עזרת, לטרול או לקורא אחר

נכון את צודקת חהחהחהחה חמודה שאת

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות