לק"י

להקשיב לה, להיות מאוד רגישה ולשים לב למה שהיא צריכה.

אולי אם זה יעשה לה טוב- לעזור לה להתעסק בדברים אחרים, שלא יהיה לה את כל היום לחשוב עליו.

לק"י

אני לא מכירה את החברה שלך ולא את החבר שלה, אבל לפעמים למשפחה יש סיבה טובה למה לא לאהוב את הקשר בין שני אנשים.

אני לא רוצה להגיד סתם- אבל אם למשפחה שלה הייתה סיבה טובה, אז אולי בסופו של דבר החברה שלך הרוויחה..

שנשמע בשורות טובות בעז"ה!

כדאי לדון לכף זכות. ולא לחשוב כמה הבחור הזה לא בסדר.

ישועות ונחמות. שנזכה לשמוע על חופתה בקרוב

באמת נורא.

אין אפשרות שהיא תשוחח עם ההורים. תשמע מה הם רצו, תסביר להם מה קרה מזה...

ואז - או שהיא תהיה יותר שלמה עם הפסקת הענין;

או שהם ישנו גישה וניתן יהיה לבדוק אם אפשר לחדש

[אם כי, אכן, זה קצת תמוה, שבגלל יחס "לא הכי" של המשפחה, בחור מבטל]

היא כבר ניסתה לדבר עם ההורים שלה והם כבר היו מוכנים לבוא לקראת...

כי ראו כמה שהיא שבורה מהפרידה הזאת...

אבל אז הבחור כבר לא רצה...

כי הרגיש שעושים לו "טובה"

לנסות למצוא מישהו מבוגר שיש לו השפעה על הבחור.

שיסביר לו שזה לא "לעשות טובה", אלא להבין שהם צריכים לזוז הצידה מפני רצון ביתם בענין הזה, ויכולים לתרגל את עצמם להסתכל עליו אחרת.

ושבכלל, כל זמן שזו לא היא ש"עושה טובה" שהיא מוכנה, אלא כל הבעיה זה ההורים - צריך לקחת בפרופורציות אחרות לגמרי. וסה"כ - הרי ההורים לא באמת מכירים אותו - אז אם הוא מאמין ביכולתו, מן הסתם גם הם יכולים לשנות מבפנים מבט עליו עם הזמן.

אבל אני חוזר שוב: נראה לי תמוה קיצוניות התגובה הזו שלו. אם כי אינני יודע מה היה שם ומה "שידרו" ההורים ולמה.

ההורים שידרו דחיה לא אליו...

אלא למהות הקשר עם החברה שלי...

אותו הם אהבו...

פשוט אמרו שהחברה שלי צריכה משהוא יותר גבר שעשה כבר צבא...\ולא אחד שרק עכשיו מתגייס...

אתה מבין???

על כאלה שטויות חברה העיר...

הזויייייי איזה מעצבנים....ההורים שלה...

ההורים צריכים לתקן.

אולי יסכים למחול...

והבחורה יכולה להחליט בגיל זה, כשמדובר על בחור כשר, אם זה טוב לה..

והורים שמתערבים הם סתם גורמים לעוגמת נפש...

כי עם כל הכבוד להורים...ויש כבוד...

למה לעזאזל להתערב לילדה שלהם,שהיא כבר לא ילדה...היא בת 21...

למה להתערב.???????????????????

תנו לה את מרחב המחיה להחליט היא כבר לא ילדה קטנה שמתלבטת איזה גלידה לבחור...

אם היא תרצה את עזרתכם תאמינו שהיא תפנה אליכם...

ההורים של החברה שלי ממש הגזימו בהתערבות שלהם...

עד כדי כך שביום שהיא הגיעה בפעם הראשונה להורים של הבחור...

אמא שלה ואחותה שלחו לו לפלאפון הודעות של דחיה כמו:

'הקשר הזה לא רצוי,ואם תעשו צעדים שטותיים מבלי להיוועץ בנו ולהתעלם ממנו,כך גם אנחנו נתעלם מכם,משפחת אלחי'(שם בדוי...)

ואז כשחברה שלי הגיעה אליהם אז האמא של הבחור אומרת לה:"תגידי מה קרה  היום בבוקר???עם ההודעות שאחותך ואמא שלך שלחו???"

וחברה שלי לא מבינה מה רוצים ממנה...

ואז חברה שלי קולטת שבעצם באמת אחותה ואמא שלה שלחו לאותו הבחור הודעות זוועתיות של דחיה,אותו..

נכון מזעזע???

כל האמון שלה מול ההורים שלה נפגע....

זה באמת מזעזע.

אלא אם כן היו למשפחתה סיבות כבדות מאד (נניח, רק אתמול השתחרר מהכלא...).

אפשר להבין את תחושת הבחור.

שוב, צריך לראות אם יש מישהו מבוגר שיכול להתערב בענין - ומכיר גם את משפחתה - אולי רב מנוסה ועם חוכמת חיים.

ושיכול להביא את ההורים להתנצלות עמוקה בפניו.

ממילא הם צריכים לעשות זאת - ואולי זה גם ישקם את הענין.

כבר משהוא מבוגר דיבר והתערב בעניין...

3 רבנים היו מעורבים בזה...

שגדולים ממני וממך..

ההורים לא יתנצלו כי הם איתנים בדעתם(חצופים ומעצבנים...)

והוא לא ערבי,לא השתחרר מהכלא לא...

ההורים שלה גם אמרו שהוא בעל מידות טרומיות וטובות מאד מאד...

אבל הקשר שלה איתו לא נכון לחברה שלי ...

זה לא קשור לאופי של הבחור בכלל...

"הקשר שלה איתו לא נכון לחברה"?....

הפירוש של הפשט...שהקשר לא טוב לי ככה הוריי חשבו ...(זאת אני המאורסת לשעבר...)

נראה שההורים הללו זקוקים לסדרת חינוך, ממש כך.

אני חושב שכדאי לערב בסיפור גורם שלישי, בעל השפעה חזקה על ההורים. אולי סמכות תורנית, יש אנשים שזה גורם להם קצת להתכופף...

אני דווקא חושב שאם שני הצדדים באמת רוצים בקשר ורק ההורים עומדים בדרך, לא כדאי להתייאש מזה. לפעול באסרטיביות להעמיד את ההורים במקומם, שיבינו את חומרת מעשיהם. שיתחננו בפני בתם והבחור שיסלחו להם.

אבל אז מה זה יעזור???

במילא הבחור לא ירצה לחזור...

הם כבר הבינו חומרת מעשיהם והשפעתם השלילית...

כי החברה שלי לא פריירית והיא אפילו שלמה מחיר כבד ולא יצאה איתם לנופש השנה כדי שהם יבינו שהיא מאד מאד מאד כועסת עליהם...

עיקר הבעיה הוא שהבחור לא מוכן לחזור, מכיוון שהוא מרגיש ש"עושים לו טובה".

הדרך לפתור את זה שההורים ישדרו לו בצורה הכי חד משמעית שיכולה להיות שהם טעו לגביו, הם ממש אוהבים ומעריכים אותו, והם ממש מתחננים שהוא יסלח להם ויחזור לבתם. ההורים הם אלה שצריכים להביא לכך שהבחור יבין שבאמת רוצים אותו, וכך הוא יוכל לחזור בלי לחשוש שהוא הולך לסבול מההורים האלה כל ימיו כי הם סתם עשו לו טובה.

לכן, המוקד הוא ללחוץ על ההורים להשפיל קצת את עצמם, לשבת עם הבחור, ולדבר איתו בכנות ובישירות על מה שקרה ועל מה שהם רוצים שיקרה.

ווואו זה רעיון מעולה ממש...

שמי שבישל את הדייסה הקלוקלת הוא יהיה גם אחראי לתקנה מהקלקול שלה...

תודה רבה ננסה את זה....

למרות שנראה לי שבגלל שהבחור הזה עדין וביישן הוא לא יוכל להראות את פניו 

אל מול הוריה...

מרב בושה ומבוכה...

והוא לא חייב "להראות את פניו".

הם יכולים לכתוב לו, לשוחח טלפונית וכו'.

לק"י

לפעמים אנשים מהצד יכולים לראות דברים שהבחורה שנמצאת בתוך הקשר לא רואה, לא שמה לב אליהם.

אני ממש לא יודעת לגבי המקרה הספציפי הזה, יכול להיות באמת שהמשפחה שלה סתם מגזימה ומדובר בבחור טוב שמתאים לה, והם משומה לא אוהבים אותו.

אבל, יכול להיות שהם רואים בעייתיות בקשר עצמו או בבחור, ולכן הם כ"כ אנטי נגדו.

אני לא חושבת שהדרך שבה הם פעלו היא הדרך הנכונה והטובה בכל מקרה.

אבל לבוא ולהגיד שבכל מקרה ההורים לא אמורים להתערב- זה ממש לא נכון בעיני.

ניקח דוגמא קיצונית- אם הם רואים עליו תסמינים של בעל מכה, הם לא אמורים להתערב ולנסות להפסיק את הקשר?!

גם בחורה בת 21 עדיין לא תמיד יודעת ומבינה הכל..ולפעמים צריך מישו מבחוץ שיפקח את העיניים.

וזה גם לא ברור בכלל שאם היא תצטרך עזרה היא תבקש אותה.

הרבה פעמים נראה לנו שאנחנו יודעים הכל ומבינים לבד, ולא חושבים שלפעמים הרגש גורם לנו להתעלם מאיתותים.

לגבי המקרה הספציפי- אם ההורים מוכנים לבוא לקראתו, למה הוא לא מוכן לנסות שוב?!

זה קצת מוזר מצידו..

אולי הם יאהבו אותו אחרי הנישואים, ואם לא יאהבו- לפחות לא ישנאו אותו??

ממש ממש מצב כואב...

בא לי לבכות...

גמאני אמרתי לה איך זה הגיוני שאת כ"כ רוצה לבוא לקראתו ולהשתדל ושדברת עם מלא רבנים שלו והלכת והתרוצצת כדי שהדברים יסתדרו גם מול המשפחה שלך למולו...

והוא כך בהינף יד לא מוכן עוד לשמוע וכ"כ סגור על עצמו...

זה מאד קיצוני לומר למישהיא שהיא אישתך...

וארי יום יומיים לחתוך את הקשר..

נכון שזה מוזר???

אם הבחור באמת אוהב אותה ורוצה אותה ורואה אותה בתור אשתו.איך יכול להיות שהוא מוותר ככה בקלות?????!!!!

אני חלילה לא בא לשפוט אף צד!!אבל באמת לא ברור לי הקטע הזה..

אני חייבת להיות חברה טובה של עצמי...

כל הסיפור הזה קרה לי...

כתבתי את בתור סיפור מסגרת...חהחהחהח=)

האמת שזה אני,זה קרה לי ולא לחברה שלי...

בכל אופן אני חייבת להיות חברה טובה של עצמי...

מה אכפת לך להגיד לי מי זה החבר???

זה ממש מסקרן את החברה שלי...

ים, בית קפה, מעיין טיול וכדו'..

והדבר באמת הכי חשוב פשוט להקשיב לה.

בהצלחה 

היא לא מסכימה לצאת למקומות שהיא אוהבת כי אלה הם מקומות שמזכירים לה אותו...

מבינה???

קהלת, ט-ד

אם הבחור מעדיף שלא להמר על חייו, אני בהחלט מבין אותו. לי יש חבר שכבר בשלב האירוסין קלט שהולכת להיות לו חמה- קרירה, אבל הוא רצה להיות "גבר גבר" והתעקש שהוא אוהב את הבת שלה וגו'. לא עברו עשרה חודשים ומ"גבר גבר" הוא הפך ל"גבר גרוש".

עם העובדה שחמתו וחמיו לא אהבו אותו הוא היה מוכן להתמודד, אבל בתנאי שאשתו תהיה לעזר כנגדו גם בזה ולמרבה היגון היא לא הייתה. יום אחד חמתו דרשה מימנו לעזוב את הבת שלה ולחזור להוריו ולה לא היה את האומץ להגן על בעלה. ושיהיה ברור- הוא רחוק מלהיות טיפוס אלים או דוחה.

יכול להיות שהארוס של החברה שלך הרגיש שיתכן מצב אחרי החתונה שהוא יהיה בצד אחד ואשתו תהיה יחד עם הוריה בצד השני. אז הוא עשה את מה שמתאים לאדם חכם לעשות במקרה כזה. יכול להיות שגם המשפחה שלה קלטה אותה שהיא גם לא סגורה על רגשות שלה כלפיו ולכן היא לחצה עליהם חזק.

גם אני לא עשיתי רושם טוב על המשפחה של אשתי בתקופת האירוסין ועד היום הם לא משוויצים בי בתור החתן שלהם, אבל לפחות אשתי מגבה אותי גם במחיר של ריחוק מהם.

לק"י

לעניות דעתי כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע או מישהו שמבין בנושא.

כדי לדעת איך לחיות בשלום עם בן הזוג ולא לגרום גם לו לקצר עם ההורים שלו, ואולי אפילו למצוא דרך לחבר בין שני הצדדים.

וחוץ מזה, שלפעמים עם הזמן מתחברים, גם אם מלכתחילה הייתה התנגדות.

כשסבא וסבתא שלי התחתנו, אמא של סבא שלי לא רצתה את סבתא שלי בתור כלה (סבתא שלי הייתה יותר פתוחה במושגים של פעם, נגיד- היא הייתה הולכת לחתונות..).

בסופו של דבר- סבתא רבא שלי אהבה את סבתא שלי, והיא גם גרה אצל סבא וסבתא שלי עד שהיא נפטרה.

אני זאת שהבחור לא התארס איתה בסוף...

והוא ידע שאני אהיה בצד שלו..

אתה יודע מה רברר את זה...

כי אם הוא לא היה בטוח בזב שאהיה בצידו כשנתחתן אז אולי יהיה פתח...

תודה רבה על הרעיון...

לא הבנתי את הפסוק....תסביר לי..

קודם  כל זה ממש יפה שאת ככה דואגת לה, נשמע שאת באמת מעוניינת לתמוך בה, זה בכלל לא ברור מאליו....

אם מקומות שהיא אוהבת לא באים בחשבון-

אז כדאי לשדר לה שאת איתה,

אבל לשדר לה בצורה שמתאימה לה, באופן שעושה לה טוב,

לדבר איתה במינונים קצת יותר גבוהים מהרגיל- שהיא תרגיש שהיא לא לבד..

אחרי כזה קשר, היא בטח מרגישה נורא בודדה, במיוחד אם ההורים גרמו לזה-

אז התמיכה מהם מן הסתם היא לא ברמה גבוהה מאוד, 

להיות איתה- אפילו בבית, לשמוע מוזיקה שהיא אוהבת,

ושהיא תחוש את הדאגה הזאת שלך אליה, זה מחמם

החברה שעמדה להתארס היא בעצם אני...

בהתחלה פשוט התפדחתי להזדהות שזה אני...

אז הבנת??!

אני חייבת ורוצה להיות החברה הכי טובה של עצמי...

שתדעי לך שזו מעלה גדולה, לרצות לעזור לעצמך.

תנסי להתפלל מלא,

גם כשאין לך כח/לא מצליחה להתכוון,

ותבקשי כל הזמן מה' שישא אותך על כפיו,

ושתרגישי איך שהוא- הקב"ה ממלא אותך בטוב!!

שתדעי רק שמחה מעתה,

אמנם זה עוד מוקדם, אבל אלול בכל זאת...

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה- וברכותיה!!"

איזה צדיקה שאת....

תודה רבה רבה חיזקת  מאד...

לא השקיעו סתם בשביל טרול,

התגובות פה עזרו לי מאד מאד..

דבר ראשון,הניק של אחותי היה פתוח ולא שמתי שאני מתכתבת בשמה...

מותר לטעות...

דבר שני אני בטוחה שאם זה היה קורה לך אז גמאת לא היית רוצה שמהתחלה ידעו שזה את

וגמאת היית תופרת לזה סיפור מסגרת שאת בתור חברה של משהיא שזה קרה לה ולא היית רושמת ישר שזה את...

האם זה בעייתי שאני ממשיכה לחזר אחריו אחריי שהוא מבחינתו כבר לא רוצה...

חיזור זה אומר שאני מתכתבת איתו,מתקשרת אליו (הוא לא עונה)למרות שהוא אומר לי כל הזמן שזאת החלטה סופית והוא מבקש שלא אתקשר אליו ואצור איתו קשר בכל דרך שהיא....

ושולחת לו מכתב גם לבי בדואר...

וגם פירסמתי מכתב לגילוי דעת במדור גילוי לב לשבת שתבוא -הקרובה...

מי שיקרא את זה ידע במה מדובר כבר...

וגם,

החיזור נעשה דרך רבנים שלו ,דרך צד שלישי שיגשר...

מה אתם אומרים??

האם זה נקרא to mutch???

או שזה יותר בקטע של לא לאבד דבר שהיה לי יקר מאד???

לק"י

לפנות אליו ככה..

ככה די בטוח שגם אם תהיה לו איזו מחשבה לחזור- הוא לא יעשה את זה!

תני לו את הכבוד להחליט מה שנראה לו.

אולי כשיעבור קצת הזמן- תוכלי לברר בעדינות דרך צד שלישי אם השתנה משהו.

בהצלחה

זה עושה ההיפך...

אכן, את לא רוצה לאבד דבר יקר - אבל צריכה גם לדעת לעצור.

אם יובן לו לגמרי שהמשפחה מתחרטת על התנהלותה, והוא בכל זאת לא רוצה - אז סימן שהתברר שזה לא.

ומה שלא - טוב גם לך שלא. גם אם ברגש הראשוני זה קשה.

את צריכה כעת להתמתן. להמתין קצת. לעסוק בדברים אחרי - ומה שצריך להיות בעז"ה יהיה.

בהמשך למה שכתבתי לך: תפסיקי לרדוף אחריו!!!

לא תשיגי מכך את מה שאת רוצה. [אולי רק לנפח לו את האגו...]

כבדי את רצונו. ולכי הלאה. 

מי את מאיפה את יכולה להעיד שהסיפור אמיתי????

אוף תעני אני מאד מסוקרנת לדעת איך את מכירה אותי?ואיך את מכירה את הסיפור????

לא הבנתי למי לפנות באישי??אם הכוונה לפנות לבחור אז עזוב כי הוא כבר נפרד ולא רוצה בכלל שאתקשר...

ואת הבחור - תעזבי לנפשו ולנפשך.

זה סוג של צ'אט עם כותב ההודעה.

על מנת לפתוח אחת כזאת, את לוחצת על "שיחה עם המחבר/ת" שמתחת להודעה.

אבל אין טעם שנדבר. לטובת שתינו...

שבת שלום!!

בטוח שעדיין עזרת, לטרול או לקורא אחר

נכון את צודקת חהחהחהחה חמודה שאת

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.