אם אכן אין בעיה רפואית בניתוח, לא צריך להיות שום חשש בשידוך

על כמות הבנים שעוברים הרניה מפשעתית....[דג']

נו באמת, אם מדובר במשהו קטנטן מה הבעיה?

ביחוד הקורס-שאין-להזכיר-את-שמו-2

שהרופא אמר שמשך ההתאוששות הוא בין שלושה לשישה שבועות.......

עדין... לא משנה לכם כלום?

לפעמים בזמנים כאלה ניתן להגיע לכנות יותר מזמנים רגילים...

לפי הענין.

[כמובן, אם אכן לא ניתן יהיה להיפגש בחודש וחצי הקרוב, אז בפשטות אפשר לבקש להעלות שוב את ההצעה אז, אם עד אז לא יהיה משהו אחר. למה "להיכבל" לדבר שעוד לא התחיל]

אם הם היו יוצאים כבר  זמן מה, ראוי שיבקר אותה, אבל פגישה ראשונה? לא הייתי רוצה שיבואו אליי..{גם לא בעלי לפני שהכרתיו.}

חשבתי שיכולה לצאת. אז דיברתי מבחינה מהותית.

וכבר כתבתי בסוגריים למטה, שאם זה לא אפשרי - אז באמת אין טעם להיענות כעת, אלא לדחות לכשתתאושש, אם עד אז לא תהיה הצעה אחרת.

ואם הוא יחכה חודש וחצי 

ואחרי פגישה אחת היא תודיע לו שזה לא זה?

לא משנה לך כלום?

אגב, זה בכלל לא קשור אם זה בן או בת.

אם זה לפני תחילת הקשר, אני לא רואה שום סיבה

לחכות.

בס"ד

למה בעצם שכן יפריע? בגלל התאוששות? הם אמורים למנוע ממנה לצאת במשך השלושה -שישה שבועות האלה?

נראה לי שהענין קצת הוסט אל הנושא האם אפשר לבקר או לא במהלך ההתאוששות, אך אני הבנתי ששאלתך היא אחרת. ובהקדים שכל אדם שרוצה להתחתן הוא מדמיין את אשתו לעתיד אדם מושלם פיזית ונפשית רוחנית וגשמית, וכאן ההצעה היא לכאורה לא עולה בקנה אחד עם הדמיון הורוד שהרי מלכתחילה אתה לוקח שידוך מחדר התאוששות של בית רפואה, והדילמה הזאת היא זאת שמביאה אותך לשאלה שהעלית בפורום.

תשובה: אם יש חוות דעת רפואית שאין בעיה להתחתן עם אדם שעבר ניתוח... אז אין ממה לחשוש

הייתי ממשיך הלאה. בכל מקרה זה שהיא עברה בשלום את שלב הבירורים ממש לא אומר שיש סיכוי טוב שיצא מזה משהו, אז חבל להתעכב כל כך הרבה.

אם כן יש

קרה לי מקרה דומה: אחרי יומיים חוזר אלי השדכן עם תשובה חיובית, אבל - "אל תתקשר היום, היא לא מרגישה טוב. גם אל תתקשר מחר - היא בחתונה של בן-דוד".

אז התקשרתי אחרי יומיים, והתארסנו אחרי פחות מחודשיים...

ולאחותי: היא ביקשה להודיע לבחור שאפשר להיפגש, רק שידע שעוד שבוע היא יוצאת לשליחות למשך חודשיים. נפגשו - והוא החליט לחכות לה. והם עדיין חיים באושר...

בקיצור, אם היא סה"כ מוצאת חן בעינך ויכולה להיפגש (להיפגש=להביא את עצמה למפגש), אז מה הסיפור?

ואם היא לא יכולה להיפגש, אז אין טעם לחכות (ואם תהיה פנוי בהמשך, כשתחלים, תמיד תוכל לבדוק מה מצבה...)

רוב ברכה!

הרופא אמר שההתאוששות היא בין שלושה לשישה שבועות אבל (!) רק בשבוע הראשון צריך מנוחה מוחלטת... וזה מה שנאמר לשדכן שאמר לבחור...

הבחור הסכים לצאת בכל זאת (הבחורה עוד לא ידעה עליו כלום, רק הוא בירר והסכים לצאת איתה..) ו...

הם מתחתנים ב"ה!

השאלה שלי היא... אם זה נשמע לכם הגיוני למדי, או שהוא הגדיל כאן וואחד ראש...??

להיפגש? נשמע לי סביר.

אבל אם כמו שאת אומרת מדובר במשהו ללא השלכות לאחר-מכן, שלא מצביע על משהו לא תקין (נניח ניתוח אפנדיציט - שזה כנראה לא המקרה כאן, כי לא נראה לי שעושים אותו בתכנון מראש), אז זה נשמע לי סביר לא להעדיף מישהי אחרת - בריאה, כי גם הבחורה הזו נחשבת בריאה לצורך העניין. למה זה צריך להפריע? אלא אם הבחור בתכנון של טיולים או פעילות אקסטרים בחודש הראשון להיכרות. לא הייתי במצב דומה, אבל כך נראה לי.

הרניה- ניתוח שמתוכנן מראש, פשוט, בעיקר מפשעתית שעושים הרבה גברים....

באמת שאפשר לחכות לאחרי, כנ"ל הוצאת כיס מרה ועוד שפע ניתוחים קלילים.

למה לא אמרת מראש

ו....לא הבנתי.

הוא רק בירר והסכים לצאת ואז הם התחתנו?

בלי להיפגש באמצע?

או שהחידה נמשכת?

עייני  מה שכתבתי לעיל..

אם מדובר שאפשר להיפגש (ולחכות שבוע - זה דבר שקורא גם כשסתם מנסים לתאם) - אז למה לא?

כי היא עוד לא לגמרי בריאה?..

כבר אמרתי - לא מזמינים כזה דבר, אבל לפעמים זה גורם יותר לכנות..

העיקר שמתחתנים. 

[והאם זה עומד ב"כללי האתיקה" לשאול שאלה כזו, כשיודעים שזה כבר "מעשה שהיה" - זו שאלה אחרת...  אולי הסתמכת על השמחה שתהיה לכולם מקריאת ה"הפי-אנד"...]

שיהיה במזל-טוב (אני מתאפק מלשאול אם זו את, מחמת צינעת-הפרט..)

שאין ביטוח לאף אחד (למשל, יש שהפסיקו לשמור תורה ומצוות, אז למה לא להתחתן עם אדם לא דתי מראש?),.

אפשר להגיד על הרבה דברים שהעיקר להסתכל על הבחור\ה באמת ולא על דברים חיצוניים. מה זה דבר חיצוני? מצב בריאותי יכול להיות רלוונטי בהחלטה. ברור למדיי שישנם מצבים קיצוניים שבהם (רוב מוחלט של ה)אנשים לא יחשבו להתחתן. כמובן, יש גם מצבים בהם זה לא שיקול לפסול, והדבר יכול ליות תלוי גם בהאם כבר היתה היכרות או שזה בשלב ההצעה, וכו'... אבל זה לא בלתי-סביר כל-כך לקחת את המצב הבריאותי בחשבון..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳