אם אכן אין בעיה רפואית בניתוח, לא צריך להיות שום חשש בשידוך

על כמות הבנים שעוברים הרניה מפשעתית....[דג']

נו באמת, אם מדובר במשהו קטנטן מה הבעיה?

ביחוד הקורס-שאין-להזכיר-את-שמו-2

שהרופא אמר שמשך ההתאוששות הוא בין שלושה לשישה שבועות.......

עדין... לא משנה לכם כלום?

לפעמים בזמנים כאלה ניתן להגיע לכנות יותר מזמנים רגילים...

לפי הענין.

[כמובן, אם אכן לא ניתן יהיה להיפגש בחודש וחצי הקרוב, אז בפשטות אפשר לבקש להעלות שוב את ההצעה אז, אם עד אז לא יהיה משהו אחר. למה "להיכבל" לדבר שעוד לא התחיל]

אם הם היו יוצאים כבר  זמן מה, ראוי שיבקר אותה, אבל פגישה ראשונה? לא הייתי רוצה שיבואו אליי..{גם לא בעלי לפני שהכרתיו.}

חשבתי שיכולה לצאת. אז דיברתי מבחינה מהותית.

וכבר כתבתי בסוגריים למטה, שאם זה לא אפשרי - אז באמת אין טעם להיענות כעת, אלא לדחות לכשתתאושש, אם עד אז לא תהיה הצעה אחרת.

ואם הוא יחכה חודש וחצי 

ואחרי פגישה אחת היא תודיע לו שזה לא זה?

לא משנה לך כלום?

אגב, זה בכלל לא קשור אם זה בן או בת.

אם זה לפני תחילת הקשר, אני לא רואה שום סיבה

לחכות.

בס"ד

למה בעצם שכן יפריע? בגלל התאוששות? הם אמורים למנוע ממנה לצאת במשך השלושה -שישה שבועות האלה?

נראה לי שהענין קצת הוסט אל הנושא האם אפשר לבקר או לא במהלך ההתאוששות, אך אני הבנתי ששאלתך היא אחרת. ובהקדים שכל אדם שרוצה להתחתן הוא מדמיין את אשתו לעתיד אדם מושלם פיזית ונפשית רוחנית וגשמית, וכאן ההצעה היא לכאורה לא עולה בקנה אחד עם הדמיון הורוד שהרי מלכתחילה אתה לוקח שידוך מחדר התאוששות של בית רפואה, והדילמה הזאת היא זאת שמביאה אותך לשאלה שהעלית בפורום.

תשובה: אם יש חוות דעת רפואית שאין בעיה להתחתן עם אדם שעבר ניתוח... אז אין ממה לחשוש

הייתי ממשיך הלאה. בכל מקרה זה שהיא עברה בשלום את שלב הבירורים ממש לא אומר שיש סיכוי טוב שיצא מזה משהו, אז חבל להתעכב כל כך הרבה.

אם כן יש

קרה לי מקרה דומה: אחרי יומיים חוזר אלי השדכן עם תשובה חיובית, אבל - "אל תתקשר היום, היא לא מרגישה טוב. גם אל תתקשר מחר - היא בחתונה של בן-דוד".

אז התקשרתי אחרי יומיים, והתארסנו אחרי פחות מחודשיים...

ולאחותי: היא ביקשה להודיע לבחור שאפשר להיפגש, רק שידע שעוד שבוע היא יוצאת לשליחות למשך חודשיים. נפגשו - והוא החליט לחכות לה. והם עדיין חיים באושר...

בקיצור, אם היא סה"כ מוצאת חן בעינך ויכולה להיפגש (להיפגש=להביא את עצמה למפגש), אז מה הסיפור?

ואם היא לא יכולה להיפגש, אז אין טעם לחכות (ואם תהיה פנוי בהמשך, כשתחלים, תמיד תוכל לבדוק מה מצבה...)

רוב ברכה!

הרופא אמר שההתאוששות היא בין שלושה לשישה שבועות אבל (!) רק בשבוע הראשון צריך מנוחה מוחלטת... וזה מה שנאמר לשדכן שאמר לבחור...

הבחור הסכים לצאת בכל זאת (הבחורה עוד לא ידעה עליו כלום, רק הוא בירר והסכים לצאת איתה..) ו...

הם מתחתנים ב"ה!

השאלה שלי היא... אם זה נשמע לכם הגיוני למדי, או שהוא הגדיל כאן וואחד ראש...??

להיפגש? נשמע לי סביר.

אבל אם כמו שאת אומרת מדובר במשהו ללא השלכות לאחר-מכן, שלא מצביע על משהו לא תקין (נניח ניתוח אפנדיציט - שזה כנראה לא המקרה כאן, כי לא נראה לי שעושים אותו בתכנון מראש), אז זה נשמע לי סביר לא להעדיף מישהי אחרת - בריאה, כי גם הבחורה הזו נחשבת בריאה לצורך העניין. למה זה צריך להפריע? אלא אם הבחור בתכנון של טיולים או פעילות אקסטרים בחודש הראשון להיכרות. לא הייתי במצב דומה, אבל כך נראה לי.

הרניה- ניתוח שמתוכנן מראש, פשוט, בעיקר מפשעתית שעושים הרבה גברים....

באמת שאפשר לחכות לאחרי, כנ"ל הוצאת כיס מרה ועוד שפע ניתוחים קלילים.

למה לא אמרת מראש

ו....לא הבנתי.

הוא רק בירר והסכים לצאת ואז הם התחתנו?

בלי להיפגש באמצע?

או שהחידה נמשכת?

עייני  מה שכתבתי לעיל..

אם מדובר שאפשר להיפגש (ולחכות שבוע - זה דבר שקורא גם כשסתם מנסים לתאם) - אז למה לא?

כי היא עוד לא לגמרי בריאה?..

כבר אמרתי - לא מזמינים כזה דבר, אבל לפעמים זה גורם יותר לכנות..

העיקר שמתחתנים. 

[והאם זה עומד ב"כללי האתיקה" לשאול שאלה כזו, כשיודעים שזה כבר "מעשה שהיה" - זו שאלה אחרת...  אולי הסתמכת על השמחה שתהיה לכולם מקריאת ה"הפי-אנד"...]

שיהיה במזל-טוב (אני מתאפק מלשאול אם זו את, מחמת צינעת-הפרט..)

שאין ביטוח לאף אחד (למשל, יש שהפסיקו לשמור תורה ומצוות, אז למה לא להתחתן עם אדם לא דתי מראש?),.

אפשר להגיד על הרבה דברים שהעיקר להסתכל על הבחור\ה באמת ולא על דברים חיצוניים. מה זה דבר חיצוני? מצב בריאותי יכול להיות רלוונטי בהחלטה. ברור למדיי שישנם מצבים קיצוניים שבהם (רוב מוחלט של ה)אנשים לא יחשבו להתחתן. כמובן, יש גם מצבים בהם זה לא שיקול לפסול, והדבר יכול ליות תלוי גם בהאם כבר היתה היכרות או שזה בשלב ההצעה, וכו'... אבל זה לא בלתי-סביר כל-כך לקחת את המצב הבריאותי בחשבון..

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת