וכך לחסוך אי נעימות...בהצלחה!

וראיתי חלק שישבו בישיבה כפשוטו 

וכאלה שלא היו בישיבה ולמדו המון תורה ומאוד תורניים 

יותר חשוב האדם - מה השאיפות שלו ואיפה הוא ...

עצתי 

דברי עם הבחור תחושי ומקס' אומרים לא בטלפון אחרי הבירור 

עדיף כך מאשר אולי סתם לפספס בחור טוב בגלל סטיגמות 

"כי הוא לא בחור ישיבה"...

הרי חוץ מזה שהוא בחור (וכנראה דתי).. - אין לך כל סיבה לחשוב שזה מתאים לך.

ואין פה דברים בסיסיים שלך הם חשובים.

ומסתבר שאכן מי שעשה 3 שנים צבא ומיד אח"כ הולך ללימודים אקדמיים, אינו מה שאת מחפשת.

והעדפה של "בן ישיבה" אמיתי, היא לגיטימית ויפה, אם כי יש גם אנשים טובים במקומות אחרים.

לא מבין כ"כ מה הסיבה להתקשר אליו, יותר מלכל בחור דתי אחר בגיל זה שיסכים שיתנו לך מס' טלפון..

ההערה על זה שיש אנשים טובים במקומות אחרים, כאילו בעינייך הם פחותים המקומות האלה.

לפחות מי שלמד מקצוע ובאקדמיה יקיים את הכתובה שלו ויפרנס,

האחר יחיה על מלגה והציבור ובעצם לא מקיים את סעיפי הכתובה.

צריך להתגאות שהציבור הדתי לאומי, שדרכו היא דרך של שילוב משתלב בצבא ובאקדמיה!

זוהי דרכו של הציבור הדתי לאומי, לא רק תורה, אלא שילוב בעולם המעשה.

זה שבשנים האחרונות נהיה כאן תת ציבור שבורח לישיבות....לא בשביל זה קם הציבור הדתי לאומי מלכתחילה....

ולא מדובר בבודדים, אלא ברבים ששכחו את דרכו של הציבור לאומי.

ואה, גדולי הדוסים שהקימו את הציבור שילבו תורה ועבודה.

בתור אחת שמתגוררת במקום שהוקם ע"י דתיים לאומיים, אני יכולה לספר לך שהם שכבו על הכביש כדי לא לחלל שבת ועדיין הם דגלו לחלוטים בדרך עבודה, ומבחינם זה שיבוש מה שקורה פה, שחלק שחכו לשרת ולעבוד....

אולי מרוב שיש לך בראש "גישה מסויימת" - לא הבנת מה עיקר מה שרציתי לומר.

אז קודם כל, עיקר מה שבאתי לומר לה, היה שלפי מה שהיא מציגה - היא לא קיבלה כל נתון עליו שאמור להתאים לה בדווקא. ולפי זה, כל אדם ברחוב שיגיד לה שהוא מכיר מישהו דתי (שהנתון הידוע לגביו זה שעשה צבא והולך לאקדמיה..) - היא תיקח את מס' הטלפון שלו. זה לא נראה הגיוני...

בנוסף - קל וחומר אם מה שהיא רוצה זה "בן ישיבה", ש"לומד במסגרת תורנית" (והיא לא ביקשה פה מאף אחד לחוות דעה על שאיפתה הלגיטימית הזאת), אז בוודאי שלא נראה הגיוני להתענין בהצעה "אנונימית" שהדבר היחידי שכן ידוע לגביה, זה לא בדיוק מה שהיא חיפשה, בלי כל נתון לצד השני של משהו שבגללו היא מעוניינת לבדוק.

ב. לא אמרתי כאילו בעיני "פחותים" מקומות אחרים. זה בדימיון שלך. כיוון שהזכרתי שזה בסדר גמור שהיא רוצה מישהו שלומד בישיבה וכו', אז לטובת אנשים טובים פה, שאינם כעת בסטאטוס זה, טרחתי לציין שגם במקומות אחרים יש אנשים טובים - על אף שהיא מחפשת משהו ספציפי.  שוב - קראת בגלל מה ש"בראש שלך"...

ג. כיוון שכבר הזכרת את הנושא, אתייחס בקצרה: ראשית - רוב לומדי התורה בציבור הדת"ל אינם מתפרנסים לנצח על מילגה... עם הזמן הם מלמדים וכו' - ומשקיעים בהם פחות ממה שמשקיעים בסטודנט לתלמוד באוניברסיטה..

דבר שני - מלבד מה שאני לא מתלהב מהחיתוך של עם ישראל ל"ציבורים", הרי שהניתוח ההיסטורי שלך רחוק מדיוק..

נכון שכלל, ה"ציבור הדתי לאומי" הוא ציבור שמעורב בדעת עם הבריות, וכציבור אינו מונע עצמו מתחומי החיים החיוביים השונים; אבל להגיד בשביל מה "קם הציבור בדתי לאומי מלכתחילה", כאילו יום אחד מישהו "הקים" אותו כך - זה שיכתוב ההיסטוריה.  המזרחי קם במגמה ליישב את הארץ עפ"י התורה, כחלק מהתנועה הציונית. לא היתה אז "אקדמיה" וגם ישיבות בקושי היו..  תהליך של שיבה לארץ. מתוכו התפלג הפועהמ"ז, שהדגיש יותר את העבודה המעשית. כמובן דבר חשוב (הרב צבי יהודה זצ"ל, ראש הישיבה.. , ראה בהם מעלה יתרה בגלל זה).

ולהגיד ב"אגביות" "ואה, גדולי הדוסים שהקימו את הציבור שילבו תורה ועבודה".. זו גם בחלקה אגדה אורבנית. עשו מה שצריך - חלק כך וחלק כך. הרב נריה זצ"ל, עסק בתורה ולימד תורה (אגב, את ישיבת כפר הרא"ה הקים ללא לימודי חול. כך ראה את האידיאל.. רק אח"כ, בלחץ הקהל, נהייתה "ישיבה תיכונית"). הרב צבי יהודה זצ"ל - שרוב הזרם הענקי של ההתנחלויות, הגרעינים התורניים, הישיבות הלאומיות, והכרת הערך של הישוב המעשי של הארץ, בא ממנו - היה ראש ישיבה ששקוע כולו בתורה. הרב מיימון זצ"ל, מנהיג ה"מזרחי", מלבד עסקנותו הציבורית, היה ת"ח וכתב ספרים. אלו "מקימי הציבור הדתי לאומי" אם כבר...  והם היו אנשים שעניינם היה חזרת ישראל לארצו, והבינו את הצורך גם בלומדי תורה וגם בעמלי העבודה המעשית מתוך הדרכתה של תורה. לא היו אנשים "שטחיים".

להגיד: "בשנים האחרונות.. תת ציבור שבורח לישיבות" - מלבד מה שכבר עשרות שנים יש ב"ה ישיבות גבוהות בציבורנו - הרי שזו תת-רמה לדבר כך.. "בורח לישיבות". "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", אמרו חכמים.

ב"ה שיש התקדמות. לא צריך לחיות באשליות והמצאות. כמו שיש התקדמות בתחומי העבודה המעשית ובאקדמיה - כך, להבדיל, יש ב"ה התקדמות בבנין התורה. לא כל מה שניתן לעשות היום - היה ניתן אז כשרק "נעמדו על הרגליים". הדבר הזה גם עלה לציבור הדת"ל ביוקר רב מבחינה דתית. לא צריך לעשות מכל שטות אידיאל. הציבור הזה עולה מבחינה תורנית - וצריך לברך על כך. ואני גם מציע להיזהר מלהביע דעה איך בונים תורה, למי שאינו מבין בכך. זה הרבה יותר שטחי מאשר שמישה שאינו מבין ברפואה ימליץ לך איזו זריקה לתת..

וכי "מקימי הציבור הדתי לאומי" חשבו שישבו אנשים מול הטלוויזיה ויצפו בכל מיני דברי הבל?... רק בזה יש "התקדמות"?... 

וכדאי לומר ברור: אין תורה חדשה שנקראת "דרכו של הציבור הדתי לאומי".. מה שטוב עפ"י דרכה של תורה, נכון לכולם.

ומה שטוב  עפ"י תורה - שואלים ת"ח ולא כל "בעל בית" שזוכר שאבא שלו אולי לא ידע ללמוד ולכן חושב שזה "הדרך" של הציבור שהוא בו (זה כמובן, ב"קריקטורה" ובלי הכללות).

ועל פי דרכה של תורה, טוב שיש כאלו וטוב שיש כאלו. וטוב מאד שיש היום יותר אנשים שמקדישים זמן הגון להתגדל בתורה, ויוצאת מזה איכות שמי שאינו שם כלל אינו מבינה.  ואנשים אלו - בחלקם הגדול הופכים למרביצי תורה בעם ישראל, מחנכים, וגם בתם אנשים עמלים שקובעים עיתים הגונות לתורה. ואם יש להם נשים שרוצות מאד להיות שותפות לאידיאל - אשריהן.

ולגבי מה שאת "יכולה לספר לי" - תנוח דעתך... כילד הייתי בהפגנות כאלו, בהרצליה.. ולא כל מי שהיה שם כבר נהיה "סמכות" לתת ציונים מה שיבוש ומה לא..]

נ.ב. אגב, הרבה "בני ישיבה אמיתיים" - לומדים הרבה וגם עושים צבר כהוגן; זה המקובל. ואין כל "קדושה באקדמיה דווקא.

בשיעורי מולדת עד ו' שעסק בדיוק בתולדות הציבור הדתי לאומי.

הדתי לאומי השפוי.

כן, זה שהתחנך על בני עקיבא.

וסתם ככה הרב קוק היה חרדי,

זה שתורתו אומצה ע"י בני הציבור הדתי לאומי גם ממש לא מעידה שהוא הקימה...

הוא גם אמר שלבנות אסור להצביע ודברים נוספים שבני הציבור הדת"ל לא יסכימו ועוד דברים.

אז תורתו אומצה והם מכבדים אותה בדיוק כמו שגם חרדים לאומיים לומדים ממנו, אז?

גם בנו לא זכור לי עם כיפה סרוגה.

והזכרת את הרב נריה, "מייסד דור הכיפות הסרוגות"- שהוא כבר בולט בדרכו הציונית דתית,

וישיבות בני עקיבא לא בדיוק לימדו רק תוכן דתי עם עידוד להשתקע רק בישיבה.

והוא כן עסק במשהו- בחינוך ואפילו היה במפדל.

בכל מקרה זה שהיו לומדי תורה זה לא היה המטרה שכל הציבור יהיה כזה, רבני הציבור הדתי לאומי התגייסו בהחלט לצבא ולא מעודדים מציאות ישיבתית,  אם זאת הייתה המטרה- בבקשה ישנו ציבור חרדי, שם מאוד ישמחו שתלך ותעודד ללמוד תורה על חשבון צבא ולימודים.

מי שכותב על סמך מה שלמד עד כיתה ו בנושאים כאלה, זה מה שקורה...

אני מניח שבמקצוע הסיעוד הרפואי אינך מסתמכת על מה שלמדת ביסודי. הנושאים הללו רציניים ועמוקים לא-פחות.

וההגדרה שהגדרת את הרב קוק זצ"ל, היא מתחת לשטחית, במחילה [בזמנו היו, אגב, רק ההגדרות :"חרדים" ו"חופשים"...]. תגידי לי, כמה מכתבי הרב קוק זצ"ל למדת לפני ש"תייגת" אותו?....  לא יאומן באיזו שטחיות מתייחסים לדברים עמוקים ולגדולי עולם..

וחלק מהבורות, במחילה, בענין הזה, היא שאני כתבתי על הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ואת בכלל מצטטת דברים מאביו, שאמר בתקופה אחרת. וכמובן, גם הרב קוק זצ"ל לא צריך "הסכמה" של "בני הציבור הדת"ל"... לא יאומן.

ו"בנו לא זכור לך עם כיפה סרוגה"... אין קץ לשטחיות?..  דת חדשה.

והרב נריה, תלמידו של הרב קוק זצ"ל, כמו שכתבתי, היה עוסק בתורה, וכבר ציינתי שהקים את ישיבת בנ"ע הראשונה על-דעת שתהיה "ישבה קטנה". אח"כ, בלחץ הציבור, הוסיף לימודי חול (לא שזה גרוע לשם - אבל צריך להכיר את המציאות).

ואיפה ראית כתוב ש"כל הציבור" יהיו לומדי תורה באינטנסיביות לאורך זמן?.. כל אחד עם מה שמתאים לו, אע"פ שכולם חייבים לקבוע עיתים לתורה.

"רבני הציבור הדתי לאומי" כפופים לאותה תורה של ה"חרדים", והם בהחלט מעודדים "מציאות ישיבתית".. וכמובן גם "מציאות צבאית" וגם "מציאות של עמל כפיים" - כל אחד כעניינו. על אף שהם עצמם, עיקר עיסוקם הוא "ישיבתי לגמרי (רובם ראשי ישיבות וכו'...)

לעודד ללמוד תורה, זה חשוב מאד. ואל דאגה - זה לא "על חשבון צבא".. ו"לימודים" - זה קודם כל לימוד תורה; אח"כ - מה שמתאים למי שמתאים..

וכמה אני "אוהב" את הביטוי, "הדתי הלאומי השפוי.. כן, זה שהתחנך על בני עקיבא"....  כמה נחמד שאדם לוקח אפוטרופסות על ה"שפיות"... מה" ד' אמות המצומצמות" שאותן הוא מכיר מתקופה מסויימת, וזהו.

דווקא בענין הזה את יכולה להצטרף לכמה שוליים בציבור ה"חרדי" ,שגם בטוחים שהם ה"שפויים" היחידים..

התחילו לעזוב את הרמה המיקרו שמתרכזת רק בדת"ל.

ולצערי לא לימדו רפואה ביסודי,

אגב היום יש פרויקט של לימודי רפואה ביסודי והם יודעים מעולה, ועל הידע שלהם ניתן להסתמך בהרבה דברים....

בזמנו שמעתי את הרב לונדין מדבר על האופנה הזאת שכולם רצים להיות רבנים ואמר שזאת מציאות שמתאימה למציאות גלותית.

במציאות של היום אנחנו צריכים עוד מקצועות ולא רק לומדי תורה.

הוא גם דיבר על הציבור החרדי ששם באורח פלא כולם מוכשרים בלימוד תורה, וזהו בעיקר.

כשמקצינים משהו זה אף פעם לא שפוי.

בפסיכאטריה מדברים על זה שהלא שפוי זה היוצא מן הכלל, כעיקרון זה אנחנו שמחליטים מה שפוי ומה לא.

הקצנה זה לא בקטגוריה הזאת.....

"לענות" בלי סוף.. צריך לראות מתי זה לא שייך.

להגיד "לא שפוי" זה בזוי. נקודה.

ולציטוטים מהפסיכיאטריה אין כל קשר לזה. לא כל העולם בי"ס לאחיות...

לא "את" ("אנחנו") מחליטה מי "שפוי" ומי לא. ולקרוא "הקצנה" לכל מה שמחוץ לעוגה-הצרה של הסניף שאני גדלתי בו בבנ"ע, - זה רדוד מאד מאד.

[אגב, לפי ה"עיקרון" שיוצא מן הכלל הוא ה"לא שפוי", אז גם עם ישראל, גם הציבור הדת"ל שאת מתיימרת בו וכו'.. ולפי העיקרון ש"הקצנה" נכללת בכך - כדאי שתבדקי לאיזו קטגוריה משתייכת התבטאותך הקיצונית כלפי מי שאינו "מתיישר" בדתיותו-הלאומית לפי מה שאת מכירה ורגילה..]

מצער לראות איך אנשים חושבים שכל מי שיעלה מעבר לרדידות מסויימת שהורגלו בה - זה כבר "קיצוני"...

לגבי הציטוט מהר' לונדין - הנה, מלבד מה שהוא תלמיד תלמידי הרצי"ה, ולא שייך להביאו "כנגד", גם היה מתקומם נגד זה; הרי שהעובדות לא נכונות. בגלות לא "כולם רצו להיות רבנים", אלא מיעוט קטן. זה לא היה אפשרי כלכלית וגם רוב לומדי התורה לא עסקו ב"רבנות". "לומדי תורה" ורבנים" זה לא בהכרח חופף. וזה לא שייך ל"מציאות גלותית" - עיקר מקומה של תורה, כדברי חז"ל, הוא בארץ ישראל. ולקרוא לכך "אופנה" זה ביטוי לא ראוי, שהרצי"ה בוודאי לא היה מסכים לו - או  שלא ציטטת מדוייק, או שהוא נכשל בלשונו כי רצה להסביר איזה עיקרון. קורה.

ב"ה שמתרבים לומדי תורה בארצנו, בכמות ובאיכות. מה שנכון הוא, שבארץ יש גם למקצועות האחרים ערך לא רק של פרנסה, אלא כחלק ממצות ישוב הארץ, וזה חשוב. מן הסתם זה גם מה שהוא רצה לומר.

ו"לדבר על הציבור החרדי" - זה לא ראוי. יש להניח שהציטוטים לא מדוייקים. מכל מקום איננו דנים על איש ספציפי כרגע.

לא כתבתי שום דבר רע על הרב קוק חוץ מזה שתורתו אומצה ע"י הציבור הדת"ל.

והרבה יותר קל להיות דוס בחממת הישיבה, להפתעתי כאשר עוזבים אותה זה לא תמיד ואפילו לרוב לא נשאר ככה.

מי שנשאר דוס מחוץ לכותלי הישיבה זה מעיד המון.

ממתי אקדמיה סותרת לימוד תורה?

אבל הם יכולים להתאים להמון בחורים, מכל מיני סוגים - כולל מה שאמרת (נוסף למה שציינה אכן שרוצה מישהו שעוסק בתורה).

אז לא מובן לי לחלוטין: ע"ס שני נתונים כאלה, פלוס זה שהאו אכן בחור, ופלוס זה שיש לו כיפה - "מתעניינים" בהצעה?..

מה היא אמרה לה בעצם - לפי התיאור (ומישהי לא-דתיה, שכנראה גם לא כ"כ יכולה להבין את ה"ראש" שלה): יש בחור. עשה 3 שנים צבא. ילמד אקדמי. יש לו כיפה. וכנראה היא גם לא בדיוק מכירה את מי שהציעה.

כבר עלו כאן שאלות כאלה בעבר: תשמעי, ראיתי בחור דתי, בגילך...  את יודעת עליו משהו? לא.. אבל הוא עשה צבא גם ילמד באוניברסיטה.. ויש לו כיפה.

אז מי שבגישה שכל "הצעה" שנוחתת זה סימן שצריך לבדוק - בסדר...  אם כי זו יכולה להיות עבודה קצת מתישה..

מי שלא - ובפרט שיש לה "נתוני בסיס" שרוצה, שעל-פניו אינם מה שכאן, "צריך עיון"...

[היא אפילו לא כתבה שההיא אמרה שיש לו "מידות זהב" והיא מכירה, והוא מתאים לה...  אם כי גם זה לא הכי אמין ממישהי שבאה מרקע מאד שונה]

אתה התייחסת בדיוק לשאלה שלי...

ובאמת השאלה שלי האם כדאי לפסול כ"כ מהר הצעה רק כי אין לי כ"כ איך לברר עליו, או שכן כדאי לנסות לברר או לשוחח דרך הטלפון...

(למרות שלא הייתי ששה לבחור באפשרות של שיחה כי סתם פאדיחה אם אני אקלוט על החמש דקות הראשונות שזה לא זה...)

הבעיה היא שמי שמציעה לי אותו גם לא יודעת עליו כמעט כלום... ואין לה כ"כ גם איך לברר...

לק"י

אותו.

הדבר היחידי שיש פה,

זה שהיא "הציעה" מישהו, שהוא בחור (דתי) - ושכנראה גם הוא מוכן לשמוע על מישהי שהוא לא יודע עליה כלום, אבל היא בחורה (דתיה..).

כלומר: ההבדל בין זה לכל מישהו אחר מהרחוב, שאינך רואה אותו, הוא שפשוט אמרו שהוא מסכים לקבל שיחת טלפון..

אז אני לא רואה למה זה נקרא "לפסול הצעה".. זה יותר נראה שאלה אם בכלל זה נקרא "הצעה"...

אני מניח שרבות שמעוניינות בבחור עם נתוני פתיחה מסויימים כמו שאת, לא היו מתענינות כלל - כי אין סיבה לחשוב שכן, ויש סיבות לחשוב שזה לא מה שרצית.

אבל נניח שאת לא רוצה "לפספס" כי אין כ"כ הצעות, או שאת חושבת "מי יודע, אולי.." - אז לפחות לקבל שם של מי שמכיר היטב, ולשאול לפני כל שיחה איתו.

הוא מבין שדרך ארץ קדמה לתורה.

לימודים אקדמאים מראים שהוא מבין שאין זו דרך נאותה לחיות על מלגות, חשבון אחרים.

שהוא מבין את משמעות הכתובה העתידית שלו ויקיים אותה.

היש בן תורה כמו זה?

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך