וכך לחסוך אי נעימות...בהצלחה!

וראיתי חלק שישבו בישיבה כפשוטו 

וכאלה שלא היו בישיבה ולמדו המון תורה ומאוד תורניים 

יותר חשוב האדם - מה השאיפות שלו ואיפה הוא ...

עצתי 

דברי עם הבחור תחושי ומקס' אומרים לא בטלפון אחרי הבירור 

עדיף כך מאשר אולי סתם לפספס בחור טוב בגלל סטיגמות 

"כי הוא לא בחור ישיבה"...

הרי חוץ מזה שהוא בחור (וכנראה דתי).. - אין לך כל סיבה לחשוב שזה מתאים לך.

ואין פה דברים בסיסיים שלך הם חשובים.

ומסתבר שאכן מי שעשה 3 שנים צבא ומיד אח"כ הולך ללימודים אקדמיים, אינו מה שאת מחפשת.

והעדפה של "בן ישיבה" אמיתי, היא לגיטימית ויפה, אם כי יש גם אנשים טובים במקומות אחרים.

לא מבין כ"כ מה הסיבה להתקשר אליו, יותר מלכל בחור דתי אחר בגיל זה שיסכים שיתנו לך מס' טלפון..

ההערה על זה שיש אנשים טובים במקומות אחרים, כאילו בעינייך הם פחותים המקומות האלה.

לפחות מי שלמד מקצוע ובאקדמיה יקיים את הכתובה שלו ויפרנס,

האחר יחיה על מלגה והציבור ובעצם לא מקיים את סעיפי הכתובה.

צריך להתגאות שהציבור הדתי לאומי, שדרכו היא דרך של שילוב משתלב בצבא ובאקדמיה!

זוהי דרכו של הציבור הדתי לאומי, לא רק תורה, אלא שילוב בעולם המעשה.

זה שבשנים האחרונות נהיה כאן תת ציבור שבורח לישיבות....לא בשביל זה קם הציבור הדתי לאומי מלכתחילה....

ולא מדובר בבודדים, אלא ברבים ששכחו את דרכו של הציבור לאומי.

ואה, גדולי הדוסים שהקימו את הציבור שילבו תורה ועבודה.

בתור אחת שמתגוררת במקום שהוקם ע"י דתיים לאומיים, אני יכולה לספר לך שהם שכבו על הכביש כדי לא לחלל שבת ועדיין הם דגלו לחלוטים בדרך עבודה, ומבחינם זה שיבוש מה שקורה פה, שחלק שחכו לשרת ולעבוד....

אולי מרוב שיש לך בראש "גישה מסויימת" - לא הבנת מה עיקר מה שרציתי לומר.

אז קודם כל, עיקר מה שבאתי לומר לה, היה שלפי מה שהיא מציגה - היא לא קיבלה כל נתון עליו שאמור להתאים לה בדווקא. ולפי זה, כל אדם ברחוב שיגיד לה שהוא מכיר מישהו דתי (שהנתון הידוע לגביו זה שעשה צבא והולך לאקדמיה..) - היא תיקח את מס' הטלפון שלו. זה לא נראה הגיוני...

בנוסף - קל וחומר אם מה שהיא רוצה זה "בן ישיבה", ש"לומד במסגרת תורנית" (והיא לא ביקשה פה מאף אחד לחוות דעה על שאיפתה הלגיטימית הזאת), אז בוודאי שלא נראה הגיוני להתענין בהצעה "אנונימית" שהדבר היחידי שכן ידוע לגביה, זה לא בדיוק מה שהיא חיפשה, בלי כל נתון לצד השני של משהו שבגללו היא מעוניינת לבדוק.

ב. לא אמרתי כאילו בעיני "פחותים" מקומות אחרים. זה בדימיון שלך. כיוון שהזכרתי שזה בסדר גמור שהיא רוצה מישהו שלומד בישיבה וכו', אז לטובת אנשים טובים פה, שאינם כעת בסטאטוס זה, טרחתי לציין שגם במקומות אחרים יש אנשים טובים - על אף שהיא מחפשת משהו ספציפי.  שוב - קראת בגלל מה ש"בראש שלך"...

ג. כיוון שכבר הזכרת את הנושא, אתייחס בקצרה: ראשית - רוב לומדי התורה בציבור הדת"ל אינם מתפרנסים לנצח על מילגה... עם הזמן הם מלמדים וכו' - ומשקיעים בהם פחות ממה שמשקיעים בסטודנט לתלמוד באוניברסיטה..

דבר שני - מלבד מה שאני לא מתלהב מהחיתוך של עם ישראל ל"ציבורים", הרי שהניתוח ההיסטורי שלך רחוק מדיוק..

נכון שכלל, ה"ציבור הדתי לאומי" הוא ציבור שמעורב בדעת עם הבריות, וכציבור אינו מונע עצמו מתחומי החיים החיוביים השונים; אבל להגיד בשביל מה "קם הציבור בדתי לאומי מלכתחילה", כאילו יום אחד מישהו "הקים" אותו כך - זה שיכתוב ההיסטוריה.  המזרחי קם במגמה ליישב את הארץ עפ"י התורה, כחלק מהתנועה הציונית. לא היתה אז "אקדמיה" וגם ישיבות בקושי היו..  תהליך של שיבה לארץ. מתוכו התפלג הפועהמ"ז, שהדגיש יותר את העבודה המעשית. כמובן דבר חשוב (הרב צבי יהודה זצ"ל, ראש הישיבה.. , ראה בהם מעלה יתרה בגלל זה).

ולהגיד ב"אגביות" "ואה, גדולי הדוסים שהקימו את הציבור שילבו תורה ועבודה".. זו גם בחלקה אגדה אורבנית. עשו מה שצריך - חלק כך וחלק כך. הרב נריה זצ"ל, עסק בתורה ולימד תורה (אגב, את ישיבת כפר הרא"ה הקים ללא לימודי חול. כך ראה את האידיאל.. רק אח"כ, בלחץ הקהל, נהייתה "ישיבה תיכונית"). הרב צבי יהודה זצ"ל - שרוב הזרם הענקי של ההתנחלויות, הגרעינים התורניים, הישיבות הלאומיות, והכרת הערך של הישוב המעשי של הארץ, בא ממנו - היה ראש ישיבה ששקוע כולו בתורה. הרב מיימון זצ"ל, מנהיג ה"מזרחי", מלבד עסקנותו הציבורית, היה ת"ח וכתב ספרים. אלו "מקימי הציבור הדתי לאומי" אם כבר...  והם היו אנשים שעניינם היה חזרת ישראל לארצו, והבינו את הצורך גם בלומדי תורה וגם בעמלי העבודה המעשית מתוך הדרכתה של תורה. לא היו אנשים "שטחיים".

להגיד: "בשנים האחרונות.. תת ציבור שבורח לישיבות" - מלבד מה שכבר עשרות שנים יש ב"ה ישיבות גבוהות בציבורנו - הרי שזו תת-רמה לדבר כך.. "בורח לישיבות". "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", אמרו חכמים.

ב"ה שיש התקדמות. לא צריך לחיות באשליות והמצאות. כמו שיש התקדמות בתחומי העבודה המעשית ובאקדמיה - כך, להבדיל, יש ב"ה התקדמות בבנין התורה. לא כל מה שניתן לעשות היום - היה ניתן אז כשרק "נעמדו על הרגליים". הדבר הזה גם עלה לציבור הדת"ל ביוקר רב מבחינה דתית. לא צריך לעשות מכל שטות אידיאל. הציבור הזה עולה מבחינה תורנית - וצריך לברך על כך. ואני גם מציע להיזהר מלהביע דעה איך בונים תורה, למי שאינו מבין בכך. זה הרבה יותר שטחי מאשר שמישה שאינו מבין ברפואה ימליץ לך איזו זריקה לתת..

וכי "מקימי הציבור הדתי לאומי" חשבו שישבו אנשים מול הטלוויזיה ויצפו בכל מיני דברי הבל?... רק בזה יש "התקדמות"?... 

וכדאי לומר ברור: אין תורה חדשה שנקראת "דרכו של הציבור הדתי לאומי".. מה שטוב עפ"י דרכה של תורה, נכון לכולם.

ומה שטוב  עפ"י תורה - שואלים ת"ח ולא כל "בעל בית" שזוכר שאבא שלו אולי לא ידע ללמוד ולכן חושב שזה "הדרך" של הציבור שהוא בו (זה כמובן, ב"קריקטורה" ובלי הכללות).

ועל פי דרכה של תורה, טוב שיש כאלו וטוב שיש כאלו. וטוב מאד שיש היום יותר אנשים שמקדישים זמן הגון להתגדל בתורה, ויוצאת מזה איכות שמי שאינו שם כלל אינו מבינה.  ואנשים אלו - בחלקם הגדול הופכים למרביצי תורה בעם ישראל, מחנכים, וגם בתם אנשים עמלים שקובעים עיתים הגונות לתורה. ואם יש להם נשים שרוצות מאד להיות שותפות לאידיאל - אשריהן.

ולגבי מה שאת "יכולה לספר לי" - תנוח דעתך... כילד הייתי בהפגנות כאלו, בהרצליה.. ולא כל מי שהיה שם כבר נהיה "סמכות" לתת ציונים מה שיבוש ומה לא..]

נ.ב. אגב, הרבה "בני ישיבה אמיתיים" - לומדים הרבה וגם עושים צבר כהוגן; זה המקובל. ואין כל "קדושה באקדמיה דווקא.

בשיעורי מולדת עד ו' שעסק בדיוק בתולדות הציבור הדתי לאומי.

הדתי לאומי השפוי.

כן, זה שהתחנך על בני עקיבא.

וסתם ככה הרב קוק היה חרדי,

זה שתורתו אומצה ע"י בני הציבור הדתי לאומי גם ממש לא מעידה שהוא הקימה...

הוא גם אמר שלבנות אסור להצביע ודברים נוספים שבני הציבור הדת"ל לא יסכימו ועוד דברים.

אז תורתו אומצה והם מכבדים אותה בדיוק כמו שגם חרדים לאומיים לומדים ממנו, אז?

גם בנו לא זכור לי עם כיפה סרוגה.

והזכרת את הרב נריה, "מייסד דור הכיפות הסרוגות"- שהוא כבר בולט בדרכו הציונית דתית,

וישיבות בני עקיבא לא בדיוק לימדו רק תוכן דתי עם עידוד להשתקע רק בישיבה.

והוא כן עסק במשהו- בחינוך ואפילו היה במפדל.

בכל מקרה זה שהיו לומדי תורה זה לא היה המטרה שכל הציבור יהיה כזה, רבני הציבור הדתי לאומי התגייסו בהחלט לצבא ולא מעודדים מציאות ישיבתית,  אם זאת הייתה המטרה- בבקשה ישנו ציבור חרדי, שם מאוד ישמחו שתלך ותעודד ללמוד תורה על חשבון צבא ולימודים.

מי שכותב על סמך מה שלמד עד כיתה ו בנושאים כאלה, זה מה שקורה...

אני מניח שבמקצוע הסיעוד הרפואי אינך מסתמכת על מה שלמדת ביסודי. הנושאים הללו רציניים ועמוקים לא-פחות.

וההגדרה שהגדרת את הרב קוק זצ"ל, היא מתחת לשטחית, במחילה [בזמנו היו, אגב, רק ההגדרות :"חרדים" ו"חופשים"...]. תגידי לי, כמה מכתבי הרב קוק זצ"ל למדת לפני ש"תייגת" אותו?....  לא יאומן באיזו שטחיות מתייחסים לדברים עמוקים ולגדולי עולם..

וחלק מהבורות, במחילה, בענין הזה, היא שאני כתבתי על הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ואת בכלל מצטטת דברים מאביו, שאמר בתקופה אחרת. וכמובן, גם הרב קוק זצ"ל לא צריך "הסכמה" של "בני הציבור הדת"ל"... לא יאומן.

ו"בנו לא זכור לך עם כיפה סרוגה"... אין קץ לשטחיות?..  דת חדשה.

והרב נריה, תלמידו של הרב קוק זצ"ל, כמו שכתבתי, היה עוסק בתורה, וכבר ציינתי שהקים את ישיבת בנ"ע הראשונה על-דעת שתהיה "ישבה קטנה". אח"כ, בלחץ הציבור, הוסיף לימודי חול (לא שזה גרוע לשם - אבל צריך להכיר את המציאות).

ואיפה ראית כתוב ש"כל הציבור" יהיו לומדי תורה באינטנסיביות לאורך זמן?.. כל אחד עם מה שמתאים לו, אע"פ שכולם חייבים לקבוע עיתים לתורה.

"רבני הציבור הדתי לאומי" כפופים לאותה תורה של ה"חרדים", והם בהחלט מעודדים "מציאות ישיבתית".. וכמובן גם "מציאות צבאית" וגם "מציאות של עמל כפיים" - כל אחד כעניינו. על אף שהם עצמם, עיקר עיסוקם הוא "ישיבתי לגמרי (רובם ראשי ישיבות וכו'...)

לעודד ללמוד תורה, זה חשוב מאד. ואל דאגה - זה לא "על חשבון צבא".. ו"לימודים" - זה קודם כל לימוד תורה; אח"כ - מה שמתאים למי שמתאים..

וכמה אני "אוהב" את הביטוי, "הדתי הלאומי השפוי.. כן, זה שהתחנך על בני עקיבא"....  כמה נחמד שאדם לוקח אפוטרופסות על ה"שפיות"... מה" ד' אמות המצומצמות" שאותן הוא מכיר מתקופה מסויימת, וזהו.

דווקא בענין הזה את יכולה להצטרף לכמה שוליים בציבור ה"חרדי" ,שגם בטוחים שהם ה"שפויים" היחידים..

התחילו לעזוב את הרמה המיקרו שמתרכזת רק בדת"ל.

ולצערי לא לימדו רפואה ביסודי,

אגב היום יש פרויקט של לימודי רפואה ביסודי והם יודעים מעולה, ועל הידע שלהם ניתן להסתמך בהרבה דברים....

בזמנו שמעתי את הרב לונדין מדבר על האופנה הזאת שכולם רצים להיות רבנים ואמר שזאת מציאות שמתאימה למציאות גלותית.

במציאות של היום אנחנו צריכים עוד מקצועות ולא רק לומדי תורה.

הוא גם דיבר על הציבור החרדי ששם באורח פלא כולם מוכשרים בלימוד תורה, וזהו בעיקר.

כשמקצינים משהו זה אף פעם לא שפוי.

בפסיכאטריה מדברים על זה שהלא שפוי זה היוצא מן הכלל, כעיקרון זה אנחנו שמחליטים מה שפוי ומה לא.

הקצנה זה לא בקטגוריה הזאת.....

"לענות" בלי סוף.. צריך לראות מתי זה לא שייך.

להגיד "לא שפוי" זה בזוי. נקודה.

ולציטוטים מהפסיכיאטריה אין כל קשר לזה. לא כל העולם בי"ס לאחיות...

לא "את" ("אנחנו") מחליטה מי "שפוי" ומי לא. ולקרוא "הקצנה" לכל מה שמחוץ לעוגה-הצרה של הסניף שאני גדלתי בו בבנ"ע, - זה רדוד מאד מאד.

[אגב, לפי ה"עיקרון" שיוצא מן הכלל הוא ה"לא שפוי", אז גם עם ישראל, גם הציבור הדת"ל שאת מתיימרת בו וכו'.. ולפי העיקרון ש"הקצנה" נכללת בכך - כדאי שתבדקי לאיזו קטגוריה משתייכת התבטאותך הקיצונית כלפי מי שאינו "מתיישר" בדתיותו-הלאומית לפי מה שאת מכירה ורגילה..]

מצער לראות איך אנשים חושבים שכל מי שיעלה מעבר לרדידות מסויימת שהורגלו בה - זה כבר "קיצוני"...

לגבי הציטוט מהר' לונדין - הנה, מלבד מה שהוא תלמיד תלמידי הרצי"ה, ולא שייך להביאו "כנגד", גם היה מתקומם נגד זה; הרי שהעובדות לא נכונות. בגלות לא "כולם רצו להיות רבנים", אלא מיעוט קטן. זה לא היה אפשרי כלכלית וגם רוב לומדי התורה לא עסקו ב"רבנות". "לומדי תורה" ורבנים" זה לא בהכרח חופף. וזה לא שייך ל"מציאות גלותית" - עיקר מקומה של תורה, כדברי חז"ל, הוא בארץ ישראל. ולקרוא לכך "אופנה" זה ביטוי לא ראוי, שהרצי"ה בוודאי לא היה מסכים לו - או  שלא ציטטת מדוייק, או שהוא נכשל בלשונו כי רצה להסביר איזה עיקרון. קורה.

ב"ה שמתרבים לומדי תורה בארצנו, בכמות ובאיכות. מה שנכון הוא, שבארץ יש גם למקצועות האחרים ערך לא רק של פרנסה, אלא כחלק ממצות ישוב הארץ, וזה חשוב. מן הסתם זה גם מה שהוא רצה לומר.

ו"לדבר על הציבור החרדי" - זה לא ראוי. יש להניח שהציטוטים לא מדוייקים. מכל מקום איננו דנים על איש ספציפי כרגע.

לא כתבתי שום דבר רע על הרב קוק חוץ מזה שתורתו אומצה ע"י הציבור הדת"ל.

והרבה יותר קל להיות דוס בחממת הישיבה, להפתעתי כאשר עוזבים אותה זה לא תמיד ואפילו לרוב לא נשאר ככה.

מי שנשאר דוס מחוץ לכותלי הישיבה זה מעיד המון.

ממתי אקדמיה סותרת לימוד תורה?

אבל הם יכולים להתאים להמון בחורים, מכל מיני סוגים - כולל מה שאמרת (נוסף למה שציינה אכן שרוצה מישהו שעוסק בתורה).

אז לא מובן לי לחלוטין: ע"ס שני נתונים כאלה, פלוס זה שהאו אכן בחור, ופלוס זה שיש לו כיפה - "מתעניינים" בהצעה?..

מה היא אמרה לה בעצם - לפי התיאור (ומישהי לא-דתיה, שכנראה גם לא כ"כ יכולה להבין את ה"ראש" שלה): יש בחור. עשה 3 שנים צבא. ילמד אקדמי. יש לו כיפה. וכנראה היא גם לא בדיוק מכירה את מי שהציעה.

כבר עלו כאן שאלות כאלה בעבר: תשמעי, ראיתי בחור דתי, בגילך...  את יודעת עליו משהו? לא.. אבל הוא עשה צבא גם ילמד באוניברסיטה.. ויש לו כיפה.

אז מי שבגישה שכל "הצעה" שנוחתת זה סימן שצריך לבדוק - בסדר...  אם כי זו יכולה להיות עבודה קצת מתישה..

מי שלא - ובפרט שיש לה "נתוני בסיס" שרוצה, שעל-פניו אינם מה שכאן, "צריך עיון"...

[היא אפילו לא כתבה שההיא אמרה שיש לו "מידות זהב" והיא מכירה, והוא מתאים לה...  אם כי גם זה לא הכי אמין ממישהי שבאה מרקע מאד שונה]

אתה התייחסת בדיוק לשאלה שלי...

ובאמת השאלה שלי האם כדאי לפסול כ"כ מהר הצעה רק כי אין לי כ"כ איך לברר עליו, או שכן כדאי לנסות לברר או לשוחח דרך הטלפון...

(למרות שלא הייתי ששה לבחור באפשרות של שיחה כי סתם פאדיחה אם אני אקלוט על החמש דקות הראשונות שזה לא זה...)

הבעיה היא שמי שמציעה לי אותו גם לא יודעת עליו כמעט כלום... ואין לה כ"כ גם איך לברר...

לק"י

אותו.

הדבר היחידי שיש פה,

זה שהיא "הציעה" מישהו, שהוא בחור (דתי) - ושכנראה גם הוא מוכן לשמוע על מישהי שהוא לא יודע עליה כלום, אבל היא בחורה (דתיה..).

כלומר: ההבדל בין זה לכל מישהו אחר מהרחוב, שאינך רואה אותו, הוא שפשוט אמרו שהוא מסכים לקבל שיחת טלפון..

אז אני לא רואה למה זה נקרא "לפסול הצעה".. זה יותר נראה שאלה אם בכלל זה נקרא "הצעה"...

אני מניח שרבות שמעוניינות בבחור עם נתוני פתיחה מסויימים כמו שאת, לא היו מתענינות כלל - כי אין סיבה לחשוב שכן, ויש סיבות לחשוב שזה לא מה שרצית.

אבל נניח שאת לא רוצה "לפספס" כי אין כ"כ הצעות, או שאת חושבת "מי יודע, אולי.." - אז לפחות לקבל שם של מי שמכיר היטב, ולשאול לפני כל שיחה איתו.

הוא מבין שדרך ארץ קדמה לתורה.

לימודים אקדמאים מראים שהוא מבין שאין זו דרך נאותה לחיות על מלגות, חשבון אחרים.

שהוא מבין את משמעות הכתובה העתידית שלו ויקיים אותה.

היש בן תורה כמו זה?

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"