הקטן רוב היום במעון, בלי חום ואהבה של אמא. אם תחזיקי אותו הוא לא יגדל להיות מפונק, ולא ירצה שתחזיקי אותו בגיל שלושים, אז אל תחששי שהוא יתרגל.
וסליחה שוב, אבל בן 9 חודשים לא 'מתבכיין'. הוא בוכה או רוצה משהו.
בגיל שנה הוא ישחק יותר לבד ובגיל שנה וחצי ירצה יותר את אבא או מישהו אחר, פחות אמא.
תהני ממנו כשהוא קטן וכולו מתיקות ורוך ולומד צעדים ראשונים בחיים! לא רק מותר להנות ממנו, אפילו מומלץ! יהיה לשניכם כיף אם תחשבי על זה ככה. הרבה הורים מרגישים ש'פספסו' את הילדות וההתחלות בחיים של הילדים שלהם, כי היו כל כך עסוקים ששכחו להנות מהם. תהני במיוחד כשהוא הראשון ואת לא צריכה להקדיש תשומת לב לאחר.
אפשר להרים אותו ובגיל הזה זה לא פינוק אלא צורך נפשי מאוד בסיסי.
להרים ולשיר לו,
לרקוד אתו,
להראות לו תמונות ברורות ופשוטות ולהגיד 'זאת פרה' ולהדגים איך היא גועה וכך עם שאר החיות,
לצאת אתו לטיול בחוץ (גם את תהני מההתאווררות),
בועות סבון,
אמבטיה עם צעצועים ולמרוח אותו בשמן/קרם אחר כך (עיסוי קליל),
ועוד כפי שאם ל5 הציעה.
כשאת אתו, תהיי *אתו*. זאת אומרת, אל תחשבי על הלחץ בעבודה/לימודים, הכלים בכיור, כביסה וכו'. תחשבי רק עליו וכמה שהוא חמוד ותהני ממנו. זה מה שנקרא 'זמן איכות'. קטנטנים יודעים מתי אמא עושה 'כאילו' היא איתם אבל בעצם היא שקועה בלחשוב על משהו אחר. זמן איכות אמיתי יחולל פלאים.
עוד חשוב לזכור שלאמהות תמיד, אבל *תמיד* יהיו רגשות אשם, וכן שאת ממש ממש חייבת לדאוג לזמן איכות עבור עצמך כל יום. זאת ממש חובה בכדי שתשמרי על שפיות וכדי שתהיה לך סבלנות לאחרים.
באמת קשה עם הראשון כשצריך להתרגל לטיפול בתינוק ולדאוג לצרכים שלו.
ב''הצלחה