לענות בלי לדעת מה סדר היום שם. מה ההבדל בין זה לגן.

אבל ככלל, למה להעביר ילד  בגיל זה כבר למסגרת של 3?..

אם הוא נראה לך קטן למסגרת - אפשר עוד שנה..

בחיידר זה מלמדים  (בלי גננות בכלל, בניגוד לגן)

אלא סדר היום.

ואם חושבים שלגופו-של-ילד זה לא מתאים,

אז לא קורה כלום אם אחרי כמה ימים אומרים לו שהחלטנו שאנחנו נחזור לגן כי אין הרבה ילדים בגיל שלך, ובשנה הבאה נלך לחיידר..

זה גיל של מעון.

אפילו לא של גן.

אז חיידר?

מי יחבק? מי יתן לו מוצץ?

מי יחליף טיטול? (מתארת לעצמי שהוא כבר גמול)

מי ישכיב אותו?

ייתן לו אוכל?

הצילו!!!!!!!!!!!!

בו התחנכו ועברו המיטב שהיהדות היתה יכולה להציע.

בואי לא ניתן לפחדים המערביים שלנו להתגבר על ההגיון והמסורת הבסיסיים ביורת שלנו כעם.

אני יודעת שילדים נכנסים בגיל שלוש לחידר.

הבהלה שלי היתה מכך שאותו ילד באותו גיל בדיוק הוא בעצם במעון.

הבן שלי בסיוון, יהיה במעון עם ילדים בני גיל בנך.

הזוי לי לחשוב שהוא ילמד אותיות, אם בעצם הוא בגיל הרישמי של מעון.

ברור שאם הילד משכיל יתר על המידה כדאי שלא ישתעמם במעון.

זהו. זה הפליאה שלי. אם הוא היה חודשיים יותר גדול, ברור שלהכניס אותו.

אבל כל עוד הוא יכול להשאר במעון. מה הלחץ לעלות אותו??

שה"בהלה" שלה היתה מזה שהילד בעצם בן שנתיים וחצי. זה לא גיל שהיו מכניסים ל"חידר"..

ובגיל הזה - אכן התפתחות של כמה חודשים היא משמעותית.

לעצם הענין, יש "חדרים" - מעבר לגיל 3 - שבהם מלמדים מאד רכים, ומתייחסים לא פחות טוב מ"גננות". וכמובן, יודעים "לחבק, להאכיל ולתת מוצץ", לא פחות טוב.. (גם בגן - זה לא מה שהגננת עושה ברוב היום..). זה תלוי במקום הספציפי ובמי מדובר. 

ולא צריך "לדמיין" יותר מידי - במקום טוב, הילדים בגיל הזה משחקים, שומעים סיפורים וכו' רוב הזמן.

אבל באמת לענ"ד - להקדים מידי זו בעיה.

צריך לראות היטב אם הילד "מוצא את עצמו", יש לו חברה וכו'.

אם זה לא מתאים - מוטב  לאחר קצת.

תודה על ההתעניינות והאהבת ישראל לבני, אבל לא ביקשתי עצה אם להשאיר אותו בחיידר או לא.

שאלתי אם יש כאן הורים שהכניסו את בנם לחיידר בגיל 3, כיצד הם העבירו את הימים הראשונים של המעבר מהמעון לחיידר. וכמה זמן לקח לילד להתרגל....

בחיידר יש שני מלמדים, אחד מהם הוא לילדים הבוגרים יותר (גיל 4) שכבר לומדים ניקוד, והשני מלמד את הקבוצה של הקטנים את הא"ב. הלימוד הוא בערך שעה וחצי ביום, וכל השאר זה ארוחות, שעת סיפור, משחק בחצר, משחק בכיתה וכו'. ההבדל היחיד מהמעון הוא שאין שעת מנוחה וכמובן לימוד הא"ב.

מקווה שהובנתי....

תודה לעונים

ובד"כ אינני נוהג לענות על מה שלא שואלים.

אבל מכיוון שאת אם צעירה - שבוודאי מעוניינת בטובת ילדה - ואני עם ניסיון בהנחיית מסגרות לילדים שבהן יש גם צד של לימוד, ויש לי גם ילד במשפחה (לא בן ישיר שלי, אבל כמעט..) שנכנס ל"חיידר" בגיל שלש ורבע, אחרי שהיה קודם בגן חרדי עם גננת - 

ראיתי לנכון להביע דעתי בענין, בהנחה שהבן מתקשה קצת לבטא את תחושתו..

וכמו שאכן אמרת יפה: "מתוך אהבת ישראל לבנך" ואיכפתיות.

ואכן, אני חוזר על דעתי - בין אם את מעוניינת לשומעה ובין אם לא - שלהכניס ילד בן שנתיים וחצי למסגרת שיש בה שעה וחצי לימוד אותיות ביום, זה יותר מידי וזו בעיה שצריך ליתן עליה את הדעת. וכן, לשים לב למקומו ביחס לחברים, שרובם גדולים יותר, האם הוא לא "נדחק" הצידה לגמרי. הרבה פעמים אנחנו רוצים, כהורים צעירים, ליישם אידיאלים חשובים בחינוך ילדינו. רק שאנו צריכים לשים לב, כמו במלאכת ה"קמיצה", שלא להוסיף ולא לגרוע. לא להקדים ולא לאחר. וכמובן, לא לגרום ל"נוגדנים" אח"כ.

אז אינני מכיר את הילד הספציפי - אבל כדאי לפקוח עין היטב.

בהצלחה.

[אגב, אם-כבר, היית צריכה לדייק בשאלה ולשאול: האם יש כאן הורים שהכניסו ילד בן שנתיים וחצי לחיידר, ואיך זה הלך]

אך רציתי לדעת כיצד התנהגו הורים שהכניסו את ילדם לחיידר בגיל הרגיל (3).  מן הסתם גם לילד שלהם היו אתגרים (מעדיפה לא להגיד קשיים) וכיצד הם התמודדו וכו'

[אני יודעת ששנתיים וחצי זה מוקדם, אך כך החלטנו, ואיננו היחידים (לפחות בחיידר של בני)]

שזה תלוי באיכותו;

וגם לא "לישון"..

אבל לגן - לא היה הולך בגיל זה.

ואי אפשר לומר "זה מלמעלה". "מלמעלה" - זה גם לתקן טעויות. ואם זו טעות או לא - הורים צריכים לשקול היטב.

ומה ש"לעתיד", לא בטוח שזה "חוסך". עקרונית - לאו דווקא ספציפית למקרה זה - שינויים מוקדמים מידי, יכולים גם לגרום לקושי בדברים שהיו מתקבלים בפשטות יותר בעתיד.

המחזור ה"רישמי" מסתיים בטבת, כך שיש פער משמעותי בינו לבין הגדולים יותר, שיהיו כבר בני 4 כשהוא יהיה רק בן 3.

בגיל הזה שנה זה המון!!! (שליש מהחיים שלו עד כה...)

עכשיו

זה תלוי הרבה באוירה של החיידר

יש מקומות שהחיידר של הקטנים נפרד לגמרי מהגדולים ואז זה בעצם כמו גן 3, רק עם "גנן" במקום גננת.

(דווקא דבר שנהיה מאוד "אין" בשנים האחרונות)

אם זה חיידר שמסונף לבי"ס (תלמוד תורה) שיש בו את כל הכיתות -

הקטנים עלולים ללכת לאיבוד, להירמס במסדרון או סתם להרגיש מאויימים על ידי עדרים של בנים השועטים לכל עבר

(אני אמא של בנים, מכירה את זה היטב, האנרגיות שלהם כשהם בקבוצה עלולות להפחיד)

תלוי גם בבן שלך -

האם הוא מדבר היטב? גמול? גדול פיזית או עדיין תינוקי?

לגבי להקל עליו -

לקנות לו פרסים ולחלק לו כשהוא חוזר

לקחת אותו מוקדם הביתה בשבוע הראשון

לפנק אותו במשהו טעים כשהוא יוצא בבוקר ולהגיד לו שזה בגלל שהוא כל כך גדול וכבר הולך לחיידר

לדבר איתו, לתמלל לו את מה שעבר עליו במשך היום

ללמוד את שמות הילדים כדי שתוכלי לדבר איתו בבית עליהם (כך גם תדעי מי החברים שלו ומי הרביץ לו וכאלה)

לדבר עם המלמד ולבקש ממנו שיתן יחס יותר אישי לילד שלך

הכיחשוב - להיות שלמה לגמרי עם ההחלטה שלך, כי אם לו - הילד קולט ויהיה לו קשה

אידאליסטיות יתר, (אידאליזם הוא דבר מבורך כשהוא נכון ומתאים) 

עלולה לפגוע בילדים. 

את זה ר' דן אמר במילים עדינות יותר.

אידאלים זה חשוב, זה כח מניע ,

אבל לפעמים כהורים צעירים, אנחנו לא יודעים למתן

בין הרצונות והאידאלים שלנו,

לבין מה שנכון ומתאים לילד רך,

ואז נהיה מצב של אידאליסטיות יתר,

שמקלקלת את האידאל.

אני יודעת שלא שאלת אם לא להכניס או כן להכניס לאותו חיידר,

אבל את כותבת בפורום ציבורי, וזכותם של אנשים לענות את דעתם

ולייעץ גם אם זה איננו קשור במישרין לשאלה,

ויפה אמרת שזה מתוך אהבת ישראל.

אני לא מכירה את הפעוט, ואני לא יכולה להגיד שהוא 100% לא מתאים,

אבל אני זוכרת שבגיל כמעט שלוש הכניסו אותי לגן שלוש (הייתי בת שנתיים ועשרה חודשים)

אני ממש זוכרת, לא מסיפורים, שהיה לי רע מאוד שם בין המולת הילדים בני השלוש-שלוש וחצי

וההורים שלי העבירו אותי אחרי שבוע לגן פרטי של בני שנתיים וחצי-שלוש, הכל היה בסדר.

במידה ואת רואה שלילד טוב, מעולה,

אם הילד בוכה שם ולא מרגיש בנוח בין המולת הילדים הגדולים,

אל תחכי הרבה בשביל להחזיר אותו לגן של הקטנים,

גם על חשבון ויתור על אידאלים של עבודת ה' ולימוד א"ב בגיל הרך לפי מסורת אבותינו,

כי עבודת ה' והאידאל האמיתי זה שלקטנטנים שלנו תהיה ינקות שמחה וטובה,

גם אם הם ילמדו עם מלמד את האותיות שנה אחר כך.

בהצלחה בכל דרך אשר תבחרו.

(אני כותבת מאנונימי כי זה הניק של בעלי שמחובר ואין לי סבלנות להחליף

אני כותבת פה מידי פעם תחת השם yaldaima )

את בננו החלטנו להכניס לחיידר ולא להמשיך בגן, לאחר שהתייעצנו עם אנשי חינוך, עם הרב שלנו, עם המלמד, עם מנהל החיידר, עם הגננת של שנה שעברה ועם המנהלת של הגן.

ובכלל מה הקשר אידיאלים?  איזה אידיאלים גורמים להורה להכניס ילד בן שנתיים וחצי לחיידר?

הבן שלנו ב"ה מאד בוגר וחכם. ואנחנו לא היינו מכניסים אותו "סתם כך".

אומנם שנינו הורים צעירים, אך ההחלטה שלנו נעשתה לאחר התייעצות מקיפה, ב"ה לא עם הפורום... אלא עם אנשי חינוך. מצטערת שאני נשמעת מזלזלת, אולי תרגישו גם אתם כיצד מרגיש הורה המותקף על לא עוול בכפו.

תודה על העונים,  רק חבל שלא סיפקתם תשובות על מה שחיפשתי באמת (=כיצד להקל אעלהמעבר לחיידר, שהוא קשה מן הסתם גם לילד בן 3)

לילה טוב

עלייך, שהרגשת "הורה מותקף"..

אבל כמובן לא היתה כוונה להתקיף - אלא הודגש מפורש שזה גיל קטן, וצריך לשקול היטב. אם את אומרת כעת שהתייעצתם עם אנשי חינוך, הרב, המלמד, מנהל החיידר, הגננת ומנהלת הגן; ושהילד הוא "בוגר" יחסית, אז יפה מאד שביררתם [ומה הקשר "ב"ה לא עם הפורום" - האמירה הזאת מזלזלת רק בעצמך, במחילה.. הרי ברור שה"פורום" אינם מכירים את הילד וגם לא דיברו עם הגננת וכו'.. ולכן אמרו לך מפורש, תשקלו ותבדקו. הרי נכתב כאן מפורש: צריך לראות אם הילד "מוצא את עצמו" וכו' - ושאם לא מתאים, מוטב לאחר. וכן נאמר מפורש: לא מכיר את הילד הספציפי אבל כדאי לפקוח עין..  אז אם את חושבת שפקחתם עין ושקלתם ובדקתם עם גורמים מתאימים שמכירים, טוב עשיתם שבדקתם. ומה שייך "ב"ה לא עם הפורום"... איתי עצמי בעניי התייעצו לא פעם אנשים, כולל כאלו שהזכרת, לגבי הכנסת ילדים צעירים למסגרות שונות].

והקשר של "אידיאלים" שהזכרתי לעיל, היה שמהניסיון ראיתי שלא-פעם הורים צעירים נוטים לזרז הכנסת ילדים למסגרות תורניות, גם אם אינם כ"כ בשלים, בגלל השאיפה "להתחיל לחנך", בכיוון שאכן הוא כיוון אידאליסטי וטוב בעצמו. ולא פעם נגרמו מזה אח"כ נוגדנים.  לכן, באופן טבעי רואים לנכון להזהיר לבדוק היטב את הדברים. אם את אומרת שבדקתם ושאלתם את רבכם ואת מי שמכירים את הילד - יפה עשיתם בבירור הזה. וכך ראוי.

מה שכן, בתחילה אמרת נימוק ש"אי אפשר להוציא אחרי שכבר התחיל". זה לא נימוק ש"ביררנו והוא מתאים".. ועל זה אכן נאמר, שזו לא סיבה. ובאמת - זו לא סיבה.

ומכל מקום, ברכות לילד ולכם - ושיהיה בהצלחה רבה.

אבל יש מין הרגשה (אולי סתם אני חשדניסטית) שהכיוון שהפורום הנ"ל הלך אלחו היה שאנחנו הורים בעלי אידאליסיטיות יתר, (על חשבון בנם) ושאינם אחראים על בנם.

מקווה שזו הייתה הרגשה אישית של בלבד

אבל אישית, אכן מתוך מודעות לצעיריות גיל-הילד, ולאפשרות שהורים צעירים ואידיאליסטים אינם מודעים לעיתים למשמעויות השונות - ראיתי לנכון לעורר.

זה לא "אינם אחראים על בנם" במזיד חלילה.  אבל בהחלט קורה שאנשים חושבים שזו בדיוק טובת בנם, לשלוח מהר. הרי אינם עושים זאת בגלל שרוצים להרע לו כמובן... ה"אידיאליזם" זה כי הם חושבים שזה בדיוק מה שטוב לו. אבל באמת לפעמים זה לא לטובה. לכן ראוי לעורר לבדוק היטב - וזה מה שנעשָה.

תשאלי במקום שכולם שולחים ילדים לחיידר בסביבות אותו גיל, יענו לך יותר בקלות.

כשלא רגילים, זה פשוט נשמע הזוי.

בן שלוש לחיידר - אמאל'ה!

ולא חיידר חרדי...

"חיידר" בגיל 3, שרוב היום יש לו סדר יום "גני" - וגם לומדים אותיות, זה לגמרי לא "הזוי"...

תלוי מי המלמד.

אני רציתי לקחת מ"חיידר" מסויים כזה, דפים של המלמד המסודר, האחראי והמסור, כדי להעשיר גננות, כולל בתחום הגני ובאיך כותבים להורים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....