רק עניין של החלטה שלך!

אל תיהיי מבולבלת.

ברגע שראית את הבן שלי שהוא מבין, אומר מתי הוא עושה וכו' גמלנו אותו,

גם באזור השנתיים ושלשה חו'...

עזר לו מאוד הספר "סיר הסירים" עם כל העניין של הקקי...

תיהיי עקבית, 

וגם שבמסגרת שהוא הולך להיכנס אליה ותבקשי את התמיכה...

תזכרי שהשבועיים הראשונים קשים והוא יכול לפספס גם 3-4 פעמים ביום....

אז לא לכעוס, לתת לו להוריד, להסביר לו...

בסוף כולם נגמלים...

אם תחכו עוד שנה זה עלול לגרום לקשיים גדולים יותר, כי יש לו דעה הרבה יותר עצמאית, וקשה יותר לשרש הרגלים שהתקבעו. בדר"כ רוב ההסתבכויות של הקשיים בגמילה נוצרים יותר אצל ילדים שגמלו אותם מאוחר מדי, או שגמלו אותם באופן לא עקבי וברור מספיק עם הרבה חולשה של ההורים וקבלה של הפספוסים, כך שהילד לא מבין שזה לא בסדר (מסבירים לו במילים כ"כ עדינות ובגיל הזה החוויה נקלטת יותר מאשר דיבורים) .

פשוט להוריד טיטול. אפשר גם בלילה בבת אחת, או לחכות עם הלילה עוד שבועיים עד חודש ולא יותר כדי שיכרך בתהליך אחד. ולא תהיה אפשרות של טיטול בכלל.

בהתחלה זה כמעט רק פספוסים , אפילו כל חצי שעה. צריך להיות מוכנים נפשית . אך מצד שני להיות ברורים ועקביים.

בשביל פיפי -צריך ללכת לפי השעון אחת לחצי שעה או 20 דק' לשרותים. לא לשאול ולא להציע ולפתוח פתח לסירוב, אלא פשוט לתת יד ביד- בא נלך לשרותים כי אתה בוגר וכו'. 

הרווח בזמן כ"כ קצר כי המערכת התרגלה לטפטף פיפי כל היום בכמויות קטנות מיד כשהוא נוצר, וכעת אנו משנים את ההרגל והגוף לומד מחדש להתאפק ולהגדיל אט אט את מרווח הזמן ואת הכמות של השתן.

בשביל גדולים -צריך ממש לשבת לידו ולספר סיפורים, לשיר שירים עד שיוצא, כל פעם לנסות כ-10 דק' רצופות.

קראתי פעם שהילד צריך את החוויה של לעשות פעמיים שלוש באסלה באופן רציף כמה שיותר כדי שההרגל יטמע מבחינה פיזית בזכרון של הגוף. 

ככל שיש יותר הצלחות התהליך מאיץ מעצמו, לכן צריך לעזור להצלחות לקרות ע"י השיטות שפירטתי ועוד טריקים כמו הפתעות קטנות מיד אחרי ההצלחה.

התחלתי היום. 

הוא עשה פעם וחצי בשירותים וכמובן קיבל שוקולד וגלידה! 

ומלא במכנסיים..

עכשיו אנחנו עומדים בשרותים מלא זמן.

קשה לו להוציא.

קקי בכלל לא עשה והוא מפחד לשבת.

בשנת צהרים היה עם טיטול וכך אעשה גם בערב..

מחר אנחנו נוסעים אז  נראלי אשים לו טיטול.

בגלל שהוא קטן, אני מרשה לעצמי לשים ולהוריד.. 

מקווה שזה יהיה בסדר.

כי אין לי אפשרות שיעשה כל היום ברחוב.

הוא לא אומר שיש לו. אני מרגישה ואז הרבה זמן מחכים.

קיצר- נראה מה יהיה..

העיקר- בנחת.

הוא עוד ממש קטן.

ולמרות זאת- חשבתי שהוא פחות מוכן והוא הפתיע אותי..

אם יש לך זמן וסבלנות כדאי לתת לו להסתובב בבית עם תחתונים ושיברח לו כמה פעמים עד שהוא מעצמו ירגיש לפני שהוא צריך וילך לבד לשירותים.

לבנים זה מאד קל לעשות מאחורי העץ בחוץ, לגבי ישיבה בשירותים, כדאי שיהיה לך ספר שהוא אוהב ולספר לו בנחת עד שיצא לו.

סבלנות סבלנות. כולם עוברים את זה.

ראשית יש לקבל החלטה , שעקרונית הולכים על זה. זה אומר , שגם אם הוא יעשה בתחתונים כל היום כמה ימים , את משתדלת להלביש תחתונים משך שעות היום  . אפשר להתחיל מכמה שעות ביום , ולהתקדם משם. וכמובן רצוי תחתונים חמודים עם תמונות יפות , שיתחשק ללבוש. 

ב. קני המון תחתונים 

ג. הצטיידי בסבלנות ואורך רוח. בהתחלה יש ימים רבים של "פספוסים". ויש עליות ומורדות .

ד. הושיבי אותו על הסיר בבוקר כשהוא מתעורר , או אחרי ארוחת הצהרים -לרוב אז יוצא משהו. אפשר לשבת איתו כשהוא יושב ולספר סיפור  או (וזה לא חינוכי במיוחד) לתת לו ביסקויט ביד בזמן שהוא יושב. זה לא פרס , אלא משהו כדי להמתיק את החוויה - ולהשאיר רושם של חוויה נעימה. 

ה. אפשר להסביר שעכשיו אתה כבר ילד גדול , וכדאי לך לנסות לשבת על הסיר, או לספר את הסיפור "סיר הסירים" ( אני קצת שיניתי את הסיפור לצרכי - לא אהבתי למשל את המשפט "להתראות בים" , וגם לא את הגאווה של נפתלי בכך שהוא עשה בסיר - בסך הכל זה מה שמצופה ממנו , אז צינזרתי). יש גם בutube פרומו של משהו שנקרא "האסלה הקסומה". זה דיי דבילי , אבל ראיתי ילדים שאוהבים את זה. אין צורך לרכוש את התקליטור. 

ו. בלי לחץ - לא רוצה , אז לא . לא נורא אם ייגמל מאוחר יותר- יותר חשוב נפש בריאה של ילד. 

ז. אצל הרבה ילדים זה מתחיל מזה , שעושים פיפי בסיר . קקי , זה כבר משהו אחר , וזה בא אחר כך . 

הכי חשוב - רק חיזוקים חיוביים . לא ביקורת , לא כעס , ולא אכזבה . ניסינו , הלך או לא הלך . זה פשוט שלב בהתפתחות וכשזה צריך להסתדר זה יסתדר. לא עלינו המלאכה לגמור , אבל נתחיל...בתור תרגיל מעניין של מה שאנחנו יכולים כרגע. 

אצלנו היה נסיון שלא צלח בגיל שנה וחצי בערך. אח"כ קצת לפני גיל שנתיים , בלי שום לחץ זה לקח חודשיים שלושה וכרגע היא בעצם גמולה . אבל שום דבר לא מושלם . לפני יום יומיים פתאום היא עשתה 4 פעמים , והחלפתי 4 פעמים תחתונים . בלי שיפוטיות חלילה , עברנו לחיתול (שנשאר במזל) ואחרי שהוא נרטב , חזרנו לתחתונים והכל כרגיל. 

ככה מנסיוני המועט.

1. להיות רגועים

2 להיעזר בבעל כמה שיותר

3.  לקחת אותו כל רבע שעה לשירותים (פשוט להגיד: "יש לך קטנים? בוא נלך יחד לשירותים"- להציב עובדה)- גם אם הוא עשה רבע שעה לפני. אחרי 3 ימים בערך כבר תוכלי לשאול אותו אם הוא צריך- ואם הוא אומר שלא, אז לא לקחת (לא לנסות לשכנע)

4. אם הוא מפחד לשבת, יכול להיות שקשה לו לעשות. כדאי לתת לו מאכל רך יותר כמו עגבניה, פירות או מעדן.

5. אני יודעת שזה נשמע מגעיל, אבל אם הוא ממש מתעב את האסלה, אז אולי תוכלי להראות לו כשאת עושה או בעלך, או אחד הילדים הגדולים יותר. קראתי אתצ הטיפ הזה בספר "הלוחשת לתינוקות"

6. עכשיו הזמן הטוב ביותר לגמול, כי קיץ. בחורף זה חתיכת באסה להחליף את כל השכבות כל פעם שהוא מפספס...

7. דווקא במעון יותר קל להם להיגמל. אני ב3 ימים ראשונים של הגמילה השארתי אותו בבית, ואח"כ הוא יצא למעון. ודווקא שם כמעט ולא פיספס... נראה לי בגלל שהמטפלות מנוסות ומודעות...

8. אניהורדתי לו בבת אחת את הטיטול, ביום ובלילה, כי חששתי שזה יבלבל אותו.

9. להבין שמדי פעם יש פספוסים.. אצלי כבר עברו  5 חודשים מתחילת הגמילה, ומדי פעם הוא מפספס, בעיקר אם אני לא שמה לב לסימנים (הבן שלי מוציא גזים לפני שהוא צריך לשירותים )

10. הרבה תפילות, ולתת הרבה צדקה... |

בהצלחה!

אז ככה.

הילדון הפתיע בטירוף.

עושה תוך רגע בשירותים או בחוץ כשאנחנו שם.

היום הוא לא פספס חוץ מבערב פעם אחת. אבל אני כל פעם לקחתי אותו.

הוא מיזמתו אמר לי אולי פעם אחת.

מרגיש לי שבגלל שאני אומרת לו לעשות אז אני לא מביאה אותו למצב שהוא ממש צריך, ואז אומר לי.

ואולי הוא בכלל לא יגיד לי? למרות שבהתחלה הוא כן אמר אבל עכשיו כבר לא.

מה לעשות?

רק להזכיר לו והוא צריך ליזום? ואז הוא יפספס.. לא באלי..

השאלה היא אם ההרגל לעשות בשירותים, יעזור לו לבקש לבד. או להרגיל אותו לבקש ואני לא לוקחת אותו.

גם אני, (בהנחייה של המטפלת שלו) הייתי מזכירה לו ולוקחת אותו כל חצי שעה- שעה בהתחלה 

עד שזה נהפך לחלק מהשגרה!

היום, ארבעה- חמישה חוד' אחרי, הוא בכלל לא אומר לי...

ואני לא מזכירה בד"כ אלא  אם אני שמה לב שהוא לא הלך הרבה מאוד זמן, או שהוא נוגע שם...

יכול באמצע הגן שעשועים להוריד ולעשות/ ללכת לאיזה עץ/ בשירותים בבית....

איזה כיף הפתעה טובה, רק אל תתפלאי אם יש אח"כ איזו נסיגה. זה גם יכול לקרות מכל מיני סיבות...

במיוחד אם הוא הולך להתחיל מסגרת חדשה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....