בע"ה

בחובות הלבבות בשער הביטחון מובאים 7 תנאים /סיבות לביטחון בה' :

התנאי השביעי והאחרון ,
הוא ההבנה והידיעה כי הביטחון בקב"ה בישועתו את האדם איננו תלוי ברמת צדקות האדם
כי הקב"ה משגיח מושיע ומטיב למי שראוי וגם למי שאינו ראוי
מהסיבה הפשוטה שכל טובתו של הקבה איתנו איננה כי מגיע לנו
 אלא הכל נובע מחסד האל שסובב איתנו . חסד האל כל היום .
וכך בלשונו :  " והשביעית, שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד
למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו, ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך, לא יכרת ולא יפסק . "
 

לכן הן אדם שחושב/מוחזק שהוא צדיק ואיננו מבין מדוע ישועתו מתעכבת
והן אדם  שאיננו מחזיק עצמו כצדיק וסמוך ובטוח  שבגלל עונותיו אין סיכוי לישועתו .
שני אלו מחשבתם מוטעית .

וכפי שכתוב בתהלים מזמור לב : " (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיקֹוָק חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: "
ודרשו חז"ל אפילו אם האדם רשע אם הוא בוטח בה' חסד יסובבנו .
במשנת רבי אליעזר פרשה יא:
" י"ד. מדת בשר ודם, אדם חייב למלך דבר, אם ירצה לשאול צורך אחר, יתן מה שעליו תחלה.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אף על פי שאדם חייב לו כמה חובות,
בשעה ששואל מלפניו הוא משיבו.
וזו חסדו, שנ' רבים מכאובים לרשע והבוטח ביוי חסד יסובבנו. "
דרך אגב במזמור זה יש גם התייחסות ישירה למציאת הזיווג .
"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" .
 

לכן אני מסכים איתך שלחפש חטאים ולחשוב שזיווגי  מתעכב כי אני לא בסדר
זו מחשבה מוטעית ביסודה  ובפרט אם החשבון נפש מוביל לעצבות ומחשבות לא חיוביות .
בל נתעלם מהעובדה שב"ה אנשים מתחתנים מכל המגזרים והם אנשים לא מלאכים , כמו כולנו .

עם זאת לחשוב שהקב"ה פשוט החליט ללא שום סיבה
שפלוני יתחתן בגיל 17 ואחד יתחתן בגיל 37 , ד"א שני דוגמאות חיות מהישוב שלי .
ושאת כל אותו זמן המתנה ארוך מחכים ללא סיבה סתם כי ככה ה' רצה
אני חושב שזו מחשבה מוטעית .

השגחת הקב"ה עלינו היא תמידית יומיומית רגע רגע ,בין אם נבחר לחשוב כך או לא זו המציאות
דוד המלך ע"ה הגיע לדרגה של שיויתי ה' לנגדי תמיד שבכל רגע בחייו היתה לו דבקות בקב"ה
והיה מחובר לעץ החיים עד כדי כך שאנו עד היום אומרים ושרים "דוד מלך ישראל חי וקיים "

מספרים על בעל התניא שסיפר על מורו ורבו המגיד ממזריטש
שהוא היה רואה אלוקות ומגלה את רצון ד' בכל דבר
והוא בעל התניא הגיע לדרגה זו רק לעת זקנותו .

אמנם איננו בדרגות הגבוהות האלו , אבל כשמגיעה תקופה שכל מהותה היא חשבון נפש

טוב לאדם שימצא זמן  להיות עם עצמו  ויחשוב על מצבו האישי בו הוא נתון
כשמצד אחד ישמח ויודה על כל הטובות והחסדים שעושה עמו הקב"ה ומשפיע עליו
מאוצר מתנות חינם ולא כי מגיע לו . ומצד שני לחשוב מתוך רצון חיובי לעשות את רצון ה' רצוני
להגיע לתיקון אישי לאו דוקא תיקון חטאים פרטניים ,
אלא בעיקר תיקון דעות מידות הנהגות כיון ודרך בחיים כל אחד לפי רמתו ,
האם אני מוציא את כוחותי אותם חנן אותי בהן מהכוח אל הפעל בצורה ובדרך הנכונה
שזו התשובה האמיתית כפי שכתב הרב קוק זצ"ל
שהתשובה היסודית היא התשובה של האדם אל עצמו "ואני בתוך הגולה" .

לפעמים המסע למציאת הזיווג הוא רצוף בתחנות ,
כשבכל תחנה אנו מגלים אם בדיעבד ואם לכתחילה איך כל תחנה בנתה אותנו את אישיותנו
ולרוב גם נתנה לנו כלים כשהגענו לתחנה הסופית
לבניית הבית בבניין עדי עד באהבה ובשמחה  עם הזיווג האמיתי .

יש אנשים שאחרי שהתחתנו הסתכלו בחיוך אחורה
והבינו בדיעבד מה הקב"ה רצה מהם איך שהכל בסוף הסתדר והכל היה לטובה וכו'..
כאחד שעדיין לא שם ולא נמצא בסוף הסרט , נראה לי שכדאי לחוות ולחוש כבר עכשיו
 איך שהכל לטובה ולשמוח בהנהגת הקב"ה ובשגחתו עליי  כשעיניי פקוחות מדי פעם..

לסיום , מסכים איתך שהאמירה "בגלל חטאי זיווגי מתעכב" יכולה ליצור
תוצאה הפוכה של עיכוב  ואמירת חטאתי שמביאה לידי עצבות ומרירות היא פסולה .
וכן להיפך הציפייה שבגלל צדקותי או מצוות וחסדים שאני עושה שה' יעשה משאלתי ובקשתי
היא איננה נכונה .

אבל בתקופה זו  של חודש אלול , חודש הרחמים והסליחות , כדאי שכל אחד ואחת
ימצא זמן להתבוננות על מצבו האישי מתוך רצון לבניה אישית והתקדמות רוחנית 
שהרי אם לא עכשיו אימתי .

לא יודעת אם כתנאי לחתונה-

אבל כתנאי לחיים, זה חשוב מאוד

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"