יש דברים שמותר ויש דברים שאסור וזה גם כל אחד לפי רבותיו אני יכול להגיד את דעתי באישי למה אין לי כוח להרחיב עכשיו

כל זה ברגיל. במלחמה יש כללים אחרים, והכל לפי הצורך המלחמתי.

מבואר שם שהמחזיר אבידה לכותי דינו חמור והקב"ה לא יסלח לו.

גזל הגוי (ובכללו גם היזק ישיר) - אסור לגזול לגוי ואפילו עובד ע"ז. במה הדברים אמורים? בזמן שהם לא "מסורים בידיך" כהגדרת הגמרא. אבל כשהם "מסורים בידיך" - מותר ומצווה לבזוז ולגזול את האויב.

ונחלקו הפוסקים במהות "מסורים בידיך". י"א שמדובר בימות המשיח דווקא (אך קשה, כי דוד ומלכי ישראל יצאו למלחמה ובזזו את שלל אויביהם אף במלחמת רשות). י"א שמותר לגזול הגוי בעת מלחמה, אבל בעת שלום אסור. וי"א שהותר הגזל בכל גוי אשר תחת ידינו מלבד גר תושב שמצווה להחיותו.

אבידת הגוי וטעות הגוי מותרת, והמחזיר אבידה לנכרי עליו אומרת הגמרא "למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו", ופרש"י: 'השווה וחיבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם.' ואם יש קידוש השם בדבר יכול להחזיר, ואם יהיה חילול השם אם לא יחזיר חייב להחזיר. ומקרה זה היינו אם הגוי יסבור שלא איבד את האבדה אלא שהיהודים גנבו ממנו, כגון שהיו במקום רוב יהודים והגוי לא יודע שנפל לו הדבר. ומובן שהדבר לא חל על גוי שממונו הותר גם באיבוד בידיים. 

במקרה של כסף, אגב, גם ליהודי אין חובה להחזיר שכן אדם ממשמש בכיסו תמיד, ודבר שאין בו סימנים, והוי דבר שנתייאשו ממנו הבעלים מיד. אלא שהחילוק הוא שליהודי מותר להחזיר לפנים משורת הדין אם ראה שנפל ממנו, ואילו אם יחזיר לגוי, ייתכן שעבר עברה וחילל את השם.

אני לא יודע אם הבאת זאת כהלכה אבל אני מבהיר גם אם לא,שלהלכה צריך לשאול פוסק הלכה,כמו בכל מקרה אחר.

כי לדוגמא יש כאן כמה שיוכים והגדרות שצריך לפסוק האם הן קיימות במציאות שלנו או לא,ואם הדברים שהבאת הם הלכה פסוקה  או לא אפילו באותן מציאויות(שכאמור צריך לשאול האם הן קיימות במציאות שלנו או לא) וכו'

היה מקרה שערבים היה - יש מקרים שערבים מעיפים אצלנו כדורים לתוך המתחם

ואסור להם להיכנס ולקחת.

אז פעם אחת היה אצלנו כדור של ערבי בבית עד

שהוא התפוצץ והחזרנו להם אותו בשמחה.

אני לא חושבת שאם ערבי מפיל משהו צריך לבוא ולהביא לו.

זה כמו.. כמו להיות נחמד אליהם, וזה אסור מהתורה.

"לא תחונם"- לא לתת להם חן.

מזה קשור ללא תחנם?

צריך לבדוק את ההלכה לא לומר דברים לפי מה שנראלי.

שלא נעבור על עשה ושלא יהיה חילול שם שמיים ענק.

[לא יודעת מה בדוק ההלכה..אני מדברת באופן תיאורטי שצריך לבדוק]

שאלת השלל, למשל, עלתה על שולחן הפוסקים בתש"ח וכולם התירו בשופי להשתמש בנכסי הנפקדים הערבים ואפילו לדבר מצוה (ראה דב"ח או"ח פד)

לגבי השבת אבדה לא דיברתי,אך גם אינני בקיא בעניין כדי לאשר את הדברים או לומר אחרת.

אך לא שמתי לב ואולי התייחסת רק לשאלה זאת,אך אם זה יחס גם לשאלת הזק אז הדברים שהבאת אינם נפסקו לגבי המציאות המדוייקת שקיימת עכשיו לפי מה שראתי והכוונה בדברי לגבי שאלתה להזק רכוש שאני מניח שהכונה שאולי יביא להרתעה וכו' (אגב לא ברור לי מה הכונה נפקדי הערבים).

ולכן כשיש אי התאמה כלשהי בפסיקת הלכה לא ניתן לומר שהלכה זו עדיין קיימת גם למציאות קרובה,או אפילו למציאות שאינה קרובה ולהביא נימוקים,אלא צריך לשאול לגבי המציאות הזאת פוסק הלכה במדויק ולקבל תשובה מדוייקת על אותה מציאות (אני מדבר באופן עקרוני,על כל שאלה).

אני מניח שבפסיקת הלכה יש לקחת הרבה דברים בחשבון לנוכח המציאות,ואפילו יותר ממה שאפשר להעלות על הדעת ע"י אנשים שאינם פוסקי הלכה ורבנים ולכן זהו דבר מורכב להערכה מבחוץ לענ"ד

אבל ערבים שהם האויבים שלנו ומצווה שלנו להלחם בהם בוודאי שאסור להחזיר, ומי שמחזיר אני חושב שיש לו בעיה קשה.

אם מדובר הפעולה נגדית על פעולה שהם עשו זה משהו אחר.

להחזיר אבידה תלוי באיזה איזור,אם אין איבה וחילול ה' לא חייבים

לגוי אלא אם כן זה יעשה קידוש ה'

א'. איזה צורך יש במלחמה להחזיר אבידה לאויב שללך?

ב'. לא שמעתי על גוי שהחזירו לו וזה לא עשה קידוש ה'.! (מותר רק בחו"ל, כמובן...)

לצורך מלחמה מותר להשחית רכוש

לא תמיד

אדם לא יכול להכריע בעצמו

זה מותר וזה אסור במקרים מסוימים...

אני מסכים אם רוב מה שנכתב פה כי זה מדעת תורה אבל זה שכל אחד מתיר או אוסר כי ככה נראה לו...

אני חושבת שרוב המצוות הן יהודים כלפי יהודים.

לא?

אלא אם כן השואל הוא אדם שהרב מכיר הדק היטב וסומך עליו ב-200%. שכן אף רב מוּכר לא יהיה מוכן לענות לשאלה שיכולה לסבך אותו עם התקשורת במקרה הטוב ועם רשויות המשפט במקרה הטוב פחות.

על כן, ובלי קשר, על כל אדם מוטלת החובה ללמוד הלכות ולהיות מורה הוראה לעצמו. בדיוק כפי שהוא אמור להורות הוראות לעצמו בהלכות שבת ואיסור והיתר, בלי להטריח מורי הוראה בשביבותיה על כל שאלה של עירוי מכלי שני ונ"ט בר נ"ט.

וערבי שהיה שם התקשר, והחזיר. הייתי כולי התפעלות.

קודם תתפלאי על יהודים מנוולים..

ההערה שלך בתוכן ההודעה לא רלוונטית, עשיתי את זה כבר.

והכותרת גם לא. התפלאתי שלמרות שאין לו חוק ומוסר בנוגע להחזרת כספם של יהודים, הוא עושה זאת.

אין מקום להתפעלות? מה שתגיד.

במיוחד שהם מוגדרים אוטומטית כ"אויב" גם אם הם לא.

אך מנסיון כואב-כמובן שאין להכנס לאדישות..וכבדהו וחשדהו...

"אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה גוי זה, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם" 

(רמב"ם ע"ז י-ד)

ובאמת, יהודים שחושבים את עצמם לנאורים גדולים כמו אלעד, פייגליניזית ו"דתי" לאומי, ויוצאים מגדרם, בימים בהם המלך בשדה, לספר ברוב עם בשבח ה"חסדים" שעשו עמהם הגויים - אינם אלא שוטים ונבערים.

הרי כל מילה של שבח למעשי הגויים היא קטרוג עצום על עם ישראל.

וכך אמרו חז"ל בשיר השירים זוטא דברים נוראים: "וחסד לאמים חטאת - החסד שעשה בן הדד ונעמן הוא גרם להם שיגלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אלו עובדי ע"ז יכבדו אותי ואתם מכעיסים אותי. וכן מצינו בבלדן החסד שעשה היה גורם קצף על חזקיהו ונזכרו עונותיהם של ישראל, שנאמר הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך. וכן אנשי נינוה כשעשו תשובה נפקדו עונותיהם של ישראל"

בטוח מוסיף כבוד ה' בעולם וסנגוריה על עם ישראל

נכון?

או במילים אחרות- טול קורה מבין עיניך

הרי אין לך מה לטעון לזכותך אל מול דברי חז"ל מפורשים ואל מול רמב"ם פסוק להלכה.

אז מסיתים נושא הדיון ותוקפים אישית את המוכיח. ככה זה כשאין בטחון עצמי ויושרה עצמית לומר "טעיתי". 

מעיון קל עולה שמדובר בעובדי כוכבים ומזלות ולא בסתם גוי.

בשו"ע החילוק מופיע בפירוש, וגם מההלכות הקודמות ברמב"ם עולה כך.

אבל אני לא מבין את הטיעון שלך.

גם את הביטוי הנכרי "ארגומנטום אד הומינם"

ובעיקר את ההתנערות מהטענה שלי, שלכאורה אתה תוקף פגם ואיסור (לתת חן לעובדי ע"ז) תוך כדי שימוש באיסור אחר (ניאוץ וקיטרוג על עמ"י). וכי אנו יודעין מתן שכרן של מצוות שנוכל לוותר על עניין אחד תמורת אחר?

וואו, פשוט וואו. 

גוי זה המקור. עכו"מ זה השיבוש.

אולי כדאי שתעיין במהדורות מתוקנות של הרמב"ם ללא צנזורה, כמו פרנקל, מכון ממרא או אור וישועה לפני שאתה מטיל דופי בציטוטים שלי ומסתמך על הצנזור הנוצרי של הוותיקן ימ"ש כדי להצדיק את אהבתך לבני נכר.

בס"ד

תענה לו הלכתית, דיונית, אבל לא צריך לרדת לפסים אישיים!

מה אתה רוצה?

ואם עוד לא הבנת, קרא בסוף התגובה הבאה שלי אליו,

שם הסברתי את עצמי.

להגיב? או לא?

לא. לא שווה.

ואל תערבבו לי מושגים של ליברליזם מופשט ולא כנה.

יש כאן עם, אויב. גדולי המרצחים שבצעו את זממם בארץ לא צמחו מסוריה ולא ממצרים.

הם צמחו כאן, בירושלים בתוך חומות העיר.

אל תהיו אדישים, וגם לא יפי נפש שכאלה. יש כאן עם, שהוא אויב שלנו. (אם תרצה או לא תרצה, אתה לא עיוור,חירש, בעצם אולי כן?)

כיחידים ופרטיים וודאי שיש טובים, אין לי זכות לשפוט אותו עד שהוא יעשה משהו נפשע. כרגע הוא לא עשה, ועל כן אני מעריכה את מעשה החסד שלו, אע"פ שהוא לא מחוייב בו.

זהו. נא לא לסלף ולא לעוות, כל טוב.

לטובת עצמם הם עושים

(תניא סוף פרק א)

חבר'ה, תפנימו-

יש ערבים נורמאליים. כאלה שרוצים לחיות, ולהתפרנס בכבוד, ובדיוק כמונו- לא כולם בעלי שאיפות לאומיות עזות כ"כ, אם בכלל.

בכל מיני מקרים לא נעמים..!! גם אם לא רצח.. אונס, שוד וכד'

יכול להיות שהחזיר גם רק בגלל שפחד..(עם פחדן מטבעו..)

ההשערות שלך יכולות להתברר כנכונות, או כמוטעות.

אני, מכל מקום, לא דברתי עליו ספציפית.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...