אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מעניין שגם בעלי לא עושה חלק מהדברים שתיארת, ובכלל לא חשבתי על זה.

אנחנו נשואים 4 שנים.

אני לא יודעת כמה תפילות בעלי מתפלל. כמעט תמיד מניח תפילין. לא קם לסליחות. אין זמירות שבת או דבר תורה אלא אם אני יוזמת. מעשר כספים- תורמים בהקפדה ב"ה. לא ישחה מעורב. לא קובע עיתים לתורה.

ובכל זאת, יש לו חיבור פנימי שלא תמיד מתבטא במעשים.

ואני לא סופרת, מודדת ובודקת מה וכמה הוא עושה. לא כי אני לא שוטרת שלו, למרות שזה נכון, אלא בגלל שזה באמת לא מעניין אותי.

חשוב לכבד ולתת מקום.

ואם חשוב לך, תכניסי את את זמירות השבת ודבר תורה קצר. בקשי מהילדים לומר משהו מפרשת השבוע ששמעו בבית הספר.

ובקשי מבעלך רשות לתרום מעשר כספים (אם צריך, את יכולה לומר שזה יעשה לך טוב).

ושיהיה טוב.

דעתי , שכל מה שציינת , זה בינו לבין הקדוש ברוך הוא . כלומר , זה היה נחמד אם הוא היה רואה את הדברים כמוך , אבל זה לא הוגן לשפוט אותו על פי עולמך הפנימי . כי כל אדם הוא עולם שלם , וגם אם הקשר הוא טוב , אי אפשר לדעת מה החוויות שהוא עבר, כיצד הוא חושב, מה התהליכים שהוא עובר בפנים - ולכן אי אפשר למדוד את עומק החוויה הדתית שלו - לפי מספר התפילות שהוא מתפלל ביום . 

האם הוא מתחשב בך ? האם כשאת עייפה , הוא לוקח אחריות? האם מעבר לעניין הדתי , כשמשהו מציק לך , הוא מקשיב , מנסה להבין? האם הוא נוכח בחיי הילדים ? 

מספרים על הרב שך, שבא אליו בחור חוזר בתשובה ,וביקש להתגרש מאשתו , כיון שאינה מוכנה בשום אופן לשמור טהרת המשפחה. הרב שך הזדעזע מאד. להתגרש?! חס וחלילה. תניח כל ערב פרח ליד הכרית שלה ותלך לישון בסלון.

ועוד זכורני מהימים שחשבתי לחזור בתשובה (היתה לי תקופה כזו , וזה עבר לי )  -שבנות נשואות שאלו אם הן צריכות ללחוץ על הבעל ללמוד יותר תורה . הרבנית השיבה בצורה תקיפה , שזה עניינו של הגבר , זה בינו ובין עצמו , בינו ובין קונו. אישה טובה יכולה להכין אוכל טוב לבעל כשהוא חוזר מלימוד התורה , להכין חיוך מיוחד , אבל אין לה שום זכות ללחוץ עליו או לבקר אותו בעניין הזה . 

מקווה שתרמתי משהו.

נ.ב אני לא דתיה בכלל , וכל עניין המצוות והתורה לא מדבר אלי.  מה שכן , אני מאמינה בה' . 

בעניין הזה , אני לגמרי עם "ידיים פרוסות". זו אכזריות למנוע מאישה להביא ילדים . לדעתי בעלים צריכים להסכים , אפילו אם המצב קשה. אם אין להם רצון , שיעשו לעצמם רצון. 

את יכולה לומר לו ש-

זה ישמח אותך אם הוא ימצא זמן ללכת לאיזשהו שיעור תורני שמתאים לו.

בלי לחץ, רק שישמח אותך אם הוא יחווה גם חוויות כאלו.

שזה יתרום לכם בתור בני אדם ובתור זוג.

(קחי את המשפטים שמתאימים לך)

כמו "זקנת השבט" קחי הכל בערבון מוגבל..

גם אישה יכולה להכין ד"ת פ"ש לשולחן שבת ולשיר זמירות.אפשר אולי להצטרף לזוג אחר בשבת ובערבים וללמוד יחד בעל וחבר מכר ואת וחברה

שחשוב לו לתרום לה

קודם כל  את כותבת שבעלך ספרדי  ( אינו קם לסליחות בימים אלה  - אצל האשכנזים עוד אין סליחות)  . זה לא משנה לענייננו .

 אם את במקרה אשכנזיה  תשימי לב אולי הוא הי רוצה זמירות שבת דוקא כמו שרגיל מהבית הספרדי ?

 העיקר זה לבנות את האוירה החיובית . זה גם מה שתורם בעיקר  לילדים.

 וזו מצוה חשובה בעצמה ( עונג שבת).

יכול להיות שדברים אחרים הם יותר מצוה  אבל בשביל לבנות בית טוב הכי חשוב זה הרגשה טובה ואוירה טוב.

לגבי שאר הדברים.

 את כותבת על ילדים  ( ולא על ילדות)  ואח"כג על הילדה  - אז  ברור שהוא ( הכל זה מצוה שלו ולא שלך)   יצא ידי חובת פרו ורבו. גם שני בנים לפי רוב הדעות זה מספיק ולא צריך דוקא בן ובת ( כי אחרת  במקרה שני בנים בית שמאי מקילים ולא בית הלל).

 לגבי תפילין , אולי לא עכשיו רק אחרי שהאוירה תהיה טובה יותר תבקשי שכשהווא ממהר יסתפק הנחת תפילין ואמירת שמע ישראל. אולי זו עצה רעה כי אז תמיד הוא לא יתפלל יותר.

 הוא שוחה במעורבת - אם הוא שוחה  כמו שרגיל מילדות ולא מתעסק שם בדברים אחרים  אז זה לא סוף העולם

 מעשר כספים - כנראה יוצא ידי חובה אןם משלם מס הכנסה שמשמש גם לדברים טובים .

 שיהיה לכם טוב

נזכרת שכשעוד הייתי בתקופת הפגישות, היה בחור שהתאים לי מאוד , נוצר קשר משמעותי ביננו. הדבר היחיד שחסר לי היה העניין הרוחני |(אפילו לא הדתי- כי ברמת קיום המצוות והעשייה ע"פ ההלכה הוא בהחלט היה מחויב ומחובר). עם זאת היה חסר לי המימד של הקשר לריבונו של עולם, האמונה בה' והתחושה שהדברים אינם נשארים רק ברובד העשיה. בסופו של דבר החלטתי שזה לא בשבילי... ואני לא מצטערת...

עם זאת- אני ממש לא באה לומר שאין לכם עתיד יחד ח"ו. אדרבה- נשמע ששניכם נוהגים זה בזה באהבה וכבוד. המציאות שלכם היא שונה, יש לכם המון מן המשותף, כרכת את גורלך בגורלו, בית וילדים...

אבל כפי שכתבת, הריחוק הזה שלו מהדבר שממלא אותך כל כך, ושאת סבורה שאמור לכוון גם אותו- יוצר גם אצלך פחות הערכה כלפיו. זה טבעי, אבל זה עדיין לא אומר שצריך להשלים עם זה. נראה לי שחשוב שתתמקדי בכל הדברים אותם הוא כן עושה, מתאמץ, הולך לקראתך... שתתחזקי באהבתך, ותתפללי לטוב.

כמה נכון , לחפש את הטוב ולהתפלל לטוב. 

כל אדם עובר במשך חייו משברים מסויימים ,כנראה שבעלך כרגע במשבר אמוני ,את לא צריכה להיבהל מכך ,את רק צריכה להמשיך לאהוב אותו ולהרעיף עליו אהבה יותר מפעם כי עכשיו זה מה שהוא צריך, ובדרך כלל מכל משבר צומחים לדרך חיובית יותר, ההשתדלות שלך היא בתפילה להקב"ה שיתן בלבו בינה להבין ולהשכיל ,ושיחזיר אותו בתשובה שלימה. את לא משגיחה רוחנית שלו למרות שזה מאד כואב כי הוא בשר מבשרך, אך הסבלנות משתלמת במיוחד שאת מציינת שהקשר בנכם הוא טוב ומה שחשוב בחיי זוגיות זו תקשורת טובה. תתעודדי ובעז"ה תתבשרי בשורות טובות,

בצורה מאוד יפה.

(אם יש לך טלוויזיה).

שאחרי 34 שניות בערוץ הזה מתחשק לי לצפות בשידורי הכנסת , או לחילופין להצטרף לסיירת מטכ"ל. בתור נושאת כלים - יותר קל . זר לא יבין זאת , אבל  את מי שלא רוצה "להתחזק" - הערוצים האלו פשוט מעצבנים . 

חשבו על הדת כמשהו שקשור עליהם הציצו ונפגעו.

הרב פנגר, הרב זמיר והרב קוואס אין אחד שלא מתלהב, באתר שלהם יש לוח שידורים, פשוט צריך לראות את המרצה המתאים.

בתור התחלה אני ממליצה על הרב פנגר, ההרצאות ב"קפה מדרש" מלא צחוק ומלא יהדות.

מדהים!

אשרייך שהתחזקת ועלית.

אין לי עצה, חוץ מלהמשיך ולהתחזק אישית, להתפלל על זה לה', ולהמשיך לתחזק ולחזק את הצדדים הטובים שיש בקשר ביניכם ובהערכה ההדדית.

נקוה גם שהטוב שבבחירתך, שבא מהלב ובאופן חיובי, יקרין גם עליו וימשוך אותו.

מאוד על שאת רוצה את בעלך יותר מתעלה ורוחני. 

אבל שמעתי מרב עיצה טובה ואמיתית- תדאגי לעולם הזה של בעלך והוא אחראי על עולם הבא שלו. ואת יכולה להתפלל עליו . זו העצה הכי טובה. ואם תצליחי לשכנעו ללכת לשיעור קבוע זה מעוללה.

בכל אופן אסור לך להעיק עליו. מאוד יפה הוא לוקח את הילדים לנפרד, למרות שאולי הוא לא רואה בזה חשיבות.

הכי חשוב לילדים זה לראות את האחדות ביניכם וזה קיים- ישר כח!

ותגידי תודה שהוא לו מגביל אותך , את אמורה להיות חברה שלו , ולא השוטר שלו , את החשבונות שלו עם בוראו יעשה לבד

כל עוד הוא לא מגביל אותך במעשיך , תני לו לחיות את חייו

נ"ב : לפי מה שהבנתי , את זאת שהשתנת אחרי הנישואים , , ובטח בעלך לא אשם בזה

דוחה ומקוממת.

אתה גם לא ה"שוטר שלה". ומותר לה לשתף במה שמבחינתה קשה - שאין משותפות בדברים בסיסיים לאישיות האדם - מה גם שעשתה זאת בהדגשת הטוב - גם אם אתה אינך תופס מה זה כ"כ קריטי לה.

[ובני זוג לא רק "חיים כל אחד את חייו"... יש ה"ביחד" גם בעולם הרוחני הבסיסי. וכשיש השפעה מדברים בצד האישי לגבי ה"ביחד", זה נושא שראוי לדון בו בכובד ראש, בכבוד וברגישות.

ורק נקודה למחשבה: אם אשה היתה הולכת בצורה מאד מכוערת, גם היינו אומרים שזה לא עניינו? אז יש אנשים - נורמליים לגמרי - שלא להניח תפילין אצל האדם הכי קרוב או שאין "שולחן שבת", זה יוצר הרגשה קשה מאד (לא מדובר על כל פרט בחיים הדתיים האישיים).. אפשר להבין. גם כשאפשר להציע הצעות במה כדאי כן להתמקד]

בס"ד

אני ממש מתנצלת, אבל נראה לי שהתגובה שלך ממש לא במקום. או יותר נכון להגיד- יש מקום לכל סוג של תגובה, רק שתתנסח בצורה מכבדת ומכובדת... 

בכל אופן - לעניות דעתי יש מקום רב לשאלה של "ידיים תפוסות" כי המטרה בחתונה היא לחיות אחד עם השני בכדי להגיע למטרה משותפת, הכוח של שניים ביחד רב בהרבה מהכוח של כל אחד בנפרד. כשמתחתנים לא מחפשים ידיד סתם שיתחלק במטלות הבית. מחפשים ידיד נפש- אדם שניתן להתחבר אליו במקום העמוק ביותר,להכיר את המעלות והחסרונות של כל אחד -- ומתוך זה להגיע למקומות עמוקים יותר, לעבודת ה' אמיתית יותר. 

כיום אני יודעת שהייתי נאיבית כשהתחתנתי, ולא הייתי בת 18 כשהתחתנתי.

סברתי ש"כולם" מתפללים שלוש תפילות ביום עם מנין, ולומדים תורה ושרים זמירות בשולחן שבת, וקובעים עיתים וכו' וכו'.

איך פיספסתי?  אמרתי, הייתי נאיבית.

אז בעלי היקר מתפלל שלוש פעמים ביום, אך בלי מנין (אלא אם כן אין לו ברירה, ואז הוא כן מתפלל עם מנין).

דבר תורה יהיה רק אם אני או אחד הילדים יגיד.

זמירות, שוב, רק אם יש אחרים שישירו, הוא לא יזום, ואם ייזום, יבחר מנגינות שוהא אוהב, שמיוחדות בעיניו, אך הן שנואות על הילדים, אז כבר עדיף שלא יזום.

לא כתבתי כדי לומר "צרת רבים", אלא כדי לומר שאם "בגדול" טוב לכם ביחד, תתמקדי בטוב.  דבש מושך הרבה יותר זבובים ממחבט זבובים.

כואב הלב, וודאי.  כואב מאוד.  

קושי בגידול ילדים (להיות כמו אבא או כמו אמא???)  נכון.

בטוח שיהיה קל יותר, אם, למרות הקושי העצום, תקבלי אותו כמו שהוא עכשיו.

ציינת שהוא מתקדם לכיוון שרצוי לך, אם כי בצעדי צב.  נ ה ד ר !!!!!!

ככל שתקבלי אותו כמו שהוא, ותאפשרי לו להתקדם לעברך בנחת ובלי לחץ, הסבירות שהוא יתקדם לעברך תגדל.

לפעמים צריך נשימה ארוכה והרבה תפילות על כל הנושאים השונים (בכל מקרה, תפילות תמיד מועילות לנו), 

ולזכור שהעובדה שהוא אינו בא בטענות על השינוי שעשית עם עצמך ראויה להערכה עצומה.

המצב יכל להיות אחרת.

אגב, אמרת שכיום את מקפידה לגמרי בנושא טהרת המשפחה, וב"ה בעלך מקבל את העובדה הזו.  תחשבי על הקבלה הזו שלו כעל ויתור מצידו!!!  יתכן שתוכלי למצוא עוד מקומות שאת בחרת להקפיד יותר ושבעקבות כך הוא נאלץ לשנות משהו מהרגליו.  אולי אם תחפשי ותמצאי את הנקודות האלה, יהיה לך יותר קל לחכות לשינויים נוספים.

הצלחה רבה,

כתיבה וחתימה טובה!

לדעתי, בעל שמתפלל שלש תפילות אבל לא במנין - זה באמת לא עניינה של האשה..

צריך להבחין בין דברים שמקרינים ממש "אי שייכות" לדברים בסיסיים (תפילין כמו שהיא כתבה), או שייכים לאווירה הבסיסית בבית (אין זמירות. ואגב, זמירות ש"הוא אוהב" זו לא סיבה לטענה. יכתן שטענות כאלה עצמן, גורמות לו "לנטוש את העמדה"..  ברצון טוב אפשר חלק זמירות כאלה וחלק כאלה).

במקום "טענה" ו"אכזבה" - עדיף עידוד הטוב ואמון. אני מעריך שאיש שאשתו תבקש באהבה וכבוד אם הוא מוכן לומר איזה דבר תורה קצר בשולחן, יעשה זאת אם יכול. לא כולם יודעים איך. וכד'.

ברוך ה' אתם נשואים הרבה שנים, 13 שנים זה לא הולך ברגל. לדעתי החשיבות של זוגיות ומשפחה זה אחד הערכים הכי נעלים, מעל הכל. האופן בו אתם מתייחסים זה לזה, וזה להשקפותיו של זה, מהווה דוגמא עבור ילדיכם. 

בחיים יש הרבה פערים בין בני זוג, ותהינה לכם עוד הרבה פעמים שיהיו פערים, מה שמשנה לדעתי זה האופן בו מתמודדים עם הדברים. בעיניי את צריכה להתחזק באמונתך, בלי קשר לבעלך ולהבין שגם אם הוא לא מקיים את הדברים בדיוק כמותך זה לא אומר שזה מבטל את האמונה שלך, וגם לא מעיד עליו איזה מין אדם הוא. 

אני מציעה לך לחזק את האהבה ביניכם ולדבר על כל קושי שעולה. לחזק את התקשורת ביניכם וזה מה שהכי חשוב עבור הילדים שלכם. התורה היא לא שחור לבן- אני בטוחה שגם בעלך עובד את ה', אולי לא בדיוק כמו שאת, אבל עדיף שתמנעי מלשפוט עד כמה הוא בדיוק דתי או מקיים מצוות, זה פשוט לא לטובתך, לא לטובתו ולא לטובת המשפחה שלכם.

מאחלת לך שה' יחזק אתכם ויעזור לכם לחזק את הזוגיות שלכם דרך ההתמודדות הזו.

בס"ד

מצטרפת לדברים הנבונים שנכתבו על ידי רוב המגיבים,

והיות והרגשתי שאת אדם רוחני, שהחיבור הרגשי חשוב לך מציעה נקודת מבט נוספת.

תחשבי מה הקב"ה רוצה ממך ביחס לבעלך.

בעלך- בדיוק כמוך בן יקר לקב"ה.

ה' יודע כמה טוב הוא טמן בו, וגם את זוכה להנות מהטוב הזה.

האם ייתכן שבגלל התקרבות לקב"ה תתרחקי מבעלך שהוא האדם שאאליו הקב"ה רוצה לראות אותך הכי קרובה?

לעיתים כשהצד הלא מתוקן שבנו יודע שהוא לא יצליח לקרר אותנו מעינייני קדושה באופן ישיר, הוא מבלבל אותנו עם עודף להט.

אהבה אמיתית לקב"ה מעצימה את האהבה לבעל.

איש ואישה זכו שכינה בניהם.

האהבה בינך לבעלך, אהבת ישראל כנה בטהרתה, שמתגלית הכי בשלימות בין בעל לאישה, היא הדבר שהכי יחבר אותך לרבונו של עולם.

כשהתחתנת עם בעלך ראית בו דברים שהיו יקרים לך, זה שעבודת ה' התייקרה בעינייך, אך יש מצוות שבעלך עדיין לא מקיים זה לא סיבה שבגינה את צריכה לוותר על התענוג שיש לך מהטוב שבו. ולהפך. ככל שתפתחי עין טובה עליו, על הטוב שבו כאדם, כבן זוג, כאבא, וכ'  ותשמחי בו יותר, תשמחי בכך את הקב"ה.

מעבר לכל מה שזה יקרין על הבית והילדים.

עבודת ה' זה משהו מאד פנימי שבין האדם לקונו.

כשזוכרים שמצד אחד יחס נכון לבעל זה חלק מעבודת ה' שלי, ומצד שני שעבודת ה' שלו היא מרכת אינטימית בינו לבין הבורא דברים מסתדרים במקומם, וקל לנו יותר להיות במקום הנכון והאוהב, ולא במקום המאוכזב והמכאיב לעצמו.

כי כל עוד הוא לא לוחץ עלייך בדברים שהם נגד ההלכה ח"ו אין שום קונפליקט אמיתי בין התקרבות לאבא שבשמיים, לבין התקרבות לבעל.

ולהפך, זאת הדרך כאמור להשכין שכינה בבית.

בהצלח רבה ומופלגה, ובשרות טובות!

החכמתם אותי, כיוונתם וגם הרגעתם.

אני לוקחת משהו מכל התגובות.

"חכמת נשים" של הרב ארוש. הוא מסביר שאשה יכולה להפוך את בעלה עם התפילות. אני מכירה חסידת ברסלב שהיא תלמידה שלו שעם טורבו של תפילות בעלה חזר בתשובה. מדהים- אם לא הייתי רואה לא הייתי מבינה עד כמה. אל תעירי לו ישירות. רק תתפללי עליו.

בעלי ברמה רוחנית הרבה יותר גבוהה ממני. ויש דברים שאני יודעת שאני עושה שמציקים לו. הפערים הם יותר

קטנים ממה שאת מתארת, אבל בכל זאת זה נשמע קצת מוכר.

רציתי להגיד משהו מהצד השני, בעלי מרבה להגיד לי "אשתי הצדיקה" ו"הלואי שהבנות שלנו יצאו כמוך" ודברים כאלה,

למרות שהוא מכיר אותי היטב ויודע את מקומי. הוא פשוט מתמקד במה שאני כן עושה, (הוא בד"כ מתכוון לדברים שבין אדם לחבירו שמאוד חשובים לי.) ולמרות שזה תמיד נשמע לי מגוחך שהוא אומר את זה, זה עושה לי טוב לדעת שהוא מעריך אותי כמו שאני.

אבל יש לו גם הרבה ציפיות שאני אשתנה לפי דרכו ואהיה כמוהו ואני רואה שהוא נלחם בעצמו הרבה פעמים לא להגיד כלום.

זה יכול ממש להלחיץ ולהרגיז שבן הזוג מצפה ממך לדברים שלא מעניינים אותך או שאין לך כח אליהם בכל תחום בחיים,

אבל בתחום הדת זה יכול להיות הרבה יותר מעצבן, כי בכל זאת זה משהו שהוא בינך לבין יוצרך ואתה לא רוצה שאפילו בן הזוג יתערב לך בהם.

מקווה שתצליחו לגשר על הפערים ןלשמור על זוגיות טובה למרות השוני. בהצלחה

ואגב, עם מה שכתבת ש"בתחום הדת זה יותר מעצבן".. אבל דווקא שם לא-פעם מובנת ה"נגיעה" אליו (לא מדבר כרגע על פרטים, אלא על האיכפתיות העקרונית, הרצון וההשתדלות בכך) שהרי זה שייך למכנה-משותף עמוק מאד שיכול להיות, זה שייך ל"שכינה ביניהם". אם כי, אכן, "בכח" אי אפשר.  ויפה מאד דרכו, עין טובה, עידוד. "משכני אחריך- נרוצה"...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...