אפרט כשיהיה לי כח...

ולעיתים, כל פעולות המימוש העצמי הללו, כשהן נעשות בזמן שהאדם שלם בגופו ובנפשו לחתונה,

גורמות לתחושת ריק, או- מרחיקות אותו מנישואים דווקא. ואזי שוב: תחושת ריק.

מחקרים מראים שהורים שנישאו בגילאים מבוגרים יותר לא בהכרח מוצלחים יותר מהורים שנישאו בגיל צעיר יותר

כנראה שהמימוש העצמי, אחריו כולם רצים- אינו עומד במבחן המציאות ומקורותיו אחרים..

אני חושבת שמה שהשתנה בדור שלנו זה ההסתכלות "החילונית" על החיים.

משפחה, ילדים, תורה וכו

הפכו להיות סוג של סחיטה.

ומתחילים לתת כבוד למי שלומד הרבה, לכסף, לתואר נחשק או עבודה מכובדת

ואני לא נגד זה בכלל! כל אחד צריך לעשות כלי כדי להתפרנס

אבל שכחנו שיש אלוקים שברא ומחיה בכל יום את העולם.

ושיש מצוות ו"כללים" שהוא נתן ומי שיקפיד על זה יגיע למימוש עצמי מושלם.

דברי לא מכוונים ספציפית אליך לגיל החתונה. כי אם למשפט מימוש עצמי.

לדעתי, מימוש עצמי הוא רק על ידי קיום מצוותיו של הקב"ה שהוא שלח את שליחיו לכתוב:"בן 18 לחופה"

ההלכה אומרת במפורש שיש חובה להתחתן לפני גיל 20, ובזה דעתי עם ההלכה..

[ שו"ע: "תיכיף ומיד לאחר שנה בר מצוה יזדרז לישא אישה.. ומכל מקום לא יעבור את גיל 20 בלא אישה..

  ואם עבר הרי זה מבטל מצות עשה, וכופין אותו שישא אישה. הגה: אין כופין. ומיד כשעבר 20 בלא אישה אומר הקב"ה תיפחנה עצמותיו"

רמב"ם: "וזמן חיוב מגיל 16 .. ועד 20 שנה.." ]

המקור הוא משנה תורה, ספר ההלכות של הרמב"ם.

הוא מחלוקת אם ראוי להתחתן בגיל 18 או שמא בגיל 21,

החרשתי. הפער באמת לא גדול, אצל הגברים לפחות.

הבעיה מתחילה משורש הטיעונים והלך המחשבה של אותם חבר'ה שמעדיפים לעכב את הנישואים,

ואני רואה מעשים שבכל יום שאנשים מנסים להיות עצמאיים ובעלי השכלה, ואפילו להתחיל לעבוד- הכל כדי להיות מוכנים לחתונה,

והם עוברים בשופי את גיל 25 ו26 ואז כבר באמת מתחילים להילחץ.

רווקות מאוחרת או חתונה מוקדמת.

צריך למצוא את המקום הנכון על הטווח הזה. מקום שמתאים לפרט ולא מוכתב על ידי הסביבה.

ואני כן נגד אנשים שהופכים לנטל על הציבור ולא מצליחים לגדל את ילדיהם בכבוד.

ולמה אצל נשים הפער בין 18 ל21 גדול לדעתך? ואם הוא לא גדול, למה לא לסגור אותו.

אלו 3 שנים שאפשר במהלכן ללמוד ולהתקדם. אפילו אם זה בתוך הצבא.

מה שקשה לעשות כשיש משק בית לנהל וילדים שצריכים שיטפלו בהם.

אני רושם בהכללה, כי ברור שאצל כל בחור ובחורה פרטיים המצב יכול להיות שונה-

בציבור שלנו גם כך בנות רבות עושות לפחות שנת שירות אחת, וחלקן ממשיכות משם למדרשה.

בחור, לעומת זאת, יכול לסיים צבא וגם להתחיל ללמוד מקצוע. שני תחומים שמשפיעים על הפרנסה בהמשך

כלומר אם נרגיל את הציבור שאין עניין להתחיל לחפש בגיל 18 וגם לא 21 ניצור מציאות שבה בני 25 ו26 גם יהיו מסודרים בחיים וגם לא יכנסו ללחצים מטורפים.

אם החיפוש יתחיל בגיל 24 שבו רוב האנשים עם תואר, לפחות הבנות הרוב המוחלט יהיו נשואים עד גיל 30.

היום חיים משותפים אומר לדאוג לאוכל, שכ"ד, חוגים לילדים, מטפלת, בי"ס[והדתיים עולים לא מעט], וכן כדאי שזה יהיה איכותי ויש עוד המון הוצאות.

וההורים שלכם לא יהיו צעירים- רמז עבה גם אם הם דאגו לעצמם לביטוח חיים- סיעוד- מושלם וואטאבר עוד צפוי לכם הרבה הוצאות גם עליהם בעתיד[כי הרי אם התחתנתם מוקדם תנחש על חשבון מי זה בא, וגם מה לעשות שהיום הפנסיה מוקדמת והחיים ארוכים].

לא פותרים בעיה בעידוד בעיה, הבעיה שיש גיל מוקדם לנישואים בציבור הדתי- אל תעודד אותו.

ההרגשה שהאידיאולוגיה הזו נובעת מכך שהאישה נהייתה מכונת ילודה[מישהו זוכר את המאמר של הרב מלמד והטבלה שלו, לעודד חתונה מוקדמת בשביל ילודה], וילודה מוגברת גם מעודדת עוני, בקיצור- לא טוב.

זה אולי היה נכון בימים שהיו מתים מוקדם והמנפאוזה הייתה מוקדמת, ואז אפילו בגיל 28 ללדת היה חלום רחוק, אבל היום?

מה שכן באמת אין הבדל גדול בין 18 ל21, ולכן קצת מצחיק אותי שכותבת הודעה כזו נמצאת בפורום כזה בגיל כזה...

ולה- התפתחות אישית כוללת קצת יותר מרק תואר[מה עם שנתיים ש"ל??? מה עם עוד דברים???]

שכדאי להשלים שלב משמעותי בלימודים לפני הנישואין.

אח"כ זה הרבה יותר קשה, וגורר קושי כלכלי, ועלול להיות גם מאוד מתסכל. כדוגמא עולות לי כמה חברות שהתחילו ללמוד לתואר מעניין, אבל גם מאתגר ועמוס - ולא עמדו בזה כנשואות. מי שזה לא חשוב לה, ועושה חשבון שיש באפשרותה לכלכל את עצמה לרמת החיים שהיא תוכל להסתדר ולהיות שמחה איתה (ולדאוג לילדים שיהיו תלויים בה בעתיד וכו') - זה כמובן בסדר גמור. אבל זה דבר שצריך לחשוב עליו.

על האם אני רוצה או לא ללמוד משהו תובעני, והאם (ועד כמה) יהיה לי קשה לעשות זאת כנשואה או לא, האם אתחרט על ההחלטה שלי, האם אוכל לפרנס וכו'... והגיוני שהרבה יענו לעצמם שהם רוצים ללמוד, ולחכות - הן מצד הרצון ללימוד והן מצד השתדלות לפרנסה, ויהיו כאלה שיענו לעצמם - שכעת חשוב להם להתחתן, ויעשו חשבון מדוקדק כיצד הם יסתדרו (הורים \ עבודה קשה \ לא ללמוד \ אחר).

תלוי, אינדיוידואלי.

צורות התפתחות של אנשים שונות,

יש אנשים שמכניסים עצמם תחת סגנון ברור ומוצק מגיל צעיר, ויש כאלו שמפתחים אישיות לאט לאט.

יש כאלו שבשבילם המשפחה היא המימוש העצמי הראשון והבלעדי, ויש כאלו שמצרפים עניינים נוספים. לא כולם חולמים אותם חלומות...

הטעות קיימת כאשר אדם מנהל עצמו לפי עקרונות מסוימים ללא התחשבות בצורת ההתפתחות שלו עצמו.

נישואים לפי עשרים יכולים להיות הדבר הטוב ביותר ויכולים להיות גם נישואי בוסר, ולהיפך, המתנה לגילאים מתקדמים יותר, יכולה להיות חשובה להתפתחות האישית, ויכולה להיות בזבוז זמן.

תשובה "אבסולוטית" אפשר אולי לתת לשאלה "לאיזה סגנון אישיות יש לחנך" וגם זה לגמרי בערבון מוגבל...

בעניינים הטכניים, המציאות מראה שאם רוצים, בסוף מסתדרים..

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.