זה מתחיל להרגיש לי כבר לא הגיוני.
שאחרי כמעט ארבעה חודשים, אין שום מילה על געגוע, על רגשות, [כלומר יש כשמדרים על יחסינו לאן, אבל לא ביומיום.]
אין כמעט הודעות באמצע היום, חוץ מאותה שיחה יומית קבועה
אין פרח, מכתב קטן
שאני שוברת את הראש בלמצוא רעיונות לדייטים מעניינים, שיפתחו את הלב, שישברו את השיגרה, ומהצד השני יש במקרה הטוב הענות, אבל לעולם לא יוזמה.
אז נכון, הכל אצלו עובד לאט
והוא אדם סגור
ושונה ממני מאד
וטוען שמבחינת הכל זה ממש מתאים לו אבל משומה משהו אצלו לא זז
זה לא באמת משנה. גם אני לא סגורה על כלום, וגם אני הולכת לאיטי. אבל אני לפחות מנסה, ככה אני מרגישה, אבל מרגישה קצת לבד בזירה
אין לי על מה להתלונן- הוא הכי בסדר
תמיד מגיע אלי, מתעניין, אכפתי, מקשיב לי
אבל הלב שלו
אני לא יודעת איפה הוא
ואם יש סכוי
