בכ״מ אני עונה גם אם לא שאלו אותי....חחחח

אז ככה1 -לא מחייב לדעתי.

2- אם עושים זאת בבריאות נפשית ותורנית (את החינוך) לא אמורה להיות בעיה.

3- אחותי מדריכת כלות והיא אומרת שזה בעיה מוכרת, רצינית וממש ממש בעייתית!!! ואני מכירה עוד מדריכות כלות שאומרות את זה. ויש מצב גדול שזה גם בעיה של המדריכות עצמן שמדברות בעיקר על הרוח ולא על ה״גשם״....

אני בת. רווקה. ולא הייתי בתנועת נוער מעורבת ולא למדתי עם בנים....

אבל בנים שיצאתי איתם וגם בכללי אני יודעת שאין לי בעיה ביצירת קשרים בכללי ובפרט אני מבינה את הדרך שבה הגברים חושבים

(לא שזה עוזר לי או משהו... חחחח אבל סבבה).

לא סולחת ואינעלמה!!!!! חוצפנים ההם שחיכית להם 

1. חושבת שזה רק נראה כך חיצונית, ואסביר: כאשר נמצאים בחברה מעורבת, נכון שיש יותר "ידע" כיצד לנהוג עם בנים/בנות-

אבל זה מלמעלה, משו נורא שטחי. כאשר גדלים בחברה נפרדת- אין את הידע מלמעלה, אבל כאשר לומדים אותו- לומדים תוך כדי

איך לבנות את הקשר העמוק והאמיתי, ולא חיים בדמיונות שמכירים את סוג הקשר הזה, כאשר ממש לא.

2. תלוי מאוד כיצד מחנכים. יש בעייתיות בחינוך לצניעות.

3. אני הייתי בהלם כשגיליתי- אבל יש לא מעט אנשים שחושבים כך, ומנפצים להם את זה בהכנה לחתונה. אולי זה קשור לסעיף 2.

רווקה, בת, הייתי חברה אך ורק בפעילויות נפרדות, תודה לבורא

יש עניין להפרדה מגיל קטן-מהרבה סיבות מאוד נכונות ויפות

וגם מפחות אם אתה מבין את העניין.

חוצמזה אם המשפחה באמת רואה את העולם נכון אז מלכתחילה הילד יהיה פתוח ויהיה לו גישה נכונה לכל העניין הזה.

וגם בבני עקיבא או משהו אחר יש אינטרקציה.

רווקה, לא הייתי במסגרות מעורבות...

רק צריך לחנך נכון

ופתוח, ולא כזה שמטאטא ומפחד להתמודד עם הדברים.

אלא להסביר את הדברים הטובים שבקשר, גם פיזי, רק שזה לא מתאים לפני חתונה.

בגלל אותה מציאות שבה יש דוסים ודוסות, כאלה שבחיים לא הייתם מאמינים עליהם, כאלה שיכולים להיות אפילו החברים הכי טובים שלכם שנופלים למקומות שפלים מאוד, כי הדבר האסור הוא גם הכי מושך, ומה שמוסתר רוצים לדעת, וזה מגיע לקיצוניות ואובססיה אצל הרבה כאלה.. והם ידעו להסתיר מצויין את זה, כן זה לפעמים אפילו אותם חבר'ה שהכי יוצאים נגד כל תופעה לא צנועה... ובחדרי חדרים נופלים למקומות האלה.

זה מאוד מצער לדעתי, כשגיליתי על התופעה הזו הייתי המומה מאוד. אבל גיליתי שזה לא נדיר כמו שנשמע.

אני באתי ממקום שדיבר איתנו בפתיחות ולדעתי זה מצויין, וגם אם החינוך הי"ס לא כזה- יש הורים... צריך להתגבר על המבוכה ולא לדחוק את זה.... והאמת שזה נכון להרבה דברים בחינוך.

לאכילת חזיר זה רעיון טוב לנסות לדבר איתו על זה...

אבל יש יצר שיש לאדם, יצר שהוא טוב בזמן מסוים.

אי אפשר לתת לנוער להתמודד עם זה לבד, רק להגיד להם שזה אסור בלי כלים.

ולא בעיניים של ההלכה..

הבעיה היא החינוך לפתיחות ולאי שליטה ברגשות..

במידה וילד גדל עם אחיות בהפרש גילאים לא גדול,

וכן להפך כמובן-

זה פותר את כל הבעיה, או לפחות את רובה.

החשש שלך מובן בעיניי, מ"מ.

1. לא אמורה להיות שום בעיה. גדלתי רוב חיי במסגרת נפרדת ולא היתה לי שום בעיה להיפתח בדייטים, ליצור קשר ולהבין את ההבדלים בין בנים ובנות.יתכן שעזר שגדלתי עם אחים ועם הורים שהיו שדכנים ולכן דברו הרבה על ההבדלים בין בנים לבנות (מה שאומר שההורים משפיעים הרבה לפי יחסם לנושא) גם לא ראיתי בעיה אצל חברותי שגדלו כמוני בחברה נפרדת.

2.  אני לא חושבת שחינוך בצניעות יכול לפגוע בלהפתח בדייטים, אבל אם הוא חינוך לא נכון הוא בהחלט עלול לפגוע בצד הפיזי. לדעתי חובה על ההורים ללמד את הילדים על צניעות בדרך הנכונה ובהדרגה גם על הנושאים שבינו לבינה (ברמה של הילד) שלא יהיה הלם כשהילד נפגש עם הנושא במקומות אסורים או לפני ואחרי החתונה, ורוב החינוך לצניעות לקוי היום (זה גם דבר שביררתי עם הרבה חברות ורובם הסכימו איתי).

3. כן, כמו שכתבתי בתשובה 2

נשואה, בת, הייתי תמיד בפעילות נפרדת מלבד בשירות לאומי, לצערי (היתה שם קייטנה מעורבת לגמרי)

ב"מקומות אסורים" - לא רע ש"יהיה בהלם".. אין ענין "להתרגל" לגועל..

1-א.אני חושב שקשר טבעי ונכון בין בנים לבנות הוא קשר שבהתחלה מתביישים מעט לדבר וליצור קשר.

זה חלק מהייחודיות של הקשר שבין בעל לאשתו,שהם מיוחדים האחד לשניה,וכל השאר שאינם מאותו המין-

יש ריחוק מובנה וחוסר נוחות מסויימת בתקשורת איתם.

יוצא לפעמים להיתקל באנשים נשואים שלא נח להם בתקשורת עם אנשים מהמין השני שאינם בני הזוג שלהם-

לדעתי זה טוב ומבורך.

(כל זה בלי להתחיל לפרט את המשמעות של החלופה,של קשר פתוח וזורם עם בני המין השני מגיל צעיר)

והערה:גם אם הייתה משמעות רגשית חמורה להפרדה שכזו,זה לא היה משנה כהוא זה את היחס לכך שצריך להפריד -

כי זו ההלכה (לדעת רבותיי-כמובן). אם זה היה כך היה צריך לחפש פתרון לבעיה,אך לא לשנות את המנהג לשם כך.

2-שוב,אני רואה רק מעלה בקושי שכזה של בנות "להיפתח" בהתחלה.זה אומר שמידת הצניעות מושרשת בהן,שזה דבר גדול.

כל הנושא הפאן הפיזי בין איש לאשה-לא חושב שנכון לדון ולהתעסק בנושא במצב הצבירה הנוכחי שלי,במיוחד לא ב'פורום' שכזה.

רווק,הייתי חבר בפעילות מעורבת,אבל השתדלתי לשמור על הפרדה עד כמה שאפשר.

רק שאני הייתי חברה בתנועת "אריאל"

1) כמה שלא יכחישו ויאמרו ש"חינוך נפרד הכי טוב לקשר אח"כ"- חנוך בחברה נפרדת (ובעיקר הרמטית) מקשה על יצירת קשרים (דייטים) אח"כ. כמובן שמתגברים על זה (מתחתנים, לא?) וחיש מהר מבינים את תפעול השני (טוב, פחות או יותר )

ההפרדה גורמת לביישנות, שמקשה על אינטראקציה זורמת.

אם זה טוב או לא- שכל אחד יחליט לפי שיקול דעתו והשקפתו.

2) ועוד איך.

מה מצפים ממנה להיות?? מגיל 0 מלמדים אותה לכסות את גופה, באדיקות ועקביות. לכן ברור למה זה יכול להתפתח לרתיעה ממגע פיזי.

לא אצל כולן כמובן, אבל אני מכירה לא מעט סיפורים בעיתיים שהתפתחו מ"חינוך לצניעות" (עלק).

ואם זה בא יחד עם חברה נפרדת- אז לא פלא אם יהיה קרח מוזר בדייטים.

3) ומאחר ומחנכים לכיסוי הגוף את הבנות, ואת הבנים מלמדים להשמר ממראות אסורים וזהירות,

מן הסתם כל העסק של הבינו לבינה יקבל גוון אסור וחטאי. בלי קשר לנצרות- זה מאוד הגיוני.

לשמחת רוח הבית היהודי האמתית- היום השיח במוסדות הלימוד מתפתח ומנסים לסדר את הסתירה שנבנית בלב הצעירים המבולבלים.

בשמחות

[הפתעה!

דינה, נקבה, רווקה, למדתי באולפנא סופר-דוסית והדרכתי באריאל  ]

1.מתרגלים מהר, אולי יוצר קצת קושי בהתחלה אבל בהמשך ב"ה הכל מסתדר.

2.אין לי הבנה בעניין

3.כן כי לא מסבירים על זה מספיק, מסיבות מובנות יש על הנושא הזה טאבו בישיבות, לדעתי עם הסברה נכונה מצד הרבני הישיבות זה יעלם.

לא, כאשר מדובר על קשר עם אשתו.     סתם "קשר עם המין השני" - אין כל ענין לעודד כמובן. בדיוק בשביל זה מחנכים כך.. כשמתחתנים בטהרה, יודעים שזה אחרת. ואכן זה אחרת - נישואין זו מציאות. צריך לזכור שגם לכך מחנכים. הילדים רואים בבית שאבא ואמא זה אחרת. וזה חינוך בריא מאד, שמשפחה - זו משפחה.. אדרבה, כשאין הפרדה ראויה - יכולים להיווצר סיבוכים בגלל "עודף קשרים".  ולהכיר הבדלים מהותיים, זה יקרה באמת רק אחרי הנישואין - בכל חינוך.

2. מחכנים לצניעות לא בדיוק מגיל 0, אלא מהגיל שההלכה אומרת. שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה לא יעשה כל רע לקשר העתידי. אדרבה, מה שעושה רע - זה כאשר חושבים שסתם "קשר" זה דבר נורמטיבי חלילה, והנישואין זה כאילו "ענין טכני" ח"ו. וה"תרבות" הגויית הזו, הביאה להריסת משפחות המונית.  מי שמתחנכת לצניעות, יודעת עם הזמן שנישואין זה עולם בפני עצמו, וחן הצניעות שלה עוזר לה גם שם.     ולגבי ה"דייטים", מתקדמים בהם לקראת המטרה - והקצת בושה הראשונית, יש בה חן. אחרי הכל - זה עדיין לא בעלה. ומי שאינה מרגישה עד החתונה ש"זה לא בעלה" - אז שם הבעיה.

3. קשר פיזי בין איש לאשה לא נשואים - הוא חטא. זה לא נוצרי - אלא יהודי ואנושי ונורמלי. מה זה, "שלךָ"?.. וכבר אמרתי: זה שורש הטעות - כאילו נישואין זה איזו "הסרת חסימה" בעלמא. לא כך, חלילה. זה עולם אחר. מה שבא מתוך בנין בית, שנהיים משפחה, קשר מחייב, מצוותי - זה אחרת לגמרי מ"סתם" חלילה.  אם אין ה"פיזי" בא מתוך זה - אז הוא באמת ניצול ויצרי ומבחיל, עם כל התירוצים של בעלי היצרים.  ואם הוא מתוך נישואין - אז זה אחרת. וגם שם - כבר אמרו חז"ל על המשיא ביתו לעם הארץ שהרי הוא כ"כופתה לפני הארי".. "פיזי" יכול לבטא קדושה ועומק וטוב; ויכול גם שלא.  ולא ראיתי ששואלים, למשל, האם החינוך מגיל צעיר לא לקחת דבר שאינו שלך (לא תגנוב), עלול לגרום שאדם יפחד לקנות משהו בחנות...  כל בעל חוש בריא מבין שאדרבה, זה רק יחדד אצלו עד למוחשית את האמת הפשוטה של ההבדל התהומי בין מה ששלו למה שאינו שלו ואסור לא ליגוע בו. 

המ"ה

לא משנה אם היא אשתו או לא..

לכן לנזיר או כומר או מאיזושהי דרגה (לא מבינה כ"כ בזה) אסור לו להתחתן כלל.

(אם כי גם שם מה שאמרת זה לא כל ה"זרמים"..).

הסברתי למה אני מתייחס. זו בדיוק הנקודה. החילוק הזה שצריך להיות מורגש באופן הכי טבעי ואמיתי. נשואים או לא - זו מציאות אחרת. כמו, בתור משל, אוטו של החנות או שלך (זה לא משל שמקיף את הכל - אבל כיוון לדבר עוד יותר) 

המ"ה

ההשוואה נורא צרמה לי בעין

[וגם לי אכן צרם - לכן כתבתי מה שכתבתי, שאין לכך כל קשר למה ש"אצלם". הענין הזה, לא בנישואין - אינו "נוצרי", אלא שלנו לגמרי..]

האידיאל הוא אכן נזירות בכנסיה הקתולית,

אך ע"מ להימנע מחטא יש להתחתן אבל הקדושים- לא מתחתנים.

יש גם בעיה להתגרש, לכן הנרי ה8 חיזק את הכנסייה האנגליקנית שבה כמרים כן מתחתנים....

בכל מקרה עם כל הכבוד לכנסייה הקתולית היא ידועה כדבר הכי צבוע....

נכון, לא מתחתנים כלפי חוץ, אבל השחיתות שם חוגגת- אם זה כספית, ואם זה בעצם זה שלרוב הכמרים כן יש קשרים.

ככה שמהם אין מה ללמוד- צביעות ושחיתות....

מה לעשות אבל שזה קיים.. ושמתלוננים על זה..

ויועצי זוגיות מתעסקים עם "הסרת המחסום" בהמון

כבר ראיתי מקודם שכתבת על זה (כמובן, בהנחה שאת מדברת על נשואים. שהרי תודעה כזו היא בריאה מאד שלא בהקשר זה).

הרבה בעיות יכולות להיות "קיימות". מכל מיני סיבות. וגם לא מדויק מה שכתבת על "מדריכות", תלוי במי מדובר ולא כאן המקום. וכמובן, "יועצים" מתעסקים עם מיעוט שנתקל בבעיות שונות, כמו כל יועץ..

ומוטב לא להשתמש ב"נוסחאות" של ה"יועצים", זה לא מוסיף טוב.

ככלל, מי שמתרגלים מילדותם ש"להתחתן" זה מציאות חדשה, נהיים איש ואשתו, כמו שתמיד היה בעם ישראל, אז הם יסתדרו טוב מאד בחייהם בעז"ה - ודווקא מתוך היחס הפנימי הזה שלהם. 

ומעבר לכך, חושבני באמת, כפי שכתבו לפני, שלא כאן המקום.

מי שנימצא פה זה חבר'ה בוגרים שזה בדיוק הזמן שלהם לשינוי התודעתי.

למה לא לפתוח את הנושאים האלה בעדינות וברגישות המתבקשת?

נכון שיש פה גם בנים וגם בנות,

אבל גם הבנים וגם הבנות צריכים לעבור בזה שינוי.

פשוט לא מצליח להבין...

לפחות במידה מסויימת [אם כי כבר אמרתי שאני דווקא לא חושב שצריך "שינוי תודעתי". התודעה הצנועה היא טובה מאד. יש רק "חלות" שונה מתוך נישואין] וזו הסיבה שהתייחסתי לעיל לדברים הללו באופן מסוים - כי חשבתי שזה חשוב.

ואת העיקרון שרציתי לומר, אכן כתבתי.

אבל מעבר לכך, אין טעם. אני לא חושב שצריכים כעת לעבור "שינוי". כל אחד, כשמגיע עיתו להתחתן, יחיל את המידות הטובות שלו על המציאות החדשה. וכשצריך, יש בשביל זה גם הדרכה אישית לפני נישואין.

יש לך 2 אפשרויות:

-נוער שמסתקרן ורוצה לדעת מוקדם שזה רוב הנוער היום, ועוד היום שהכול חשוף וגם ההתבגרות הגופנית לפני הנפשית, אם לא תיתן להם תשובות הם יחפשו את זה במקום אחר, וממש לא איפה שהיית רוצה שיחפשו.

 אף אחד הסבר מפורט, אבל כשאתה נותן אותו אתה נהיה מקור התשובות ושאתה מראה שיש צד יפה בקשרים, שזה יגיע להם גם הקשר ממקום אחר ב"ה, אתה תקל עליהם בעתיד, הם יגעו לשלב הזה לא ממקום החטא אלא ממקום שהם הולכים למשהו יפה, טהור ורצוי.

-התמימים יותר, גם הם עלולים לחטוף הלם בהגיעם לרגע המתאים, בעיקר שהם לא שאלו שאלות, לא ידעו בכלל שזה מותר, רק הלכו בדרך שאמרו להם. גם כדאי להסבר בגיל ההתבגרות בכמה סיבות: בגיל ההתבגרות דווקא אותם הכי קל לדרדר ולנצל, וגם כדי שלא יגיעו למצב שיהיה להם מאוד קשה המעבר בין האסור למותר, ושוב כל מה שאתה מסביר זה בדגש שזה טוב בשלב מסוים.

לצערנו לא חסרים מטפלים היום שאת עיקר הפרנסה הם עושים מבעיות כאלה[אגב היום זה כ"כ מבוקש ואפילו ממליצים את זה ברשימת מי שרוצה מקצוע רווחי ומבוקש,בדגש על יועצים לציבור הדתי, עצוב].

גם בתורה כתובים דברים שאם מישהו היה כותב אותם היית אומר לא צנוע, אז למה זה כתוב? היופי זה שאפשר ללמוד מהתורה הכול ולא ללכת ללמוד ממקומות אחרים ומוטב שכך. מוטב שנדע את זה מהתורה.

להגיע בלי ידע לגמרי זה נורא יפה, בלי צחוק, אבל כשחיים במציאות מתאימה, במציאות היום צריך לתת קצת רקע.

אני מסכימה איתך בעניין הכנה מתאימה- אבל זה דיון נפרד בנוגע להכנה היום[מדריכות ומדריכים]....

בכל מקרה כן יש עניין לכוון ולהדריך.

הנושא לא היה איזו הסברה ראוי לתת ומתי - אלא האם חברה לא מעורבת וחינוך לצניעות עלולים "לפגוע" בקשר בין איש לאשתו. כלל לא דובר על מניעת "ידע" והדרכה לפני שמתחתנים.

והתשובה לגבי השפעת החינוך לצניעות: לא. זה בדיוק ההיפך. רק עוזר. כמו שכבר הוסבר לעיל.  כמובן, בכל חינוך יכולים להיעשות גם דברים עקומים. זה לא מתחיל מהצניעות..

אף אחד לא דיבר על האם ראוי לתת מענה לשאלות שמישהו צעיר שואל או לא ראוי (בוודאי שראוי, באופן הנכון ובזמן הנכון. זה לא "כללי" אלא תלוי באדם). 

[ועצם הדיבור על "קשרים" כאילו ברור שהמינוח מכווין למשהו פיזי - זה כבר מראה על הבעיה. "קשרים" זה בין אדם לאדם, אישיות. ומתוך נישואין, הביטוי של זה במשפחה, כשגם אז הקשר של האישיות לאישיות הוא העיקר וממנו הכל]

ורוב בני האדם הכשרים לא "חוטפים הלם" כשמתחתנים; ואדרבה, כשיש תמימות טובה - זה יותר טוב. מבינים שיש דברים שבהפקר הם מגעילים, ובנישואין הם קדושים. אנשים גם לומדים לפני שמתחתנים. ולכן גם אינם מגיעים "ממקום החטא". מבינים מה חטא ומה לא. מה הנהגה ראויה - ומה לא.

העיקרון היה: חינוך לצניעות, מעמיק גם את הבנת ערך הנישואין והייחודיות שבהם. מאותה נקודה שבאה הצניעות - משם יבוא בנין היחס הלבבי עם מי שמתחתנים איתו, זה כלל לא אותו "נושא" של ההפקר. כמו שהזכרתי: זה כמו לומר שאדם יתרגל לגנוב ולנצל, כדי שלא ירגיש לא בנוח לקחת דברים מהארון שלו-עצמו..

לגבי מה ש"כתוב בתורה" - זה בדיוק הענין: מה שכתוב בתורה הוא "מוגן" בקדושתו. התורה זה לא סתם "ספר" (ואגב, יש באמת הלכות שבחלק מבמקומות לא לומדים טרום-נישואין). ואכן, זה בדיוק מה שהזכרתי לעיל: אנשים שלומדים תורה, יודעים על המציאות הנכונה והלא-נכונה בעולם, מתוך תורה. הם לומדים. והידיעה על מקומם של דברים היא "בדרך אגב" - לא ב"דיונים" על מה שאינו שייך לשלב בו הם נמצאים ולכן גם לא יכול להיות מובן.

אני גם מסכים שלפעמים צריך להסביר דברים מסויימים בגיל צעיר יותר, לפעמים לא - זה תלוי במי המדובר ובנסיבות. לפעמים עוזר, לפעמים מזיק ומעורר יצרים, גם כשלא מתכוונים לכך. וגם, אדם בגיל צעיר אינו יכול לתפוס את שינוי המהות שבנישואין בממשות, כי אינו "שם". ומכל מקום - כל זה לא שייך לחינוך לצניעות. חינוך לצניעות - זה להיות צנועים. יש בנות מאד צנועות שלומדות באולפנה לקראת נישואין, וצניעותן לא נפגמת במאומה. הכל לפי הענין.  

ובוודאי נכון שצריכים להיות ערניים מאד בחינוך, ולמנוע כל הידרדרות ע"י חינוך מתאים. מניעת הידרדרות באה לפעמים ע"י הסברה היכן ומתי מקומם של דברים, ולפעמים ע"י האוירה הכללית של הבושה והצניעות.

לגבי "יועצים". רוב המתחתנים הכשרים אינם סובלים מבעיות של "הלם" וכד'. ומכל-מקום, כל דבר טוב יכול לפעמים להצריך שיפוצים המציאויות מסויימות. זה עדיין עדיף לאין ערוך מחינוך פחות צנוע, שגורם לצורך ל"ייעוץ" על בעיות חמורות בהרבה.. ולפעמים אפילו לא רואים צורך להתייעץ.  אנשים כשרים, שבאים לנישואין מתוך הכרה בכך שזו מציאות בלעדית - גם מאד שמים לב לרצונם שזה יצליח, ולפעמים גם יותר מבקשים עצות בגלל זה.. 

במחילה, לא קראתי את התגובות של כולם (אולי מחר כשאני פחות עייפה )

אני גדלתי בחברה מעורבת, דווקא מהסיבה הזאת שציינת- ההורים שלי האמינו שזה יותר בריא/ מכין לחיים וכו'.

היום אני יכולה להעיד שבעיני זה ממש לא נכון.

כבר מגיל צעיר יחסית הייתי מעורבת בכל מיני סיטואציות של "מבוגרים"- עוד לפני שהספקתי להתבשל כילדה...

חבל להיכנס למקומות הללו. יש זמן לכל דבר, לא צריכים להריץ את העניינים. ניתן לבנות אישיות ולהנות קצת מהילדות...

אם החינוך בבית מספיק בריאה ופתוחה אז לדעתי לא צריכה להיות בעיה ב"מוכנות" או ב"יכולת התפתחות" בשלבים מאוחרים יותר. אני מכירה מספיק אנשים שלא גדלו במסגרת מעורבת והם מסתדרים יופי... (וגם מכירה הרבה שגדלו מנותקים לגמרי ולא יודעים להסתדר, אבל בדרך כלל זה מגיע מהחינוך של הבית ואיך שהתייחסו לזה... זאת דעתי)

אני גם אוסיף שאני לא יודעת כמה החברה המעורבת בכלל הוסיפה לי יכולת להיפתח בדייט (כי אז לא היה אכפת לי מה הבחור חושב עלי... ועובדה שהיום כשאני יוצאת לדייט אז כן אכפת לי...)

לגבי שאלה 3- התשובה שלי היא כן. אבל בעיני זה לא חינוך...

אה, ואני עוד רווקה  (בעז"ה מחכה למצוא אותו בקרוב! אמן )

הרב דן

1. חינוך להפרדה לא רק שלא גורם בעיות ביצירת קשר בר קיימא בעתיד אלא אף מהווה גורם מחזק ליציבות הקשר.

2. ברור שחינוך לצניעות ישפיע על "פתיחות", השפעה זו היא חיובית ,טובה ומועילה.

3. ניתן להגיע למסקנה שקשר ראוי בין איש לאישה הוא רק במסגרת מתאימה.

למרות שהיה לי קשה להכיר ולהתחתן כי כל חיי הייתי עם בנות מהגן ועד ועד....ובכל זאת זו ההלכה -ללמד במסגרת נפרדת ולא ליצור קשר שאינו רציני

 זה אולי יכול לגרום לבעיות.

אצלי,הייתי בחורה מאוד שקטה,גדלתי בחברה נפרדת ובכל זאת הצלחתי לשבור את המחסום והתחתנתי בגיל צעיר.

ולא הייתי מדברת עם בנים.

אז זה הדוגמא מבחינתי שאפשר להצליח להיפתח למרות שגדלים בחברה נפרדת.

(כמובן שאני נשואה)

התחתן בגיל הרבה יותר צעיר ממי שגדל בסביבה מעורבת.

לדעתי זה מעיד על פניוּת נפשית גבוהה יותר לקשר זוגי דווקא למי שגדל ללא מגע יומיומי עם המין השני.

זה ההגיון וזו המציאות.

1. לא נראה לי, מנסיוני האישי, הנסיון של אנשים שאני מכיר וסברה הגיונית.

לא היה לי שום קשר עם בנות לפני הדייטים, לא היתה שום בעיה בשיחה.

2. איזה בעיה יכולה להיות בצד הפיזי?

שני הצדדים חסרי נסיון, שניהם מקבלים הדרכה די מפורטת לפני הנישואין.

שיגלו את השאר ביחד.

3. אם לא תחנך שזה רע, אלא תחנך לחיי משפחה אז זה מה שיעבור.

עלבונות, דחיה ע"י בנים, תחרות איך להרשים את המין השני, אכזבות, ניצול ועוד.. 

וזה דוקא יכול לפגום כשנישאים.

מי אמר שחברה מעורבת מבטיחה קשרים יותר טובים? המציאות העגומה מוכיחה את ההיפך, בכל החברה המערבית. כולל החברה שלנו. העירוב לא רק שלא מוסיף אלא גורע. החברה המעורבת מספקת הכל. אין שום סיבה להתחתן או להפתח וכל כיוצא בזה. 

1.לא חושבת שזה יכול לגרום לבעיה כלשהיא בפאן הרגשי. ואני גם לא חושבת שזה יסבך בנות ביצירת קשר. ע"י הדרכה והסברה הכל יכול להיות הרבה יותר נעים.

2.ממש לא!!להפך,עדיף צניעות מאשר להחטיא בגלל חוסר צניעות אדם חף מפשע. אולי בהתחלה קשה להיפתח אבל ככל שהקשר מתקדם כך הביישנות מפנה מקום לדברים אחרים שחשובים. כמובן שיש ביישנות טבעית שהיא לעניות דעתי צריכה להישאר. 

3.זה בהחלט אפשרי. לדעתי זה תלוי בעיקר במשפחה ,סביבה,אולפנה/ישיבה שבה נמצאים.

נורא צרם לי ולכן אני מתייחסת-קשר פיזי הוא הכי נכון ואמיתי כשהוא בין בני זוג שכמובן נשואים ומקפידים על ההלכות. היהדות לא רואה בכך שום דבר רע אלא בדיוק להיפך!!זה דבר שנכון וחשוב ושצריך להיות כי אחרת איך יהיה דור המשך לעמ"י וליהדות כולה?!

אני יכולה רק להוסיף ולהגיד שבאולפנה שבה למדתי כן הייתה הפתיחות עם צוות המורות והמחנכות אישית לדבר על נושאים כאלה,וכן גם עם חברות ואחיות שלי.

רווקה,בת,הייתי באולפנה ובתנועת הנוער עזרא.

שבת שלום!!

1. לכאורה באמת יכולה להיות כאן בעיה, כי טבע הנשים שונה מטבע הגברים, ומי שלא מכיר את טבע האשה יתקשה לבנות זוגיות. למרות זאת, אני חושב שעם קצת הדרכה, כל אחד יכול ללמוד איך בונים קשר עם המין השני, ודוקא איפכא מסתברא - מי שזכה לגדול בחברה נפרדת יגיע לשלב הזוגיות עם לב פנוי יותר לקשר עם אשתו.

2. אני לא מצפה מבנות "להפתח" מייד על הדייט הראשון. לבנות זוגיות עמוקה זה תהליך ארוך, שלא נגמר בחתונה ובטח שלא בפגישה או שתיים. בחורה שאין לה דיסטנס טבעי מגברים, יכולה גם לפטפט להנאתה עם גברים זרים גם כשהיא נשואה, וזו כבר בעיה אמיתית.

3. הכל אפשרי בגלל חינוך, אבל לא הכרחי. המסקנה הזו לא נכונה, וממש לא חייבים להגיע אליה מחינוך לצניעות. לדעתי, אם יש למאן דהו (איש או אישה) רתיעה ממגע כזה, המקור לכך הוא לא חינוך לצניעות אלא חוסר מגע ואהבה בבית, מאמא ואבא.

אני גבר, למדתי רק בבתי ספר נפרדים אבל הדרכתי בתנועת נוער מעורבת.

1. כן, לגמרי

(זה לא משפיע על כל אחד באותה צורה, ויש כאלה שאומרים שזה מפתח יותר בעיות אצל בנים מאשר אצל בנות).

2. אמת.

3. רבים וטובים הגיעו למסקנה הזו.

נשוי, גדלתי בתנועה נפרדת ובחרתי את המעורב בגילאי העשרה.

אלא בעיקר של אופי.

וגם קצת חינוך..

מכירה חבר'ה חילונים לחלוטין שיש להם רתיעה מקשרים עם המין השני.

בנים שלא יודעים איך לפנות לבנות ומסמיקים ומגמגמים כשהן פונות אליהם (וההפך..)

ומכירה לא מעט דוסים ודוסיות שגדלו בחברה נפרדת וצנועה לחלוטין (אם כי לצערי לא תמיד זה הולך ביחד) ולא היו להם שום בעיות. (אני למשל כזו, מעולם לא היתה לי בעיה לדבר עם בנים, למרות שגדלתי בחברה סופר דוסית ונפרדת..)

אז כן, יש כאלה שבאמת קשה להם. זו עובדה קיימת. ויש בנות שקשה להן מאד המעבר פיזי מרווקות לנישואין. (דווקא באמת העניין הזה כן קשור לדת.)

אז מצד אחד- כן צריך לדעת לחנך נכון לחיי צניעות בלי לחסום. מצד שני- כנראה שיש מחיר לחברה הנפרדת. ואני עדיין מעדיפה אותו על פני המחיר של חברה מעורבת.. בעיני הוא גבוה יותר.

1. לא חושב כמה שיותר צעיר. להיות בגן נפרד לדעתי קצת מוזר. (אני הייתי בכזה)

למרות שאם רוצים ללמד תורה בגיל צעיר אז כן כדאי.

2. יש בעיה ידועה, מרוב שמדברים על זה זה כבר נהיה לא צנוע.

כלומר עיקר הדיון צריך להיות במחשבה (לא לחשוב על נושאים האלו) אבל לא להתפלש יותר מדי בהפרדה

להכניס מחיצות בכל מקום וכל הזמן רק לדבר על זה.

3. כן. לי היה פשוט שלא, פתאום גליתי שיש כאלה שזה לא פשוט להם כ"כ.

אני תמיד הבנתי שעיקר היצר שה' ברא זה בשביל איש ואישה נשואים.

כל שאר המציאויות הם החריגות והבעייתיות. כלומר הקשר הוא מציאות אידאלית

לא הסרת מחסום ופריקת יצרים.

רווק, תמיד הייתי בחברה נפרדת (חוץ מחודשיים בגן חובה)

אז אכתוב את דעתי בעניין בהשפעה של חברה מעורבת

1. אין שיחות לעומק בין בנים לבנות בגיל קטן יותר מעניין לשחק בנים עם בנים ובנות עם בנות

ואחר כך זה בעצם פלירטוט וממש אין הבנה של מין שני - אפשר לראות את זה גם במגזינים לנשים חילוניות

2. אומנם יחסים נתפסים כמשהו מהנה וחיובי אבל עדיין חלק מהנוער הולך לזה רק בגלל לחץ חברתי במיוחד בנות וזה יוצר הרבה בעיות אחר כך

3. דווקא בעולם החילוני כל העניין נתפס כמין חטא. אפשר לראות את זה מכל מיני סתיגמות מוזרות על איך דתיים עושים את זה.

הדבר הכי נורמלי שיכול להתאים לבן אדם נורמטיבי בשיח בחברה מעורבת שזה בריא. אף אחד אפילו לא מדמיין שאפשר להכניס קדושה לדברים כאלה

אם ההודעה לא צנועה שמנהל יערוך

אני נשואה

1. לדעתי, לא. כשמגיעים לגיל המתאים בשלים ועם ידע ביצירת קשר עם בני אדם (לאו דווקא בנות), אולי בהתחלה יהיה קצת מביך אבל זה עובר אחרי מעט מאוד זמן ואתה מתרגל לזה והקושי הטבעי נהיה הרבה הרבה פחות מורגש. וכמובן שהיתרונות בחברה נפרדת גדולים לעין ערוך מהחסרונות, לכן גם אם יש קושי אפילו קצת יותר גדול ממה שתיארתי בשלב ההתחלתי, זה שווה את זה.

2. בנוגע ללהיפתח - כמו שכתבתי בהתחלה, זה עובר ושווה את זה... לגבי הפן הפיזי -ייתכן, אף פעם לא בדקתי את זה, אבל גם אם כן קצת, בסך הכל הזוג בעז"ה יחיה ביחד עוד הרבה מאוד שנים מאושרות, עשרות שנים ביחד, אז אני בטוח שגם אם הפעמיים שלוש הראשונות שהם לבד בלילה בחדר שינה יהיו קצת מביכות וייקח זמן להתרגל למצבים אינטימיים, הזוג ילמד להכיר זה את זו, ועם הזמן כל הקשיים כמעט שלא ייזכרו (בדיוק כמו אותו אחד שעבר רק בטסט שביעי או שמיני - אחרי 15 שנים של נהיגה מי יזכור לו בכלל איזה טסט הוא עבר? גם הוא לא. ).

3. הגישה האפשרית הזאת מוכרת, ודווקא בגללה צריך מחנכים טובים שיודעים למדר ולהפריד בין תחומים שונים.

רווק, זכר, ולא הייתי בפעילות נפרדת מיוחדת.

אתם דוסים וטוב לכם עם זה (הרוב לא מכירים משהו אחר אז זה לא חוכמה)

לפחות הפעם ניצחתי 

ניחשתי שרוב התשובות כאן יהיו כאלה

קש-ל-ש-ית !!!

אנחנו תיקו

כי מעולם לא עישנתי. לכן זה אומר שזה לא חוכמה שטוב לי עם זה?

החוכמה היא לדעת לפני שאתה נופל בפח, לא ליפול בו. אומנם יש גם ערך מסויים ללמוד מהטעויות עצמן, אבל אם אפשר בלי הטעויות - עדיף... 

(דווקא חשבתי שאשתך תהיה בכיוון הזה של הניחוש..)

ב. זו "חוכמה" גדולה מאד.  מי שמסומם, למשל, כבר אינו יכול לשפוט איך זה בלי זה בדיוק. וכך גם כל יצר ששטופים בו. ממקום של נקיות, אפשר להבחין יותר טוב על ההבדל בין זה לבלי זה - מאשר ההיפך..  מלבד מה שאנשים כאן גם רואים קצת את העולם שסביבם.

בנוסף - השאלה היתה אם החינוך לצניעות מפריע לדברים מסויימים. על זה יכולים להעיד רק אנשים שמתחנכים כך (או אחרים בגלל כוויות מההיפך), ודווקא בגלל שהם ב"ה לא במציאות אחרת.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳