אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

1. חושבת שזה רק נראה כך חיצונית, ואסביר: כאשר נמצאים בחברה מעורבת, נכון שיש יותר "ידע" כיצד לנהוג עם בנים/בנות-

אבל זה מלמעלה, משו נורא שטחי. כאשר גדלים בחברה נפרדת- אין את הידע מלמעלה, אבל כאשר לומדים אותו- לומדים תוך כדי

איך לבנות את הקשר העמוק והאמיתי, ולא חיים בדמיונות שמכירים את סוג הקשר הזה, כאשר ממש לא.

2. תלוי מאוד כיצד מחנכים. יש בעייתיות בחינוך לצניעות.

3. אני הייתי בהלם כשגיליתי- אבל יש לא מעט אנשים שחושבים כך, ומנפצים להם את זה בהכנה לחתונה. אולי זה קשור לסעיף 2.

רווקה, בת, הייתי חברה אך ורק בפעילויות נפרדות, תודה לבורא

יש עניין להפרדה מגיל קטן-מהרבה סיבות מאוד נכונות ויפות

וגם מפחות אם אתה מבין את העניין.

חוצמזה אם המשפחה באמת רואה את העולם נכון אז מלכתחילה הילד יהיה פתוח ויהיה לו גישה נכונה לכל העניין הזה.

וגם בבני עקיבא או משהו אחר יש אינטרקציה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

רווקה, לא הייתי במסגרות מעורבות...

רק צריך לחנך נכון

ופתוח, ולא כזה שמטאטא ומפחד להתמודד עם הדברים.

אלא להסביר את הדברים הטובים שבקשר, גם פיזי, רק שזה לא מתאים לפני חתונה.

בגלל אותה מציאות שבה יש דוסים ודוסות, כאלה שבחיים לא הייתם מאמינים עליהם, כאלה שיכולים להיות אפילו החברים הכי טובים שלכם שנופלים למקומות שפלים מאוד, כי הדבר האסור הוא גם הכי מושך, ומה שמוסתר רוצים לדעת, וזה מגיע לקיצוניות ואובססיה אצל הרבה כאלה.. והם ידעו להסתיר מצויין את זה, כן זה לפעמים אפילו אותם חבר'ה שהכי יוצאים נגד כל תופעה לא צנועה... ובחדרי חדרים נופלים למקומות האלה.

זה מאוד מצער לדעתי, כשגיליתי על התופעה הזו הייתי המומה מאוד. אבל גיליתי שזה לא נדיר כמו שנשמע.

אני באתי ממקום שדיבר איתנו בפתיחות ולדעתי זה מצויין, וגם אם החינוך הי"ס לא כזה- יש הורים... צריך להתגבר על המבוכה ולא לדחוק את זה.... והאמת שזה נכון להרבה דברים בחינוך.

לאכילת חזיר זה רעיון טוב לנסות לדבר איתו על זה...

אבל יש יצר שיש לאדם, יצר שהוא טוב בזמן מסוים.

אי אפשר לתת לנוער להתמודד עם זה לבד, רק להגיד להם שזה אסור בלי כלים.

ולא בעיניים של ההלכה..

הבעיה היא החינוך לפתיחות ולאי שליטה ברגשות..

במידה וילד גדל עם אחיות בהפרש גילאים לא גדול,

וכן להפך כמובן-

זה פותר את כל הבעיה, או לפחות את רובה.

החשש שלך מובן בעיניי, מ"מ.

1. לא אמורה להיות שום בעיה. גדלתי רוב חיי במסגרת נפרדת ולא היתה לי שום בעיה להיפתח בדייטים, ליצור קשר ולהבין את ההבדלים בין בנים ובנות.יתכן שעזר שגדלתי עם אחים ועם הורים שהיו שדכנים ולכן דברו הרבה על ההבדלים בין בנים לבנות (מה שאומר שההורים משפיעים הרבה לפי יחסם לנושא) גם לא ראיתי בעיה אצל חברותי שגדלו כמוני בחברה נפרדת.

2.  אני לא חושבת שחינוך בצניעות יכול לפגוע בלהפתח בדייטים, אבל אם הוא חינוך לא נכון הוא בהחלט עלול לפגוע בצד הפיזי. לדעתי חובה על ההורים ללמד את הילדים על צניעות בדרך הנכונה ובהדרגה גם על הנושאים שבינו לבינה (ברמה של הילד) שלא יהיה הלם כשהילד נפגש עם הנושא במקומות אסורים או לפני ואחרי החתונה, ורוב החינוך לצניעות לקוי היום (זה גם דבר שביררתי עם הרבה חברות ורובם הסכימו איתי).

3. כן, כמו שכתבתי בתשובה 2

נשואה, בת, הייתי תמיד בפעילות נפרדת מלבד בשירות לאומי, לצערי (היתה שם קייטנה מעורבת לגמרי)

ב"מקומות אסורים" - לא רע ש"יהיה בהלם".. אין ענין "להתרגל" לגועל..

1-א.אני חושב שקשר טבעי ונכון בין בנים לבנות הוא קשר שבהתחלה מתביישים מעט לדבר וליצור קשר.

זה חלק מהייחודיות של הקשר שבין בעל לאשתו,שהם מיוחדים האחד לשניה,וכל השאר שאינם מאותו המין-

יש ריחוק מובנה וחוסר נוחות מסויימת בתקשורת איתם.

יוצא לפעמים להיתקל באנשים נשואים שלא נח להם בתקשורת עם אנשים מהמין השני שאינם בני הזוג שלהם-

לדעתי זה טוב ומבורך.

(כל זה בלי להתחיל לפרט את המשמעות של החלופה,של קשר פתוח וזורם עם בני המין השני מגיל צעיר)

והערה:גם אם הייתה משמעות רגשית חמורה להפרדה שכזו,זה לא היה משנה כהוא זה את היחס לכך שצריך להפריד -

כי זו ההלכה (לדעת רבותיי-כמובן). אם זה היה כך היה צריך לחפש פתרון לבעיה,אך לא לשנות את המנהג לשם כך.

2-שוב,אני רואה רק מעלה בקושי שכזה של בנות "להיפתח" בהתחלה.זה אומר שמידת הצניעות מושרשת בהן,שזה דבר גדול.

כל הנושא הפאן הפיזי בין איש לאשה-לא חושב שנכון לדון ולהתעסק בנושא במצב הצבירה הנוכחי שלי,במיוחד לא ב'פורום' שכזה.

רווק,הייתי חבר בפעילות מעורבת,אבל השתדלתי לשמור על הפרדה עד כמה שאפשר.

רק שאני הייתי חברה בתנועת "אריאל"

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

1.מתרגלים מהר, אולי יוצר קצת קושי בהתחלה אבל בהמשך ב"ה הכל מסתדר.

2.אין לי הבנה בעניין

3.כן כי לא מסבירים על זה מספיק, מסיבות מובנות יש על הנושא הזה טאבו בישיבות, לדעתי עם הסברה נכונה מצד הרבני הישיבות זה יעלם.

לא, כאשר מדובר על קשר עם אשתו.     סתם "קשר עם המין השני" - אין כל ענין לעודד כמובן. בדיוק בשביל זה מחנכים כך.. כשמתחתנים בטהרה, יודעים שזה אחרת. ואכן זה אחרת - נישואין זו מציאות. צריך לזכור שגם לכך מחנכים. הילדים רואים בבית שאבא ואמא זה אחרת. וזה חינוך בריא מאד, שמשפחה - זו משפחה.. אדרבה, כשאין הפרדה ראויה - יכולים להיווצר סיבוכים בגלל "עודף קשרים".  ולהכיר הבדלים מהותיים, זה יקרה באמת רק אחרי הנישואין - בכל חינוך.

2. מחכנים לצניעות לא בדיוק מגיל 0, אלא מהגיל שההלכה אומרת. שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה לא יעשה כל רע לקשר העתידי. אדרבה, מה שעושה רע - זה כאשר חושבים שסתם "קשר" זה דבר נורמטיבי חלילה, והנישואין זה כאילו "ענין טכני" ח"ו. וה"תרבות" הגויית הזו, הביאה להריסת משפחות המונית.  מי שמתחנכת לצניעות, יודעת עם הזמן שנישואין זה עולם בפני עצמו, וחן הצניעות שלה עוזר לה גם שם.     ולגבי ה"דייטים", מתקדמים בהם לקראת המטרה - והקצת בושה הראשונית, יש בה חן. אחרי הכל - זה עדיין לא בעלה. ומי שאינה מרגישה עד החתונה ש"זה לא בעלה" - אז שם הבעיה.

3. קשר פיזי בין איש לאשה לא נשואים - הוא חטא. זה לא נוצרי - אלא יהודי ואנושי ונורמלי. מה זה, "שלךָ"?.. וכבר אמרתי: זה שורש הטעות - כאילו נישואין זה איזו "הסרת חסימה" בעלמא. לא כך, חלילה. זה עולם אחר. מה שבא מתוך בנין בית, שנהיים משפחה, קשר מחייב, מצוותי - זה אחרת לגמרי מ"סתם" חלילה.  אם אין ה"פיזי" בא מתוך זה - אז הוא באמת ניצול ויצרי ומבחיל, עם כל התירוצים של בעלי היצרים.  ואם הוא מתוך נישואין - אז זה אחרת. וגם שם - כבר אמרו חז"ל על המשיא ביתו לעם הארץ שהרי הוא כ"כופתה לפני הארי".. "פיזי" יכול לבטא קדושה ועומק וטוב; ויכול גם שלא.  ולא ראיתי ששואלים, למשל, האם החינוך מגיל צעיר לא לקחת דבר שאינו שלך (לא תגנוב), עלול לגרום שאדם יפחד לקנות משהו בחנות...  כל בעל חוש בריא מבין שאדרבה, זה רק יחדד אצלו עד למוחשית את האמת הפשוטה של ההבדל התהומי בין מה ששלו למה שאינו שלו ואסור לא ליגוע בו. 

המ"ה

לא משנה אם היא אשתו או לא..

לכן לנזיר או כומר או מאיזושהי דרגה (לא מבינה כ"כ בזה) אסור לו להתחתן כלל.

(אם כי גם שם מה שאמרת זה לא כל ה"זרמים"..).

הסברתי למה אני מתייחס. זו בדיוק הנקודה. החילוק הזה שצריך להיות מורגש באופן הכי טבעי ואמיתי. נשואים או לא - זו מציאות אחרת. כמו, בתור משל, אוטו של החנות או שלך (זה לא משל שמקיף את הכל - אבל כיוון לדבר עוד יותר) 

המ"ה

ההשוואה נורא צרמה לי בעין

[וגם לי אכן צרם - לכן כתבתי מה שכתבתי, שאין לכך כל קשר למה ש"אצלם". הענין הזה, לא בנישואין - אינו "נוצרי", אלא שלנו לגמרי..]

האידיאל הוא אכן נזירות בכנסיה הקתולית,

אך ע"מ להימנע מחטא יש להתחתן אבל הקדושים- לא מתחתנים.

יש גם בעיה להתגרש, לכן הנרי ה8 חיזק את הכנסייה האנגליקנית שבה כמרים כן מתחתנים....

בכל מקרה עם כל הכבוד לכנסייה הקתולית היא ידועה כדבר הכי צבוע....

נכון, לא מתחתנים כלפי חוץ, אבל השחיתות שם חוגגת- אם זה כספית, ואם זה בעצם זה שלרוב הכמרים כן יש קשרים.

ככה שמהם אין מה ללמוד- צביעות ושחיתות....

מה לעשות אבל שזה קיים.. ושמתלוננים על זה..

ויועצי זוגיות מתעסקים עם "הסרת המחסום" בהמון

כבר ראיתי מקודם שכתבת על זה (כמובן, בהנחה שאת מדברת על נשואים. שהרי תודעה כזו היא בריאה מאד שלא בהקשר זה).

הרבה בעיות יכולות להיות "קיימות". מכל מיני סיבות. וגם לא מדויק מה שכתבת על "מדריכות", תלוי במי מדובר ולא כאן המקום. וכמובן, "יועצים" מתעסקים עם מיעוט שנתקל בבעיות שונות, כמו כל יועץ..

ומוטב לא להשתמש ב"נוסחאות" של ה"יועצים", זה לא מוסיף טוב.

ככלל, מי שמתרגלים מילדותם ש"להתחתן" זה מציאות חדשה, נהיים איש ואשתו, כמו שתמיד היה בעם ישראל, אז הם יסתדרו טוב מאד בחייהם בעז"ה - ודווקא מתוך היחס הפנימי הזה שלהם. 

ומעבר לכך, חושבני באמת, כפי שכתבו לפני, שלא כאן המקום.

מי שנימצא פה זה חבר'ה בוגרים שזה בדיוק הזמן שלהם לשינוי התודעתי.

למה לא לפתוח את הנושאים האלה בעדינות וברגישות המתבקשת?

נכון שיש פה גם בנים וגם בנות,

אבל גם הבנים וגם הבנות צריכים לעבור בזה שינוי.

פשוט לא מצליח להבין...

לפחות במידה מסויימת [אם כי כבר אמרתי שאני דווקא לא חושב שצריך "שינוי תודעתי". התודעה הצנועה היא טובה מאד. יש רק "חלות" שונה מתוך נישואין] וזו הסיבה שהתייחסתי לעיל לדברים הללו באופן מסוים - כי חשבתי שזה חשוב.

ואת העיקרון שרציתי לומר, אכן כתבתי.

אבל מעבר לכך, אין טעם. אני לא חושב שצריכים כעת לעבור "שינוי". כל אחד, כשמגיע עיתו להתחתן, יחיל את המידות הטובות שלו על המציאות החדשה. וכשצריך, יש בשביל זה גם הדרכה אישית לפני נישואין.

יש לך 2 אפשרויות:

-נוער שמסתקרן ורוצה לדעת מוקדם שזה רוב הנוער היום, ועוד היום שהכול חשוף וגם ההתבגרות הגופנית לפני הנפשית, אם לא תיתן להם תשובות הם יחפשו את זה במקום אחר, וממש לא איפה שהיית רוצה שיחפשו.

 אף אחד הסבר מפורט, אבל כשאתה נותן אותו אתה נהיה מקור התשובות ושאתה מראה שיש צד יפה בקשרים, שזה יגיע להם גם הקשר ממקום אחר ב"ה, אתה תקל עליהם בעתיד, הם יגעו לשלב הזה לא ממקום החטא אלא ממקום שהם הולכים למשהו יפה, טהור ורצוי.

-התמימים יותר, גם הם עלולים לחטוף הלם בהגיעם לרגע המתאים, בעיקר שהם לא שאלו שאלות, לא ידעו בכלל שזה מותר, רק הלכו בדרך שאמרו להם. גם כדאי להסבר בגיל ההתבגרות בכמה סיבות: בגיל ההתבגרות דווקא אותם הכי קל לדרדר ולנצל, וגם כדי שלא יגיעו למצב שיהיה להם מאוד קשה המעבר בין האסור למותר, ושוב כל מה שאתה מסביר זה בדגש שזה טוב בשלב מסוים.

לצערנו לא חסרים מטפלים היום שאת עיקר הפרנסה הם עושים מבעיות כאלה[אגב היום זה כ"כ מבוקש ואפילו ממליצים את זה ברשימת מי שרוצה מקצוע רווחי ומבוקש,בדגש על יועצים לציבור הדתי, עצוב].

גם בתורה כתובים דברים שאם מישהו היה כותב אותם היית אומר לא צנוע, אז למה זה כתוב? היופי זה שאפשר ללמוד מהתורה הכול ולא ללכת ללמוד ממקומות אחרים ומוטב שכך. מוטב שנדע את זה מהתורה.

להגיע בלי ידע לגמרי זה נורא יפה, בלי צחוק, אבל כשחיים במציאות מתאימה, במציאות היום צריך לתת קצת רקע.

אני מסכימה איתך בעניין הכנה מתאימה- אבל זה דיון נפרד בנוגע להכנה היום[מדריכות ומדריכים]....

בכל מקרה כן יש עניין לכוון ולהדריך.

הנושא לא היה איזו הסברה ראוי לתת ומתי - אלא האם חברה לא מעורבת וחינוך לצניעות עלולים "לפגוע" בקשר בין איש לאשתו. כלל לא דובר על מניעת "ידע" והדרכה לפני שמתחתנים.

והתשובה לגבי השפעת החינוך לצניעות: לא. זה בדיוק ההיפך. רק עוזר. כמו שכבר הוסבר לעיל.  כמובן, בכל חינוך יכולים להיעשות גם דברים עקומים. זה לא מתחיל מהצניעות..

אף אחד לא דיבר על האם ראוי לתת מענה לשאלות שמישהו צעיר שואל או לא ראוי (בוודאי שראוי, באופן הנכון ובזמן הנכון. זה לא "כללי" אלא תלוי באדם). 

[ועצם הדיבור על "קשרים" כאילו ברור שהמינוח מכווין למשהו פיזי - זה כבר מראה על הבעיה. "קשרים" זה בין אדם לאדם, אישיות. ומתוך נישואין, הביטוי של זה במשפחה, כשגם אז הקשר של האישיות לאישיות הוא העיקר וממנו הכל]

ורוב בני האדם הכשרים לא "חוטפים הלם" כשמתחתנים; ואדרבה, כשיש תמימות טובה - זה יותר טוב. מבינים שיש דברים שבהפקר הם מגעילים, ובנישואין הם קדושים. אנשים גם לומדים לפני שמתחתנים. ולכן גם אינם מגיעים "ממקום החטא". מבינים מה חטא ומה לא. מה הנהגה ראויה - ומה לא.

העיקרון היה: חינוך לצניעות, מעמיק גם את הבנת ערך הנישואין והייחודיות שבהם. מאותה נקודה שבאה הצניעות - משם יבוא בנין היחס הלבבי עם מי שמתחתנים איתו, זה כלל לא אותו "נושא" של ההפקר. כמו שהזכרתי: זה כמו לומר שאדם יתרגל לגנוב ולנצל, כדי שלא ירגיש לא בנוח לקחת דברים מהארון שלו-עצמו..

לגבי מה ש"כתוב בתורה" - זה בדיוק הענין: מה שכתוב בתורה הוא "מוגן" בקדושתו. התורה זה לא סתם "ספר" (ואגב, יש באמת הלכות שבחלק מבמקומות לא לומדים טרום-נישואין). ואכן, זה בדיוק מה שהזכרתי לעיל: אנשים שלומדים תורה, יודעים על המציאות הנכונה והלא-נכונה בעולם, מתוך תורה. הם לומדים. והידיעה על מקומם של דברים היא "בדרך אגב" - לא ב"דיונים" על מה שאינו שייך לשלב בו הם נמצאים ולכן גם לא יכול להיות מובן.

אני גם מסכים שלפעמים צריך להסביר דברים מסויימים בגיל צעיר יותר, לפעמים לא - זה תלוי במי המדובר ובנסיבות. לפעמים עוזר, לפעמים מזיק ומעורר יצרים, גם כשלא מתכוונים לכך. וגם, אדם בגיל צעיר אינו יכול לתפוס את שינוי המהות שבנישואין בממשות, כי אינו "שם". ומכל מקום - כל זה לא שייך לחינוך לצניעות. חינוך לצניעות - זה להיות צנועים. יש בנות מאד צנועות שלומדות באולפנה לקראת נישואין, וצניעותן לא נפגמת במאומה. הכל לפי הענין.  

ובוודאי נכון שצריכים להיות ערניים מאד בחינוך, ולמנוע כל הידרדרות ע"י חינוך מתאים. מניעת הידרדרות באה לפעמים ע"י הסברה היכן ומתי מקומם של דברים, ולפעמים ע"י האוירה הכללית של הבושה והצניעות.

לגבי "יועצים". רוב המתחתנים הכשרים אינם סובלים מבעיות של "הלם" וכד'. ומכל-מקום, כל דבר טוב יכול לפעמים להצריך שיפוצים המציאויות מסויימות. זה עדיין עדיף לאין ערוך מחינוך פחות צנוע, שגורם לצורך ל"ייעוץ" על בעיות חמורות בהרבה.. ולפעמים אפילו לא רואים צורך להתייעץ.  אנשים כשרים, שבאים לנישואין מתוך הכרה בכך שזו מציאות בלעדית - גם מאד שמים לב לרצונם שזה יצליח, ולפעמים גם יותר מבקשים עצות בגלל זה.. 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הרב דן

1. חינוך להפרדה לא רק שלא גורם בעיות ביצירת קשר בר קיימא בעתיד אלא אף מהווה גורם מחזק ליציבות הקשר.

2. ברור שחינוך לצניעות ישפיע על "פתיחות", השפעה זו היא חיובית ,טובה ומועילה.

3. ניתן להגיע למסקנה שקשר ראוי בין איש לאישה הוא רק במסגרת מתאימה.

למרות שהיה לי קשה להכיר ולהתחתן כי כל חיי הייתי עם בנות מהגן ועד ועד....ובכל זאת זו ההלכה -ללמד במסגרת נפרדת ולא ליצור קשר שאינו רציני

 זה אולי יכול לגרום לבעיות.

אצלי,הייתי בחורה מאוד שקטה,גדלתי בחברה נפרדת ובכל זאת הצלחתי לשבור את המחסום והתחתנתי בגיל צעיר.

ולא הייתי מדברת עם בנים.

אז זה הדוגמא מבחינתי שאפשר להצליח להיפתח למרות שגדלים בחברה נפרדת.

(כמובן שאני נשואה)

התחתן בגיל הרבה יותר צעיר ממי שגדל בסביבה מעורבת.

לדעתי זה מעיד על פניוּת נפשית גבוהה יותר לקשר זוגי דווקא למי שגדל ללא מגע יומיומי עם המין השני.

זה ההגיון וזו המציאות.

1. לא נראה לי, מנסיוני האישי, הנסיון של אנשים שאני מכיר וסברה הגיונית.

לא היה לי שום קשר עם בנות לפני הדייטים, לא היתה שום בעיה בשיחה.

2. איזה בעיה יכולה להיות בצד הפיזי?

שני הצדדים חסרי נסיון, שניהם מקבלים הדרכה די מפורטת לפני הנישואין.

שיגלו את השאר ביחד.

3. אם לא תחנך שזה רע, אלא תחנך לחיי משפחה אז זה מה שיעבור.

עלבונות, דחיה ע"י בנים, תחרות איך להרשים את המין השני, אכזבות, ניצול ועוד.. 

וזה דוקא יכול לפגום כשנישאים.

מי אמר שחברה מעורבת מבטיחה קשרים יותר טובים? המציאות העגומה מוכיחה את ההיפך, בכל החברה המערבית. כולל החברה שלנו. העירוב לא רק שלא מוסיף אלא גורע. החברה המעורבת מספקת הכל. אין שום סיבה להתחתן או להפתח וכל כיוצא בזה. 

1.לא חושבת שזה יכול לגרום לבעיה כלשהיא בפאן הרגשי. ואני גם לא חושבת שזה יסבך בנות ביצירת קשר. ע"י הדרכה והסברה הכל יכול להיות הרבה יותר נעים.

2.ממש לא!!להפך,עדיף צניעות מאשר להחטיא בגלל חוסר צניעות אדם חף מפשע. אולי בהתחלה קשה להיפתח אבל ככל שהקשר מתקדם כך הביישנות מפנה מקום לדברים אחרים שחשובים. כמובן שיש ביישנות טבעית שהיא לעניות דעתי צריכה להישאר. 

3.זה בהחלט אפשרי. לדעתי זה תלוי בעיקר במשפחה ,סביבה,אולפנה/ישיבה שבה נמצאים.

נורא צרם לי ולכן אני מתייחסת-קשר פיזי הוא הכי נכון ואמיתי כשהוא בין בני זוג שכמובן נשואים ומקפידים על ההלכות. היהדות לא רואה בכך שום דבר רע אלא בדיוק להיפך!!זה דבר שנכון וחשוב ושצריך להיות כי אחרת איך יהיה דור המשך לעמ"י וליהדות כולה?!

אני יכולה רק להוסיף ולהגיד שבאולפנה שבה למדתי כן הייתה הפתיחות עם צוות המורות והמחנכות אישית לדבר על נושאים כאלה,וכן גם עם חברות ואחיות שלי.

רווקה,בת,הייתי באולפנה ובתנועת הנוער עזרא.

שבת שלום!!

1. לכאורה באמת יכולה להיות כאן בעיה, כי טבע הנשים שונה מטבע הגברים, ומי שלא מכיר את טבע האשה יתקשה לבנות זוגיות. למרות זאת, אני חושב שעם קצת הדרכה, כל אחד יכול ללמוד איך בונים קשר עם המין השני, ודוקא איפכא מסתברא - מי שזכה לגדול בחברה נפרדת יגיע לשלב הזוגיות עם לב פנוי יותר לקשר עם אשתו.

2. אני לא מצפה מבנות "להפתח" מייד על הדייט הראשון. לבנות זוגיות עמוקה זה תהליך ארוך, שלא נגמר בחתונה ובטח שלא בפגישה או שתיים. בחורה שאין לה דיסטנס טבעי מגברים, יכולה גם לפטפט להנאתה עם גברים זרים גם כשהיא נשואה, וזו כבר בעיה אמיתית.

3. הכל אפשרי בגלל חינוך, אבל לא הכרחי. המסקנה הזו לא נכונה, וממש לא חייבים להגיע אליה מחינוך לצניעות. לדעתי, אם יש למאן דהו (איש או אישה) רתיעה ממגע כזה, המקור לכך הוא לא חינוך לצניעות אלא חוסר מגע ואהבה בבית, מאמא ואבא.

אני גבר, למדתי רק בבתי ספר נפרדים אבל הדרכתי בתנועת נוער מעורבת.

1. כן, לגמרי

(זה לא משפיע על כל אחד באותה צורה, ויש כאלה שאומרים שזה מפתח יותר בעיות אצל בנים מאשר אצל בנות).

2. אמת.

3. רבים וטובים הגיעו למסקנה הזו.

נשוי, גדלתי בתנועה נפרדת ובחרתי את המעורב בגילאי העשרה.

אלא בעיקר של אופי.

וגם קצת חינוך..

מכירה חבר'ה חילונים לחלוטין שיש להם רתיעה מקשרים עם המין השני.

בנים שלא יודעים איך לפנות לבנות ומסמיקים ומגמגמים כשהן פונות אליהם (וההפך..)

ומכירה לא מעט דוסים ודוסיות שגדלו בחברה נפרדת וצנועה לחלוטין (אם כי לצערי לא תמיד זה הולך ביחד) ולא היו להם שום בעיות. (אני למשל כזו, מעולם לא היתה לי בעיה לדבר עם בנים, למרות שגדלתי בחברה סופר דוסית ונפרדת..)

אז כן, יש כאלה שבאמת קשה להם. זו עובדה קיימת. ויש בנות שקשה להן מאד המעבר פיזי מרווקות לנישואין. (דווקא באמת העניין הזה כן קשור לדת.)

אז מצד אחד- כן צריך לדעת לחנך נכון לחיי צניעות בלי לחסום. מצד שני- כנראה שיש מחיר לחברה הנפרדת. ואני עדיין מעדיפה אותו על פני המחיר של חברה מעורבת.. בעיני הוא גבוה יותר.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אז אכתוב את דעתי בעניין בהשפעה של חברה מעורבת

1. אין שיחות לעומק בין בנים לבנות בגיל קטן יותר מעניין לשחק בנים עם בנים ובנות עם בנות

ואחר כך זה בעצם פלירטוט וממש אין הבנה של מין שני - אפשר לראות את זה גם במגזינים לנשים חילוניות

2. אומנם יחסים נתפסים כמשהו מהנה וחיובי אבל עדיין חלק מהנוער הולך לזה רק בגלל לחץ חברתי במיוחד בנות וזה יוצר הרבה בעיות אחר כך

3. דווקא בעולם החילוני כל העניין נתפס כמין חטא. אפשר לראות את זה מכל מיני סתיגמות מוזרות על איך דתיים עושים את זה.

הדבר הכי נורמלי שיכול להתאים לבן אדם נורמטיבי בשיח בחברה מעורבת שזה בריא. אף אחד אפילו לא מדמיין שאפשר להכניס קדושה לדברים כאלה

אם ההודעה לא צנועה שמנהל יערוך

אני נשואה

1. לדעתי, לא. כשמגיעים לגיל המתאים בשלים ועם ידע ביצירת קשר עם בני אדם (לאו דווקא בנות), אולי בהתחלה יהיה קצת מביך אבל זה עובר אחרי מעט מאוד זמן ואתה מתרגל לזה והקושי הטבעי נהיה הרבה הרבה פחות מורגש. וכמובן שהיתרונות בחברה נפרדת גדולים לעין ערוך מהחסרונות, לכן גם אם יש קושי אפילו קצת יותר גדול ממה שתיארתי בשלב ההתחלתי, זה שווה את זה.

2. בנוגע ללהיפתח - כמו שכתבתי בהתחלה, זה עובר ושווה את זה... לגבי הפן הפיזי -ייתכן, אף פעם לא בדקתי את זה, אבל גם אם כן קצת, בסך הכל הזוג בעז"ה יחיה ביחד עוד הרבה מאוד שנים מאושרות, עשרות שנים ביחד, אז אני בטוח שגם אם הפעמיים שלוש הראשונות שהם לבד בלילה בחדר שינה יהיו קצת מביכות וייקח זמן להתרגל למצבים אינטימיים, הזוג ילמד להכיר זה את זו, ועם הזמן כל הקשיים כמעט שלא ייזכרו (בדיוק כמו אותו אחד שעבר רק בטסט שביעי או שמיני - אחרי 15 שנים של נהיגה מי יזכור לו בכלל איזה טסט הוא עבר? גם הוא לא. ).

3. הגישה האפשרית הזאת מוכרת, ודווקא בגללה צריך מחנכים טובים שיודעים למדר ולהפריד בין תחומים שונים.

רווק, זכר, ולא הייתי בפעילות נפרדת מיוחדת.

אתם דוסים וטוב לכם עם זה (הרוב לא מכירים משהו אחר אז זה לא חוכמה)

לפחות הפעם ניצחתי 

ניחשתי שרוב התשובות כאן יהיו כאלה

קש-ל-ש-ית !!!

אנחנו תיקו

כי מעולם לא עישנתי. לכן זה אומר שזה לא חוכמה שטוב לי עם זה?

החוכמה היא לדעת לפני שאתה נופל בפח, לא ליפול בו. אומנם יש גם ערך מסויים ללמוד מהטעויות עצמן, אבל אם אפשר בלי הטעויות - עדיף... 

(דווקא חשבתי שאשתך תהיה בכיוון הזה של הניחוש..)

ב. זו "חוכמה" גדולה מאד.  מי שמסומם, למשל, כבר אינו יכול לשפוט איך זה בלי זה בדיוק. וכך גם כל יצר ששטופים בו. ממקום של נקיות, אפשר להבחין יותר טוב על ההבדל בין זה לבלי זה - מאשר ההיפך..  מלבד מה שאנשים כאן גם רואים קצת את העולם שסביבם.

בנוסף - השאלה היתה אם החינוך לצניעות מפריע לדברים מסויימים. על זה יכולים להעיד רק אנשים שמתחנכים כך (או אחרים בגלל כוויות מההיפך), ודווקא בגלל שהם ב"ה לא במציאות אחרת.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב