אני לא יודע אם הבדיקות יעילות לכאלו שאבות אבותיהם לא גרו באשכנז

אבל אם כן, אז לדעתי חשוב מאוד לעשות, אם התוצאות יהיו בעיתיות אז תחליטו אם להפרד או לא, אבל תדעו, שגם אם הם בעיתיות אז יודעים שיש סיכון ואפשר לעשות פעולות מעקב ואולי עוד פעולות כדי למזער את הסיכון, לכן הם גם מי שהתחתן כדאי שיעשה. 

תבדקו, אולי לכם יהיה יותר נכון לעשות בדיקות גנטיות שלא דרך דור ישרים, אני חושב שבדיקות כאלה יתנו לכם תוצאות יותר מפורטות ולא רק תשובה לקונית של מתאים או לא מתאים. 

אם תהיה חלילה תוצאה "לא להתחתן"- לא תתחתנו?

הרי תתחתנו.

אז למה ללוות את החתונה בסרטים?

אז תקוו לטוב, כמו כל זוג שמתחתן,

ובהריונות תעשו את הבדיקות הרגילות.

אם ישנה בעיה- תדעו, ותפעלו בהתאם.

בהצלחה ובשמחות

שליליות?

בכל אופן מדובר בעוגמת נפש גדולה,

והנקודה היא שלא טוב לבצע מאוחר. זה גם סתם מכניס לדילמות: האם עלינו לחיות יחד גם אם צפויות לנו צרות רפואיות?

ואם מבטלים חתונה- זה בכלל מפחיד שמא זה היה "הוא" וכעת איננו...

ובכלל-

מדובר על אשכנזיה וספרדי,

אז כל העסק פחות רלוונטי.

שמדובר בעגמת נפש גדולה - ברור. בלשון המעטה.

שזה מכניס לדילמות - מאוד ייתכן. עניין אישי, ותלוי בחומרת תוצאות הבדיקה וכו'. אבל מדוע "סתם"? הרי אם מתקבלות תוצאות של חוסר התאמה חמור - הדילמה (או ההחלטה להיפרד בלי דילמה, כל אחד ועניינו) ממש אינה סתם!

העניין של מפחיד שמא זה היה "הוא" - זו נראית לי חשיבה לא טובה. אם היתה סיבה רצינית מדוע זוג לא התחתן, למשל - גילו שלא יוכלו ללדת ילדים בריאים, אז הם נפרדו מסיבה מוצדקת. בנאדם לא צריך לדאוג שלא לפספס את "המיועד", אלא לדאוג שכל ההחלטות שלו מתבצעות מסיבות מוצדקות ונכונות, ושהוא אינו מגזים או הולך אחרי שטויות.

לגבי המקרה הספציפי כאן, שמדובר על עדות שונות - הבדיקות אכן פחות רלוונטיות (אבל לא על זה הערתי).

ואנחנו נשאים של מחלה גנטית כלשהוא.

אנחנו עשינו אחרי החתונה בקופת חולים למרות שלכתחילה לא היינו קשורים גנטית 

אנחנו 2 עדות רחוקות לחלוטין ותודה לא-ל יצא בסדר גמור.

שלספרדים זה לא כל כך חשוב, אלא בעיקר לאשכנזים. 

בכל מקרה, כדאי ליצור קשר עם מכון פוע"ה ולספר להם בדיוק את הפרטים. תקבל תשובה בזמן קצר מאוד. 

בהצלחה!

אני הלכתי לרופאת משפחה והיא שאלה אותי על המוצא שלו ושלי(4 צדדים) ולפי זה הפנתה לבדיקות.היא יכולה להגיד שאין צורך בשום בדיקה,או רק בחלק, ובכ"מ-אם אני לא טועה אז המדינה מממנת את כל הבדיקות שדור ישרים עשה,או לפחות את הרוב,ככה שעשיתי בדיקות לאיזה 5 מחלות וזה לא  עלה בכלל...בהצלחה!

ככה רק צד אחד צריך לעשות ולא שניכם, ורק אם יוצא משהו לא תקין- הצד השני עושה בדיקה ספציפית.

וככה מתאימים לכם בדיוק ע"פ המוצא את כ---ל הבדיקות הרלונטיות.

(אומרת קולה שעשתה דור ישרים ואז נשלחה על חשבונה שוב כדי לעשות עוד בדיקות שאין להם..)

ואיזה צד עושה,האשכנזי?

אם אתה בכללית אז פשוט תתקשר *2700 ושם יסבירו לך מה הפרוצדורה.

ואם לא בכללית אז פשוט תתקשר למרפאה שלך..

בהצלחה!

בדרך כלל הצד שעושה את הבדיקות זו האישה, משום שיש מחלה בשם X-שביר (ועד כמה שידוע לי היא לא קשורה לעדה מסויימת), שיכולה להיות רק אצל נשים.

לאחר שהאישה עושה את הבדיקות, אם היא נשאית לאיזו שהיא מחלה, אז גם הגבר עושה את אותה בדיקה ספציפית.

שים לב - לעומת דור ישרים שבודקים לכולם את אותם בדיקות ללא קשר לבת הזוג שלך, בקופת החולים בודקים רק את המחלות שיכולות להיות בשילוב של שני בני הזוג על פי המוצא של שניהם (מכניסים למחשב את נתוני העדות של שני בני הזוג (ו"ספרדי" לא נחשב עדה לעניין זה, אלא ממש המוצא - עירקי, פרסי, מרוקאי, וכו'), והמחשב נותן את כל המחלות המשותפות לשני הצדדים), ואלה הבדיקות שצריך לבצע.

ויש בדיקה אחת או 2 שרק האישה יכולה לעשות.

אגב, X שביר לא מומלץ לעשות לפני החתונה. (אם האישה נשאית של זה אז יכולים ח"ו להיות לה ילדים כאלה, וזה לא משנה אם הגבר נשא או לא) כדאי לבדוק, אבל זה לא רלוונטי מבחינת האם להתחתן או לא!!

ק לא יפגע..."

אין שום דבר שאפשר לעשות בהריון!

אם, לא עלינו יש לעובר טיי-זקס או כל מיני מחלות קשות אחרות, אין מה לעשות זה או הפלה או להביא לעולם ילד חולה.

דור ישרים בודקים בעיקר מחלות גנטיות הנפוצות אצל אשכנזים, והם לא כל כך יעילים בנישואי ספרדים או תערובות. במקרים כאלה עדיף ללכת לבדיקה גנטית מתואמת אישית בקופת חולים. מכיוון שהבדיקה תפורה למידותיהם של בני הזוג הספציפיים, עדיף לעשות את זה רק אם די ברור שזה הולך לכיוון של אירוסין.

ההמלצה של מכון פועה היא להבחין בין שני סוגים של בדיקות גנטיות:

1. בדיקה שחושפת בעיות שעלולות להיווצר בגלל שני בני הזוג: עדיף לבדוק מראש. אם נמצאה בעיה, כדאי לפנות למכון פועה כדי לבדוק אם יש פתרונות. נראה לי שכמעט אין היום מצבים שאין להם פתרון, ולו מורכב.

2. בדיקה שחושפת בעיה שקשורה לאחד מבני הזוג: עדיף שלא לבדוק עד אחרי החתונה, בגלל שזה לא הוגן כלפי בן הזוג שתימצא אצלו בעיה שעכשיו הוא יסתבך אם יוחלט על פרידה.

ככה מזיכרון. יש אצלי פרק מתוך ספר של מכון פועה שטרם ראה אור שדן בהרחבה בנושא הזה. אם תרצה, אבקש אישור ממחבר הספר לשלוח לך באישי את הפרק בשלמותו.

בהצלחה!

איך אפשר לדעת לפני הבדיקה אם היא תחשוף בעיה רק באחד מבני הזוג?

אשמח להסבר..

כל הבדיקות של דור ישרים, מיועדות למחלות גנטיות שמופיעות רק אם שני בני הזוג נשאים. כלומר - הבעיה בשניהם ביחד. (ובאף אחד כשלעצמו). כאשר אחד מבני הזוג נשא, דור ישרים לא מודיעים על כך. (קופ"ח כמדומני כן). בכל מקרה, הוא יכול להתחתן ללא בעיה עם כל מי שאינו נשא של אותה מחלה. 

יש מחלות שמופיעות גם אם אחד מבני הזוג נשא, והם אינן נבדקות בדור ישרים. במחלה כזאת, אם יתברר שאחד מהם נשא, קיימת לו בעיה עם כל בן זוג אחר. לגבי בדיקות אלו, ממליצים במכון פוע"ה לא לעשות לפני הנשואין. אלא רק אח"כ, לפני הריון, ואז להתמודד ביחד עם הבעיה.

למשל: תסמונת הx השביר.

זוהי נשאות שתלויה באישה בלבד, ולכן בדיקתה לפני החתונה לא תשנה משהו. 

דבר כזה, בעצם, מונע מהאישה להתחתן עם כל אדם.

ולכן - דבר כזה ראוי לבדוק לקראת הריון, כדי לדעת כיצד לטפל בבעיה.

(דור ישרים, למשל, לא בודק את הדבר הזה מהסיבה הנ"ל.)

יש שתי דרכי תורשה:

אימהית- התסמונת עוברת בתורשה בכרומוזום X שלאישה יש שני עותקים (XX) ולגבר (XY),

לכן, כאשר קיימת מוטציה בכרומוזום, יפגעו יותר בנים מבנות (כי הם מקבלים את הX רק מהאמא).

נשים יכולות לשאת את הגן הפגום בעותק אחד של כרומוזום X- פרה מוטציה, הן לא ילקו בתסמונת, אך יעבירו לילדות שלהן (וגם הן לא בטוח שתהיינה חולות, אלא רק נשאיות).

אבהית- האב מוריש Y לבנים ולכן הם יהיו בריאים ולבנות מוריש X פגום, כאשר הן מקבלות מהאם X בריא.

לכן, בתורשה אבהית הבנות תהיינה נשאיות בלבד והבנים בריאים.

חלק מקורסי העשרה שאני לומדת.. (:

שמועברת רק ע"י האישה כי גברים נשאים לרוב מראים סימני מחלה. (X שביר שמה)

רק אישה יכולה להיות "חולה" בתסמונת, כי גברים לא יכולים לחיות עם זה. הם מתים..

לעומת זאת, גם גבר וגם אישה יכולים להיות נשאים.

לק"י

לפי מה שלמדתי, ב-X השביר (שזה סוג של פיגור), הבנות הן רק נשאיות או בעלות פיגור קל.

והבנים עם פיגור קשה.

אבל שאר הדברים שכתבתי נכונים. בדקתי עכשיו..

ההורשה של X שביר מאוד מורכבת

אם מפשטים את המורכבות שלה אז גברים נשאים הם חולים ונשים נשאיות הן בריאות ויכולות להעביר הלאה את המחלה.

זה נובע מכל מיני גורמים- התאחיזה לכרומוזום X, "מחלת הרחבה", המנגנון הביולוגי הקשור למחלה הזו. ועוד

אין כאן המקום להאריך ומי שממש רוצה ברשת יש הרבה סיכומים מענינים.

כתבתי את מה שכתבתי כי זו הנקודה שהיתה שייכת לדיון.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מה זה "טרנר" לזכרים?

טרנר בהגדרה זה נקבה שיש לה רק X אחד.

יש מחלות אחוזות ב-X שגורמות למוות בזכרים אבל איך טרנר קשור?

אשמח להחכמה

ובהצלחה בבחינות

לכל עדה המחלות שלה

יש מחלות של מרוקו יש של עירק יש של פרס יש של כורדים , של תימנים וכו

ויש מחלות של כוווולם

בחודש חמישי בשלב שזה כבר לידה מוקדמת,

אני ובעלי אשכנזיים ועשינו בדיקות גנטיות כל מה שצריך

ישר אחרי החתונה, אמממה כבר הייתי בשבוע 8 להריון

(נכנסתי להריון אחרי כמעט חודשיים)

הבדיקות הגיעו בשבוע 19!

אני מיררתי בבכי במשך שבוע,

ואיכשהו תוך שבוע השיגו את התוצאות של בעלי

והתוצאה שוכבת במיטה בת חודש וחצי

בריאה ומתוקה ברוך ה'

אז תעשו ועדיף את כל הבדיקות שאתם צריכים בשביל הלב השקט.

אלא רק אם יש התאמה או לא..

ובהחלט צריך לבדוק גם בזוגות מעורבים, אפילו טייזקס. אם כי במעורבים הסיכוי למחלות גנטיות יורד ב"ה.

היום בגלל הנישואים בין עדות אפילו שמעתי על משפחה של תימנים שגילו אצלם  טייזקס.

יש הרבה ילדים בחינוך המיוחד הקשה בגלל תסמונות גנטיות נוראות,שהילד או הילדה נולדים עם פיגור ונכות קשה תוחלת החיים של הילדים האלה קצרה מאוד(מספר שנים).

יש מקרים שבהם יש נשאות במשפחה למחלות גנטיות קשות אפשר לבדוק לפני השרשה(לפני שמחזירים לרחם נכון שלצורך זה יש צורך בהפרית מבחנה.)

היום כבר כולם צריכים לעשות

יש "בדיקה גנטית" שזו בדיקה לבדוק האם שני בני הזוג נשאים למחלה מסויימת וממליצים לעשות אחרי החתונה הבדיקה כוללת את הבדיקות של דור ישרים, אכן היא יותר יקרה אבל שווה!

אנחנו עשינו דור ישרים אחרי שיצאנו יותר מחודשיים(!) בסוף היה קשה לחכות לתשובה וגם די מלחיץ מה יהיה .. אבל מומלץ לבדוק באיזה שהיא דרך..

בהצלחה.

לא יודעת אם זה מתאים לכל סיטואציה ואיש.

בגדול, אני בעד לעשות בדיקות דור ישרים, והבנתי שזה עוזר גם למי שלא אשכנזי טהור.

המיוחדות של דור ישרים היא בין השאר גם השמירה על הבטחון העצמי שלך.

איזו הרגשה נוראה זה לדעת שאני נשאית של איזו מחלה סופנית!

מה זה בדיוק עוזר? למה שארצה להפגש עם בחורים, כשאני יודעת שיש לי מום רציני  ומלחיץ?

כל עוד אין בעיה בזיווג של שניכם,  זה לא משנה למי יש נשאות..

אם כבר התחתנתם וטרם בדקתם דור ישרים, אולי נכון יהיה לבדוק בקופ"ח.

לפני כן, אם יש אפשרות- דור ישרים!

לגבי ההרגשה - אישית לי זה לא נראה כהורס את הבטחון העצמי, וממש לא כגורם שלא לרצות להיפגש. כל מה שזה אומר הוא שיש סיכוי קטן מאוד, שבחור ספציפי לא יתאים מבחינה גנטית.

ומאידך, אם נבדקים ומוצאים שאין נשאות של המחלות שנבדקו - לא צריך אפילו לשאול בחורים אם הם נבדקו. (לא יודעת איך זה עובד, ואולי יש בדיקות שכדאי לעשות בהתאם לשילוב המוצא של שני הנבדקים... אבל נראה לי שיהיו מקרים שזה יחסוך)

בשכל את צודקת, ברור. בתחושה האישית- אני מרגישה שלי זה היה מוריד את הבטחון.

מה זה משנה אם אני נשאית? העיקר שאין בעיה בזיווג שלי.

ואם כן מגלים נשאות? למה לקחת סיכון רגשי? (וזה חוזר לפסקה הקודמת..)

זה בהחלט עניין אישי - כל אחד ואיך שהוא מרגיש

יש מחלות גנטיות שהן קיימות אצל כל העדות (וגם לא רק אצל יהודים...) והן לא נמצאות בבדיקות של דור ישרים!

אני עשיתי בדיקה בדור ישרים, השוותי עם בעלי כשהיינו בפגישות וב"ה הכל היה בסדר. בהריון השני שלנו הרופא שלי הצליח לשכנע אותי שכדאי לעשות בדיקה בקופ"ח ומה הסתבר? לעדה שלי היו 19 (!) בדיקות שונות שרק חמש מתוכן (!) נמצאות אצל דור ישרים. יותר מכך, מצאו אצלי נשאות למחלה שקיימת בכל העדות וממחקר קטן התברר לי כמה מזעזעת המחלה הזאת (תינוקות שלא מגיעים לגיל שנתיים ל"ע). כמובן שהלחץ היה מטורף, מה יהיה אם גם בעלי נשא וההריון... ב"ה שהוא יצא בסדר אבל המודעות המשפחתית שלנו עלתה, אחים שלי, ובעז"ה שנזכה גם הילדים שלי, יבדקו את זה גם כי קיים סיכוי שגם הם נשאים... ולא, אין לי שום תחושת "נחיתות" "ביטחון עצמי נמוך" וכו' כמו שכל מיני אנשים כתבו, אולי בימים הראשונים הייתי קצת בהלם אבל ב"ה נשאות זו לא מחלה אלא אחריות כלפי המשפחה שלי. אני בעד ביצוע הבדיקה בקופ"ח. ב"הצלחה!

עם הסיכויים היותר גבוהים להופיע ולא את הנדירות

שמעתי ממישהו שמבין ברפואה ובדק את העניין,

שהבדיקות שעושים בדור ישרים פחות מתאימות לספרדים.

הוא המליץ לספרדים ללכת לעשות בקופת חולים.

ודרך אגב, אם פרידה לא עומדת על הפרק, אם חס וחלילה תגלו ששניכם נשאים של אותה מחלה,

אפשר להתחתן, רק לקחת בחשבון שזה ילווה בטיפולי פוריות רבים כדי שלא יהיו ילדים חולים.

(ולא מסכימה עם מה שאומרים שאם הקב"ה ירצה שיהיה לנו ילד חולה, אז זה הניסיון שקיבלנו מהקב"ה,

כל עוד אפשר למנוע עדיף, מכירה מקרים כאלה, ובע"ה שלא יהיה לאף אחד ניסיון כזה). 

דרך הקופה יש להם תוכנה במחשב שמעלה את המחלות היחידות שיכולות להיות בשילוב של שניכם.

ורק אותם בודקים ואומרים לכם אם אתם נשאים ולאיזה מחלה. 

אגב- רק האישה נבדקת ואם יש ח"ו איזה מחלה שהיא נשאית בודקים רק את אותה המחלה לגבר.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

3 שבועות..

[יש גם אופציה של שבוע אבל עם עוד 400 שקל]

בכל מקרה, בקופ"ח זה מקסימום חודש. בפועל זה יכול להיות קודם.

דור ישרים או קופת חולים ?

בכל העולם

עושים בדיקות גנטיות לאחר החתונה ולא לפני....

בציבור חילוני ובכל העולם נפגשים מתאהבים גרים יחד כאשר רוצים ילדים מתחתנים עושים סקר גנטי ובדיקות גנטיות אם אחד מבני הזוג נשא מגיע בן זוג השני ועושה בדיקות גם ואם גם הוא נשא יש בעיה, ולזה יש פתרונות ,

בציבור החרדי שלא מודע למחלות גנטיות ולא מודע להשפעתן שם מאמינים שיש פגם לנשא של מחלה מסוימת למרות שהוא אינו חולה וכדי לא ליחס למשפחה אחת מחלה מסוימת ולפגוע בשידוכם המציאו את דור ישרים כך שאף אחד מבני הזוג לא מקבל את התוצאות של הבדיקות וזה מסתתדר יפה מאוד למחלבת הכסף שלהם, כך שבמקום שרק בן זוג אחד יעשה בדיקות כמו בכל העולם ויראה שהוא לא נשא ואז ישלם רק בן זוג אחד הם מכריחים את שתיי בני הזוג לעשות בדיקות כי הם לא נותנים תשובות . ולא רק זה אלא ששלוש מהבדיקות שלהם משולמות ע"י משרד הבריאות כך שגם אם ההנחה הכי גדולה שלהם אתה משלם על 4 בדיקות + 3 חינם ממשרד הבריאות כפול שתיי בני זוג, כאשר בקופה משלמים בערך 100 ש"ח לבדיקה?

לכן מי שרוצה לחסוך כסף ולעשות בדיקות יותר מקיפות ולדעת איזה נשאות יכול להיות במשפחה שלו כדי להיזהר ולהזהיר את משפחתו , שילך לעשות בקופת חולים ....

דור ישרים מתאים למי שלא נקשר רגשית לפני החתונה ומוכנים לבטל שידוך כשאין התאמה

שמואל

ברוב העולם, כפי שציין יפה שמואל עושים בדיקות גנטיות לאחר החתונה.

ברוב העולם המערבי, שהוא זה שעושה בדיקות, אנשים מביאים מעט מאוד ילדים, ומוכנים לעבור מספר בודד של טיפולי פוריות במידה ויש בעיה.

ברוב העולם זוג שמוצא בעיה מוכן גם לעבור הפלה כדי למנוע בעיות (ישראל מקום שני בעולם כיום בכמות ההפלות...)

רוב העולם מאמינים שאהבה היא מעל הכל.

לא נעים, אבל בעידן בו אחוזי הגירושין רק עולים ומחוייבות לקשר נמצאת בצניחה - רוב העולם הוא לא מדד.

זוג שמוצא בעיה לפני החתונה שתוצאתה היא טיפולי פוריות (קשים ומפרכים) לא יכול לצפות מראש אם אהבתם, ולא משנה כמה זמן היו בקשר לפני החתונה, תשרוד גם את המציאות הקשה והמורכבת.

בישראל ממנים טיפולי פוריות ברמה מוגבלת. כל טיפול מעבר לכמות מסוימת של ילדים על חשבון הזוג (אני חושבת ששניים בלבד!) . 10000 ש"ח כל טיפול נוסף, ללא קשר להצלחה או כישלון.

אני לא מבינה באיזה חוסר אחריות מגיבים כאן חלק מהמשיבים על "להתחתן ואחר כך אפשר להסתדר עם כל דבר". כמה כאב, עוגמת נפש וייסורים יש מאחורי האמירה המקוממת הזו.

האהבה לא תמיד מנצחת. היא בסיס נפלא אבל אף פעם לא צפויה ולא מנבאת הצלחה של קשר לאורך שנים.

בעלי ואני עשינו דור ישרים. כעת בתחילת כל הריון תמיד אנחנו נשאלים על ידי הרופא המלווה (הריונות נורמליים ותקינים ב"ה). עשינו דור ישרים לאחר פגישה חמישית וידענו שזהו תנאי. לא מתחרטים לרגע. שום הוצאה כלכלית לא שווה את הספק ואת הגידול של ילד עם בעיה גנטית כלשהי שהיה אפשר למנוע בקלות.

אני לא יודעת על פגיעה בדימוי העצמי במקרה של גילוי נשאות, זה מאוד אישי, אבל זה מפיל המון המון אחריות על הבחור/ה שגם כך נמצא/ת במקום של חוסר וודאות. במידה ויש גילוי של נשאות הוא/ היא יצטרכו מעתה לחשוב איך ובאיזה שלב מוטלת עליהם החובה (כי זו ממש חובה בכל גדר מוסרי או הלכתי) ליידע את המועמד/ת.

זו סיטואציה קשה.

דור ישרים כיום התרחב מאוד וכולל כבר למעלה מעשר בדיקות שונות וכדאי לברר ורצוי כמובן אילו.

השמירה על הפרטיות וההתמקדות בנושא ההתאמה ולא המטען הגנטי יכולה להיות ברכה גדולה, תלוי איך מסתכלים על הדברים. אך באמת לא משנה באיזו דרך הזוג בוחר - בעיניי, נכון ובריא לבדוק את הדברים לפני החתונה.

בהצלחה!

ובתור ספרדי, אין לך למה לעשות בדור ישרים, רק בבדיקות חיצוניות.

אבל גם אם זה עוד הרבה זמן לא נראה לי שיש לך מה לדאוג כי ערבוב של גנים הוא תמיד הכי טוב, והסיכויים להיות נשאים של אותו הדבר הם ממש אפסיים. הבעיה הגדולה נמצאת כאשר שני אשכנזים מתחתנים, ובעיה קטנה יותר כאשר ספרדים מאותה העדה.

לכן, אין לכם כל כך ממה להילחץ ולא נורא אם תעשו בקופה.

אם ח"ו יסתבר שבכל זאת נפלתם על הסיכויים האפסיים של שניכם נשאים- אז יש אפשרות לבצע מעקבי הריון (זה תהליך לא פשוט, אבל נראה שהסיכוי שלכם להיות נשאים לאותם הדברים לא עולה על שאר הסיכונים שגם ככה קיימים בהריונות.)

שיהיה במזל טוב!

כמו שכתבתי למעלה יש מחלות לכל עדה כמעט, אמנם של האשכנזים הכי ידועות אבל זה ממש לא רק של האשכנזים

יותר מכך, יש מחלות של אשכנזים שהסיכוי ששני בני הזוג נשאים קטן בהרבה ממחלות מסוימות של ספרדים ששני בני הזוג נשאים.

יש מחלות ששכיחות בכל האוכלוסיה ללא קשר לעדה

אל תגידו דברים לא נכונים!

מומלץ לכל זוג לבדוק איזה מחלות מומלצות לו, לברר מה דור ישרים מכסה (הם מכסים היום הרבה יותר בדיקות מפעם, חלקם גם של ספרדים) ולהחליט מה לעשות דרך דור ישרים ומה דרך הקופה.

ודרך אגב- הרבה בדיקות נכנסו עכשיו לסל והן בחינם- לעיתים כלכלית גם משתלם דרך הקופה

בעקבות הדיון התעוררה בי שאלה:

אם אני מעורבת-אשכנזי וספרדי והוא אשכנזי ואנחנו יוצאים כבר חצי שנה ומתכננים להתארס בקרוב לעשות דור ישרים?

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.