אני לא יודעת לענות על כל השאלות, אבל אני יכולה לספר לך קצת מניסיון אישי.

קודם כל- נראה לי הכי טבעי שיהיו ספיקות! את הולכת לעשות צעד גדול. זה לא מפתיע בכלל. ועוד במשהו שאף פעם לא התנסית בו, אז איך יודעים? 

שוב, מניסיון אישי, וגם ממה ששמעתי מבנות אחרות- לא באמת יודעים. ויש המון חששות, אבל אחרי החתונה מגלים כמה זה כיף וטוב, הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה לפני, וגם הרבה פחות מלחיץ (בכל התחומים, ממש לא מדברת דווקא פיזית). 

וקצת על מראה חיצוני מניסיוני האישית. זה היה אחד הנקודות שהיה לי הכי קשה לגביהם גדי להחליט להתחתן איתו או לא. לא הרגשתי בכלל משיכה חיצונית למרות שהיה לי כ"כ טוב רגשית, שכלית וכל הדברים הנוספים. כ"כ הערכתי אותו והוא כ"כ שימח אותי ורק רציתי להיות איתו- אבל לא יותר מזה. מבחינתי רציתי להתחתן איתו רק כדי להיות איתו יותר זמן. לראות אותו כל יום בארוחת ערב וכשותף לחיים שלי. אבל ידעתי שזה לא יכול להיות מספיק!

באופן אירוני, דווקא בעלי נחשב כבעל מראה טוב. כשהוא סוף סוף פגש את המשפחה שלי כולם אמרו לי בהלם שהוא ממש חתיך. (אחותי התוודתה שהוא נראה יותר טוב מבעלה, אמא שלי אמרה שהוא נראה יותר טוב מכל הגברים במשפחה ובקיצור קיבלתי הרבה הערות). ואני דווקא הופתעתי, כי מה לעשות, משהו בו לא היה נראה לי...

אני חושבת שמישהי זרקה לי איזו הערה על זה או משהו, ופתאום הבנתי שמה שמנע ממני כל הזמן לחשוב שהוא נראה טוב (והוא נראה טוב!) היה משהו רגשי. נלחצתי מזה שאני אחשוב שהוא יראה טוב וממש חסמתי את עצמי מלראות את זה. יכול להיות שמלחיץ אותך מה יקרה אם תחשבי שהוא נראה טוב? שזה כביכול לא בסדר להימשך אליו?

אני יודעת שרק אחרי שהתארסנו ואיזשהו לחץ ירד התחלתי להימשך אליו, והאמת שרב המשיכה הפיזית גם באה אחרי החתונה, אחרי שהיינו מותרים ויכלנו לגעת (אני מניחה שאת שומרת נגיעה ממה שהבנתי). כי ברגע שאפשר לגעת אני חושבת שגם פיזית וגם רגשית הרבה דברים נפתחים.

אני לא יודעת מה לייעץ בכלל, ורק לספר מניסיון אישי שלי. מקווה שזה מעודד. 

ושיהיה בהמון הצלחה!

אני די הזדהיתי עם הסיפור שלך למעט עניין החוות דעת מהסובבים. כי אצלי החוות דעת לא היו מפרגנות והיה לי ממש קשה לקבל את זה, וזה הכניס בי הרבה ספקות ופחדים שאולי המראה החיצוני חשוב מאוד מאוד ואולי הייתי יכולה למצוא מישהו יותר יפה וחתיך ואני מפחדת שזה יבוא לי אחרי החתונה חלילה.

אנחנו שומרים נגיעה ב"ה ולפעמים כשבמחשבה עולה לי הדמיון שאנחנו כן יכולים לגעת אחד בשניה, לרוב זה כן עושה לי טוב ומשמח אותי.

אבל כל הרגשות גם הטובים וגם הלא, לא יציבים. ותמיד  אני נלחצת שאולי משהו לא בסדר בקשר. אני כן שמחה להיות איתו וכשהוא מודיע לי שהאו מגיע אני ממש שמחה.

והיא נגמרת בסוף, ב"ה. או בחתונה או בפרידה

אני ממש מהססת להגיד לך שתתעלמי מהדברים (כי גם אני הייתי ככה, ותהיתי הרבה אם אני רק מדיימנת שהקשר כ"כ טוב כי אני רוצה את זה או שזה באמת ככה- במיוחד בהתחלה כשהוא היה בקורס קצינים ולא הייתי רואה אותו שבועות וכמעט לא מדברת איתו ככה שלפעמים חשבתי שהזיתי את הקשר...) כי נראה לי כ"כ נורא להיכנס לקשר שבסוף לא יהיה טוב לך. הייתי ממליצה אולי לדבר עם חברות טובות נשואות שמכירות אותך. קודם כל, מניחה שתשמעי שהן עברו דברים דומים (ואם לא, אז הן כנראה מהמעצבנות האלה שידעו בפגישה הראשונה שהוא יהיה בעליהן והתארסו אחרי שבוע והתחתנו אחרי חודש וכרגע יש שלישייה בדרך. לא מומלץ לפנות אליהן.) וגם כי הן מכירות אותך והרבה פעמים אנשים מבחוץ מזהים יותר טוב ממנו מה אנחנו מרגישים.

קשה לי להאמין שהוא מכוער. ואם הוא יפה בענייך זה הדבר היחיד שבאמת משנה. אני זוכרת שאחותי אמרה לי פעם שגם אם יבוא בחור בדיוק כמו בעלה עם מעלות טובות כמוהו- זה לא ישנה, כי לה ולבעלה כבר יש עבר משותף וייחודי לשניהם. ככה אני מניחה שגם אם יבוא בחור חתיך שיהיה רווק פנוי ומקסים- זה לא יהיה אותו דבר כי יהיו לכם, בעז"ה, קשר משותף שהוא שלכם בלבד. 

המון בהצלחה!

מחילה ממך, רק לא הבנתי מה הכוונה "מהססת להגיד לך שתתעלמי מהדברים...כי נראה לי כ"כ נורא להיכנס לקשר שבסוף לא יהיה טוב לך" קצת מלחיצה אותי האמרה הזאת כי אני מרגישה כאילו יש אולי משהו לא טוב שצריך לבחון אותו שנית ולבדוק אם הקשר הזה ראוי.

יצא לי לשוחח עם חברות טובות נשואות בעיקר עם אחת שנשואה כבר כמה שנים וב"ה ליוותה אותי לאורך כל הקשר הזה וגם בקשרים קודמים (שהיו קצרים כולם). אבל כל הקושי הזה צף מחדש כי אני לפעמים חושבת שאולי לא הייתי אמיתית עם הנתונים שהבאתי לה בגלל הרצון שלי להמשיך איתו או חלילה מתוך רחמים לנתק איתו את הקשר (למרות שבאמת היו לי הרבה הזדמנויות לעשות זאת) ואז אני מוצאת את עצמי מפחדת לתאר את הכל מחדש ואולי להעלות נקודות חדשות (שבתחושה האישית שלי בלבד! לא משהו שקשור אליו, כי הוא באמת בחור מדהים).

אני זוכרת שהתייעצתי עם אנשים ובעיקר איתה וכן פחדתי להגיד דברים שיביאו לתוצאה של ניתוק הקשר, חששתי מזה ממש! וזה נשמע כאילו סילפתי את האמת ואת הדברים שבאמת קרו בקשר הזה, ממש לא. שכלית, אני מרגישה שאמרתי הכל, אולי ייפיתי מעט את הדברים שיישמעו בצורה יותר יפה אבל לא הסתרתי כלום, זה פשוט בהרגשה שלי.

הוא לא מכוער, מי שלא רגיל אליו הוא כן נראה מעט מוזר. הקטע הוא שמי ששידכה בינינו, כשהיא תיארה לי אותו היא כן ציינה את המראה החיצוני שהוא נראה לא יפה ולא מכוער (בלשונה המעטה, ככה זה היה נשמע) וכשפגשתי אותו שאלתי את עצמי לאחר כמה פגישות למה היא אמרה את זה, הוא נראה יותר טוב ממה שציפיתי.

אבל ברור שהעבר המשותף והחיים המשותפים מעלים אותו בעדיפות שלו (לא רק זה, יש עוד הרבה דברים ב"ה) אבל לצערי הרב, כן מצאתי את עצמי עורכת השוואות שאולי הייתי מוצאת מישהו יותר יפה רק יפה, כי בהרגשה שלי, ימישהו יותר טוב ממנו, אני לא אמצא...אבל היצר הרע אומר שאולי אמצא יותר יפה וטוב כמוהו...ה' יעזור

לפעמים אני מרגישה שהוא יותר יפה ממני. למרות שבחוץ אומרים לי שאני יותר יפה ממנו

רק לא לדחוף לשום כיוון! זו החלטה שלך בלבד!

נשמע לי שאת רק מחפשת הרגעה אז אני נוטה להאמין שכמו שאת מעדיפה, זה יסתיים בחתונה (די ענית לשאלה של עצמך, לא?)

ראיתי שכתבת בהמשך למישהי "הוא נורא מרגיע אותי. כשאני איתו, בפגישה הכל מתיישב לי בפרופורציות ואני כאילו רגועה לגמרי."

זה כבר נשמע טוב- אם כשאת איתו נעלמים הספקות אז זה הסימן הכי חזק שטוב לך איתו.

אולי תדברי עם חברה שלך בלי ל"טייח" דברים. אני בספק שהיא תציע לך את דעתה בכל מקרה- הרבה פעמים דיבורים טובים עם חברות טובות רק מבהירות לעצמך מה את מרגישה.

מה שכתבתי לעניין הזה שהוא מרגיע אותי זה לא בעניין הספקות בלבד וגם לא תמיד. יש פעמים שאני בפגישה ועולים לי הספקות לגביו. להערכתי, פחות ממה שעובר לי כשאני לא איתו.

כשהתכוונתי לזה שהוא מרגיע אותי זה היה בעיקר בדברים אחרים שלאו דווקא קשורים לקשר שלנו. אני סתם אתן דוגמא שכאשר אני עצבנית ממשהו מסויים בבית , בלימודים או בחברה - כשאני מדברת איתו,זה מקבל פרופורציות אחרות לגמרי ואני הרבה יותר רגועה. גם בלי שהוא יגיד כלום.

אתמול ניסיתי לדבר איתה בלי ל"טייח" דברים, וזה אכן עזר כי באמת זה רק הבהיר לעצמי מה אני מרגישה, רק שאתמול כשדיברתי איתה, הרגשתי שהיא טיפה מודאגת ורק בהמשך השיחה היא ציינה שהרגעתי אותה. זה עזר לי כמובן אבל לא לגמרי ולכן הייתי זקוקה לעצתכם.

לפי דעתי זה ש"ייפת" את המצב דווקא מראה כמה שאת רוצה להתחתן איתו!

הרי אנחנו בדרך כלל מנסים לשכנע אחרים על דברים שאנחנו רוצים.

ולגבי המשיכה לגעת, במיוחד אחרי שציינת שגדלת בחברה מעורבת, זה ממש לא מדד עכשיו לגבי כמה את רוצה להתחתן איתו!

אל תדאגי, זה יגיע לך אחרי החתונה..

המון בהצלחה!!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

"מעולם לא היה לי מודל אמיתי של זוגיות נכונה (רק מהטלוויזיה) "

לדעתי מכאן נובעת הבעיה,את חושבת שאהבה זה כמו בסרטים ומכאן מתחילה הטעות שלך,

צריך לדעת שאהבה זה הרבה יותר מזה כי סרט זה רץ במשך שעה וחצי וזה נגמר אבל אהבה אמיתית זה לכל החיים.

אז דעתי,

שתתנתקי מהאשליות שבסרטים,ותיתחברי למציאות!

מקווה שעזרתי,בהצלחה!

אני לא חושבת שזה שורש הבעיה אבל בהחלט היא מוסיפה. כי שורש הבעיה כאמור (לפי עניות הבנתי כמובן) נובע מהלחצים שלי לגבי הספקות. כי ספקות זה כמובן דבר טבעי ונורמלי, ואני נלחצת מזה שיש לי ספקות ומעצימה את זה יותר. ההבנה שספקות זה דבר נורמלי הן ככל הנראה מושפעות מעניין הסרטים, כי שמה אהבה מתוארת כדבר טוטאלי ולא כך המציאות.

ואני משתדלת לעשות הרבה מאמצים להתנתק מזה....בע"ה!

תודה רבה שהארת את עיניי ועל התגובה!

זה שטויות.

אני לא רוצה לכתוב דברים שאני לא מבין בהם, אז אני אתייחס רק לחלק מההודעה שלך.

1. רגש זה דבר שמשתנה, וזה שהוא לא תמידי זה דבר טבעי בהחלט! (כתבת: "טוב לנו ביחד. אני נהנית להיפגש איתו (לא תמיד בקוצר רוח) לא מחכה שהפגישות ייגמרו ולפעמים מתבאסת שנגמרות, לרוב כיף לי לשוחח/להתכתב איתו." זה מראה שאת במקום טוב!)

3. גם ספיקות זה דבר טבעי, אבל חשוב לא לזלזל בזה. אם חשבת על זה כמו שצריך והגעת להחלטה מתוך שכל ולא רק מתוך רצון להתחתן אז זה ממש ממש טבעי שיבואו ספיקות!

מקווה שעזרתי.

מזל טוב

רק מעיר על "מושגים" שהוזכרו:

"המראה החיצוני שנגזר ממנו ענין המשיכה, אהבה" וכו'. אהבה אינה "נגזרת" מהמראה החיצוני. ואוי לה לאהבה שנגזרת משם. לכל היותר - מראה חיצוני יכול להפריע להיווצרותה, או לעודד אותה. ולפעמים, אהבה לאדם בכלל משנה את ה"הסתכלות" על מראהו.

לא שמעתי על "יצר לגעת בו" כמדד להתאמת נישואין או לקשר פנימי (לא אומר שלא יכול לקרות דבר כזה).

וככלל, שיש תנודות ברגש - זה דבר מצוי. אך אינני יכול לדעת ספציפית לגבי המקרה הזה.

ועוד דבר - "חוות דעת" של אחרים על ה"מראה" שלו, זה גרוע מאד. וגם בשביל הנתון הספציפי של ה"מראה" וכמה הוא חשוב, צריך להשתדל להיות עצמאית ככל האפשר.

בענ"ד, זה שאת במצב נורמלי לגמרי.

את יכולה להתייעץ בגורם "מקצועי" אם זה יכול לעזור לך. מישהו דתי שמבין את ההווי שלכם.  ותתכווני שאם יתברר שהכל בסדר, אז עשית את זה רק כדי להיות רגועה יותר, ולא תכניסי לך בראש כאילו מההתחלה היו לך "ספיקות חריגים".. יש את זה להרבה - לא כולם שואלים, וגם קצת קשה להקיש ממקרה למקרה.

ככלל, כדאי להתרכז באישיות, באדם, לא להכניס בראש באופן מלאכותי שמראה זה "מאד מאד חשוב". מה שחשוב זה שהאדם הוא טוב ומתאים בכיוון, וגם מתאים אישית, ספציפית, אוהבים אותו ורוצים בו. יש כאלה שסובייקטיבית מראה מסוים מחזק אותם או "חוסם" אותם. זה לא משהו "אידאולוגי", אלא מציאות שהיה יותר טוב שלא היתה קיימת - אבל אי אפשר להתעלם ממנה.

לכן אם מישהו/י מרגיש שהמראה של השני בלתי נסבל עליו - נו, אז השני לא צריך לסבול מכך שהצד החיצוני תופס כזה מקום אצל מי שמסתכל כך ולהרגיש פחות רצוי בגלל זה.. 

וזה מה שהתכוונתי לגבי ה"עצמאות". את צריכה לענ"ד להשתדל להיות יכולה "להעיף לכל הרוחות" את חוות הדעת של אחרים, הן לגבי משקלו של מראה בכלל, וקל וחומר לגבי המראה שלו ספציפית.

להשתדל להיות עצמאית, להתרכז באישיותו, לשכוח קצת מה"התלבטות" ולראות האם טוב לכם. כמובן, אם כל הזמן "מנקר" בראש מה שאומרים אחרים, אז זה חלק מהנתון שלך, רק חבל שזה יהיה כך. את אמורה להתחתן איתו, אם תתחתנו, ולא אף אחד אחר.

יתכן שאם תנהגי כך, ולא יהיו "אחרים" ברקע, אז תחושי יותר את עצמך ביחס אליו (אבל אל תעשי את זה בכח.. פשוט תחליטי שנגיד לשבוע, את לא חושבת על הנושא של המראה בכלל, ולא מודדת "משיכות".. סתם מדברים אדם עם אדם. ותחליטי שאחרי השבוע את מתבוננת במצב. אבל לצורך זה - ממש לא חושבת על כך באותו השבוע..  ואל תעשו "תחרות" בלהגיד אחד לשני כל מיני "הצהרות", תשאירו משהו לאחרי החתונה..)

כך נראה לענ"ד.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

כתבתי "אִם" כדי לא להלחיץ לשום כיוון. את צריכה להשתדל להיות נינוחה, והדברים יבואו מתוכך.

לגבי זה שאת "לא מתעלמת מהספקות" - אל דאגה, זה הכי טבעי למצב הזה. הרי את חוששת...

אני מתרשם שהרבנים והיועצים ששאלת, ידעו על מה הם מדברים.

אולי תנסי שני דברים: האחד, לחשוב - נניח שביטלת, את מרגישה טוב?..

דבר שני - תנסי אולי כמו שהצעתי מקודם. שבוע בלי "מראה", ובלי לחשוב על התלבטויות. פשוט נפגשים בנחת, כאילו אתם מכירים כעת. ותראי מה יהיה. אולי תיווכחי שעצם הלחץ שאת "עומדת להתחתן".. זהו.." הוא הגורם לספק?..

ואם יהיה לך קשה "לא לחשוב" - תאמרי לעצמך שזה עצמו לצורך הענין. זה יכול לעזור לא לחשוב על כך.

ונקוה שתרגישי עם זה מצוין.

אני יודעת שאני אדם שנלחץ מדברים קטנים מאוד, ק"ו כשאני לקראת קבלת החלטה במיוחד בדבר הזה שברגע שמחליטים אין דרך חזרה.

לגבי השני דברים שהצעת:

1. ניסיתי לחשוב על זה, במחשבה הראשנית אני ישר אומרת לעצמי "ממש לא! אין מצב שאני עושה את זה בחיים",

כשאני חושבת שוב, אני אומרת לעצמי "תהיי אמיצה, אל תפחדי לקבל את ההחלטה הזאת! עדיף עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידיי" ואז כשאני חושבת לעומק ומתבססת על עצם הקשר שלי איתו אז אני חושבת "השתגעת? זה הוא! איך תעשי את זה? אחרי כל מה שעברתם ביחד? ולמרות כל היתרונות שיש לו ושהוא בדיוק מה שחיפשת ויותר טוב ממה שיכולת לקבל?"

אני מניחה ובעיקר מקווה שזה בגלל שאני לא רואה את החיים שלי בלעדיו. אבל גם פה, לצערי הרב עולה נקודה אחרת, אולי זה מהפחד שלי לבטל אירוסים באופן כללי? תמיד חששתי מזה!!!!

זה בדיוק העניין, שכל ספק שעולה לי מביא איתו יתרון וחסרון וזה מה שגורם אצלי לבלבול.

2. לגבי ההפסקה של המחשבות האלה לשבוע, זה רעיון טוב! ננסה אותו באופן מודע!

והלוואי שארגיש מצויין!

שוב, תודה רבה! באמת!!!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

משהו אובייקטיבי שמדאיג...

הדבר היחידי ש"מדאיג", זה שאת דואגת יותר מידי..

וזה כנראה לא התחיל מעכשיו, ולא ייגמר עם עכשיו..

אז אולי כדאי, שחוץ מההתבוננות בנושא הספציפי הזה, תרגילי את עצמך לקחת דברים יותר בנחת, בחיוך (אני מניח שגם דברים שלא "קריטיים" כמו הנושא הזה יכולים לגרום לך התלבטויות), להאמין ביכולת שה' נתן לך.

הצלחה רבה.

לעשות מעין הפסקה קטנה ממנו בלי להלחיץ אותו ולעשות בירור עם עצמך.

אם לא תנסי לשבת עםם עצמך לבד ולחשוב על הדברים ואולי  לרשום אותם כמו יתרונות חסרונות וכו..

(אל תשכחי שלכולם יש מחשבות שניות ואולי זה לא זה וכו...)סה"כ לפי מה שכתבת פה את יחסית נראת שלימה עם ההחלטה שלך...ועוד משהו מי מבטיח לך שיש יותר יפים/טובים/חכמים ממנו בחוץץ.....

בהצלחה ותבשרי לנו בשורות טובות במהרה!!!

אבל לפי התגובות שלך זה נראה טבעי לגמרי למצב של ארוסין- בו היצר הרע מנסה לסכסך.

בין הארוסין לחתונה זה השלב הכי קשה, בו עולים הרבה מאד ספקות. זה מצב בינים- מצד אחד החלטתם ומצד שני אתם עדין לא יחד (סופית בעז"ה). לכן להרבה מאד זוגות עולים ספקות רציניים לגבי הקשר (הרבה אנשים חושבים שוב אם ההחלטה הזו נכונה כדי לנצל את הזמן לפני החתונה, כי אחרי החתונה קשה יותר להיפרד). אבל רובם המוחלט של הזוגות מתחתנים בכל זאת וחיים באושר.. סביר שלמישהי שיש לה אופי מתלבט והססן (כמו שתיארת את עצמך) יהיו יותר חששות בתחום.

נשמע גם שהחששות נובעות מתגובות הסביבה. אם חשוב לך מאד תגובת הסביבה, ובמיוחד תגובת הוריך, ואת צריכה 'אישור' מהם על ההחלטות שלך (אני גם כזו, ולפעמים זה בעיה), סביר שתגובה שלהם תשאיר אצלך רושם ותגרום לך לראות את הבחור אחרת, כמו שהם אמרו עליו. אולי יעזור לך אם תחשבי על זה שברגע שהם יכירו אותו (לפי התיאורים הוא בחור מממש טוב) זה פחות יפריע להם ויתכן שהם אפילו לא יבינו למה הם חשבו עליו את זה. אולי תנסי לשכנע את עצמך שאמרו עליו שהוא יפה...

חשוב גם שתקחי לתשומת ליבך שכשמדברים על מראה חיצוני מתכוונים שאת צריכה לחשוב הוא בסדר (זה לא משנה אם בחורה נראית נורא, אם הבחור חושב שהיא יפה הכל בסדר) ולכן אם כשאת איתו את לא חושבת שהוא נראה רע, זה לא אמור להיות בעיה לענ"ד (בסך הכל רוב הזמן תהיו לבד בבית...)

לגבי משיכה, נראה לי שזה באמת עניין של תקופות (אולי זה באמת הורמונלי). לי אישית לא היה כמעט רצון לגעת בבעלי לפני החתונה, וזה הגיע אחר כך. (יתכן שזה קשור גם לזה שאתם שומרים נגיעה ואת למדת מאז ומתמיד שזה אסור, כך שאת מתרגלת להתרחק עכשיו, וזה עלול להרחיק גם נפשית).

בהצלחה!

קודם כל, את ממש מאורסת, אלו ספקות מאד טבעיים ואת בסדר ולא צריך לחשוב על הקשר מחדש, אם המצב הוא כפי שתיארת. גם תיארת דברים יפים ביניכם שהם משמעותיים- אוהבת להיות איתו, אתם מחזקים זה את זה.

לגבי שאלותייך-

רגש הוא לא תמידי- זה עניינו שהוא רגש והוא לא קבוע. איך להדליק אותו? בד"כ בכניסה לפנימיות. אמירה פנימית מהלב שלך ללב שלו. להסביר רגעים קטנים שחשבת עליו, איך את צריכה אותו. כמה שמחת בו. גם אם עכשיו את לא מרגישה כך, לשמר את הרגעים  (הפנינים) שהרגשת הכי מאושרת בעולם, ולספר לו עליהם ואז זה מעלה לו את הרגשות הללו גם. זו רק דוגמא אחת. גם להקשיב ולתת לשני תשומת לב והכלה זה מאד מחזק את הרגש האינטימי ביניכם. כל אחד מרגיש שיש לו מקום ושהשני מבין אותו ושבכל העולם יש לכם את הסוד שלכם, הקשר שלכם שנותן לכם חיזוק פנימי..

אני לא מבינה מה הקשר ביין מראה חיצוני למשיכה להתאהבות לאהבה עשית פה סלט גדול. גם אם הבחור חתיך ביותר זה לא אומר שכל רגע שתראי אותו תרצי לגעת בו...מצטערת...משיכה (בעיקר אצל האישה) זה בד"כ נובע מהרצון להתקרב וזה פשוט לא קשור למראה. גם אם מרגישים דחייה, יכול להיות שזה נתלה במשהו חיצוני כמו אף מכוער, אבל עצם ההסתכלות על אדם , רק על האף שלו, היא חיצונית ומרחקת אותך. אם לדוג' במקום להתסכל על האף תקשיבי למילים שהוא אומר, תראי שהאף שלו עדיין נשאר מכוער (מה לעשות, דוגמן הוא לא יהיה) אבל החיוך שלו מאיר את כל כולו. זו רק דוגמא.

לגבי מה שאחרים אומרים- מה זה משנה?????? וכבר אמרו זאת לפני.

לעניות דעתי, אם היו לך הרבה רגעים שרצית להתקרב אליו, וטוב לך איתו אז זה לא נשמע שהוא דוחה אותך.

אני לא חושבת שמה שצריך להיות בין בני זוג זה שכל רגע שנפגשים או מסתכלים זה על זה ייש משיכה מטורפת ונראים הכי יפים בעולם. יש את הרגעים הללו של משיכה (וצריך להיזהר באירוסים) ויש את הרגעים שהוא נראה הכי מאיר והכי זוהר בעולם. אבל זה לא כל הזמן.

עצתי- תסתכלי עליו כמכלול, אל תנסי לבדוק, יש משיכה, אין משיכה ,איך הוא נראה וכ', אלא, פשוט תהיי איתו, כי נשמע שאת אוהבת אותו...

בהצלחה!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

קשה מאוד לענות על השאלה שלך באופן חיצוני. 

מצד אחד משיכה היא דבר חשוב בקשר בין גבר ואשה והעדר משיכה עלול בהמשך לייצר בעיות בזוגיות. 

מצד שני, גם כאשר קיימת משיכה ניתן להיכנס במצב של חרדה וסטרס לספקות לגבי קיומה. זה מסוג הדברים שנעלמים במצבי לחץ וספק. את מציגה את שני הצדדים וקשה לשפוט באינטרנט מה המקור ומה התוצר. נסי להירגע, לחוות את המפגש עמו באופן לא שיפוטי בלי לחשוב כל הזמן מה את מרגישה. כך אולי תוכלי לשוב ולחוות את הזוגיות באופן ישיר ולא שיפוטי. 

את מדברת על שינויים בתחושות. לפעמים כך ולפעמים כך.

יכול להיות שהשינויים בתחושות נובעות משינויים הורמונליים אצלך. זה הגיוני. אומרים שבזמן הביוץ יש יותר משיכה, בזמנים אחרים פחות. לפעמים אולי עלולה להיות דחיה (ממגע, לא מהאדם עצמו).

ויכול להיות שתחושות החוסר משיכה, וכל הספקות , פשוט נובעים ממתח ומחשש מהעתיד הלא נודע. לדעתי זה טבעי ביותר.

מתוך מה שכתבת, אני רוצה לחזק אותך. בעזרת-ה' נשמע שהוא יהיה בעל טוב בשבילך.

תתחתני בשימחה, אל תתני ליצר הרע להפריע, ובעזרת ה' יהיה לך אושר ושמחה כל החיים.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

קודם כל חשוב שתדעי שזה טבעי שיש חששות והתלבטויות, במיוחד אחרי שמחליטים. להתחתן זו לא החלטה פשוטה.

קצת מהניסיון שלי, גם אנחנו יצאנו חצי שנה והתחתנו אחרי עוד חצי שנה. גם במהלך הקשר היו לי הרבה התלבטויות, רובם קשורות למראה החיצוני.

הוא לעומת זאת החליט מהר מאד.

אחרי שהחלטתי היו לי עוד התלבטויות- כששמתי אותן על השולחן הבנתי שאני מסתכלת חיצונית, הוא אוהב אותי, טוב לי איתו, המידות שלו מדהימות אותי כל פעם מחדש ומה שמפריע לי זה דברים קטנים וחיצוניים.

לפי מה שאת כותבת אין לך סלידה ממנו, ולכן אני חושבת שזה תחושות שיעברו עם הזמן.

אל תתייחסי לחוות דעת של אחרים, הם לא יחיו איתו- את צריכה להחליט אם זה מפריע ועד כמה.

ועוד דבר קטן- החששות האלה שבאים לאחר ההחלטה הן בדר"כ תוצאה של עבודה קשה של היצר הרע. עומד להיות כאן דבר מדהים, קשר בין איש לאישה ולכן היצר הרע מנסה להכניס בנו חששות ופחדים- אל תתני לו להיות חלק מהשיקול דעת שלך!

לגבי האהבה והרגש- כשהחלטתי להתחתן הרגשתי שמהמקום שבו אנחנו נמצאים יש רק דרך אחת לעלות-להתחתן.

קשר לא יכול להחזיק מעמד רק עם חברות בלי מחויבות וקשר עמוק ואמיתי ולכן זה טבעי שלא תמיד תרגישי עליות, אחרי החתונה, בעז"ה, הקשר מתחזק יותר- מדהים עד כמה!

מקווה שהועלתי,

שיהיה בהצלחה

כשיש ספק, יש ספק. אם זה היה כ"כ פשוט וקל שכאשר יש ספק אז אין ספק..אחוזי הנישואין היו יורדים בחצי לפחות אם לא יותר. תמיד יש ספקות וזה ברור, השאלה איך מתייחסים אליהן ואיך מחליטים על סמך זה. לצורך זה דרוש התייעצות, ממה שהבנתי מכל המגיבים היקרים פה זה שאין לי ממה לחשוש, הדברים הרגיעו אותי ב"ה ואני יכולה לבשר שאני ב"ה מרגישה בהרבה יותר טוב! נפגשתי איתו מאז והיה נפלא ב"ה! זה רגש עולה ויורד אבל כמו שאמרו חכמים לפניי - ככה זה , ובתקופת אירוסים ככל שמתקרבים לחתונה זה יכול להתעצם אם לא נלחמים בזה כמו שצריך.

הזכרתי שאני מפחדת שאני משלה אותו בזה שאני ממשיכה וכביכול אומרת "גם אני" למחמאות שלו. אבל לא אמרתי שאני חושבת / בטוחה בזה...לפי מה שכתבתי קודם, החשש הוא הגיוני ואם מידי פעם יש לי ירידה רגשית, זה לא אומר שאני משלה אותו - זה אומר שהקשר בריא וטוב.

ומפה להגיד שחלילה אפשר להגיע לגירושין זה נראלי רחוק...ואפילו מאוד. ולמען האמת קצת הלחיץ אותי אחרי כל התגובות המרגיעות למעלה...אבל זו דעתך.  אני לא חושבת שאני מחזיקה אותו בכח למרות שהוא לא מוצא חן בעיניי. אני גם לא חושבת שהוא לא מוצא חן בעיניי, הוא כן. אבל לפעמים אני חוששת שלא ומפה כמו שהקדמתי ואמרתי מתחילה הבעיה.

תודה רבה!

ואמן בע"ה על האיחולים ;)

חששות הן דבר טבעי ומובן.

לגבי רגש יש להפריד בין הרגש שבתקופת הארוסים לבין זה שאחר הנישואים גם כזוג צעיר ובהמשך כזוג ותיק.

הרגש מתפתח מהנתינה ההדדית של אחד לשני ,של הויתור אחד לשני.

אסיים בסיפור קצר לפני כמה שנים היינו בדוידקה בירושלים.

עבר שם זוג מבוגר (להערכתי הם היו נשואים 50 שנה) הם הלכו יד ביד (זוג מבוגרים חרדי נעצרו לשבת לנוח בספסל והסתכלו אחד לשני בעיניים היה במבט המון רגש ואהבה עצומה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אני רוצה לתת נקודה למחשבה-

קיימת בעיה אצל רב האנשים בעולם- שחרור השליטה.

כל אחד רוצה לדעת מראש כמה שאפשר על הלך החיים שלו. כשיש שבירת שגרה זה מערער לנו את הביטחון.

ולפעמים זו העבודה הפנימית שלנו. "הרפו ודעו את ה'". אנחנו עושים את כל ההשתדלות מצידנו ומגיע שלב שבו אנחנו צריכים לתת לקב"ה להמשיך הלאה.

אני לא אומרת חלילה שלא צריך לבדוק אם אתם מתאימים, אלא עם הבדיקות שלנו לזכור שהקב"ה ניהל את העניינים כמו שהם.

המצב שלך מוכר וקיים אצל הרבה זוגות(לפעמים גם אחרי חתונה) שחיים באושר..

הרבה מזל טוב והחלטות טובות!

בדרך כלל, כאשר מכירים את האדם - פחות רגישים למראה החיצוני.

כשאת אוהבת מישהו את כבר פחות שמה לב לחיצוניות,כי את יודעת כמה שהוא מקסים,אז בשבילך הוא הכי יפה גם חיצונית..לפחות ככה זה אצלי..

אני יגיד לך את האמת, גם לי לפני החתונה היה לי סיפור דומה , הייתי איתו תקופה בערך חצי שנה ולא הכי התחברתי למראה שלו.

אבל לפעמים כן הייתי מוצאת בו זוויות מסוימות שכן אהבתי, ולפעמים עד כדי כך דחייה.

אבל בכ"א מה שבעיקר נמשכתי זה הקשר שהיה ביננו , האופי וכו' ואני חושבת שזה מה שהשפיע עליי לקבל את ההחלטה כן לקבל אותו איך שהוא.

ובאמת אחרי שהתחתנתי והכרתי יותר את הפנימיות שלו , אז יכלתי להשלים עם המראה החיצוני שלו.

כיום אני נשואה עם ילדים,והאמת? שאין לי זמן לחשוב על המראה החיצוני שלו חחח כבר השלמתי ואני חושבת שהוא הבעל הכי יפה שיש !....

ובאמת שלא היה בו משהו מכוער, זה סתם הייתה עצת היצר  , הוא רואה שהזוג הולך למטרה קדושה הוא מייד מנסה להסיט ולתת קו למחשבות מדומיינות....

היו לי ספקות ופחדים פחות בקטע  של מראה אלא בקטעים אחרים.

גם אני כמוך אדם הססני ומתלבט

גם אצלי כשהייתי איתו היה לי קל יותר (כי נהנתי  בד"כ) ובלעדיו- קשה כי הספקות עלו והשתלטו.

זה קורה להרבה אנשים ברמות שונות.

הבנתי מדברייך שאת לא רוצה להיפרד ממנו. אני עשיתי זאת על דרך השלילה. בגלל שלא רציתי לאבד אותו, אז נשארתי.

למרות שכל הזמן חששתי וזה היה לופ קשה מאד מאד! זה כבר פגע בבריאותי אפילו.

אני נעזרתי בפסיכולוגיות ובפסיכיאטר! (קיבלתי המלצות מהרב פירר )

והסוף טוב. נשואים כמעט 15 שנה ב"ה!

במצבי לחץ  יש נטיה להעצים את הקשיים . אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית. זה צריך להיות משהו ממוקד שיעזור לך לברר עם עצמך מה קורה וכמובן יקל  עלייך. גם אם זה במחיר של אלפי שקלים.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מזכיר לי אותי לפני חצי שנה...

המשפחה סביבי בכלל לא התלהבה (הייתה אחת שבלי בושה אמרה מה שהיא חשבה...) המזל שלי היה שאמא שלי עודדה אותי בעיניין וכל הזמן אמרה לי לשים פס על כולם.

והיום אני חושבת לעצמי- איזה לא נורמלית הייתי וכמה תסכולים יכולתי לחסוך מעצמי אם לא הייתי מקשיבה להם...

היום אני נשואה באושר חצי שנה ב"ה וכל יום מודה לה' על שזיכה אותי בבעלי ומבינה עד כמה חיצוניות לא משחקת בחיים ועד כמה אין קשר בין אהבה לחיצוניות, פשוט לדעתי שני קווים מקבילים שלא נפגשים....

עם זאת, אני חושבת שזה בכל זאת עינין אישי ואני מכירה כאלה שהעניין החיצוני כן משפיע עליהם וברור לי שאם הן לא יתחתנו עם מישהו יפה לא יהיה להן טוב פשוט כי העניין החיצוני מאד קריטי אצלם.

אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך- עד כמה דברים חיצוניים משפיעים עלייך. תנסי לחשוב אפילו עם חברות שלך- האם היה מרתיע אותך להתחבר למישהי שהיא לא הכי הכי (להתחבר לא ברמה של "שלום שלום" אלא באמת קשר מאד טוב) ?

אני יודעת שיהיו  כאלה שיגידו שאין מה להשוות אבל אני כן חושבת שזה עיניין של תפיסה כללית וכל השאר נובע רק מהסיבה שבכל זאת אנו אנשים מושפעים מהסביבה והעבודה שלנו היא להתגבר על זה.

אם את חושבת שאת בנאדם שדברים חיצוניים פחות משפיעים עליו אז אני חושבת שאהבה בינכם רק תתעצם ותגבר (ואפילו מהסיבה הפשוטה שהיא רק פנימית ואין בה השפעה של חיצוניות)

החלטות טובות!

בס"ד

גם לי זה קרה פעם התלהבתי מהמראה שלו פעם הוא הגעיל אותי.. פעם ככה פעם ככה.. ובעיני כולם הוא חתיך הורס... הבנתי שזה נובע מלחץ.. במיוחד בתקופת האירוסין.. ללפעמים אמרתי מה אני עושה איתו.. בטוח יש מישהו יותר טוב בשבילי אבל מצד שני הוא היה מקסים ואהב אותי והיה עם ביטחון בשמים אז זה הרגיע אותי.. אני זוכרת שבחתונה הוא הסתפר כשהוא בא לכסות אותי התאהבתי בו...והוא היה בעיני הכי יפה שיש.. ושבוע אחרי החתונה שוב הוא הגעיל אותי.. כל הזמן זה היה ככה.. אבל אחרי חודשיים הכל עבר.. התחלנו לבנות יחד את הבית שלנו אז הכל מתגמד.. החיצוניות כבר לא משחקת תפקיד ואת נקשרת למישהו ואוהבת אותו וכבר לא אכפת לך ממה שמסביב (לפחות ככה ה היה אצלי) היום אני במקום שכאשר אני נזכרת בתקופה הזאת אני צוחקת... מבינה שזה נבע מלחץ אולי מבעיות אישיות שלי.. אבל אני כבר נשואה לו באושר ויש משברים ויש עליות וירידות אבל אני לא מתחרטת לרגע שהתחתנתי איתו... וכל המחשבות האלה שהיו נגמרו.. פעם ב... מלא מלא מלא זמן שיש משברון אני משווה אותו לבחורים אחרי ואולי לזה שיכולתי למצוא מישהו יותר טוב.. אבל זה חולף וכמעט ולא קיים כי הבניה שעשינו כל כך רצינית והאהבה עצומה שהכל נעלם.. צריך פשוט לשמור על זוגיות טובה.. ה' יעזור לכם.. ותזכרי גם שיש זוגות שמרגישים שהם הכי מאוהבים ונמשכים והבן זוג שלהם יפה ואז הם מתחתנים ומתחיל להיות בעיות בזוגיות ואז האישה פתאם לא נמשכת לבעלה והוא נראה מכוער ביעיניה וכו'.. קיצר גם זה יכול לקרות...

היד תקצר מלהכיל, לכן לא עלה בידי להגיד לכולכם אבל קראתי הכל !

הלוואי והייתם יודעים כמה עזרתם לי! ב"ה הכל התקדם מצויין ועודנו! בע"ה שימשיך, והכל ילך בנחת, בקלות ובשמחה! ולא אזדקק לעצות נוספות מהסוג הזה! אבל באמת, זו היתה הצלה לדעתי.

י-ה"ר שהקב"ה יברך אתכם בכל טוב! ותזכו אתם וכל בני משפחותיכם לשנה טובה, מתוקה ומבורכת!

וכתיבה וחתימה טובה

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)