אם את תחזרי אחריו - הוא יחזר אחרייך בכפליים!

בכלל, נראה לי שבקשר בריא לא כדאי לצפות מהשני - כי בד"כ זה גורם לאכזבה. 

מה שאת מצפה שיעשו לך - תהפכי את זה ותעשי לצד השני! 

בדוק ומנוסה..

כי עם חלק מההודעה שלך אני ממש מסכים ועם חלק קצת פחות (מודה - אני הרבה הרבה פחות ממך בתוך העולם הזה של ההיכרויות, אבל יש דברים שלא צריך לצאת כדי לדעת, דברים של טבע העולם ולאו דווקא בהיכרות...)

ברור שההצעה בשורה הראשונה שלך הגיונית וטובה ואכן הרבה פעמים מועילה!!! עם זה אני מסכים לגמרי.

עם השורה השנייה שלך, שבקשר בריא לא כדאי לצפות מהשני כי זה גורם לאכזבה - מזה אני ממש ממש מסתייג, כי לדעתי זה ממש לא נכון. צריך ומותר וזה טבעי ובסדר גמור לצפות לדברים מהצד השני של הקשר - לאו דווקא בקשר של נישואין, גם בקשר חברות וכו'... זה בסדר לצפות אם אתה כמובן גם ריאלי בציפיות (כלומר - לצפות שמחר הוא מעלה אותך למטוס ושניכם טסים לחופשה קסומה בהפתעה בחופים של הוואי - מעבר לזה שזה לא צנוע, זה גם לא ריאלי כל כך ככה בהפתעה, ככה ש...לא לצפות לזה) - ובנוסף גם לדעת שזה שאתה מצפה למשהו לא אומר שבהכרח הוא יקרה, וגם שאתה צריך לעבוד קשה בשביל גם שתהיה ראוי לזה שזה יקרה, וגם כדי להראות לצד השני שאתה מעוניין בזה.

כן, זה לא בושה להגיד בעדינות ובדרך הנכונה לצד השני את הרצונות שלך, להגיד לו שתשמחי אם יגיד הרבה מילים טובות (חשוב - ל-א להטיח, לא להגיד את זה כאילו ישתמע שהאשמה בו, להפיל את זה עלייך כביכול : "תשמע, אני יודעת שאתה ממש אוהב וממש בסדר, אבל אני יש לי בעייה כזאת שאני ממש ממש אוהבת שמפנקים אותי בהרבה מילים טובות וחיזורים, אני אוהבת ששולחים לי כל יום הודעה עם סמיילי וכו'... אני מאוד אשמח אם תזרום עם המוזרות שלי, ותוסיף יותר ממה שאתה כבר עושה היום - זה יהיה מקסים מצידך, להתחשב במצ'וגעת כמוני..." וכן על זאת הדרך, זה היה רק הצעה... העיקר לא לתת לו הרגשה שהוא הצד הבעייתי, כדי שלא ייעלב וייפגע ואז המצב יהפוך רק לקשה יותר...).

העיקר - תזכרי שבגדול, באמת ככל שאתה ממקסם את מה שאתה יכול לתת בקשר, רואים את זה עלייך ואז גם הצד השני באופן טבעי ינסה "להגיע" לרמה שלך, מתוך "קנאה" טובה, ורצון "להחזיר לך" (הכל במובן החיובי והטוב כמובן).

ב"הצלחה תאיר ציון!!!

שלום 'ותן טל', 

תודה על ההערות המחכימות. 

אבל תסכימי איתי שאם את אומרת לו 'תשמע, אני ממש אוהבת שמפנקים אותי במילים טובות וחיזורים וששולחים לי כל יום הודעה...' - זה הופך את הקשר לסינטטי. כי הוא פשוט עושה מה שביקשת ממנו. 

אם את תעשי את זה לבד - הוא יחקה אותך, ואז זה יבוא ממקום אמיתי, ולא סתם ניסיון 'לסמן וי' לרצונות שלך.

כמו שדניאל כתבה (ה-י-א בת ) אני בן... לא נורא, לא ידעת

דבר שני - לא אמרתי שרק זה. גם וגם. אבל אני לא ממש מסכים שזה הופך את הקשר לסינטטי - הרי בקשר טוב ורציני ואמיתי, בני הזוג יודעים לדבר על הרצונות שלהם, וזה גם לא רע שהם אומרים לשני מה היו רוצים ממנו, בעדינות וכולי - זה טבעי לחלוטין ובסדר גמור. זה בסדר שבן הזוג שומע ממך מה היית רוצה שיעשה, ברמות מסויימות. לא שכל הקשר יתבסס רק על זה, כמובן, אבל מצד שני -פמים רבות ההבדלים בין הבן לבת גדולים מעצם היותם שני מינים שונים כך שלא תמיד כל צד מודע לגמרי לצרכים של השני - ולכן זה בסדר ליידע את הצד השני ( האישה רוצה שהבעל/המאורס יקנה לה יותר תכשיטים, אז היא עושה את זה בדרך ערמומית: "תשמע, יש לי קטע שאני ממש ממש אוהבת דווקא תכשיטי זהב, לא כסף, אז כשאתה קונה לי תכשיטים תזכור לקנות דווקא זהב ולא כסף, טוב?" - ככה לא יצא ממנה שהוא לא קונה לה תכשיטים, אלא "רק" אמרה לו שהיא אוהבת יותר זהב מכסף, ורוצה שכשהוא קונה לה יקנה דווקא זהב - וככה בלאו הכי הבעל מבין שלאשתו יש צורך בתכשיטים, ואני מבטיח לך שכבר בחג הקרוב הוא יגיע אליה עם קופסה קטנה שבתוכה יחכה תכשיט מקסים ונוצץ. מזהב כמובן ).

לסיכום - אין רע בלעשות לפעמים "מה שהצד השני ביקש". אתה בסך הכל מיידע את הצד השני ברכים שלך, והוא כבר לבד מעצמו בגלל שהוא רוצה לעשות לך טוב, יספק את הצרכים האלו...

כל הסוד זה הגישה, הדרך, ואופן הבקשה. זה הכל.

וכמובן, שכמו שכבר אמרתי וגם אתה - גם הדרך של להשפיע כמה שיותר טוב מצד עצמך, ואז הצד השני גם שופע מצידו הוא, גם זאת דרך מעולה... 

לק"י

איתה: שיש כאלה שצריכים חיזוקים לקשר, לשמוע שטוב לו איתי, שהוא שמח לראות אותי וכו'.

לא יודעת אם זה לאו דוקא בנות או שיש גם בנים כאלה.

אבל את נשמעת לי נורמלית לגמרי.

מזל טוב!

 והגיוני אבל בגבול!!

אני אומר פה משהו מנסיון ולאו דווקא עלייך....

יש פעמים שבנות מצפות שהגבר יעשה ויחזר וכו וכו... אבל הרבה פעמים הם לא עושות כמעט כלום ולא מראות כלום...

אז איך יהיה לנו רצון לחזר ולעשות דברים...

לדעתי האישית אם את טיפה תחזרי אחריו ו/או תפתיעי אותו סיכוי מאוד גדול שהוא ירצה לעשות בשבילך הרבה!!!יותר...

בהצלחה....

זה לא שהוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי, נהנה, מחכה וכו'.

הוא אומר!

אבל אני רוצה לראות מעשים, מאמצים, לכך שהוא רוצה אותי...

שהוא יצפור באמצע הלילה ליד הבניין שלך, יטלפן אלייך ויגיד לך 'רדי'?

שהוא יגיע למקום הלימודים שלך באמצע היום כדי להביא לך זר פרחים?

שהוא יקטוף את הירח ויביא לך אותו קשור על חוט?

באמת, תחשבי בהיגיון. אתם לא שחקנים ב'היפים והאמיצים'... מספיק עם הדמיונות.

(בכל זאת, שלושה ימים!)

אה, וזה שהוא סוחב לי לפעמים את התיק כשקשה לי, זה אחלה!

תִתְמַתְנִי.

חכי לחתונה.

בינתיים תוסיפו התענינות הדדית, תכירו יותר את האישיות אחד של השני. תתכוננו; בקדושה, בטהרה ובשמחה מתונה..

בס''ד

ב"ה הגעתם לשלב שאפשר להיות פתוחים ואני מאמינה שתמצאי את הרגע הנכון להגיד לו את זה.

אל תתפדחי ואל תרגישי שאת דורשת דברים מעל ומעבר

לדעתי הוא יבין אותך ויקשיב לך ולהפך, הוא ירגיש שאת באמת רוצה אותו ושאת רוצה שישקיע בך וזה יתן לו מוטיבציה לדעתי.

אל תשכחי שבנים לא יודעים למה אנחנו מצפות ולפעמים צריך לעזור להם. במיוחד בהתחלה.

ב"הצלחה

אופציה כל כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות