נרגעים(!), כי הלחץ שלך (ושאר תחושות שליליות) משתדרים אליה. היא חווה אותם.

היא בוכה. זה עצוב וקשה ולא נעים. תחבקי אותה, תנדנדי אותה בזרועותייך. בסוף היא תירגע. ולאט לאט תלמדי מה קשה לה.

זה שלב קשה כשלא יודעים מה מפריע לקטנטנים האלו. תבדקי את מה שאפשר (אוכל, טיטול, שינה), ואם זה אף אחד מהנ"ל, פשוט חבקי אותה וטיילו לכן בבית בנחת.

ומזל טוב! 

חשוב להרגע אבל גם להקשיב לבכי.,בכי של רעב נשמע אחרת לגמרי מבכי של חם לי /קר לי ,או בכי של עיפות.

לאט לאט תלמדי לזהות את הבכי שלה והיא תבטח בך ותבכה פחות.

בגיל גדול יותר בערך חודשיים) התינוק לומד לקשר בין הקול של האמא לבין סיפוק הצרכים שלו.

בהמשך שהיא תבכה בגלל רעב,והיא תשמע אותך רגע חמודה אני כבר באה להניק אותך היא  תוכל לחכות בלי לבכות דקה שתיים.

[וגם שהאמא הצעירה מרגישה כך...]

לא להתרגש מידי. ככה זה תינוקות.

לחבק באהבה, לנדנד בעדינות, לדבר אליה.

לפעמים היא סתם צריכה לאכול.

וגם הבטן יכולה לכאוב עדיין - תשאלי הורים מנוסים איך הכי טוב להחזיק במצב כזה.

תפעלי איתה בהרגשה טבעית - חוץ מלבכות איתה.. - ובנינוחות.

מזל טוב! הרבה נחת.

ממליצה בחום. זה מאוד מאוד מרגיע, וחוסך הרבה בכי שלה וחוסר אונים שלך...

באופן כללי, ילדים שנמצאים הרבה זמן במנשא בוכים פחות. בדוק....

לפני 6 שבועות מהלידה- הגוף מאוד חלש, ועלול להיווצר נזק משמעותי ובלתי הפויך- אם האמא נושאת משאות כבדים (למשל- עגלה או תינוק)

בשבועות הראשונים- מנשא רק על אבא!

אחרי שהאמא מתחזקת- מנשא זה באמת דבר מרגיע לתינוק...

גם אני חוויתי את זה בגדול בילדי הראשון, זה באמת לא קל בכלל, תזכירי לעצמך שזה יעבור ומהר מאוד היא תסתדר איתך ואת איתה בעזרת השם, ומידי פעם תנסי אולי להתאוורר לבד או אם את לא יכולה אז איתה ביחד, עם הימים את מתחזקת וגם היא!

בהצלחה! והמון נחת!

שינוי תזונה עוזר מאוד.

תנסי לכמה ימים רק קמח מלא, פחות סוכרים וקקאו.

הרבה פירות וירקות.

עוזר מאוד מניסיון של כמה...

ב"ה

שלום אמא יקרה,

קודם כל האם היא רעבה? כדאי לבדוק משקל כדי להיות בטוחים שהתינוקת לא רעבה.

וחוץ מזה מצטרפת למישהי פה שכתבה על מינשא. המינשא מאד עזר לנו עם כל התינוקות במיוחד עם התינוק שנולד לפני 3 חודשים, כי השתמשתי ומשתמשת בנמנשא נהדר, שממש נח לו ולי- מאוד מרגיע מגזים, בניגוד למנשאים המערביים. ממליצה לך בחום לחפש מנשא פיזיולוגי טוב. אני באופן אישי משתמשת בסאפי מאי שממש ממש עזר לנו עם כל אפיזודות הגזים למיניהן.יש אתר ברשת.

הרבה בהצלחה!!!

בסוף התברר שהתינוקת באמת הייתה רעבה, כי הייתה לה לשון קשורה והיא לא אכלה בגלל זה כמו שצריך.

מזל טוב!

בניגוד לכותבות אחרות פה, אני לא ממליצה על שימוש במנשא בגיל הזה, רצפת האגן שלך עוד צריכה להשתקם אחרי ההריון והלידה (אלא אם כן מישהו אחר לוקח אותה במנשא - אבא, סבתא וכו', אז זה בטח מבורך).

אני חושבת שבשלב הזה מה שהכי כדאי זה לרבוץ איתה במיטה שעות כמה שיותר מגע (מומלץ גם מגע עור לעור), כמה שיותר הנקה (את יודעת להניק בשכיבה? אם לא, שווה ללמוד), כמה שיותר מנוחה שלך. תירדמו ביחד... (אם תרצי אשלח לך עלון של יוניצף עם כללי בטיחות לשינה משותפת עם תינוק).

וזה גם נורמלי בשלב הזה להיות קצת אובדת עצות זה חלק מהחבילה!

גייסי כל אמא/אחות/גיסה/שכנה/חברה שנוח לך לפנות אליה שתבוא להיות איתך קצת, לפטפט, לפנק...

גם אני חוויתי את זה בהתחלה... בכי שלא נגמר! והיו רגעים שגם אני רציתי רק לבכות כי לא היה משהו אחר לעשות...

לדעתי את צריכה להיות בסביבת אנשים תומכים- בעל, להסביר לו את הצורך שלך בתמיכה ובהרגעה. אמא, שחוותה מן הסתם בעצמה את אותו הדבר ויכולה להרגיע שזה עובר וגם לייעץ במידת הצורך. לי הם עזרו מאוד לא לאבד עשתונות..

להשתדל להרגע, לא לכעוס. אם את עיפה מידי ועצבנית תבקשי ממישהו אחר שיחזיק אותה. זה עוזר.

הקטנטנה צריכה אותך כ"כ!!! וזה שהיא בוכה לא אומר עלייך שאת אמא לא טובה. תחבקי אותה המון זה מה שהיא הכי צריכה.

לנו עזר- נדנוד קל, לנשום אויר בחוץ, לחץ עדין על הבטן לשחרור גזים. במקרים קשים רק מנשא הרדים אותה. אבל באמת כדאי להתחזק קצת קודם מהלידה כמו שאמרו פה מעלי. תנסי מוצץ (אצלנו היא סרבה לקחת)

תהני ממנה. הרבה נחת!

כל הכבוד שאת פונה ושואלת, סימן שאת אמא אוהבת ומסורה!!!

לפני הכל אציין את העובדה שתינוק אמור להיות רגוע ונינוח.  אמנם הוא יודיע לנו שהוא רעב או רטוב, אבל לא מצב של בכי שעות על גבי שעות.  הבכי הוא הדרך של התינוקות לומר לנו שמצבם עגום ביותר.  

אסור לתת לתינוק לבכות כי "ככה כל התינוקות".

חובת המבוגרים היא לפתור את מצוקת התינוק.

להלן הרבה הצעות (בלי שום סדר), אני מקווה שמשהו מכאן יעזור לכם.

* תזונה - הגזים ואיתם הבכי למיניהם נובעים ברובם ממשהו שהקטנים אוכלים.  גם כשהקטנים יונקים, ורצוי שכך יהיה, הם עלולים להיות רגישים למשהו שאמא אוכלת ולהגיב עם גזים \ בכי.  כל תינוק יכול להיות רגיש למאכלים שונים.  אפשר גם שתינוק רגיש למספר מאכלים.  הרבה תינוקות רגישים למוצרי חלב, לחיטה, לביצים, לסויה, לרגישות משפחתית מסוימת ועוד ועוד.  וכל זה, כשהאמא מניקה, והאוכל עבר עיכול אצל האמא!  הכרתי תינוק שבכה בלי סוף כשהאמא אכלה תפוחי אדמה וטחינה.  קשה לאבחן לבד.  ברפואה הרגילה מסכימים לבדוק רגישויות רק מגיל שנה.  אם תחליטי לבדוק, האפשרויות הן רק ברפואה משלימה - ביקום, אייפק, קרניו-סקרל, מטוטלת וכד'.  

* לגייס את כל מי שאפשר שהם יטיילו, יחבקו, יבדרו (כן, גם בגיל שבועיים תינוקות מתעניינים בקורה סביבם ויכולים להשתעמם!), יחתלו וכו' את הנסיכה.  את - נחה בחדר אחר ונרגעת.  תינוקות מחוברים לאמא גם לאחר שחבל הטבור נחתך.  אם את לחוצה, גם הנסיכה לחוצה והיא עלולה לבכות ולבכות רק כי היא לא יודעת מה מציק לאמא, אבל אם מציק לאמא, אז גם לי מציק. 

*  הרבה מגע עור עם עור, שלך או של סבתא\דודה\אחות\אבא וכו'  רצוי עם עיסוי עדין ודיבורים מרגיעים.

*  רעב - דרך קלה לאמוד שובע הוא חיתולים רטובים (הרבה יותר קל מאשר לרוץ ולהשקל).  רצוי כחמישה חיתולים (חד פעמיים) ביממה.  אם יש לה 5 חיתולים רטובים, סביר להניח שהיא לא מיובשת.  אם יש לה יציאות, יש לה מספיק קלוריות.

אם חלילה אין מספיק חיתולים רטובים, צריך לפנות למי שבקיאה מאוד בהנקה ולבדוק את כל נושא ההנקה.

* אויר צח - הרבה תינוקות נרגעים כשהם בחוץ, גם אמא בד"כ רגועה יותר באויר החופשי, בלי בית על הראש (לשכוח את העומס שיש בבית...) , אפשר במנשא (יש גם מנשאים בהם התינוקת שוכבת, או בעגלה כשהיא קשורה היטב.  לפעמים אפשר לטייל, ללכת ברגל בלי כיוון מוגדר, לפעמים רק האויר החופשי מרגיע.  אפשר גם נסיעה ל"שום מקום" כשהקטנה בכסא בטיחות, הנסיעה מרדימה, בד"כ.  ואז, לא להוציא אותה מכסא הבטיחות אלא להוציא את הכסא יחד איתה ושתשאר ישנה.

* דלקת אזניים או כל דבר פיזי אחר - אם ניסית דברים שונים ואת לא רואה שיפור, או לבדוק על מנת לשלול, אפשר לבקש מרופא\ת התינוקות שיוודא שאין דלקת אוזניים או כל סיבה פיזית אחרת לבכי.

ואחרי כל הנאום הזה, יכול להיות שכל העניין הוא להסתגל לחיים שאחרי הלידה, לאחריות, למחוייבות, וכדומה.

הפתרון לזה הוא תמיכה מהאנשים מסביבך ורוגע.

בינתיים, חיבוק ונשיקה, 

בהצלחה!!!!

בהצלחה רבה

לעיתים יש כאלו שמצליחים לישון רק על הבטן- אבל יש בעיה להשכיב כך, אז לפעמים אפשר לתת להרדם על הבטן ואח"כ להפוך אותם- שימשיכו לישון על הגב.

אם נראה לך שאת ממש לא יודעת למה זה, אולי באמת כדאי להתייעץ עם רופא ילדים.

 ואז תקבעי תור, ולדעתי את לא אמורה לחכות בכלל אלא להכנס ראשונה בגיל כזה.

כמובן כל העצות הטובות של קודמותי, ולעיתים רוצים 'גרעפס' ולכן להיות במצב מאונך, ולא שוכב,

ואולי לפעמים טיול בעגלה יכול לעזור.

אם נראה לך שחם לה מדי- כדאי להפשיט חלקית, ואפילו להרטיב אותה.

(אם נראה לך שיש סיכוי לאלרגיה, אפשר להגיע לרופא אלרגיה ולבדוק, גם לפני גיל שנה)

מזל טוב ובהצלחה במשימה המסובכת והמשמחת של הגידול שלה

הנה רשימת סוגי אוכל שהפריעו לתינוקות (כל התשעה) שלי ושל עוד חברות ובנות משפחה, תוך כדי ההנקה.

קצת קשה להקפיד על שינויים כאלה באכילה בתקופת ההנקה, אבל למעשה זו תקופה קצרה יחסית בחודשים הראשונים.

אגב, אמתתי את זה באינטרנט, וזה כנראה די כללי עבור תינוקות רגישים (כשזה לא קשור לאלרגיה לאוכל מסויים, אלא רק רגישות לגזים).

חצילים, מלונים, תרד, בצל (לצערי בכל צורה שהיא, כולל מטוגן), כרוב, קולרבי, כרובית, ברוקלי, פלפלים (בכל הצבעים, גם מתוק וגם חריף, וכן התבלין, ופפריקה), ותבלינים חריפים מכל הסוגים (עשבי תיבול ושום לא הפריעו אצלינו), חומוס, עדשים ופולים מכל הסוגים. כימיקאלים כמובן לא טובים לאף אחד. 

התינוקות שלי היו גם אלרגיים לכל סוגי החלב ומוצריו. אומרים שגם שוקולד וקפה עלולים להציק.

אם את אוכלת הרבה ממשהו ברשימה הזאת, אולי כדאי להוציא לשלשה ימים ולבדוק אם התינוק נרגע.

דרך אגב, הבכי לגמרי לא משקף כלום לגבי אופי התינוק, רק לגבי מידת הכאב שהוא חש.

בהצלחה! 

לאט לאט מכירים אם מטים אוזן וקשב את סוגי הבכי של התינוקת מתי היא רוצה לאכול/ לשתות/ לישון

או שפשוט יש לה כאבי בטן אם אני לא טועה התגובה לכאבי בטן זה הרגליים נוטות טיפה כלפי חוץ .

ולשים לב מה את אוכלת כמו שכתבה DVO

בהצלחה ומקווה שבמהרה תלמדי את השפה ושיהיה לך ולכולן שנה טובה ומתוקה!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....