צבי-ליזציה
בלילות שכאלה
המילים כבר נשפכות אל המחברת
שיר של דיכאון ברקע
אהבה, או שמא - שיברון, ברגע
עילי בוטנר מהדהד
ואולי, אולי - הראש קצת מתעודד
אני מתחרפן בשקט
וגם כותב בקצב
הלב כואב
הראש חושב
אני מנסה לשנות רקע
כי החיים ממשיכים בעוד רגע
הלב כבר נרדם
אבל ממחשבות - עוד לא נדם.
כבר קשה לי להמשיך
אבל אסור לי להשליך.
אני הולך, ורואה עולם יפה
גם אני רוצה את זה!!!
ודווקא לפני פרסום הפכתי חלק מהמשמעות 
|מחפש מילים| |טוען| |חחחח סתם| |...|
אהבתי ת'קטע עם עילי בוטנר. אחלה זמר 
צום עכשו,והתחלתי ללמוד אז זה לקח לי את כל היכולת ריכוז (אבל התחלתי להמשיך לכתוב..)
אבל אתה מדהים. ויש בשירה הזאת משהו שאין בכתיבה שלי, כי יש פה בעצם 2 ממדים פשוטים שאני רואה.אחד של מה שקורה עכשו במובן הכי פשוט של זה.תיאור המציאות, אבל זה לא הופך את זה ליותר פשוט, תיאור של מילים בצורה של שיר.
כי יש פה גם עומק. ומשהו לא הכי מובן.
צבי, בחיים לא ידעתי שאתה כותב ככה.
. דווקא אני חושב שזה הכי פשוט ואין פה יותר מדי עומק. מהלב ישר לדף.זה פשוט צורה אחרת של עומק.יש בזה משהו דווקא יותר עמוק.ישר מהלב.בלי מחסומים בדרך
. אולי שירי בוסר הם הכי טובים?צבי-ליזציהש בזה משהו שזה ישר מהלב,בלי עריכות. אבל לפעמים צריך ללטש,לערוך.לבדוק את זה ומה מאז כבר נשאר לי.אולי אני אתחיל לערוך שירים שכתבתי לפני שנה.כי יותר טריים מזה אני פשוט לא בשלה אליהם מספיק
עכבר הכפראני הולך , ורואה עולם יפה
גם אני רוצה את זה !!!
אני אהבתי את זה
רק כדי שלא יהיה מדכא כל כך
עכבר הכפראחרונהאבל כן , בעיקר לשתי השורות האלה
סופר צעירזה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים
וכולם כותבים יפה ומיוחד
ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי
דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני
לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:
– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)
– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני
– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן
– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר
סופר צעיראחרונהאפיק לקחים לגיליון הבא
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,
תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור
לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?
הלוואי שלא נצטרך שיפוצים
הכסאות שמורים לוותיקי המרום
החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום
ויש שידורים חיים מלמטה
והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא
וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים
עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים
ואור גדול בניגוד מוחלט
לעולם שממנו לא רואים כמעט
נצח שמיים ואינסוף
ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף
מה הלו"ז שם למעלה?
יש לו"ז בכלל?
נהנים מזיו השכינה?
חיים חיי כלל?
יש שם אחדות? יש געגוע?
הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?
ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,
איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?
גרעין של טוב? יש במה להאמין?
והבחירות שבפתח, וכל התככים,
תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?
יואב ודור וליאב וניר ונווה,
סליחה שהפרעתי לנצח מההווה
יש כמה ניחומי אבלים השבוע
ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע
יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה
ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה
אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה
תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה
תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול
רק פה בארץ הלב כבר חלול
אם היית רק שלך בסדר
אבל את לא וגם אני
אבל זה עלייך ועל הכל
הכל זה רק להשכרה
חכירה הכי הרבה
הסוף יבוא
לאט
כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה
הזיכרון
היופי
הכוח
העוצמה
המוח
הבית שקנית בכל הכסף
אפילו הילדים
הכל
בסוף זה יגיע
הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים
בוגרים
בשלים
ואת יושבת מחייכת
שותה את השוקו שלך
כרגיל לאט
כשאני מסתכל עלייך מחייך
חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר
אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...
ועדיין יש הערות, רוצה?
יוצר אור,
בוא ראה חושך
או שֶׂה שלום,
ובוא ראה את הכל.
דְּמָמָה פְּשׁוּטָה
בִּנְקֻדָּה אֲחוּזָה.
לִשְׁטֹף רוֹצָה
מִקָּצֶה לְקָצֶה.
חֻרְבָּנָהּ -
בְּמַחֲשֶׁבֶת מוּקְצֶה.
טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.
א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'
ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)
זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!
"זה עתה חרב הבית
כולם בוכים, נאנקים
בבלה מובל עם הזית
אבות, נשים, ילדים
על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו
שואלים התינוקות חלב אימם
דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו
חפצים הם לראות את ביתם
וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה
נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה
ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע
נשלם לבת בבל את גמולה"
{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}
"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים
ישובו לחיק האם הבנים
ונצעד שוב בחצרות האלוהים
תתנחם ציון בבניה האובדים"
תודה אחים!
א' תודה רבה.
ב' מסכים איתך, הסוף יותר אופטימי אבל לפעמים דווקא צריך להתרכז במה שכואב, ברע, בשכול באובדן... ט' באב זה הדוגמא...
ג' התלבטתי על זה, טוב לשמוע דעה נוספת בנידון.
ד' אמממ, לא חשבתי על זה, אנסה...
ככה החיים
אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם
נולדים 2 תינוקות בעולם
על כל זוג שמתגרש
יש 4 שזוכים להתקדש
מרקבון
צומחת פריחה
ורק אחרי שיודעים עלבון
יודעים גם מהי שמחה
אחרי כל שקיעה ארוכה
יש זריחה מאירה
יש שזוכים לקבל
מזה או מזה בנפרד
ויש כאלה
שזה בא להם מעורבב
אחיין חדש
אבל סבוש נפטר
היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים
אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.
ובמצב כזה
לאיזה רגש נותנים את הבמה
הרי שניהם באו באותה שניה
זה נקרא להקדים תרופה למכה?
לערבב עצב עם שמחה....
כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.
את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...
"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!
מהמם
נוגע
באמת מורכב.
אם הייתה ממלכה של נעלמים מעניין איך היה נראה ריקוד שם.
האם הם רואים אחד את השני או שגם אז ,ריקודם בודד הוא.
האם רואים שזו ממלכה. או ששעריה הם עלים שנפלו בשלכת . או שהם אינם בודדים מספיק בשביל להיות השערים, שמא אי מי ירים עלה ויגלה את הממלכה.
אבל האם הוא ידע שזו ממלכה בכלל גם אם יגיע לשם בטעות.
מה הוא ייראה שם.
מי שם.
הנעלמים במתמטיקה. אלו שבחרו להיעלם.
ואלה שהאלימו אותם.
כולם בממלכה אחת.
כנראה שהריקוד שם נעלם אף הוא.
כי אם לא, אלה שהעלימו אותם יתאחדו עם נסתרי המתמטיקה
אלה שבחרו להיעלם יפתרו את המשוואות
והממלכה תיעלם. או תיפתר.
מסתורי ועלום.
וגם נוגה קצת.
ובעיקר נוגע.
תמיד אהבתי לקרוא אותך
