לא שזה נשמע נואש אבל זה יכול לחסוך הרבה זמן... כמובן רק אחרי בירור. רגע, בעצם לא צריך בירור כי כבר גילו לי

בהנחה שלא ידוע מתי באמת ניפגש אם תוך שבוע או רק עוד כמה שנים מלחיצות

ובהנחה שאין פה איזה קאצ' של להפסיד בניה עצמית והכנה להיות מתאים לה וכו וכו

אלא רק החלפת יסורים של זמן מתח וחוסר ידיעה ביסורים של חסרון כיס

ונוסיף שזה לא סתם יסורים של חסרון כיס אלא שיודעים שקונים בזה את התרת הספיקות.

שילך הכסף ! 

הולך על זה.

לפחות לחסוך את העוגמת נפש..

לק"י

עם האנשים הלא נכונים..(וזה עלול להגיע לסכום הזה).

ואני הייתי מסכימה, בתנאי שהצד השני יתחלק איתי בתשלום

או שנתחתן ברבנות...

גיוס 10,000 ש"ח תרומות למען מציאת הזיווג באופן מיידי.. =)

מעניין אם אפשר להוציא על זה מהפקדון של השירות/צבא.. 

לרוב העולם הבוגר זה חודש- חודשיים וחצי עבודה בערך,

אז חיים מחסכונות או משו חודש חודשיים.

להוציא מהפיקדון זה בעיה- תצטרכי ללמוד מתישהו גם, חבל....

תקווי שהבחור לא היה מהסס לשלם....

אבל אז אין את אפקט הבחירה - בעיה.

אף אחד לא מבטיח לי שאפגוש בהמשך...

בעצם אף אחד לא מבטיח לי שקיים חתן.

[אני נוטה להאמין שלא קיים בוודאות לאחרונה... ואף אחד לא מבטח לי שאתחתן, רק אולי , רק אמונה]

ככה שאם מבטיחים לי וזה בטוח- אז זה משתלם, זה גם לא כזה נורא לשלם סכום כזה, במיוחד שמה שמקבלים שווה יותר.

מהתורה מהנביאים ומהכתובים מה' אישה לאיש.

(מועד קטן )

הדרך היא משמעותית לאדם לא פחות מהתוצאה.

וגם כי חבל על הכסף....

לא פחות?

יש לך מטרה בכלל, בכל העסק הזה, או שאלו כללים: "דרך," "תוצאה,".

אין לך צמיאה לאהבה? להקמת בית בישראל? לחנך ילדים לעבודת השם?

הכל מתחיל ונגמר ב"דרך ותוצאה"?

בעע

בס"ד

עיוותת את כל דבריו.

הוא אמר בערך מה שאני אמרתי...

הדרך חשובה מאוד לא פחות מהמטרה...

להשיג את המטרה דרך קיצור דרך שיקפיץ אותך כביכול זה לא נכון ומוטעה.

זה יגרום לך להפסיד את כל מה שהיית צריכה לעבור בדרך...

זה מה שהוא אמר.

(איך הגעת לזה שהכל זה דרך ותוצאה??? זה לא מתמטיקה וברור שיש לו את מה שאמרת. אני מניחה לפחות).

זה חידוד.

אתם אמרתם משהו, שאני לא מסכימה לו. ולמה? כי הוא מקבל 'אפקט' של תהליך, תוצאה.

הלגיטימציה היחידה לתהליך היא המטרה- בניית בית. אם יש לך את בניית הבית, את לא זכוכה לתהליך. אם אין לך אותו- את כן.

כאן את אומרת, משל את יודעת אותו ושהוא בעתיד יהא בעלך, בברור, אבל את מתרצת את הקשר שלך בדייטים בגלל התהליך.

כשמסתכלים על זה כך- "הדרך חשובה לא פחות מהמטרה" זה נשמע יפה וטוב ותמים.

תעשי עוד כמה צעדים קדימה ותגלי משפט שהוא לא רק אבסורד להחריד, הוא גם נותן לגיטימציה לקשר שהוא לא למטרת הנישואין.

אולי אני סתם מדמיינת.

בשביל המטרה..צריכים את הדרך. זה הכל.

א"א להגיע לזה.."בניית הבית" בלי דרך מסויימת- בניית האישיות, ואפ' הצער עד מציאת האחד/ האחת.

הזמן הזה זה לא סתם ..בשביל לצאת עם בחורות/ בחורים. זה זמן שהאדם לומד על עצמו..מתאכזב, נתקל בשלילה, בונה את עצמו, לומד להיות רגיש לצרכים של אחרים, לומד להקשיב..מחדד את מה שחשוב לו..וכו' וכו'- עד שהוא מגיע אל המטרה..ורק אז הוא יכול לממש אותה.

לפעמים להגיע למטרה בלי לעבור את הדרך..עלול לגרום לפספוס המטרה

שהרי..זה לא נגמר בלמצוא בן / בת זוג. זה רק מתחיל שם..וצריכים בסיס..בנייה קודמת..

אז יש כאלו שמוצאים ברגע ויש כאלו שלא, אבל לכל אחד יש את המסלול ואת הדרך שהוא צריך לעבור..ומה שהחבר'ה פה אומרים זה שלא תמיד יהיה יעיל לקפוץ ולדלג על הדרך..-כי היא תורמת ובונה ג"כ.

כשתכירי את האדם שאומר לך מי הזיווג שלך תמורת 10000 שקל-זה אומר שהגעת לסוף הדרך שלך..

הטענה שלך לא רחוקה מטענה שעדיף שלא להתחתן עם הראשון שיוצאים איתו..

שבנית בית ומציאת אהבה-זה לא דרך ומטרה. זה ערך. זה מהות. זה כל העניין. אם אתה רואה את זה בתור דרך ומטרה, אין אפשרות בכלל להגיע למטרה בלי לעבוד את המסע המפרך של הדייטים הכושלים, וכו'. 

אבל זה לא. 

את השורה השנייה.

לפגוש את האדם הנכון על ההתחלה- זה אלוקים מסדר..ואז הוא יודע שזה הזמן הנכון.

מדובר פה על פעולה..היפותטית אמנם..אבל פעולת זירוז חיצונית..ולא על אלוקים שמסדר את חייך בצורה X וכו'..

אלא ל"דייטים".

ובקשר למה שכתבת בהמשך- ישנן המון דרכים לבניית האישיות, בשבילך אחת מהן היא דייטים. בשביל אחרת לא. 

יודעת מה, בואי נתייחס ספציפית. הבחורות שמתחתנות עם הבחור הראשון, הן ממש לא חסרות בנית אישיות. לגמרי לא.

זה אולי יותר מחשל, ומעמיד בנסיונות רבים יותר, אולי זה גורם לבירור עצמי ולזהות עצמית חזקה וברורה, אולי גם לעמדות מוצקות בנושאים מסוימים, אי אפשר לאמר שרק זה גורם לבנית האישיות, ומי שלא עובר את זה...

המשפט האחרון: גם אני לא הייתי מוותרת על כל הדרך, ועל העבר. כי אין עניין להתחרט, וחוץ מזה- הכל לטובה...

נשאלה כאן שאלה, אם היו נותנים לך אפשרות כזו, לפני שנכנסת לעולם הדייטים, למצוא את בת/בן זוגך בלי כל הטררם הזה. 

אני לא רואה עניין במי שעונה לא. (אולי "הדרך" יותר חשובה לו? אולי הוא מת להכיר אנשים? אולי היא סתם אוהבת את כל האהבה והלבטים שיש כשנכנסים לעולם הזה. זה מה שאני באה לאמר- מי שעונה לא, אולי זה בא ממקום לא ככ אמיתי להגיע למטרה. אולי היצר שלו הוא מה שמניע אותו.) 

הבנת אותי?

כאן עניין של יצר..

והכוונה שלי היא כן לבנייה אישית- שהיא הבסיס לזוגיות ולחיי משפחה.

מי שמדבר על דייטים...מדבר על תקופה, לא דווקא על כמה פגישות עם בחורות זרות. - אם אלוקים לא סידר שתפגוש את זוגתך היום..אל תקדים את המאוחר- הדרך לפגוש אותה..חשובה. תתרום לכם.

ושוב..מי שה' סידר שיפגוש את המיועדת על ההתחלה..אז ה' סידר את זה והוא יודע מה הכי טוב להם..(לזוג הזה..), אבל כאן מדובר על לפגוש איזה אדם ולשלם לו והוא יעשה משו..(שזה דמיוני ..ובכ"ז לא מדובר על מישהו שיודע אם אתה כבר בנוי או לא..אלא סתם פעולת זירוז. וזה לא כמו תפילה או כמו משהו מלמעלה..)

לא נשאלה השאלה שאת מציגה..שכביכול נותנת 2 אפשרויות לאדם..להיכנס לדייטים ולטררם או לא..כאילו ה' נניח נותן לך 2 אופציות..זה לא כך.. אלא שוב..תשלם למישהו ו..-ו..ואז זה לא אמיתי ואולי לא הזמן.

תמיד אומרים בעתו ובזמנו..ולא "הרגע". כי אנחנו לא יודעים..ולא תמיד "הרגע" זה הדבר הטוב.

וזו ענתה- גם על זה וגם על זה.

אני כבר שילמתי כמעט את הסכום הזה....

שמתם לב שאצל החרדים האשכנזים משלמים 10000 ש"ח למי שאירגן את השידוך? (5000 מכל צד, ואולי לפעמים קצת פחות, אבל לא הרבה פחות)

ושם גם אם לא סיכמו מראש חייבים לשלם כי זה מקובל, וברור שהתכוונת לשלם!

והם כולם משלמים בשמחה, (או לא כל כך בשמחה...)

 ושם אף אחד לא הבטיח לך מראש, וזה יכול לקחת הרבה זמן והרבה בלגן וכאב ראש וכאב לב וכו'

יכול לקחת הרבה זמן והרבה בלגן וכאב ראש וכאב לב וכו'"?

הרי כמו שכתבת, משלמים רק אחרי אירוסין...

נכון שמשלמים רק אחרי אירוסין, אבל בסופו של דבר בטוח תשלם...

ובינתיים סבלת את כל בצרות כמו כולם

אתה אומר שהתשלום מורה [על המשלמים, שעבורם] מציאת בן\בת זוג שווה לשלם עליה סכום כזה, ובלי קשר לתהליך (קצר או ארוך).

אחרי כל פגישה, למשל, אומרים לשדכן אם רוצים להמשיך או לא.

(רק אני לא יודעת אם נכון לכתוב "החתן\כלה", או מישהו שיהיה איתו רצון הדדי לחתונה, ונתחתן.)

בס"ד

שהייתי צריכה ללמוד מכל התקופה שהתקצרה בינתיים.

ואגב לגבי דיון דרך ויעד- השקעת כסף הנקרא גם דמים ,הוא בהחלט דרך ...

ללא ספק הייתי משקיעה את זה גם כדי למצוא את הכלות שלי.

(יש לי רק בנים)

וסליחה שפלשתי, דיון מעניין...

מה הכסף שווה לעומת מציאת אישה...

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות